רע"א 29175-10-24 רע"א 29175-10-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) בת"א 17713-07-21 מיום 2.7.2024, בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעה.

הרקע לבקשה

1.המבקשים הם יורשיו של אברהם מלחי ז"ל (להלן: המנוח), והמשיבה היא חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ-בנקאיות כנגד שעבוד נכסים. ביום 9.2.2020 נחתם בין המנוח לבין המשיבה הסכם הלוואה במסגרתו הלוותה המשיבה למנוח כ- 2 מיליון ש"ח כנגד רישום משכנתא ומשכון בדירת מגורים בתל אביב לצורך הבטחת ההלוואה (להלן: הסכם ההלוואה).

2.לאחר מספר חודשים, בחודש יולי 2020, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש למנוח (א"פ 44781-07-20 מלחי בודסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה; להלן: ההליך למינוי אפוטרופוס). בבקשה נטען כי מצבו הרפואי של המנוח קשה, וכי היו מי שניצלו זאת וגרמו לו להתקשר בעסקאות אשר הותירו אותו חסר-כל. בית משפט לענייני משפחה נעתר לבקשה והורה על מינוי אפוטרופסית למנוח. יצוין כי בהליך זה הוגשה חוות דעת מטעם מומחה של בית המשפט, לפיה החל משנת 2017 המנוח לא היה כשיר לחתום על הסכמים (להלן: חוות הדעת).

3.ביום 8.7.2021 הגיש המנוח, באמצעות האפוטרופסית שלו, את התביעה נגד המשיבה, בה ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן. בתמצית נטען בתביעה כי המנוח נפל קורבן לקשירת קשר למעשה מרמה, כאשר הוא הוחתם על מסמכי הלוואה במסגרתם שועבד רכושו לטובת הלוואות מגופים חוץ בנקאיים כדוגמת המשיבה. ואולם בפועל, כספי הלוואה אלה הועברו לאחרים, שעל פי הטענה "ניהלו את המרמה".

עוד נטען בכתב התביעה כי הסכם ההלוואה נחתם תוך עושק וניצול מצוקתו של המנוח אשר לא היה כשיר לחתום על הסכמים משפטיים – כפי שאף עולה מחוות הדעת. חרף האמור, המשיבה בחרה במודע לעצום עיניה למול הנסיבות המעידות על חוסר כשירותו ועל הבעייתיות בחתימת הסכם ההלוואה ואף שיתפה פעולה עם מעשה המרמה. כמו כן, נטען כי המשיבה לא העבירה לעיונו של המנוח את המסמכים הרלוונטיים של ההלוואה מראש.

על רקע זאת, נטען כי המסמכים שהמנוח חתם עליהם ובכלל זה הסכם ההלוואה – בטלים. כפועל יוצא מכך, התבקש סעד שיורה על מחיקת רישום המשכנתא והמשכון מהמרשמים.

4.בכתב ההגנה נטען כי בחוות הדעת ישנם ליקויים משמעותיים, ובכלל זאת העובדה שהיא נערכה כשנה לאחר מועד החתימה על הסכם ההלוואה, והיא אינה כוללת את התיק הרפואי של המנוח. כן טענה המשיבה כי בסמוך לפני החתימה על ההסכם, ניתנה חוות דעת הקובעת כי המנוח היה כשיר. לאור חוות דעת זו ונסיבות נוספות שתוארו בכתב ההגנה, נטען כי המנוח היה כשיר לחתום על הסכמי ההלוואה, וכי הוא היה מודע למסמכים עליהם חתם אשר אף הועברו לו לפני מועד החתימה.

5.לאחר הגשת התביעה נפטר המנוח. בעקבות זאת, הורה בית משפט קמא ביום 28.12.2021 על תיקון כתב התביעה ושינוי זהות התובע. לאחר שניתנו הצווים הרלוונטיים במסגרת העיזבון, ניתנה ביום 11.5.2024 החלטה נוספת, בה נקבע כי כתב התביעה יתוקן כך שיורשי התובע ייכללו בו כתובעים. בהתאם לכך, הגישו המבקשים ביום 3.6.2024 מסמך שכונה "הודעה בגין תיקון כתב התביעה" בו צוין כי זהות התובעים בכתב התביעה תשתנה. באותו יום הורה להם בית המשפט להגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את השינויים המחויבים מהתיקון ובכלל זה צירופו של צו ירושה.

6.ביום 20.6.2024 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה גם בהיבטים אחרים בנוסף לסוגיית זהות התובע (להלן: הבקשה לתיקון כתב תביעה). זאת, לנוכח ממצאים שהגיעו לידיעתם ואשר משפיעים לדעתם באופן משמעותי על התביעה, ובכלל זה על נסיבות חתימת הסכם ההלוואה על ידי המנוח.

כך, בבקשה נטען כי בתיק אחר שהמנוח היה צד לו (ת"א (תל אביב-יפו) 32563-09-20 אזורי נ' אייר אריה בע"מ) התקבלה חוות דעת גרפולוגית לפיה חתימתו של המנוח על הערבות שם – זויפה (להלן: חוות הדעת הגרפולוגית). לטענת המבקשים, מדובר בממצא בעל חשיבות עליונה לבירור המחלוקת בין הצדדים, מאחר שהוא מהווה ראיה לכך שלמנוח כלל לא היה צורך בהלוואה מהמשיבה לצורך תשלום אותה ערבות; ולפיכך - כי חתימתו על מסמכי ההלוואה נושא ההליך דנן זויפה.

בנוסף, נטען כי מפסק דין שניתן בעת האחרונה, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות המקרה דנן (להלן: פסק הדין), עולה כי המשיבה מפרה את הדין הנוגע להלוואות חוץ בנקאיות באופן שיטתי. בכך, לשיטת המבקשים, יש כדי להעיד על התנהלותה של המשיבה באופן המשליך על ענייננו.

7.בית משפט קמא הורה ביום 23.6.2024 למשיבה להגיב לבקשה לתיקון כתב תביעה (להלן: ההחלטה הראשונה). כבר בהחלטתו מיום זה, בית המשפט ציין כי מדובר בבקשה לתיקון משמעותי של כתב התביעה, אשר מוגשת כשלוש שנים לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי וכשנתיים לאחר מתן פסק הדין שהמבקשים ביקשו לצרפו. כן צוין כי לא הובהר די הצורך מדוע חלף בקשת התיקון, לא ניתן היה להגיש בקשה לצירוף פסק הדין וחוות הדעת הגרפולוגית כראיות בהליך.

8.המשיבה התנגדה לבקשה לתיקון כתב תביעה וטענה כי המבקשים לא קיימו את החלטות בית המשפט ביחס לתיקון כתב התביעה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי כבד – שנים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי ולאחר הליכים רבים שהתקיימו בתיק.

9.ביום 2.7.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט חזר על הנימוקים שצוינו בהחלטה הראשונה. הוא עמד על כך שהבקשה הוגשה בשיהוי – בחלוף שלוש שנים ממועד הגשת כתב התביעה; ושנתיים ממועד מתן פסק הדין עליו מעוניינים המבקשים להסתמך. עוד צוין כי הגרסה נושא הבקשה לתיקון כתב תביעה, סותרת טענות עובדתיות שהועלו בכתב התביעה. זאת מאחר שבכתב התביעה המקורי לא נטען כי המנוח כלל לא חתם על המסמכים. כמו כן, בית משפט קמא הבהיר כי לא ברור כיצד הממצאים של חוות הדעת הגרפולוגית משליכים על ענייננו, כאשר מדובר בחוות דעת שהתייחסה למסמכים אחרים, שאף נחתמו במועד שונה מזה בו נחתמו המסמכים נושא המחלוקת דנן.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

10.בבקשה שלפניי חזרו המבקשים על טענותיהם כפי שפורטו לעיל. הם הבהירו כי המנוח נפל קורבן למעשה עוקץ ומרמה שנועד לנשלו מנכסיו. כך, כל מטרתו של הסכם ההלוואה הייתה להוציא מידיו כספים על מנת להעבירם לאותם אנשים שרימו אותו, ותוך שעבוד נכסיו לטובת המשיבה. המבקשים טוענים כי מחוות הדעת הגרפולוגית ניתן ללמוד כי המנוח מעולם לא חתם על הערבות לטובת החברה הנתבעת בהליך שבו ניתנה חוות הדעת, ועל כן לא היה לו כל אינטרס בנטילת ההלוואה נושא ההליך שלפנינו לצורך תשלום הערבות. בכך יש כדי להעיד על כך שחתימתו על מסמכי ההלוואה זויפה. באשר לפסק הדין, נטען כי יש בו כדי ללמד על התנהלותה השיטתית של המשיבה כמי שמפרה את החוק, כפי שלטענת המשיבים קרה אף בענייננו.

נטען כי החלטת בית משפט קמא איננה מיישמת את הגישה הליברלית הנהוגה ביחס לתיקון כתב תביעה; כי אין בתיקון כדי לפגוע בזכויות המשיבה, בשים לב לכך שלא התקיים דיון מהותי בהליך המצוי בשלב מקדמי; וכי ללא התיקון, יהיו פערים בין כתב התביעה לבין תצהירי עדות ראשית. עוד הובהר כי הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה אך לאחרונה לאור מידע חדש שהתגלה למבקשים, ולא בשל טעות מצדם.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

12.כידוע, החלטות הנוגעות לתיקון כתבי טענות נוגעות לאופן ניהול ההליך ומסורות ככלל לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. לפיכך, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים בהן יימצא כי ההחלטה שהתקבלה מנוגדת לדין, גורמת לעיוות דין או חורגת ממתחם הסבירות (רע"א 4051-24 פיירבלוקס בע"מ נ' StakeHound SA, פסקה 14 (6.8.2024) (להלן: עניין פיירבלוקס); רע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נ' נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ, פסקה 17 (16.7.2024); רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פסקה 6 (13.7.2022); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, פסקה 14 (13.9.2022) (להלן: עניין ריץ' אנד רויאל)). כפי שיובהר להלן, אינני סבורה שהמקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

13.תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת שבית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב טענות תוך התחשבות, בין היתר, ב"התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". בין כלל השיקולים שנמנו בפסיקה, נקבע כי יש לבחון גם את התרומה האפשרית של התיקון לבירור המחלוקת בין הצדדים והשפעת התיקון על הימשכות ההליכים (עניין פיירבלוקס, בפסקה 14; רע"א 5382/23 יצחק נ' אהרוני, פסקה 9 (10.12.2023); עניין ריץ' אנד רויאל, בפסקה 15).

14.בענייננו, אינני סבורה כי לתיקון כתב התביעה תהיה תרומה משמעותית לבירור המחלוקת בין הצדדים. לטעמי, לשיקול זה יש משקל רב (אף אם לא בלעדי) בבחינת בקשות לתיקון כתבי טענות. לכן, ומאחר שהיעתרות לבקשה תביא להתארכות ההליכים, לא היה מקום להיעתר לה.

15.כאמור, הבקשה מתייחסת לשני מסמכים שהמבקשים מבקשים לצרף במסגרת כתב התביעה המתוקן: פסק הדין וחוות הדעת הגרפולוגית.

באשר לפסק הדין – בכתב התביעה המקורי נטען כי המשיבה הייתה שותפה למעשה המרמה או למצער כי היא הייתה מודעת לנסיבות הבעייתיות שאפפו את החתמת המנוח על הסכם ההלוואה; וכי היא פעלה בניגוד לדין ובחוסר תום לב. לטענת המבקשים, פסק הדין נועד ללמד כי מדובר בהתנהלות שיטתית של המשיבה, אשר לגביה נקבעו – בהליך משפטי דומה – קביעות משמעותיות בהקשר זה.

מכאן שפסק הדין נועד לשמש כראיה לביסוס טענה שהועלתה בכתב התביעה (באמצעות הוכחה של מעין "עדות שיטה"). אינני מחווה כמובן כל דעה ביחס למשקלו של פסק הדין כראיה, לרלוונטיות שלו ולהשלכה האפשרית שלו על קבלת עמדתם העובדתית של המבקשים. אולם, מאחר שמדובר בראיה אותה מבקשים המבקשים להגיש לתמיכה בטענות עובדתיות שהועלו בכתב התביעה – תיקון כתב התביעה אינו נדרש. כפי שציין גם בית משפט קמא בהחלטה הראשונה, המבקשים יוכלו – אם ימצאו לנכון – להגיש את פסק הדין במסגרת ראיות התביעה גם בלא תיקון של תביעתם לצורך כך.

16.באשר לחוות הדעת הגרפולוגית – המבקשים העלו שתי טענות בשלהן הם היו סבורים כי יש מקום לאפשר להם לתקן את כתב התביעה לצורך צירופה:

ראשית, נטען כי ניתן ללמוד מחוות הדעת הגרפולוגית שגם חתימתו של המנוח על מסמכי ההלוואה זויפה. ביחס לטענה זו הבהיר בית משפט קמא כי מדובר במסמכים שונים אשר נחתמו במועדים שונים, ועל כן "לא ברור כיצד יהיה בממצא לגבי אותנטיות החתימה ... כדי להשליך על טענות התובעים במקרה דנן".

אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין זה. אכן, מעיון בחוות הדעת הגרפולוגית עולה כי המסמך שנבחן בה הוא נספח להסכם פשרה מיום 3.2.2020 שנערך בין איתן ויוגב אזורי לבין חברת אייר אריה בע"מ, שהמנוח נחזה להיות אחד החותמים עליו. ואולם, המסמכים שלגביהם טענו המבקשים כי הם מזויפים הם מסמכים אחרים – מסמכי הלוואה (נספחים ה-ו לכתב התביעה) הכוללים אישור עקרוני למתן הלוואה, תצהיר, כתב הוראות בלתי חוזרות, שטר חוב סחיר והסכם הלוואה. אין מדובר אפוא באותם מסמכים, לא באותם תאריכים ואף לא באותם צדדים המעורבים בהם.

אין די בכך שהמבקשים מעלים טענה רחבה ביחס לקשר בין מספר גורמים לצורך נטילת כספים מהמנוח כדי להביא למסקנה כי חתימת המנוח על הסכמי ההלוואה (שכאמור כלל לא נבחנה בחוות הדעת) היא מזויפת. יודגש בהקשר זה כי בין המסמכים ששימשו את המומחה בחוות הדעת הגרפולוגית כמסמכי השוואה מקוריים, הייתה חתימתו של המנוח על האישור העקרוני למתן הלוואה שהיא אחד המסמכים נושא ההליך דנן.

17.שנית, נטען כי חוות הדעת הגרפולוגית נועדה כדי להוכיח שלמנוח לא הייתה סיבה לבקש הלוואה מהמשיבה, שכן הוא לא חתם על ערבות לטובת מי שנטען שהוא חלק מקשר המרמה. לטענת המבקשים, יש בכך כדי לחזק את המסקנה לפיה מדובר בתרמית ובניצול מצוקתו של המנוח ולא בהסכם הלוואה לגיטימי.

ואולם, אם המטרה של צירוף חוות הדעת הגרפולוגית הוא כדי להוכיח את טענת התרמית – הרי שאין צורך בבקשה לתיקון כתב התביעה לצורך צירופה. המבקשים יוכלו, אם ימצאו לנכון, לצרף את חוות הדעת הגרפולוגית כראיה במסגרת ראיות התביעה ולהסתמך עליה כדי להוכיח כי למנוח לא היה אינטרס בנטילת ההלוואות וכי לכן חתימתו על המסמכים נבעה מניצול מצוקתו – כפי שטענו מלכתחילה בכתב התביעה. מובן כי אינני מחווה דעה ביחס לטענות אלה ולהשלכה האפשרית של חוות הדעת הגרפולוגית ביחס אליהן.

18.לאור כל האמור לעיל, מידת התרומה האפשרית של הבקשה לתיקון כתב התביעה לבירור המחלוקת היא מצומצמת. מנגד, לו הייתה הבקשה מתקבלת – היה בכך כדי להאריך את ההליך ולהכביד הן על הצדדים, הן על בית המשפט. זאת בעיקר לאור העובדה שמדובר בהליך המתנהל כבר כשלוש שנים.

19.משכך דין הבקשה להידחות. זאת אף בלי לבחון את ההנמקה של בית משפט קמא לפיה הגרסה העובדתית בבקשה לתיקון כתב תביעה עומדת בסתירה לזו שנטענה בכתב התביעה המקורי – בו נטען כי המנוח אכן חתם על המסמכים, אלא שהוא הוחתם עליהם במרמה; כשלא היה כשיר לעשות כן; בעושק ותוך ניצול מצוקתו.

אין גם הכרח לבחון את סוגיית השיהוי בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. אמנם, הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של הדיון. יחד עם זאת, מדובר בהליך המתנהל לא על ידי המנוח עצמו אלא על ידי אחרים, שהרקע העובדתי אינו ידוע להם מידיעה אישית. בנסיבות אלה – כדי לבחון את הבקשה לתיקון כתב תביעה (אילו היא היה מקום לעשות זאת), היה מקום לברר מתי נודעו העובדות החדשות למבקשים ומתי הם היו יכולים לדעת אודותיהן – נושאים שכאמור אין הכרח לדון בהם במסגרת ההחלטה הנוכחית.

20.סיכומם של דברים, בהתחשב בכלל האמור לעיל, אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.