רע"א 31891-11-24 רע"א 31891-11-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט הבכיר י' שפסר) בה"פ 2754-12-09 מיום 2.7.2024, בה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך בבית משפט קמא הוא תביעת פיצויי הפקעה (להלן: התביעה או תביעת פיצויי ההפקעה) שהוגשה על ידי המבקשים בשנת 2009 בגין הפקעת מקרקעין שהיו בבעלותם (להלן: המקרקעין), ואשר הופקעו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופתוח), 1943.

במקביל להגשת התביעה, הגישו המבקשים הליך לוועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז מרכז (להלן: ועדת הערר) בגין ירידת ערך שנגרמה למקרקעין עקב אישורן של מספר תכניות, וזאת מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על רקע זאת, הסכימו הצדדים ביום 12.7.2010, במסגרת דיון קדם משפט בתביעת פיצויי ההפקעה, כי שווי המקרקעין בתביעה ייקבע על פי שוויים בהליך בוועדת הערר – וזאת לשם האחידות.

2.בשל התארכותו של ההליך בוועדת הערר, הורה בית משפט קמא ביום 8.3.2015 על עיכוב ההליכים בתביעת פיצויי ההפקעה, ואיפשר לצדדים להגיש בקשה לפתיחתו של ההליך מחדש כאשר תבשיל העת לכך.

3.ביום 7.5.2019 הגישו המבקשים הודעה מטעמם לפיה מונה שמאי מכריע על ידי ועדת הערר אשר ידון ויכריע בתביעות ירידת הערך המתנהלות לפניה (להלן: השמאי המכריע). לאור זאת, הסכימו הצדדים כי השמאי המכריע ידון גם במחלוקות השמאיות נושא תביעת פיצויי ההפקעה, והסכמה זו קיבלה תוקף בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 22.6.2019.

4.ביום 1.11.2023 הגיש השמאי המכריע לבית משפט קמא חוות דעת מטעמו הכוללת גם את השומה בגין פיצויי ההפקעה, לצד השומה הרלוונטית בגין ירידת הערך. בעקבות זאת, הגישו הצדדים – באישורו של בית משפט קמא – שאלות הבהרה למומחה. לאחר שניתן מענה מטעמו, הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 20.3.2024 לוותר על חקירת השמאי המכריע, וחלף זאת להגיש סיכומים לצורך קבלת פסק דין. ביום 15.4.2024 הוגשו לבית משפט קמא סיכומים מטעם המבקשים וביום 8.5.2024 הוגשו סיכומי המשיבה. לבקשת המבקשים, ניתנה להם ארכה להגשת סיכומי תשובה מטעמם וזאת בשל החלפת ייצוגם.

5.סיכומי התשובה הוגשו על ידי המבקשים ביום 9.6.2024, אולם מספר ימים קודם לכן, ביום 5.6.2024, הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן ארכה לצירוף שר התחבורה להליך, תיקון כתב התביעה, ולמתן הוראות דיוניות".

בבקשה נטען כי ביום 25.2.2016 פנו המבקשים לשר התחבורה בפנייה לקבלת פיצויי סבל, וזאת מכוח ההלכה שנקבעה בע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.5.2012) (להלן: הלכת רוטמן). על פי הנטען, שר התחבורה החליט כבר ביום 22.12.2019 לדחות את הפנייה בגין שיהוי. עוד נטען בבקשה כי רק ימים ספורים לפני הגשתה, התברר לבא כוחם הנוכחי של המבקשים כי למרות דחיית הפנייה – שר התחבורה לא צורף לתביעת פיצויי ההפקעה. נוכח האמור, ביקשו המבקשים בין היתר ארכה בת 21 ימים להגיש בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה ולצירוף שר התחבורה; וכן להשהות את מתן פסק הדין עד לאחר שיושלם ההליך המשפטי מול שר התחבורה. בית משפט קמא נעתר לבקשת הארכה.

6.ביום 27.6.2024 הגישו המבקשים בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה ולצירוף שרת התחבורה כנתבעת (להלן: הבקשה לתיקון כתב תביעה). בבקשה לתיקון כתב תביעה חזרו המבקשים על טענתם כי רק בעת הכנת סיכומי התשובה התברר לבא כוחם הנוכחי של המבקשים כי תביעת פיצויי ההפקעה לא תוקנה ולא צורפה אליה שרת התחבורה, בניגוד לנקבע בהלכת רוטמן. המבקשים טענו כי לא ייגרם למשיבה כל נזק כתוצאה מתיקון כתב התביעה שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. עוד נטען כי התיקון המבוקש נועד להעמיד לדיון את השאלות האמיתיות שבמחלוקת, ולאפשר צירוף צד נדרש. המבקשים הוסיפו כי הלכת רוטמן באה לעולם רק שלוש שנים לאחר הגשת כתב התביעה, כך שממילא לא ניתן היה לצרף את שרת התחבורה לכתב התביעה המקורי. המבקשים הבהירו כי הם עצמם אינם אשמים בעיתוי הבקשה – שכן בא כוחם הקודם לא הבהיר להם את זכותם לפיצויי סבל מכוח הלכת רוטמן. לצד זאת, טענו המבקשים כי התיקון המבוקש הוא נקודתי ומשלים את הטענות כפי שהופיעו בכתב התביעה המקורי.

המשיבה התנגדה לתיקון המבוקש. זאת לאור משך הזמן במהלכו מתנהל ההליך; השלב הדיוני בו הוא מצוי; וידיעת המבקשים כבר בשנת 2019 כי בקשתם לתשלום פיצויי סבל נדחתה. עוד נטען כי אין מדובר בתיקון מינורי ונקודתי אלא בפתיחת ההליך מחדש. לגישתה, סביר ששרת התחבורה תרצה להתייחס לחוות הדעת מטעם השמאי המכריע והיא אף עשויה לטעון כי ההסכמה למינויו לא נעשה על דעתה וכי אין בחוות הדעת כדי לחייב אותה.

7.ביום 8.8.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לתיקון כתב תביעה. בית המשפט ציין כי נוסחה של תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) – כמו גם תכליתן של התקנות החדשות – מצדיקים בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות משהיה מקובל בעבר. בהקשר זה, הובהר כי ההליך מצוי ערב מתן פסק הדין, קרי בשלב דיוני מתקדם מאוד שלא יכול להיות מתקדם ממנו.

עוד צוין בהחלטה כי המבקשים פעלו בשיהוי חריג. כך, הבקשה לשר התחבורה עצמו הוגשה שלוש שנים לאחר שניתנה הלכת רוטמן; והבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה 5 שנים לאחר המועד בו התקבלה תשובתו של שר התחבורה. זאת כאשר לא ניתן כל טעם לכך שהמבקשים פעלו בשיהוי כה משמעותי. בהחלטה ציין בית משפט קמא כי שיהוי זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי תביעת המבקשים נגד החלטת השר עתידה להתברר בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי. בהמשך לכך צוין כי לא הוצגה כל עילה אמיתית המצדיקה את אי צירופו של שר התחבורה במועד, שכן החלפת ייצוג כשלעצמה אינה מהווה עילה מספקת לתיקון כתבי טענות.

עוד הבהיר בית משפט קמא כי גם לגופם של דברים ישנו ספק בדבר סיכויי התביעה לפיצויי סבל להתקבל, לאור ההלכה לפיה בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של השר. נוכח האמור, דחה בית משפט קמא את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות לטובת המשיבה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.בבקשת רשות הערעור חזרו המבקשים על הטענות שנטענו בבקשה לתיקון כתב תביעה. המבקשים טענו כי אינם משפטנים ולא ידעו או יכלו לדעת על אודות ההשלכות של הלכת רוטמן; כי התארכות ההליך בבית משפט קמא לא נבע מהתנהלות שלהם אלא בשל הימשכות ההליך שהתנהל לפני ועדת הערר; וכי הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה רק שבועיים לאחר שהוחלף ייצוגם.

עוד טענו המבקשים כי יש לאמץ את הגישה הליברלית שהותוותה בפסיקה המאפשרת תיקון כתבי טענות, וכי אין מקום להחיל בעניינם גישה מחמירה. לטענתם, כתב התביעה המקורי הוגש עוד בטרם התקבלה הלכת רוטמן ולפיכך ממילא היה צורך בתיקונו. המבקשים טענו כי אין לזקוף לחובתם את עיתוי הגשת הבקשה, משום שהם פעלו בהקדם – מיד לאחר שנודע להם על כך שכתב התביעה לא תוקן על ידי בא כוחם הקודם.

המבקשים הוסיפו וטענו כי התיקון המתבקש הוא בשאלה אחת ממוקדת – זכותם לפיצויי סבל. התיקון נועד להשלים את הטענות שנטענו בכתב התביעה המקורי, כאשר לטענתם המשיבה מכירה היטב את הטענה המדוברת עוד מהגשת כתב התביעה. בהקשר זה, נטען כי תיקון כתב התביעה לא ייצור הכבדה כלשהי על המשיבה משום שאינו מצריך את תיקון כתב ההגנה. עוד נטען כי הנזק שייגרם למבקשים מאי היעתרות לבקשה הוא גבוה שכן הם סבורים כי קיים סיכוי סביר שתביעתם לפיצויי סבל תתקבל.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

כידוע, החלטות הנוגעות לתיקון כתבי טענות הן מסוג ההחלטות המצויות בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. משכך ערכאת הערעור תטה בדרך כלל שלא להתערב בהן אלא במקרים חריגים (רע"א 29175-10-24 בודסקי נ' קואליטי קרדיט, פסקה 12 (17.11.2024); רע"א 4051/24 פיירבלוקס בע"מ נ' StakeHound SA, פסקה 14 (6.8.2024) (להלן: עניין פיירבלוקס); רע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נ' נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ, פסקה 17 (16.7.2024) (להלן: עניין יאס מיקי ובנו בע"מ)). אינני סבורה כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

10.תקנה 46(א) לתקנות החדשות קובעת שבית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב טענות תוך התחשבות, בין היתר, ב"התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". משכך, כאשר בית המשפט דן בבקשה לתיקון כתב טענות, עליו להתחשב בין היתר בעניינים אלה ובכלל זה בשיהוי אפשרי של מבקש התיקון בהגשת הבקשה. בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את האינטרס בעל הדין שכנגד ואת האינטרס הציבורי בניהול הליכים ביעילות (עניין פיירבלוקס, בפסקה 14; רע"א 5382/23 יצחק נ' אהרוני, פסקה 9 (10.12.2023) (להלן: עניין יצחק); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ. ביטוסי בע"מ, פסקה 15 (13.9.2022)).

11.בענייננו, מקובלים עליי נימוקיו של בית משפט קמא בהחלטתו לדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה. בתמצית, יצוין כי די בשיהוי הכבד שנפל בהגשת הבקשה. כך, על אף שהחלטתו של שר התחבורה ניתנה כבר בשנת 2019 – באותה שנה בה חודש ההליך בבית משפט קמא, הבקשה לתיקון כתב תביעה לא הוגשה במועד זה אלא רק 5 שנים לאחר מכן. זאת כאשר במועד הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה, ההליך היה ערב סיומו, כאשר כל כתבי הטענות כבר הוגשו לבית המשפט ולא נותר לו אלא לתת את פסק דינו.

הטעם היחידי אליו התייחסו המבקשים להצדקת העיכוב בהגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה הוא שמדובר במחדל של מי שהיה אז בא כוחם. אולם, כפי שציין גם בית משפט קמא בהחלטתו – החלפת ייצוג כשלעצמה אינה עילה מספקת לתיקון כתב טענות (עניין יצחק, בפסקה 12; רע"א 2298/06 השבוע באשדוד בע"מ נ' בן זקן (23.3.2006)). כך, המבקשים הם שבחרו את בא כוחם כדי שייצג אותם בהליך – והוא היה שלוחם בו. ככל שיש להם טענות כלפיו – הם רשאים כמובן לשקול להעלותן במסגרת אחרת. אולם אין בטענות כאלה (שאינני מחווה לגביהם כל עמדה) כדי להשליך על ההליך בו הם יוצגו על ידי אותו בא כוח ולאפשר להם לשפר את מצבם המשפטי רק מכוח מחדליו הנטענים.

אינני מקבלת גם את הטענה לפיה התיקון המבוקש הוא נקודתי בלבד. בניגוד לטענת המבקשים, התיקון המבוקש משמעו הצטרפות של צד חדש להליך, וכפועל יוצא מכך – הסגת ההליך לראשיתו. כך, ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעניין מינויו של השמאי המכריע אינן מחייבות לכאורה את שרת התחבורה ולכן ישנה אפשרות כי היא תבקש לדון בסוגיות השמאיות מחדש. זאת לצד הצורך בקיום הליך מהותי התוקף את החלטת שר התחבורה לגופה. במצב דברים זה, גובר האינטרס הציבורי בניהול הליכים שיפוטיים ביעילות ובמהירות.

אינטרס זה מחייב אפוא לדחות בנסיבות דנן את הבקשה לתיקון כתב התביעה. דברים אלה יפים בפרט לאחר כניסתן לתוקף של התקנות החדשות בהן ניתן דגש מיוחד לקיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות (תקנה 5 לתקנות החדשות; דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, 2-1; עניין יאס מיקי ובנו בע"מ, בפסקה 19).

12.לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. לפנים משורת הדין ומאחר שלא התבקשה תגובה – לא ייעשה להוצאות, אף לא לטובת אוצר המדינה.