רע"א 3160/08 אליהו מזר נ. גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ

1.

לפני בקשה מטעם המבקשים להשבת ערבות בנקאית שהפקידו כתנאי לכניסתו לתוקף של צו מניעה ארעי (להלן: הצו הארעי ), ובקשה מטעם המשיבה למימוש הערבות.

הצו הארעי אסר על המשיבה – חברה קבלנית, שבנתה בנין מגורים בבת-ים – לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בדירה מסוימת, שהמבקשים טענו כי התגבש בינם לבין המשיבה הסכם מחייב לרכישתה. הצו הארעי הותנה, בין היתר, בהפקדת מזומן, או ערבות בנקאית בסכום 30,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבים אם תידחה בקשת רשות הערעור, או אם יפקע הצו מסיבה אחרת (להלן: הערבות ). המבקשים הפקידו ערבות בנקאית כנדרש.

הבקשה למתן רשות ערעור – נדחתה, בלא צו להוצאות, כמפורט בהחלטתי מתאריך 28.6.2009, והצו הארעי – בוטל.

2.

בעקבות דחיית הבקשה למתן רשות ערעור הגישו המבקשים בקשה להחזר הערבות. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה, ובמקביל – הגישה מצידה בקשה למימוש הערבות (שהוגדרה על-ידה כ"בקשה לחילוט ערבון"). בבקשתה זו, שנתמכה בתצהיר מנהלה, פירטה המשיבה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, ואשר לדעתה היא זכאית לקבל פיצוי בגינם משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, כדלקמן:

(א)

תשלום שכר טרחת עורכי דינה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, בסכום כולל של 35,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. בענין זה הציגה המבקשת העתקים מחשבוניות מס וקבלות המעידים על התשלומים האמורים לעורכי דינה.

(ב)

נזק כספי שנגרם למשיבה בתקופה שבין מועד מתן הצו הארעי לבין מועד ביטולו, מחמת אי-יכולתה למכור את הדירה באותה תקופה, תוך שהיא נזקקת למימון בנקאי נוסף ובהתאם – הגדלת תשלומי הריבית בגינו "בשיעור בלתי צפוי העולה כדי 70,000 ש"ח ויותר לפחות – עובדה שפגעה ברווחיות הפרויקט בה עסקינן".

(ג)

תשלום שכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 ש"ח עבור ייצוג מנהלי המשיבה בגין התמודדותם עם הליך משפטי אחר, אשר יזמו המבקשים (הליך שפרטיו לא נמסרו בבקשה כאן).

(ד)

אובדן זמן עבודה של שני מנהליה של המשיבה בקשר עם הליכים משפטיים שונים (שלא פורטו, אך כנראה שהכוונה היא הן לבקשת רשות הערעור והן להליכים משפטיים אחרים), המוערך ב-6,000 ש"ח לכל אחד מהם.

המבקשים מתנגדים, מטבע הדברים, לבקשה האמורה.

3.

דין הבקשה למימוש הערבות – להידחות . הטעמים לכך יובאו להלן, אולם טרם שאנו נדרשים לגופם של דברים נציין כי אין צורך לדון פה במכלול השאלות הפרוצדורליות, העשויות לעתים להתעורר והקשורות בהליכים למימוש ערבות, שנועדה להבטחת נזקים כתוצאה ממתן צו זמני, או ארעי, ולהבדלים שבין מימוש ערבות לבין חילוט ערבון, זאת כיוון ששאלות אלה אינן משליכות על התוצאה בענייננו (להוראות בעניין חילוט ערבון – ראו: תקנה 371 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ; להבדל שבין ערבות

לבין ערבון, ולדרכי הפעולה האפשריות השונות למימושה של ערבות – ראו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009); ע"א 10650/08 חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' אלישיוב (לא פורסם, 16.8.2009)); רע"א 2421/98 בריל נ' צ'פלסקי (לא פורסם, 30.6.1998) ).

במקרה שלפנינו, עסקינן ב בקשה פשוטה למימוש ערבות, כאשר בעלי הדין הביאו את ראיותיהם לשם הכרעה בה, ונראה כי מקובל עליהם שערכאה זו היא שתכריע בבקשה. לפיכך – כך ייעשה (השוו ודוקו: עניין חפציבה

הנ"ל).

נפנה עתה לבחינת דרישות המשיבה לגופן.

4.

לעניין דרישת המשיבה לשפותה בגין הוצאותיה המשפטיות ושכר טרחת עורכי דינה בקשר עם הדיון בבקשת רשות הערעור ( סעיפים 2(א) ו-(ד) לעיל, ככל שהם נוגעים להליכים בבית משפט זה) : ככלל אין זיקה בין הוצאות אלה, הנפסקות בסיום ההליך, שבגדרו בוטל הצו הארעי (תקנות 518-511 לתקנות) לבין הנזקים כתוצאה מכך שניתן סעד זמני מלכתחילה (נזקים הנתבעים ככלל לאחר סיום ההליך, בדרך של בקשה למימוש ערבות, או כתביעה עצמאית). באופן דומה, ערובה לתשלום הוצאות (ראו: תקנה 519 לתקנות) איננה שקולה לערובה להבטחת נזקים כתוצאה ממתן סעד זמני (ראו: תקנה 364 לתקנות). מכאן, שכאשר בסיום הדיון בבקשת רשות הערעור החלטתי לבטל את הצו הארעי, אגב דחיית בקשת המשיבה לחיוב המבקשים בהוצאותיה בהליך (וזאת, בין השאר, נוכח התנהלותה מחוסרת תום הלב, לכאורה, של המשיבה במשא ומתן, שניהלה עם המבקשים) – הסתיים הדיון בסוגיה של ההוצאות בהליך. מכאן שעל דרך הכלל לא ניתן לשוב ולתבוע אותן הוצאות עצמן בגדרי הבקשה למימוש הערבות.

5.

לעניין דרישת המשיבה לפיצוי בגין נזקיה הנטענים בקשר עם הליכים משפטיים אחרים (כאמור בסעיפים 2(א), (ג) ו-(ד) לעיל) – אין יסוד אף לדרישה זו. הערבות לא נועדה, כמובן, להבטיח שהמשיבה תשופה על כל הוצאה שתוציא, היא או מי מטעמה, בכל הקשר שהוא, ובלא כל זיקה למתן הצו הארעי – ובלבד שהבקשה למתן רשות ערעור תידחה.

6.

הדרישה היחידה של המשיבה, שניתן היה לשקול האם להיעתר לה, היא לפיצויה בגין פגיעה ברווחיות הפרויקט, לרבות הוצאות מימון עודפות, בסכום המוערך על-ידה בכ-70,000 ש"ח, אשר היא הוציאה, לטענתה, בתקופה שבין מועד מתן הצו הארעי לבין מועד ביטולו (סעיף 2(ב) לעיל). אולם אף דינה של דרישה זו להידחות, משני נימוקים:

(א)

ראשית , המשיבה לא הביאה ראיות ממשיות להוכחת טענותיה בנושא זה, אף שהמדובר בנזק מן הסוג שקל יחסית להציג אסמכתאות לקיומו. בתצהיר מנהלה של המשיבה בסוגיה זו – לא סגי.

(ב)

שנית , ככל שהמשיבה מבקשת להיבנות מכך שהצו הארעי והעיכוב במכירת הדירה גרם, לטענתה, ל "פגיעה ברווחיות הפרויקט" ולהוצאות מימון נוספות בתוך כך, היה ראוי שתציין אף את השפעת הצו שהוצא על התמורה שקיבלה ממכירת הדירה

במועד פקיעת הצו הארעי

(בו בזמן שהיא התמקדה במצב הדברים במועד נתינתו ). מן הנתונים שהציגו הצדדים, ושחלקם עולים אף מהחלטתי מתאריך 28.6.2009 עולה התמונה הבאה: המשיבה הציעה למבקשים לרכוש את הדירה תמורת 845,000 ש"ח. במועד מתן הצו הארעי היתה המשיבה – לפי הודאתה – על סף מכירת הדירה תמורת סך של 900,000 ש"ח לרוכשים אחרים (כאשר, כפי שצוין בהחלטתי האמורה, ההזדמנות שנפלה לידיה של המשיבה למכור את הדירה תמורת מחיר גבוה יותר משסוכם עקרונית עם המבקשים, היא שכנראה עמדה בבסיס ניסיונה מחוסר תום הלב, לכאורה, לדרוש מן המבקשים להוסיף תשלום של כ-15,000 דולר נוספים כתנאי למכירת הדירה להם). כעולה מתשובת המבקשים לבקשה למימוש ערבות – שהמשיבה לא סתרה אותה – הדירה נמכרה בסופו של דבר לרוכשים אחרים, לאחר פקיעת הצו הארעי, תמורת סכום של 1,300,000 ש"ח. הווה אומר: למעשה זכתה המשיבה ובסופו של דבר נוצר לה רווח ממכירת הדירה, בעיתוי בה נמכרה (לאחר ביטול הצו הארעי) של כ-330,000 ש"ח, וזאת אף אם נקזז מן התמורה את הוצאות המימון הנטענות ונתעלם מן המחיר המקורי, שדובר בו במגעים עם המבקשים. נתון זה, שהמשיבה נמנעה מלהציגו ואשר יש לו רלבנטיות רבה למכלול, די בו כדי להביא לדחיית בקשתה.

בהערת אגב נוסיף, כי אפילו היינו עוסקים בבקשה לחילוט עירבון (כמשמעותה בתקנה 371(א) לתקנות), כפי שהגדירה המשיבה את בקשתה, ולא במימוש ערבות, הרי גם אז לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה, ולו מן הטעם שלא ניתן לומר כי בקשת המבקשים לסעד ארעי – "לא היתה סבירה בנסיבות הענין", דבר שהוא בבחינת תנאי ראשוני בלעדיו-אין לחילוט העירבון ( עיינו: ע"א

1149/97

חברת אוצר מפעלי-ים בע"מ נ' תבירו בע"מ , פ"ד נא(1) 555 (1997); רע"א

6448/01

חיר נ' לידאי , פ"ד נז(2) 562, 575-574 (2003); עע"ם 8188/03 חן המקום בע"מ נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ , פ"ד נט(1) 529 (2004)).

7.

נוכח כל האמור לעיל דין בקשתה של המשיבה למימוש הערבות – להידחות . במקביל, משאין עוד כל טעם בפי המשיבה, היכול להצדיק עיכוב בהחזרת הערבות לידי המבקשים, מתקבלת בקשת המבקשים להחזרת הערבות .

8.

לעניין ההוצאות כאן: המשיבה (שהתנהלה לכאורה באופן בעייתי ביחסיה עם המבקשים, כמבואר כבר בהחלטתי מתאריך 28.6.2009), החסירה אף זו הפעם נתונים רבי חשיבות להכרעה בבקשתה הנוכחית. גם כאשר נתונים אלו נחשפו על-ידי המבקשים – היא נמנעה מלציית להחלטתי מתאריך 15.10.2009 ולהתייחס אליהם כנדרש. בנסיבות אלה, כאשר גם לגוף הדברים עמדתה נדחתה – תישא המשיבה בשכר טרחת עורך דינם של המבקשים, בשתי הבקשות, בסכום כולל של 15,000 ש"ח.