פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3508/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
סיהאם חנפי
נ ג ד
המשיבים:
1. זויה מרג'יה
2. איברהים מרג'יה
3. עו"ד מוטי בן ארצי
4. כונס הנכסים הרשמי, משרד המשפטים
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בפש"ר 216/07 מיום 22.5.2013 שניתנו על-ידי
השופט י' בן-חמו
בשם המבקשת:
עו"ד עלאא אבו חאטום
החלטה
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) מיום 22.5.2013 בפש"ר 216-07 בגִדרה נקבע כי בא-כוח המבקשת יעביר סכום של 600,000 ₪ שהופקד בידיו בנאמנות לקופת פשיטת הרגל.
עיקרי העובדות
1.
במסגרת הליכי פשיטת רגל שמתנהלים נגד המשיב 2 (להלן: החייב ) הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקה של נכס שעל-פי הנטען נמכר תוך העדפה פסולה לגב' סיהאם חנפי
(להלן: המבקשת ). במהלך הדיון בבקשה הגיעו הנאמן והמבקשת להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 19.9.2010 לפיו יחזור בו הנאמן מבקשתו לביטול ההענקה, תמורת תשלום נוסף של 600,000 ₪ שהמבקשת תשלם לקופת פשיטת הרגל. המבקשת הפקידה את הכסף בידיו של בא-כוחה, אך הכסף טרם הועבר לקופת פשיטת הרגל.
2.
בהמשך הגישה אשתו של החייב (להלן: המשיבה 1 ) בקשה לביטול הסכם המכר תוך שהיא מעלה טענות שונות, בין היתר כי שילמה לאחר מכירת הנכס סכום של כ-900,000 ₪ למבקשת וכן כי נמצאות ברשותה קלטות המוכיחות טענות שונות שהפנתה כלפי המבקשת. בהחלטה מיום 2.4.2012 קבע בית המשפט כי ההליך שבו נקטה המשיבה 1 אינו מחייב את כונס הנכסים הרשמי ואת הנאמן מכיוון שהם לא היו צד לו. כן נקבע כי פורמלית המשיבה 1 איננה צד להליכי פשיטת הרגל ועל כן עמדת הנאמן אשר סבר כי אין מקום לבטל את הסכם המכר, נראית לכאורה מקובלת וראויה. טענותיה של המשיבה 1 נראו לבית המשפט, לכאורה, דחוקות ביותר, ואולם בית המשפט קבע כי הגם שהטענות דחוקות, חוש הצדק אינו מאפשר את דחיית הטענות על הסף מבלי שתהיה אליהן התייחסות כלשהי. משכך, נקבע המשך דיון לצורך בירור הטענות. ביום 22.4.2013 נערך דיון אליו וחרף החלטת בית המשפט לא התייצבה המבקשת ולא הוגשו מטעמה תצהירים. במהלך הדיון התברר כי בעקבות תצהירים ומסמכים שונים שהובאו בפני הנאמן, לאור אי התייצבותה של המבקשת ולאור העובדה שהמבקשת לא הגישה תצהיר, בניגוד להחלטת בית המשפט, הגיע הנאמן למסקנה, בשונה מעמדתו בעבר, כי יש להורות על ביטול ההסכם שנערך בינו ובין המבקשת במסגרתו הוא חזר בו מהבקשה לביטול ההענקה.
הנאמן ביקש בנוסף כי המבקשת תשיב למשיבה 1 סכום של 900,000 ₪ שהיא קיבלה תוך העדפת נושים אסורה לאחר מועד צו הכינוס וכן ביקש כי הכספים שהופקדו על-ידי המבקשת בידי בא-כוחה במסגרת אישור ההסכם, בסך 600,000 ₪, יועברו לידי הנאמן או לידי קופת פשיטת הרגל. בעקבות כך קבע בית המשפט כי לאור עמדת הנאמן, התייתר הדיון הדיון בבקשותיה של המשיבה 1, והיא תוכל לומר דברים ככל שתוזמן על-ידי הנאמן להוכיח את עניין תשלום הכספים בסך 900,000 ₪.
3.
בהחלטה מיום 22.4.2013 קבע בית המשפט כי אין ספק שהעמדה שהוצגה על-ידי הנאמן שונה בתכלית מהעמדה שהציג בישיבה הקודמת, עת אושר ההסכם בינו ובין המבקשת. יחד עם זאת נקבע כי קיים בסיס איתן המצדיק את שינוי העמדה והגשת בקשה לביטול ההסכם עם המבקשת. הטענות והראיות לכאורה שהוצגו על-ידי הנאמן ועל-ידי המשיבה 1 בדבר העברת סכום של 900,000 ₪ מידי המשיבה 1 לידי המבקשת מצדיקים הענקת סעדים זמניים כבר בשלב זה. לפיכך הורה בית המשפט לבא-כוח המבקשת להעביר את הסכום של 600,000 ₪ שהופקד בידיו לקופת פשיטת הרגל. בית המשפט הוסיף כי " ההחלטה מה יעשה בכספים אלה תינתן בנפרד לאחר שתינתן לגב' חנפי (המבקשת – נ' ס') ההזדמנות להגיב ולאחר שבית המשפט יחליט בעניין ". בית המשפט הורה לנאמן להגיש בקשה מסודרת לביטול ההסכם עם המבקשת, קבע כי המבקשת רשאית להגיב לטענות בצירוף תצהיר וקבע המשך דיון בעניין ביטול ההסכם בין הנאמן ובין המבקשת ובעניין ביטול ההענקה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע.
עיקרי בקשת רשות הערעור
4.
לטענת המבקשת בית המשפט המחוזי שגה עת קיבל את טענות המשיבה1 והורה על הענקת סעדים זמניים. למשיבה 1 אין כל מעמד בהליך פשיטת הרגל הנוכחי המאפשר לה לטרפד את השלמת העסקה בין הנאמן ובין המבקשת. החייב בהליך פשיטת הרגל הוא בעלה של המשיבה 1 ואין הצדקה להתיר למשיבה 2 להעלות טענות מקום שאין לה זכות עמידה. עוד טענה המבקשת כי עקרון סופיות הדיון מחייב גם הוא את דחיית טענות המשיבה 1. ההסכם בין הנאמן ובין המבקשת במסגרתו חזר בו הנאמן מבקשתו לביטול הסכם המכר אושר כפסק דין חלוט. לאחר מתן פסק הדין החלה המשיבה 1 לפתוח בהליכים שונים לביטולו של ההסכם וזאת בניגוד לעקרון סופיות הדיון. מעשיה של המשיבה 1 הובילו לכך שהנאמן ביקש לחזור בו מההסכם, דבר שיצר סרבול של הדיונים. המבקשת הוסיפה וטענה כי בית המשפט שגה עת נעתר ללא כל נימוק לבקשה להעביר לידי קופת פשיטת הרגל את הכספים המופקדים בנאמנות על-ידי בא כוחה של המבקשת כבר בשלב זה, בטרם הגיש הנאמן בקשה מפורטת לביטול ההסכם ובטרם השיבה המבקשת לבקשה זו. אין לזקוף לחובתה את אי הופעתה לדיון. המבקשת מקבלת איומים קשים על חייה והדבר מנע ממנה את האפשרות להופיע לדיון. המבקשת הוסיפה כי המשיבה 1 אינה בוחלת באמצעים בניסיון לטרפד את עסקת מכר הנכס. לסיום טענה המבקשת כי עמדתו של הנאמן נמסרה ביום הדיון בעל פה, בניגוד לתקנה 240 לקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התנהלותו של הנאמן אשר העלים את כוונתו לבקש את ביטול ההסכם בינו ובין המבקשת היא חסרת תום לב ומצדיקה את קבלת הבקשה. בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 26.6.2013.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, דומני כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. דומני כי טענות המשיבה בכל הנוגע לשאלת מעמדה המשפטי של המשיבה 1 בהליך פשיטת רגל היו צריכות להיות מועלות נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.4.2012 עת הורה על קביעת דיון בסוגיות שהועלו על-ידי המשיבה 1. בית המשפט חזר על החלטתו בדבר קביעת דיון לצורך בחינת טענותיה של המשיבה 1 בהחלטה מיום 12.9.2012. משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטות אלה, פספסה המבקשת את המועד לעשות כן. יתירה מזאת, כפי שהובהר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הנאמן הצטרף לטענותיה של המשיבה 1 ובית המשפט המחוזי קבע כי לאור עמדת הנאמן, הדיון בבקשותיה של המשיבה 1 מתייתר למעשה. מכאן כי אין בעת הזו, עת הובהר כי הטענות נגד המבקשת הופנו כלפיה מצד הנאמן, עוד טעם לטעון נגד מעמדה המשפטי של המשיבה 1.
6.
זאת ועוד: הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעדים זמניים למעט במקרים חריגים
(השוו: רע"א 3954/98 קנית שלום בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (15.11.1998)). ענייננו אינו מצדיק התערבות מהסוג האמור. בית המשפט המחוזי מצא כי יש טעם לכאורה בטענות והראיות שהוצגו מטעם הנאמן ומטעם בא-כוח המשיבה 1. בית המשפט לא הכריע בבקשת ביטול הסכם המכר ואף העניק למבקשת, למרות אי התייצבותה לדיון ואי הגשת תצהירים מטעמה, ארכה נוספת להשיב לטענות המועלות נגדה. כל שנקבע בבית המשפט המחוזי הוא שהכספים שהופקדו בנאמנות בידי בא-כוח המבקשת יועברו לקופת פשיטת הרגל. זוהי איננה קביעה חדשה. החלטה זו היא למעשה חזרה על מה שכבר נקבע ביום 19.9.2010 עת אושר הסכם הפשרה בין הנאמן ובין המבקשת. משום מה הכספים לא הועברו, ואין הצדקה להתערב בדרישה להעביר את הכספים כעת. זאת ועוד: אין בהעברת הכספים כדי לפגוע במבקשת או לשנות את מצבה לרעה. הדיון בביטול עסקת המכר תעשה רק לאחר שיתקבלו כל טענות הצדדים. בית המשפט הבהיר בהחלטתו לדחות את בקשת עיכוב הביצוע מיום 26.6.2013 כי " לא תינתן כל החלטה לחלוקת דיבידינד כלשהו בטרם יסתיימו הליכי הערעור ". עצם העברת הכספים מידי הנאמן לקופת פשיטת הרגל אינה פוגעת במבקשת ואין הצדקה להתערב בהחלטה זו.
7.
אשר על כן דין הבקשה להידחות. משנדחתה הבקשה מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ט' באב התשע"ג (16.7.2013).
ש ו פ ט