רע"א 3602-24 רע"א 3602-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לימאות (סגן הנשיא ר' סוקול) מיום 4.3.2024 בת"ח 58223-02-22 ובת"ח 6625-11-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטתו של בית המשפט לימאות מיום 12.2.2024.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך דנן בשתי בקשות שהגישה המשיבה לבית המשפט לימאות בשנת 2022, בגדרן התבקש להורות על החרמה לצמיתות של שתי סירות דיג שבבעלות המבקשים – תושבי רצועת עזה, שהם בני משפחה (להלן בהתאמה: בקשות ההחרמה ו-הסירות). הסירות נתפסו עובר להגשת הבקשות על-ידי כוחות צה"ל במרחב הימי הסמוך לרצועת עזה, לאחר שעל פי הנטען הפרו באופן חוזר ונשנה את מגבלות השיט הביטחוניות שהטיל צה"ל על תנועת כלי שיט במרחב האמור (להלן: מגבלות השיט הביטחוניות), ומפעיליהן נקטו באלימות כלפי כוחות צה"ל שפעלו לאכיפת המגבלות. בבקשות תואר כי מדובר בבקשות ההחרמה הראשונות מסוגן שמוגשות לבית המשפט לימאות, וכי ברקע ההחלטה להגישן עומדת מגמה הולכת וגוברת של הפרת מגבלות השיט הביטחוניות על-ידי סירות דיג וכן אי-ציות להנחיות המפקד הצבאי. נטען, כי הסמכות להורות על החרמת הסירות מסורה לבית המשפט לימאות, בין היתר, לפי חוק המלקוח הימי משנת 1864, ומכוח דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי.

הבקשה להחרמת הסירה P-00494 שבבעלות המבקש 1, הוגשה בחודש פברואר 2022 במסגרת ת"ח 58223-02-22 (להלן: ההליך הראשון); והבקשה להחרמת הסירה P-00474 שבבעלות המבקש 2, הוגשה בחודש נובמבר 2022 במסגרת ת"ח 6625-11-22 (להלן: ההליך השני). החל מחודש ינואר 2023, אוחד הדיון בשני ההליכים.

2.המבקשים הגישו – בחודש אפריל 2022 בהליך הראשון, ובחודש ינואר 2023 בהליך השני – בקשות לסילוק בקשות ההחרמה על הסף, בהן נטען, בתמצית, כי בית המשפט לימאות נעדר סמכות לדון בבקשות ההחרמה; כי בקשות ההחרמה, כמו גם מגבלות השיט הביטחוניות, מנוגדות לעקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל; וכי הוראות הדין הבינלאומי הרלוונטיות אינן מקימות עילה להתערבותו של בית המשפט בנסיבות העניין, ומכל מקום, חוק המלקוח הימי אינו חל על סירות דיג. בסמוך להגשת בקשות אלה, הגישו המבקשים בשני ההליכים "בקשה למתן צו ביניים (צו עשה)", בגדרה התבקש להורות למשיבה לשחרר את הסירות שנתפסו עד להכרעה בבקשות ההחרמה, כנגד הפקדת ערובה שלא תעלה על 20,000 ₪, בהיות הסירות מקור פרנסה עיקרי למבקשים ולמשפחותיהם. המשיבה התנגדה למתן הצווים המבוקשים, לטענתה בשל הקושי לשוב ולתפוס את הסירות לשם מימוש פסק הדין ובשל ריקון הליך ההחרמה מתוכנו, ולחלופין טענה, כי יש לקבוע תנאים אפקטיביים למניעת הישנות ההפרות.

3.בהחלטותיו מן הימים 15.8.2022 ו-14.3.2023, קיבל בית המשפט לימאות את הבקשות למתן צו ביניים, והורה על שחרור הסירות למבקשים עד להכרעה בבקשות ההחרמה, בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטתו, ובהם הפקדת עירבון בקופת ביהמ"ש וכן ערבות של אזרח ישראלי, בסכומים שונים שנקבעו לגבי כל סירה (להלן: הבטוחות). עוד נקבע, כי ככל שבקשות ההחרמה יאושרו, יוחזרו הסירות למדינת ישראל בתוך 30 יום, שאם לא כן יחולטו הבטוחות. בהתאם להחלטות אלה, הפקיד המבקש 1 ערבות של אזרח ישראלי בסכום של 100,000 ₪ וכן סכום של 20,000 ₪ במזומן; והמבקש 2 הפקיד ערבות כאמור בסכום של 50,000 ₪ וכן סכום של 50,000 ₪ במזומן. בעקבות זאת, ובהתמלא יתר התנאים שנקבעו בהחלטות, הושבו הסירות למבקשים בחודש ספטמבר 2022 ובחודש יולי 2023.

4.ביני לביני הגישו הצדדים את ראיותיהם, וביום 6.7.2023 התקיים דיון הוכחות בהליכים המאוחדים, שבסיומו קבע בית המשפט לימאות מועדים להגשת השלמת טענות מטעם הצדדים. בימים 16.10.2023 ו-6.12.2023 הגישו באי-כוח המבקשים בקשות, שהתקבלו, להארכת המועד להגשת כתב התשובה מטעמם – בהן נטען כי בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7.10.2023, נותק הקשר עם המבקשים, וכי מצבם, כמו גם מצב הסירות, אינו ידוע.

5.בהמשך לכך, ביום 8.1.2024 הגישו באי-כוח המבקשים הודעה, בה טענו כי טרם עלה בידם ליצור קשר עם המבקשים, ואולם בשיחה עם נציג איגוד הדייגים ברצועת עזה (להלן: איגוד הדייגים), הוא מסר להם כי ראה את המבקש 1 ובני משפחתו עוזבים את בתיהם לאזור רפיח, וכי למיטב ידיעתו הסירות נהרסו במהלך תקיפות צה"ל ברצועת עזה. נטען, כי בנסיבות אלה אין תועלת בהגשת כתב התשובה או בהמשך ניהול ההליכים, והתבקש להורות למשיבה להודיע עמדתה בנוגע להמשך הליכי ההחרמה (להלן: הבקשה הראשונה).

בתגובתה להודעת המבקשים, הודיעה המשיבה כי היא עומדת על המשך ניהול ההליכים. נטען, כי דווקא אירועי ה-7.10.2023 – עת התממשו האיומים הביטחוניים ומחבלים חדרו באמצעות כלי שיט דרך המרחב הימי של רצועת עזה לשטח מדינת ישראל – מלמדים כי יש חשיבות להכרעה בבקשות ההחרמה, וכי בהעדר כל ראיה בנוגע למצבן של הסירות, נדרש להמשיך בבירור ההליכים, בפרט בשים לב לשלב המתקדם שבו מצוי הדיון.

6.בהחלטתו מיום 12.2.2024, קבע בית המשפט לימאות כי "בשים לב לעמדת המדינה, יכולים [המבקשים] להסכים לחילוט הבטוחות ובכך להביא את הדיון בבקשות ההחרמה לכדי סיום. ככל ש[המבקשים] יעמדו על השבת הבטוחות, לא יהיה מנוס מהכרעה בבקשות ההחרמה לגופן, שכן הנזק שנגרם על פי הנטען לספינות אינו מייתר את הדיון בחילוט הבטוחות". בהמשך לכך נקבע, כי "באי-כוח [המבקשים] יגיבו לאמור עד ליום 1/3/2024. ככל שיעמדו על הדרישה להשבת הבטוחות שתחייב הכרעה בבקשות ההחרמה, יגישו [המבקשים] את טיעוניהם עד 15/3/2024" (להלן: ההחלטה מיום 12.2.2024).

7.כשבועיים לאחר החלטה זו, ביום 29.2.2024, הגישו המבקשים "הודעת עדכון ובקשה לעיון מחדש בהחלטה" (להלן: הבקשה לעיון מחדש). בבקשתם טענו באי-כוח המבקשים כי עלה בידם, לאחר מאמצים רבים, ליצור קשר עם המבקש 1, אשר מסר להם כי לאחר שהתפנה עם משפחתו מרמאל לרפיח, שוחח ביום 17.11.2023 עם אחד מאחייניו שנותר באזור העיר עזה, והלה אישר לו כי שתי הסירות הושמדו על-ידי צה"ל. עוד נטען, כי בשיח נוסף שערך נציג עמותת "גישה", המייצגת את המבקשים בהליכים, עם נציג איגוד הדייגים – אישר האחרון כי הסירות הושמדו. לבקשה צורפו תצהיריהם של המבקש 1 ושל נציג עמותת "גישה", לתמיכה בטענות אלה. נטען כי בנסיבות אלה, בהן הסירות הושמדו ואינן קיימות עוד, הפכו בקשות ההחרמה לתיאורטיות, ואין הצדקה להותיר אותן על כנן ולהכריע בהן לגופן. כן נטען, כי המשך הדיון בבקשות ההחרמה במטרה לחלט את הבטוחות שהופקדו, יביא אך להענשת המבקשים ויעמוד בניגוד למטרה לשמה הופקדו הבטוחות ובניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית. לבסוף נטען, כי המשיבה לא ביצעה כל בדיקה מטעמה בנוגע למצב הסירות, וכי לנוכח הראיות שהוצגו בבקשה דנן יש להורות על מחיקת בקשות ההחרמה והשבת הבטוחות למבקשים.

8.ביום 4.3.2024 דחה בית המשפט לימאות את בקשת המבקשים לעיון מחדש. בהחלטתו – העומדת במוקד הבקשה שלפניי – קבע בית המשפט לימאות כי "איני סבור שניתן להורות על השבת הבטוחות ללא הסכמה של המדינה. בהעדר הסכמה יש להכריע בבקשות ההחרמה לגופן, ורק ככל שבקשות ההחרמה יידחו, ינתן צו להשבת הבטוחות" – תוך שנתן ארכה נוספת להשלמת טענות מטעם המבקשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים.

בקשת רשות הערעור

9.המבקשים חוזרים בבקשתם, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו בבקשה לעיון מחדש. לשיטתם, בהינתן שינוי הנסיבות והשמדת הסירות על-ידי המדינה, בקשות ההחרמה הפכו לתיאורטיות, ואין מקום לדון בהחרמת סירות שאינן קיימות. עוד נטען כי תכלית ההחרמה כבר הושגה, משעה שבאין סירות נמנעה אפשרות יציאתן למרחב הימי של רצועת עזה וביצוע הפרות נוספות. באשר לבטוחות נטען, כי מטרתן הבלעדית של הבטוחות שהופקדו – היא הבטחת השבת הסירות ככל שיתקבלו בקשות ההחרמה – אינה רלוונטית עוד, משעה שלא ניתן עוד להשיבן; ומכל מקום, מקום שהמשיבה היא שהשמידה את הסירות, המשך ניהול ההליכים במטרה לחלט את הבטוחות, יגרום למבקשים עיוות דין. לבסוף נטען, כי יש בהחלטת בית המשפט לימאות כדי להאריך את ההליכים שלא לצורך ולבזבז משאבי זמן של בית המשפט והצדדים, באופן המצדיק מתן רשות ערעור כבר בשלב זה.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט לימאות, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.החלטת בית המשפט לימאות שבמוקד הדיון, דוחה למעשה את בקשת המבקשים למחוק את בקשות ההחרמה ולהשיב להם את הבטוחות כבר בשלב זה, ומורה על המשך ניהול ההליכים. כידוע, בכל הנוגע להחלטות מעין אלה, המורות על המשך בירור ההליך לגופו, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או שמתעורר חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו מיני רבים: רע"א 8037/23 שבתאי נ' טיולי אלון טבריה בע"מ, פסקאות 17-16 (27.3.2024); רע"א 246/24 Hero Investment and Trading Corp נ' אוטמזגין, פסקה 9 (26.3.2024); רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין, פסקה 12 (18.9.2023)). כפי שיפורט להלן, המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה.

12.סעד המורה על מחיקת תובענה בטרם זו התבררה לגופה, בדומה לסעד של סילוק על הסף – הוא סעד קיצוני השמור למקרים חריגים שבהם ניתן לקבוע בבירור כי אף אם יוכחו מלוא הטענות שבכתב התובענה, לא תקום אפשרות, ולו קלושה, להעניק ליוזם ההליך את הסעד שנתבקש על-ידו (רע"א 5596/23 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' רחמין, פסקה 10 (7.1.2024); רע"א 5003/23 SUGIMAT S.L נ' AIG EUROPE LIMITED, פסקה 8 (7.12.2023)). בענייננו, צדק בית המשפט לימאות עת קבע כי לא מתקיימים התנאים למחיקת בקשות ההחרמה בטרם אלה התבררו לגופן. ראשית, טענות המבקשים בבקשתם לעיון מחדש נסמכות על טענות עובדתיות – לפיהן הושמדו הסירות ואינן קיימות עוד וכי אלה הושמדו על-ידי המשיבה – וכי במצב דברים זה התייתר הצורך להכריע בבקשות ההחרמה לגופן. כפי שנלמד מתגובת המשיבה, טענות עובדתיות אלה שנויות במחלוקת וממילא אינן יכולות לשמש בסיס למחיקת ההליכים בשלב הדיוני הנוכחי. יתר על כן, גם אילו הוכחו הטענות – וכאמור טרם נקבעו ממצאים בעניינן – אין בהן כשלעצמן כדי להוביל למסקנה כי ההליכים התייתרו, משעה שהמדינה טוענת כי ככל שיתקבלו בקשות ההחרמה ובהעדר כלי השיט, היא זכאית לחילוט הבטוחות (וראו גם טענת המדינה שלפיה תוצאת ההחרמה, לשיטתה, היא הקניית הבעלות בכלי השיט למדינה עם השלמת הליך התפיסה, בסעיפים 79-70 לבקשת ההחרמה בהליך הראשון; וסעיפים 68-59 לבקשת ההחרמה בהליך השני). סוגיה זו, כמו קודמותיה, טרם נבחנה על-ידי בית המשפט לימאות וממילא לנוכח הטענות האמורות, אין במצב הסירות כשלעצמו כדי לייתר את המשך ההליכים. ולבסוף, ההליך מצוי בשלב מתקדם, לאחר שנשמעו בו ראיות והצדדים נדרשו להגיש השלמות טיעון. בהינתן האמור, לא מצאתי כל יתרון בהקדמת בירורן של טענות המבקשים בבקשתם לעיון מחדש, חלף הכרעה במכלול הסוגיות הטעונות הכרעה בתום ההליך.

13.אוסיף ואעיר, כי ההחלטה מושא הבקשה שלפניי היא החלטה הדוחה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 12.2.2024, אולם ספק אם המבקשים הצביעו על עילה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה האמורה. הפסיקה הכירה בשתי עילות המאפשרות לבית המשפט לשוב ולעיין בהחלטות שנתן – שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה, או טעות טכנית ברורה שנפלה בהחלטה המקורית (ראו למשל: רע"א 7127/22 אלחי נ' מנסור, פסקה 18 (29.1.2023); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 10 (18.10.2015)). בענייננו, אמנם הבקשה לעיון מחדש הוגשה לאחר שחודש הקשר עם המבקש 1, ואולם הטענה להשמדת הסירות, שהובאה גם מפי נציג עמותת הדייגים, הועלתה כבר בבקשתם הראשונה של המבקשים (הודעת המבקשים מיום 8.1.2024) – כך שספק אם יש באמור כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש. זאת בפרט, לנוכח ההנמקות לדחיית הבקשה הראשונה כפי שפורטו בהחלטת בית המשפט לימאות מיום 12.2.2024. אף לא ניתן לאתר טעות טכנית כלשהי בהחלטה מיום 12.2.2024, העשויה לשמש בסיס לעיון מחודש כזה.

14.סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.