רע"א 378/96 שגיא וינבלט נ. משה בורנשטיין בע"מ

1.ביום 14.1.96 הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שלא לאשר את תובענתו של המערער כנגד המשיבים כתובענה ייצוגית על פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-. בבר"ע נטען, כי התביעה מתבססת על כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום כנגד חלק מן המשיבים ועל פיו הם השפיעו על שערי נירות הערך של חברת טמפו בירה בדרכי תרמית, עובר לביצוען של הצעת מכר והנפקה לציבור, לרבות בעת שתשקיף היה פתוח לעיון הציבור. טרם דחיית הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, הורשעו חלק מן המשיבים בעבירות שיוחסו להם. על הרשעתם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.בדיון שהתקיים בבקשת רשות הערעור, ביום 18.6.98 (הנשיא א' ברק, המשנה לנשיא ש' לוין והשופטת ט' שטרסברג-כהן), הוחלט ליתן רשות ערעור כמבוקש, ולדון בבקשת רשות הערעור כערעור, על פי הרשות שניתנה. כן הוחלט, כי הערעור ישמע על דרך של סיכומים בכתב. בהחלטה ננקבו מועדי הסיכומים של הצדדים והיקפם.

3.ביום 27.7.98 הוגשה מטעם המערער בקשה לצירוף פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הרשעתם של חלק מן המשיבים, לתיק הערעור. פסק דין זה ניתן, כאמור, לאחר מתן ההחלטה בבקשת המערער להכיר בתובענתו כתובענה ייצוגית. בתגובת המשיבים מיום 31.8.98, התנגדו המשיבים לצירוף פסק הדין לתיק הערעור.

4.טרם מתן החלטה בבקשה לצירוף המסמך (פסק הדין בערעור), הוגשו (כאמור בהחלטה מיום 18.6.98 ולאחר הארכת מועד בעניין זה), סיכומי המערער.

5.ביום 24.11.98 הגישו המשיבים בקשה להוצאת סיכומי המערער מתיק בית המשפט. לטענתם, למרות שטרם הוכרעה הבקשה לצירוף המסמך (מיום 27.7.98), חזר המערער בסיכומיו והתייחס לפסק הדין בערעור ואף ציטט ממנו. מעבר לפגיעה בסדרי הדין, כך נטען, יש בהתייחסות זו לפסק הדין בערעור משום פגיעה ביכולתם של המשיבים להתייחס לעניין זה בסיכומיהם, שאמורים להיות מוגשים תוך זמן קצר. על כן נתבקש בית המשפט, לחלופין, ליתן הוראות שבסדרי דין בנוגע למועדי הגשת סיכומי המשיבים.

6.המערער הגיב (ביום 22.12.98) לבקשה להוצאת הסיכומים שהגיש. לטענתו, אין פסול לגוף העניין, בקבלת פסק הדין שבערעור כראיה בהליך המתנהל בפני בית משפט זה. המערער הוסיף, כי למעשה היה כבר פסק הדין בפני ההרכב שדן בבקשת רשות הערעור, אולם נוכח הערות ההרכב הוגשה בקשה "פורמלית" לצירופו. עוד נטען, כי נוכח המועד הקצר שנקצב להגשת הסיכומים, לא היה מנוס מהתייחסות לפסק הדין טרם ההחלטה בבקשה לצירוף המסמך (פסק הדין), וכי אם יחליט לבסוף בית המשפט על אי קבלת המסמך לתיק הערעור, "ידע [בית המשפט] להתעלם מההתייחסות למסמך בסיכומים". כן הוגשה לבית משפט זה בקשה מטעם המערער (שהוגשה גם היא ביום 22.12.98), להגיב להתנגדות המשיבים לצירוף המסמך לתיק הערעור. החלטתי להיעתר לבקשה זו להגיב. בתגובה חזר המערער על חלק מן הטיעונים בתגובתו לבקשה להוצאת הסיכומים, והרחיב בסוגיית קבילות פסק הדין שבערעור כראיה בהליך ערעור על החלטה שלא לאשר תובענה כתובענה ייצוגית.

7.בפני עומדות על כן שתי בקשות: ראשונה, הבקשה לצירוף המסמך (הוא פסק הדין בערעור), כראיה בערעור. השניה, בקשה למחיקת סיכומי המערער או הוצאתם מתיק הערעור, ככל שהם מתייחסים לפסק הדין שבערעור. יאמר מיד, כי המערער לא נהג כדרך המלך עת התייחס בסיכומיו לראיה טרם ניתנה החלטה על צירופה לערעור. מבלי להכריע בשאלה אם יש לקבל המסמך כראיה - אם לאו (הכרעה שתינתן על ידי ההרכב הדן בערעור זה), ברי, כי לו חפץ המערער להסתמך על הראיה בסיכומיו היה עליו לבקש מבית המשפט לעשות כן או לחלופין, להמתין למתן ההחלטה בבקשה לצירוף הראיה. במצב הנדון, אין בהסתמכות על הראיה אלא העמדת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, וזאת בטרם נתן החלטתו בגוף הבקשה עצמה.

8.בה בעת, ונוכח העובדה שהסיכומים עצמם הוגשו, ונוכח העובדה כי פסק הדין שבערעור עמד בפני בית משפט זה כבר בעיקרי הטיעון (ומבלי להכריע בעניין זה בפני עצמו), לא מצאתי לנכון בשלב זה להיעתר לבקשה למחיקת סיכומי המערער או הוצאתם מתיק הערעור. על כן החלטתי, כי בשלב זה תינתן למשיבים הזכות להשיב לסיכומי המערער - גם בהתייחס למסמך עצמו, בתוך חמישה-עשר יום מעת המצאת החלטה זו (תקופה זו תבוא במקום החלטתה של כב' הרשמת מיום 2.12.98). המערער יוכל להשיב לתשובה, כאמור בהחלטת ההרכב מיום 18.6.98, תוך חמישה-עשר יום מעת המצאת סיכומי המשיבים. לאחר השלמת הסיכומים מאת הצדדים, יחליט ההרכב הדן בתיק זה בבקשה לצירוף הראיה, לגופה.

9.נוכח האמור בסעיף 7 להחלטה זו, יישא המערער בהוצאות המשיבים 1-3, 5-6 ו14-16- בסך כולל של 10,000 ש"ח.