רע"א 4375/98 בן יעקב תעשיות מזון בע"מ נ. "אוסם" תעשיות מזון בע"מ

בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב -יפו.

1.המבקשת הייתה הבעלים, בין היתר, של מדגם רשום מס' 13933. המשיבה הגישה בקשה לביטול המדגם (ומדגמים נוספים) בטענה לפרסום קודם בהסתמך על סעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן - הפקודה), אך בקשתה שנדונה בפני רשם הפטנטים נדחתה. בעת הכנת הערעור על ההחלטה האמורה, התברר למשיבה כי בשנת 1993 איחרה המבקשת להגיש בקשה להארכת תוקף המדגם וכי בקשתה הוגשה לאחר שחלפו 5 שנים מיום רישומו, בניגוד לאמור בסעיף 33 לפקודה. לפיכך, פנתה המשיבה לרשם הפטנטים בבקשה כי יבוטל המדגם בשל האיחור בהגשת הבקשה להארכתו; בהעדר תגובת המבקשת קיבל הרשם את הבקשה. לאחר זאת, פנתה המבקשת בבקשה לביטול החלטה זו, בטענה כי קיבלה לידיה את הדרישה להגיב כשעתיים לפני שקיבלה לידיה גם את ההחלטה האמורה, אולם הרשם קבע כי אין הוא מוסמך כדין לעשות כן.

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי טענה המבקשת לפגיעה בכללי הצדק הטבעי משום שלא ניתנה לה ההזדמנות הראויה להגיב לבקשת המשיבה בטרם ניתנה החלטת הרשם, כן טענה המבקשת כי החלטת הרשם ניתנה בחוסר סמכות, שהרי סמכותו של הרשם לבטל מדגם משתרעת -כאמור בסעיף 36 לפקודה - על מקרים שבהם נטענת טענת פרסום קודם בלבד. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אכן חרג הרשם מסמכותו בהחליטו לבטל את המדגם, שכן סמכות זו נתונה לו כאמור רק כאשר נטענת טענה של פרסום קודם. עם זאת, כך המשיך בית המשפט וקבע, גם החלטתו הראשונית של הרשם להאריך את תוקפו של המדגם היא בטלה על שום שניתנה אף היא בחוסר סמכות - שהרי אין הרשם מוסמך להאריך תוקפו של מדגם אם הוגשה הבקשה להארכת תוקפו לאחר שחלף המועד הקבוע לכך בסעיף 33 לפקודה. בית המשפט התיחס בפסק דינו גם לטענת המבקשת כי לא ניתנה לה ההזדמנות הראויה להשמיע טענותיה בפני הרשם וקבעה כי עניין זה אינו יכול לשנות את התוצאה הסופית, שאף אם יש בו - נוסף על עניין הסמכות - כדי להביא לביטולה של החלטת הרשם, עדיין בטלה גם החלטתו הראשונית להאריך את תוקפו של המדגם. לפיכך, נדחה הערעור בבית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפני.

2.בבקשתה שבה וחוזרת המבקשת על טענתה כי דין החלטת הרשם להתבטל משום שלא ניתנה לה ההזדמנות הראויה להשמיע טענותיה; אולם טענתה העיקרית של המבקשת מתיחסת לעצם הארכת תוקפו של המדגם. המבקשת טוענת כי עוד בטרם חלף המועד הקבוע בסעיף 33 לפקודה ביקשה להגיש את בקשתה להארכת תוקפו של המדגם ונמסר לה, על ידי הפקידים בלשכת הרשם, על קיומו של נוהג לפיו מדגם אשר מתנהל לגביו "הליך על ריב", ניתנת זכות היוצרים לחידוש גם לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, וכי המבקשת פעלה כפי שפעלה בהתבסס על הדברים אלה שנאמרו לה.

3.לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת על צרופתיה ובתשובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מוכן אני להניח - כפי שקבע בית המשפט המחוזי - שהחלטתו של הרשם המבטלת את הארכת תוקפו של המדגם דינה להתבטל משום שניתנה בחריגה מסמכות, אולם, אין בכך כדי להושיע את המבקשת שאיחרה בהגשת בקשתה ולא היה בכוחו של הרשם להאריך את תוקפו של המדגם חרף האיחור: רע"א 53/93 (לא פורסם) ולכן אין תוקף להחלטה זו. אך יהא הדבר אשר יהא, אין מקום לתת למבקשת רשות לערער כדי לנהל הליכי סרק מקום שהוכח שהיא איחרה בהגשת בקשתה. כפי שהבהיר הרשם הנכבד אין המבקשת יכולה להיאחז באותו ה"נוהל" שהוא פסול לחלוטין, אלא היתה מוטלת עליה החובה לנהוג על פי האמור בדין ובהלכה הפסוקה. בנסיבות אלו אין טענות המבקשת מצדיקות מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ש"ח.