פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4436/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – משרד הבריאות
2. ד"ר אלי גבע
3. עו"ד גד פלר
4. חברת ויטה לנו בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בת"א 5691-09-11 שניתנה ביום 2.6.2014 על ידי כב' השופט
אבי פורג
בשם המבקשת:
בשם המשיבה 1:
בשם המשיב 2:
בשם המשיבים 4-3:
עו"ד אייל שטרנברג
עו"ד אפרת ברנר (הורביץ)
עו"ד רן קאשי; עו"ד אליעזר בני-גיל
עו"ד אשר אקסלרד
החלטה
1.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז-לוד תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה ממעשים וממחדלים של המשיבים. במרכז התביעה עומדות טענות קשות שטוענת המבקשת כלפי המשיב 2, הכוללות, בין היתר, טענות בנוגע למעשי תקיפה מינית, רשלנות רפואית, עושק ומרמה, מעשים שבוצעו, לכאורה, אגב טיפולי פוריות במבקשת. המבקשת טוענת שנגרמו לה נזקי גוף חמורים, ובכללם נזק נפשי, וכי נפגע כושר עבודתה. עוד נטען, כי המשיב 2 חשף מידע רפואי סודי ורגיש אודות המבקשת.
2.
ביום 20.3.2014 בתום ישיבת קדם משפט, החליט בית משפט קמא (כב' השופטת א' דודקביץ ) כי על המבקשת להמציא לידי באי כוח המשיבים טופס ויתור על סודיות רפואית (להלן: וס"ר ) "מלא וחתום בהתאם לטפסים שיעבירו אליה הנתבעים לחתימה כמקובל".
3.
ביום 4.5.2014 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה מיום 20.3.2014. בבקשה מפרטת המבקשת, בהרחבה רבה, את טענותיה לענין הנזקים שייגרמו לה אם המידע הרפואי אודותיה יהיה חשוף במלואו לעיני המשיבים ובאי כוחם. על טיעונים אלה חזרה המבקשת גם בבקשה דנא. זאת, במיוחד נוכח הטענה בדבר חשיפתו בעבר של מידע רפואי סודי על ידי המשיב 2. המבקשת טענה, בין היתר, לכך שראוי שהחיסיון עליו תוותר יתייחס אך למידע רפואי מוגבל, שנושאיו יוגדרו, ולפרק זמן מוגבל. עוד התבקש בית המשפט למנות גורם רפואי מטעמו אשר יבחן את החומר הרפואי בעניינה של המבקשת ויעביר למשיבים רק חומר שיימצא רלבנטי להליך דנא, או שבית המשפט יעיין בעצמו במסמכים הרפואיים טרם מסירתם למשיבים. המבקשת מוסיפה שאין זה ראוי לכלול בחומר שלגביו ייחתם על ידה וס"ר מסמכים הנוגעים למצבה הסוציאלי-שיקומי.
4.
בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' פורג ) דחה ביום 2.6.2014 את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 20.3.2014. בהחלטה הקצרה נאמר שהמשיבים זכאים לקבל טופס וס"ר לשם ניהול הגנתם, וכי השימוש בחומר הרפואי הוא לצרכי ההליך המשפטי בלבד.
מכאן בקשת רשות הערעור. הבקשה, שיש בה חזרות מרובות על אותן טענות בניסוחים שונים, מה שמקשה על האפשרות למקד את הטענות וגורם לטרחה מיותרת ולסרבול, חוזרת על הטענות שנטענו בפני בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהגישו המשיבים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, למעט בסוגיה טכנית שעניינה פרק הזמן שבמהלכו יעמוד הוס"ר בתוקפו.
6.
תחילה ייאמר כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא קשר לגופן של הטענות, מחמת העובדה שההחלטה על חיוב המבקשת בחתימה על וס"ר ניתנה עוד ביום 20.3.2014 ועל החלטה זו לא הוגשה כל בקשת רשות ערעור. אין להאריך את מועד הפניה לערכאת הערעור באופן יזום ומלאכותי בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר, מה גם שהליך זה, של עיון חוזר, כלל לא קיים בסוג זה של עניינים (במובחן, למשל, מהחלטות העוסקות בסעדים זמניים). והנה, מבחינה זו ברי כי לא נפל כל פגם בהחלטה מיום 2.6.2014, שכן בדין נדחתה הבקשה לעיון חוזר שלא היה לה מקום ואין לה עיגון בדין. עם זאת, ובשל הטענה לפגיעה קשה בצנעת הפרט, אתייחס גם לגופם של דברים.
7.
האופן שבו יש לערוך איזון בין הזכות לפרטיות לבין זכותו של בעל דין לקבל לידו פרטים על יריבו, לרבות על מצבו הרפואי, נבחן בהרחבה בפסק הדין המנחה שניתן ברע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין
(13.10.2009), (להלן: ענין לוין ). ככלל נפסק בענין לוין , כי בסיטואציה האמורה יש לבחון את הזכות לפרטיות מבעד לאספקלריה של הליכי הגילוי המוקדם המוסדרים בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובמיוחד מבחינת הרלבנטיות של החומר הרפואי המתבקש ומבחינת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד הנדרש לגלותו. באותה פרשה הוטעם, כי על אף חשיבותה ויסודיותה של הזכות לפרטיות בכלל, ושל הסודיות הרפואית בפרט, מדובר בזכות יחסית שיש לאזנה כנגד זכויות יסוד אחרות, ובהן האינטרס של עשיית הצדק במסגרת הליכים משפטיים.
כמו כן נפסק בענין לוין : " ... כי תובע אינו יכול להישמע בטענה לפיה זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף לפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לביסוס הגנתו
... " (פסקה 23), וכי "במאזן בין זכות הפרטיות של תובע ובין זכותו של נתבע לנהל הגנתו והאינטרס החברתי בעשיית צדק, תגבר דרך כלל זכותו של האחרון" (פסקה 24). יודגש, כי בענין לוין צמצמה התובעת את תביעתה לעילה של פרסום לשון הרע. נוכח צמצום זה, שהביא לכך שהתביעה לא כללה טענה לקיומו של נזק גוף, אישר בית משפט זה את ההחלטה לתחום את היקף הויתור על הסודיות הרפואית לעניינים רפואיים הקשורים בתקופה אליה התייחס הפרסום (שכלל גם התייחסות למצבה הנפשי-גופני של התובעת).
8.
בשונה מהפרשה שנדונה בענין לוין , במקרה דנא פרשה המבקשת בתובענתה יריעה רחבה שאינה מאפשרת הגבלת היקף הויתור על הסודיות הרפואית לנושא רפואי מסוים, או לתקופה תחומה בעברה של המבקשת. המבקשת טוענת לנזקי גוף ניכרים ולפגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות. ברי, כי כאשר נושאים אלה הועמדו במחלוקת, אין לפגוע בהגנתם של המשיבים על ידי הגבלת היקף הוס"ר. גם אין מקום לקבל את הטענה לפיה נוכח הטענות שבפי המבקשת כלפי המשיב 2, ובכללם פגיעה בפרטיותה וחשיפת סודותיה, יש לנהוג במקרה דנא באופן שונה. יש לזכור, כי בשלב זה מדובר אך בטענות בעלמא, כשבפי המשיב 2 מצויות תשובות לא מבוטלות לטענות אלה. אין מקום להניח מראש שסיכויי טענות אלה להתקבל טובים ואגב כך לפגוע ביכולת ההגנה של המשיב 2. גם איני רואה מקום לסרבל את ההליך ולהוסיף עליו עלויות בדרך של מינוי מומחה רפואי שתפקידו יהיה "לסנן" את החומר, מה גם שספק אם בכוחו של מומחה זה (או של בית המשפט) לשקול בעצמו את שיקולי המשיבים על כל זוויות הראיה האפשריות ולברור אך את החומר הרלבנטי, במיוחד שהמשיבים זכאים להגיש חוות דעת רפואית מטעמם ויש למסור למומחים מטעמם תיק רפואי מלא ולהותיר בידם את מלוא שיקול הדעת איזה נתון נדרש להם לגיבוש חוות דעתם.
9.
יודגש, כי כל מי שיקבל לידיו חומר רפואי הנוגע למבקשת מתוקף טופס הוס"ר שיינתן לו, מחויב בעצמו לסודיות חומר זה וככל שיפר חובה זו, ניתן יהיה לנקוט כלפיו באמצעים מתאימים. ואולם, הטוען לרשלנות רפואית או התובע פיצוי בגין נזקי גוף, צפוי לכך שענייניו הרפואיים הכמוסים ייחשפו לעיני הצדדים האחרים להליך והאפשרות להגביל את היקף החשיפה רלבנטית אך להליכים, כגון ענין לוין , בהם המחלוקת נושאת אופי שונה ואינה נוגעת למצבו הבריאותי של התובע ולכושר השתכרותו לפני האירוע שהצמיח את עילת התביעה ולאחריו.
10.
כפי שהדגיש המשיב 2 בתשובתו, למשיב 2 עצמו אין ענין בנוסח זה או אחר של טופס הוס"ר וכל רצונו הוא להצטייד בטופס שהמוסדות הרפואיים השונים, שעל-ידם טופלה המבקשת, יכבדו. במובן זה, רשאית המבקשת להציע למשיבים טפסים ייעודיים שנעשה בהם שימוש על ידי המוסדות הנוגעים בדבר, אם היא סבורה שאלו פוגעים פחות בפרטיותה מהטופס שהועבר לה על ידי מי מהמשיבים. זאת ועוד, כדי למנוע שימוש בלתי מוגבל בזמן בטופסי הוס"ר, יירשם עליהם כי הם יעמדו בתוקפם לתקופה של שלושה חודשים מיום החתימה עליהם. יובהר, כי אם מסיבה כלשהי לא יספיק פרק זמן זה, תחתום המבקשת על טופס וס"ר לשלושה חודשים נוספים וכו'.
11.
בכפוף להערה שבפסקה 10 לעיל, נדחית הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1, המשיב 2 והמשיבים 4-3 בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד משלושת הנ"ל.
ניתנה היום, ד' בתשרי התשע"ה (28.9.2014).
ש ו פ ט