רע"א 4591/05 מאיר עזרא יבוא ושיווק בע"מ נ. לעמי 2000 (96) בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.3.05 (השופטים גרוס, סגן נשיא, קובו ורובינשטיין) בתיקי ע"א 2446/03, 1797/04, 2076/04, בו נדחה ערעור המבקשים על שלושה פסקי דין של בית משפט השלום בתל אביב, בתיק ת"א 13072/00.

ב.המבקשות 3-1 הן חברות העוסקות בייבוא ושיווק בשר, והמצויות בבעלותו או בשליטתו של המבקש 4. המשיבה, חברה העוסקת אף היא בתחום קרוב. ביום 10.1.00 תבעה המשיבה את המבקשים. נטען כי בשנת 1997 נכרת בין המבקש 4 לבין המשיבה הסכם בעל פה, לפיו התחייבה המשיבה לסייע למבקשים להגיע להסכם עם רבנות ירושלים, באופן שהבשר שהם ייבאו ארצה יהיה בהכשר המהודר של רבנות זו. בתמורה, התחייב המבקש 4 בשם המבקשות 3-1 כי המשיבה תהיה זכאית לעמלה של שקל אחד בעבור כל קילו גרם בשר שיימכר בהכשר המהודר. בכתב ההגנה הכחישו המבקשים את קיומו של הסכם כאמור. הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו יכריע בית המשפט בשאלת החבות – דהינו בשאלה האם אכן נכרת הסכם כאמור – ורק אחר כך ידון בשאלת גובה החיוב. ביום 16.2.03 יצא מתחת ידיו של השופט אזר עליו השלום פסק דין בו התקבלה גרסת המשיבה, ונקבע כי אכן נכרת הסכם כאמור. בהמשך ניתנו החלטות שיפוטיות נוספות, והן פסקי דין חלקיים באשר לפיצויים (השופטת שבח ביום 10.1.04 והשופט ורדי ביום 11.3.04). בערעור (וליתר דיוק, שלושה ערעורים שאוחדו) טענו המבקשים בבית המשפט המחוזי נגד ההכרעות העובדתיות של השופט אזר, וכן כי נמנעה מהם אפשרות להעלות טענות נוספות, לרבות בעניין חוקיות ההסכם.

ג.(1) בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע כי המבקשים בחרו לנקוט בקו הגנה מסוים, ורק משזה לא צלח העלו טענות נוספות, בשלב בו כבר ניתנה החלטה שיפוטית, ובניגוד להסכם הדיוני. בית המשפט סבר, כי ניתנה למבקשים ההזדמנות לטעון את טיעוניהם במועדם, ולפיכך אין לקבל השגותיהם. גם לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי בנסיבות "אין זה בלתי הגיוני כי המערערים יאותו לשלם עבור תיווכה של המשיבה בינם לבין רבנות ירושלים". באשר למשך ההסכם, נקבע כי בהסכמים מסוג זה, בהם צד אחד משקיע בשלב הראשוני והצד שכנגד מתחייב לשלם לו עמלות גם שנים לאחר תום פעולתו אינם נדירים, והם מהווים חריג לכלל המקובל כי גם בהעדר תאריך לסיום ההתקשרות אין להניח כי הצדדים התכוונו להמשיכו "לעולמי עד". לבסוף, בית המשפט העיר כי "איננו יכולים להתעלם מן הנוהג התמוה העולה מן העובדות שנפרשו בפנינו, ואשר לפיו נוהגת רבנות ירושלים, גוף הממומן מכספי ציבור, להעניק הכשרים ליבוא בשר מכח היכרותה עם גורמים שונים ובלתי רשמיים, ועל סמך קריטריונים שאינם בהירים דיים". מסיבה זו הורה בית המשפט על העברת עותקים מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה.

(2) כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה חוזרים המבקשים על טענתם בדבר חוקיות החוזה האמור, ועל כך שטענותיהם לא נדונו לגופן. נתבקשה תגובתם של המשיבה ושל היועץ המשפטי לממשלה.

(3) המשיבה סומכת ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. באשר לעניין אי החוקיות, מעבר להעלאתה המאוחרת, טוענת המשיבה גם לגופם של דברים, כי מנהלה טרח רבות לשם מציאת פתרונות הלכתיים כדי להשיג את ההכשר המהודר, ויש לראותו כיזם.

(4) היועץ המשפטי לממשלה לא ראה לנכון להביע עמדה פרטנית בנשוא הבקשה, ולשיטתו בדיקת נהליה של הרבנות בירושלים היא עניין למבקר המדינה שאם יעלה בה חשד לפלילים, יובא הדבר לידיעת היועץ המשפטי על פי דין.

ד.לאחר העיון בחומר כולו, אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, טיעוני המבקשים אינם מצביעים על חשיבות משפטית החורגת "מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת", ולפיכך אינם מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)); כל שכן כאשר המבקשים מלינים על האופן בו ניהל בית משפט השלום את ההתדיינות ביניהם, סוגיה שלא בנקל תתערב בה ערכאת ערעור (ראו רע"א 1531/03 שמעון פינטו נ' דקל אשטון

(טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 2048/03 יוסף שוחט ז"ל נ' United States of America

(טרם פורסם) (השופט ריבלין); רע"א 2365/02 יהודית לחמן נ' . Sunry associated s.a

(לא פורסם) (השופטת דורנר)); רע"א 8952/05 נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם). כזכור, הדיון התנהל לפי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בהסכמה, ואם יש מחלוקת ביניהם באשר לפרשנותו אין היא חורגת לעבר שאלה משפטית רחבה יותר. הוא הדין לטענה באשר לתוקף ההסדר – הסכם בעל פה ללא הגבלת זמן; גם אם אין זו סיטואציה של יום יום, המדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום, שהעדיף את גירסת המשיבה לאחר שמיעת ראיות, ודעתו נתקבלה בפסק דין מנומק על-ידי בית המשפט המחוזי; ראו האסמכתאות המובאות בו. אין מקום להתערבות ערעורית בגלגול שלישי.

ה.אכן המציאות העולה מן הפרשה בהקשר הענקתם של ההכשרים עשויה לעורר תמיהות, כפי שציין בית המשפט המחוזי. ואולם, קשה להלום טענת אי חוקיות, כאשר היא נטענת מפי צד שנהנה מפירות ההסכם, ומבקש כיום להתנער ממחויבויותיו, שבכגון דא נדרשת זהירות כמובן מאליו (ראו החלטתי מיום 3.7.05) – ולא כל שכן כשהטענה באה באיחור. לא ירדתי, אגב, לסוף דעתם של המבקשים, שבתגובה שביקשו להגיש לאחר תשובת המשיבה ציינו – מזה – כי כבר העלו בעבר את טענת אי החוקיות, ומזה אמרו, כי לא ניתן היה להעלותה בטרם נקבע כי נכרת הסכם בין הצדדים. ועם זאת, יש מקום לכאורה להידרש לשאלה של דרכי מתן ההכשרים גם במישור שמעבר ליחסי הצדדים. אמנם, יש לציין כי בתגובת המשיבה הובא פירוט רחב של מאמציה מול רבנות ירושלים, וצורפו נהלים טכניים מפורטים עליהם הוסכם על מנת להעניק למבקשים את ההכשר המהודר בו חפצו. הבינותי כי להתדיינות הנמשכת בין הצדדים צורפה כצד ג' המועצה הדתית בירושלים, והדעת נותנת כי דברים יתבהרו. מכל מקום, אני מקווה, בלא קביעת מסמרות, כי מבקר המדינה יתן דעתו לבדיקת הנושא, שהועבר אליו על-ידי בית המשפט המחוזי.

ו.נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לבקשה. המבקשים ישלמו למשיבה 6,000 ש"ח שכר טרחה בערכאה זו.