בש"פ 5162/01 מדינת ישראל נ. אסעד סתיתי

1.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בחודש יולי 2000, יוחסו למשיבים העבירות הבאות:

א.שוד מזוין בחבורה ואחזקת נשק - עבירות אלה בוצעו, על פי הנטען, בחודש מאי 2000, בבנק הדואר בדבוריה, משם נלקח שלל של כ- 65,000 ש"ח.

ב.קשירת קשר לבצע פשע, עבירות בנשק ונסיון לגניבת רכב, אשר בוצעו בחודש יוני 2000. גניבת הרכב נועדה לאפשר לחבורה לבצע שוד נוסף, אולם הגניבה סוכלה.

ג.בתאריך 28.6.00 עשה משיב 1 את דרכו ביחד עם אחרים לדבוריה, עד שהבחינו במחסום משטרתי. בני החבורה חששו להיתפס כשברשותם אקדחים, ועל כן פרץ הרכב בו נסעו את המחסום, תוך שהוא פוגע בשני כלי רכב משטרתיים ונמלט.

ד.כמו כן יוחסו למשיב 1, תושב ג'נין ששהה בישראל שלא כחוק, עבירות של התחזות לאדם אחר, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט, וזאת בעקבות כך שהמשיב הזדהה בעת מעצרו בזהות שאולה, בה הוא דבק גם במהלך משפטו.

ה.למשיב 2 יוחסה עבירה נוספת - נסיון לקשירת קשר לבצע פשע (שוד).

2.ראיות המדינה החלו להישמע בבית משפט קמא בחודש אוקטובר 2000, ומאז נשמעו לא מעט עדים, אך הואיל ומאז התקיימו ישיבות ספורות בלבד, לא יכול היה בית המשפט להשלים את מלאכתו, ועל כן עתרה המדינה, בחודש אפריל

2001, ולאחר שחלפו 9 חודשים מאז הוגש כתב האישום, להאריך את מעצרם של המשיבים ב90- ימים. לבקשה זו נעתרתי, והוספתי ש"לנוכח רצונו הכן של בית משפט קמא לסיים את ההליכים בהקדם, יש סיכוי סביר שהכרעת הדין תינתן במועד קרוב".

אותה תקווה-משאלה אשר הבעתי נכזבה, ולא משום מחדלו של בית המשפט, אלא עקב אי הופעתם של עדי תביעה. על מנת להתגבר על מכשול זה ביקש בית המשפט, בחודש מאי 2001, לקבוע מועדים נוספים בטרם יצא לחופשה, דא עקא שהמועדים שהוצעו בחודש יוני ובתחילת חודש ספטמבר 2001, לא התאימו לבאי כוחם של המשיבים.

התוצאה היא איפוא, שהמשך הדיון עתיד להתחדש בתאריך 20.9.01, ובית המשפט הבהיר שהוא לא ייעתר לדחייה נוספת בגלל אי-הופעת עדים, אלא אם (בלשונו) "יובא נימוק חריג בפני בית המשפט". אך גם לנוכח הבהרה זו, עדיין צריכה להישמע פרשת ההגנה של שני המשיבים, ועל פי הצהרתם של באי כוחם, היא אינה אמורה להיות קצרה, הואיל והיא לא תתבסס על עדותם של המשיבים בלבד, אלא גם על עדותם של אחרים. במצב זה לא יהיה מופרז להניח, שמשפטם של המשיבים לא יסתיים בתקופת ההארכה הנוספת של המעצר אותה מבקשת המדינה, ולא יהיה זה מופרז להניח שבעתיד הלא רחוק תתבקש הארכה שלישית.

השיהוי בסיומם של ההליכים כרוך בתוצאה קשה, היינו, שעוד בטרם הוכרע דינם, כבר שהו המשיבים במעצר במשך למעלה משנה. בית משפט זה הדגיש לא אחת את החשיבות הנודעת לקיים את מצוותו של סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-, לאמור, שיש לסיים את משפטו של נאשם-במעצר תוך 9 חודשים (בש"פ 4918/01, בש"פ 7833/99, בש"פ 4150/99, בש"פ 7914/99, בש"פ 1150/01), אך נראה שעקב העומס המוטל על בתי המשפט הם מתקשים לעמוד במשימה זו. כתוצאה מכך, וככל שחולף הזמן, פוחת משקלן של העילות שהצדיקו בתחילת הדרך את מעצרם של המשיבים, וגובר הצורך לכבד את זכותם לחירות, גם אם העבירות שיוחסו להם אינן מן הקלות.

אכן, בית משפט זה הוסמך להאריך מעצרו של אדם גם מעבר לתשעה חודשים, ולשוב ולהורות על כך באם הנסיבות יצדיקו זאת. אך גם חזרנו ואמרנו שסעיף 62 לחוק, לא נועד אלא לתת מענה למקרה החריג, יוצא הדופן, ואסור שייעשה בו שימוש חוזר וכדרך שגרה, שהרי בכך תוחמץ מטרתו של המחוקק.

3.שקלתי את טענת הצדדים, ולא סברתי שבעניינם של המשיבים יש מקום לעשות שימוש נוסף בסמכות הקבועה בסעיף 62 הנ"ל. בשלב זה צריך לבחון, וביתר שאת, חלופות נוספות, ומכאן החלטתי לקבל את הערר במובן זה שמעצרם של המשיבים מוארך ב90- ימים מתאריך 22.7.01, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1145/00 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם, אך המשיבים ישוחררו אם יימלאו אחר תנאים אלה:

א.תוצע על ידם חלופת מעצר שבית המשפט המחוזי ימצא אותה ראויה, ובה ישהו במעצר-בית מלא עד תום משפטם.

ב.המשיבים יפקידו ערבויות בסך של 150,000 ש"ח כל אחד, ומתוך סכום זה סך של 50,000 ש"ח יהיה במזומן או בערבות בנקאית צמודה וללא הגבלה בזמן.

ג.ערבות צד ג' בסך של 50,000 ש"ח.

ד.יוצא צו לעיכוב יציאת המשיבים מהארץ.

ה.על המשיבים נאסר ליצור מגע ישיר או עקיף עם עדי תביעה.