רע"א 5477-22 רע"א 5477-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן) בת"א 53434-10-18 מיום 24.7.2022 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות ותשלום אגרה בגין הודעת צד ג'.

2.ביום 21.8.2022 דחיתי באופן חלקי את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לסעד המבקש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש 1. זאת, מהטעם העיקרי שהמבקש 1 הוא התובע בהליך קמא, ולכן אין מקום לחייב את המשיבים – הלוא הם הנתבעים בהליך קמא – בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. על כן, כעת נותר להכריע בשני הסעדים הנוספים שהתבקשו בבקשת רשות הערעור – חיוב המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בתשלום אגרת בית משפט בעבור הודעת צד ג' שהגישה נגד המבקשים 5-2 (להלן: ההודעה לצדדי ג'); וחיוב המשיבים 6-1 בהפקדת ערובות להבטחת הוצאות המבקשים 5-2 במסגרת ההודעה לצדדי ג' (שהגישה כאמור המשיבה 1 בלבד).

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבים ובתשובה שהוגשה מטעם המבקשים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה גם לעניין שני הסעדים הנותרים. בקשות המבקשים לחיוב המשיבה בתשלום אגרה בגין ההודעה לצד ג' ובהפקדת ערובה להוצאות המבקשים 5-2 במסגרת ההודעה לצדדי ג' אינן בקשות חדשות אשר ההחלטה נושא בקשת רשות ערעור זו הכריעה בהן לראשונה, אלא מדובר בבקשות שהוגשו לבית משפט קמא פעמים רבות בעבר, ונדחו על ידיו.

כך למשל, ביום 24.8.2020 הגיש המבקש 1 בקשה לסילוק על הסף של ההודעה לצד ג' בשל אי-תשלום אגרה כנדרש (זאת על אף שכלל לא ברור מה מעמדו של המבקש 1 ביחס להודעת צד ג' אשר הוא כלל אינו צד לה). ביום 26.8.2020 הורה בית משפט קמא למבקש להבהיר מדוע הגיש את בקשתו בהתעלם מההחלטה שניתנה ביום 19.2.2019, בה נקבע כי תשלום האגרה על ידי המשיבה בגין ההודעה לצדדי ג' יידחה לסוף ההליך (להלן: ההחלטה מיום 19.2.2019). יוער במאמר מוסגר כי החלטה זו דחתה בקשה שהגישה המשיבה לפטור מאגרה, משנקבע כי המצב הכלכלי אליו נקלעה המשיבה בעקבות התביעה דנן – במסגרתה הומחו כל כספיה לנאמן אשר ינהלם, ונשללה באופן זמני עצמאותה הכלכלית – אינו מצדיק מתן פטור מאגרה על ההודעה לצד ג' אלא רק את דחיית תשלומה לסוף ההליך. ביום 1.9.2020 עדכן העותר כי לא היה מודע להחלטה זו וטען כי אין מקום לדחות את תשלום האגרה לתום ההליך. בית משפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 19.2.2019.

4.בהמשך, ביום 28.10.2020 הגיש המבקש 4 בקשה להפקדת ערובה להוצאות כתנאי לדיון בהודעה לצדדי ג'. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי אין בה טענה המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה. ביום 30.12.2020 הגישו המבקשים 3-1 "בקשה לשינוי החלטה בדבר מתן פטור מאגרות וחיוב [המשיבה] בתשלום אגרות בית משפט ובקשה למחיקת הודעת צד ג' על הסף ולחילופין הפקדת ערובה מטעם [המשיבה] כלפי צדדי ג' 5-4"; וביום 21.1.2021 הגיש המבקש 5 בקשה לחיוב המשיבה בתשלום אגרה בגין ההודעה לצדדי ג' ובהפקדת עירבון להבטחת הוצאותיו. בכל הנוגע לתשלום האגרה, נדחו בקשות אלו משנקבע כי הנימוק שעמד בבסיס ההחלטה מיום 19.2.2019 לדחיית תשלום האגרה לסוף ההליך עומד בעינו, ולכן לא קמה הצדקה לשנותה.

בדיון שהתקיים ביום 9.3.2021 דן בית משפט קמא בבקשות התלויות ועומדות להפקדת ערובה. בית המשפט קבע כי אכן ברירת המחדל קובעת כי על חברה להפקיד ערובה להטחת הוצאות הנתבעים. עם זאת, במקרה דנן אין מחלוקת כי למשיבה אין כיום כספים משל עצמה כלל, וזאת בשל החלטה מוסכמת לפיה כל כספיה יומחו בהמחאה בלתי חוזרת לטובת הנאמן. בית המשפט סבר כי במצב דברים זה, בו הסכימה המשיבה כי כל כספיה יומחו לנאמן ונותרה לכן ללא כספים, אין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות במסגרת ההודעה לצדדי ג'. בתום הדיון קבע בית המשפט כי "בזאת תמו כל הבקשות המקדמיות שקשורות לניהול התביעה" וקבע מועדים לדיוני הוכחות.

5.גם לאחר מכן, שבו המבקשים והגישו בקשות חוזרות לחיוב המשיבה בתשלום אגרה ובהפקדת ערובה להוצאות. בקשות כאמור הוגשו בימים 16.12.2021, 28.12.2021, 31.12.2021 ו-28.2.2022; ונדחו כולן משלא מצא בית המשפט כי קמה הצדקה לעיון חוזר בהחלטותיו הקודמות. בית המשפט הבהיר בהחלטותיו כי הבקשות מסתמכות על "ראיות מכריעות" לכאורה שנאספו בתיק לחובתה של המשיבה, ואולם מקומן של ראיות אלה להתברר בדיוני ההוכחות שנקבעו, ואין בהן כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטותיו.

על כל ההחלטות האמורות לא ערערו המבקשים.

6.לבסוף, ביום 24.7.2022 הוגשה הבקשה שבבסיס ההחלטה העומדת במוקד בקשת רשות ערעור זו. כותרת הבקשה היא "בקשה נלווית לבקשה לחיוב בהפקדת ערובות להוצאות ותשלום אגרה הגשה חוזרת (אסמכתא: 12141918)". מגוף הבקשה עולה כי ביום 17.7.2022 הגישו המבקשים בקשה נוספת לחיוב המשיבים בתשלום אגרה ובהפקדת ערובה להוצאות, ואולם בקשה זו לא התקבלה להגשה על ידי המזכירות מאחר שהיא חורגת ממגבלת 5 עמודים. על כן, צירפו המבקשים את הבקשה האמורה כנספח לבקשתם מיום 24.7.2022 (כשהיא עודנה חורגת מ-5 עמודים), וביקשו כי בית המשפט יכריע בה לגופה.

במסגרת הבקשה שצורפה – אותה נמנעו המבקשים מלצרף לבקשת רשות הערעור (אך היא קיימת בתיק של בית המשפט המחוזי כפי שעולה מעיון במערכת "נט המשפט"), טענו המבקשים כי עם התקדמות ההליך נאספו ראיות לחובת המשיבים שיש בהן כדי להוכיח את טענות התובע (המבקש 1) נגד המשיבים למרמה, הונאה, הברחת נכסים ומעילה בכספי החברה. לשיטתם, יש בראיות אלו כדי לשנות את פני הדברים ולהצדיק את חיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות. עוד נטען כי במסגרת הליך אחר נפסקו ביום 7.11.2021 לחובת המשיבה הוצאות אשר לא שולמו על ידיה עד היום, באופן המצדיק אף הוא לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות במסגרת ההליך הנוכחי.

חרף הפגם שנפל בהגשתה, נדרש בית משפט קמא לבקשת המבקשים גופה והחליט לדחותה. בית המשפט קבע כי השלבים המקדמיים בתיק הסתיימו וכי ההליך מצוי ערב תחילת דיוני ההוכחות. בית המשפט סבר כי בשלב מתקדם זה של התיק, לאחר קיום דיונים מקדמיים רבים ורגע לפני תחילת דיוני ההוכחות, אין מקום לבקשה זו. כן ציין בית המשפט כי איסוף הראיות בתיק אינו מהווה "שינוי נסיבות" המצדיק עיון מחדש בהחלטותיו הקודמות, וכך גם העובדה שמי מהמשיבים אינו משלם הוצאות משפט שנפסקו לחובתו בתיק אחר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.כאמור לעיל, לא מצאתי כי ישנה הצדקה להתערבות בהחלטה זו. הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות הנוגעות לניהול ההליך ונתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. משכך, תמנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 1766/22 עמרם אברהם חברה לבניין בע"מ נ' יחיאל, פסקה 18 (2.5.2022); רע"א 1616/22 פ.ד. מלונאות בע"מ נ' מנו הולידייס בע"מ, פסקה 10 (16.3.2022); רע"א 7898/21 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' כלבו גז 2002 בע"מ, פסקה 4 (25.11.2021)).

8.לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם מקרים חריגים אלה. בית משפט קמא בחן פעם אחר פעם את בקשות המבקשים להפקדת ערובה להוצאות והחליט כי בנסיבות העניין יש מקום לסטות מברירת המחדל לפיה תחויב חברה בהפקדת ערובה. זאת מאחר שבהסכמת המשיבה הומחו כל כספיה לנאמן כך שאין בידה בשלב זה כספים כלל (ראו סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע כי בית המשפט רשאי שלא להורות לחברה על הפקדת ערובה אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לעשות כן). המבקשים לא ערערו על החלטה זו, וממילא לא חלקו על הנימוק שהוביל לקבלתה.

בבקשותיהם החוזרות ונשנות לעיון חוזר בהחלטה, כמו גם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, לא טוענים המבקשים לקיומן של נסיבות חדשות שיש בהן כדי לשנות מנימוק זה. כל שהם טוענים הוא שנאספו ראיות שיש בהן לכאורה כדי להוכיח כי כספי המשיבה התנהלו במרמה ובמעילה, וכי למשיבה אין היום כספים מאחר שהם נגזלו על ידי המשיבים 2-6. מלבד העובדה שכפי שציין בית משפט קמא, ראיות אלה טרם נבחנו ונשקלו והן צפויות להתברר במסגרת דיוני ההוכחות, הרי שאין בהן כדי לשנות את הטעם העיקרי להחלטות הקודמות של בית המשפט – העובדה כי כל כספי המשיבה הומחו לנאמן באופן שהותירה ללא כספים כלל. כאמור, מצב דברים אשר הוא זה שהוביל את בית משפט קמא לדחות את בקשותיהם הקודמות להפקדת ערובה. בנסיבות אלה, אין בטענת המבקשים כי המשיבה אינה משלמת הוצאות שנפסקו כנגדה במסגרת הליך אחר משום שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה. משכך, ועל רקע גדר ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין הפקדת ערובה.

יוער כי המבקשים אומנם מבקשים לחייב את כל המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים 5-2 במסגרת ההודעה לצדדי ג', ואולם משהמשיבה 1 לבדה הגישה את ההודעה לצדדי ג' ויתר המשיבים כלל אינם צד לה, ברי כי אין מקום לחייבם בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות במסגרתה.

9.בכל הנוגע לתשלום אגרה, הרי שבהתאם להחלטה מיום 19.2.2019 – אותה נמנעו המבקשים מלהזכיר במסגרת בקשת רשות הערעור (עניין שיש בו כדי להכביד עליהם כשהוא לעצמו), לא ניתן למשיבה פטור מתשלום אגרה. כל שנקבע הוא שהתשלום יידחה לתום ההליך. כידוע, האגרה משולמת לקופת המדינה ולא למבקשים. משכך, אין למבקשים אינטרס בשאלה מתי תשולם האגרה, ועל כל פנים, משנקבע כי יהיה על המשיבה לשלמה בסופו של דבר – לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא גם בעניין זה. אוסיף ואציין במאמר מוסגר כי טענת המבקשים בתשובתם לפיה המשיבים ביקשו פטור מאגרה בהליכים אחרים וכי טענותיהם נדחו – אין בה כדי להשליך על בקשתם בהליך דנן, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

10.לפני סיום יוער כי מעיון בתיק בבית המשפט המחוזי (כפי שניתן לראותו במערכת "נט המשפט") נדמה כי הצדדים עושים כל שלאל ידם כדי להסיט את המוקד מבירור ענייני של המחלוקת ביניהם, ומגישים אינספור בקשות שונות המביאות להתארכות ההליכים ולבזבוז זמן ומשאבים שיפוטיים. טוב יעשו כל הצדדים אם יתמקדו בניהול ענייני ויעיל של ההליך ביניהם ויחדלו מהתנהלותם האמורה.

11.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בחלקים שווים בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.