רע"א 558/14 מדינת ישראל נ. אירז' סכאי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת

צ'רניאק ) מיום 18.12.13 ברע"א 18383-11-12. בית המשפט המחוזי דן בבקשת רשות ערעור שהגישו משיבים 4-1 (להלן המשיבים ) על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה ניב ) מיום 9.9.12 בגדרי ת"א 14381-05 כבערעור, וקיבל את הערעור. עניינה של הבקשה – צירופה של המבקשת כנתבעת בתובענה שהוגשה על-ידי המשיבים.

רקע

ב.

ואלה תולדות ההליך, כפי שעולות מן המסמכים שבתיק: המשיבים הגישו, ביום 3.2.05, תובענה כספית על סך 1,972,350 ש"ח כנגד משיבים 5 ו-10 (ת"א 14381-05). בכתב התביעה נטען, כי ביום 9.6.04 חתמו המשיבים על הסכם לרכישת מקרקעין באבן יהודה עם לקוחותיו של משיב 5, וכי לימים התחוור להם שיפוי הכוח שהוצג על-ידי משיב 5 היה מזויף. נטען, כי הכסף ששולם בעבור המקרקעין ירד לטמיון. בכתב התביעה נטען (סעיף 27), כי משיבה 10 היא מבטחתו המקצועית של משיב 5. התביעה כנגד משיבה 10 נדחתה בהסכמה ביום 29.1.07.

ג.

בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.3.07 (השופטת מארק-הורנצ'יק ) הותר למשיבים לתקן את תביעתם באופן שמשיבים 9-8 יצורפו כנתבעים לתובענה. בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 11.3.08 (השופטת כהן ) נקבע, כי הדיון בהליך ידחה ללא מועד בהתאם לתקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וכי המשיבים רשאים לבקש החזרת המשפט לרשימת המשפטים התלויים ועומדים, בהתאם לתקנה 153, כאשר יגישו כתב תביעה מתוקן.

ד.

ביום 16.5.11 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב תביעה, בגדרה עתרו בין היתר לצירופם של נתבעים נוספים – המבקשת, ומשיבים 11-6. כן עתרו להשבת ההליך לרשימת המשפטים התלויים ועומדים. בכתב התביעה המתוקן, שצורף לבקשה לתיקון, נטען כי המבקשת הפרה חובות חקוקות וכן התרשלה כלפי המשיבים. נטען, בין היתר, כי "היה על לשכת רישום המקרקעין לקיים נהלים על מנת למנוע מעשי מרמה כגון זה ולמצער מעשי בקרה על עובדים ..." (סעיף 36).

ה.

בהחלטתו מיום 18.9.11 דחה בית משפט השלום (השופטת כהן ) את הבקשה. בהחלטה נאמר, כי התביעה כנגד משיב 5 עוכבה נוכח הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעניינו. נאמר, כי "על מנת להכריע במחלוקת שבין התובעים הקיימים לבין הנתבע הקיים, אין צורך בתיקון כתב התביעה ובצירוף הנתבעים כפי שהתבקש. הבקשה שלפני מטרתה למעשה 'לעקוף' את סוגית ההתיישנות באשר למשיבים הפורמליים או חלקם", וכי בידי המשיבים להגיש תביעה נפרדת כנגד הצדדים שצירופם התבקש. עוד נאמר, כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.

ו.

על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 30391-10-11). בהחלטה מיום 24.11.11 (השופטת צ'רניאק ) נאמר, כי החלטת בית משפט השלום מיום 18.9.11 אינה מנומקת, ועל כן קיים קושי להתחקות אחר שיקול הדעת שהפעיל. התיק הושב איפוא לבית משפט השלום על מנת שיבחן מחדש את הבקשה לתיקון כתב התביעה וינמק החלטתו כדבעי.

ז.

החלטתו של בית משפט השלום (השופטת הבכירה ניב ) ניתנה ביום 9.9.12. בהחלטה נאמר (פסקה 18), כי "אין מניעה עקרונית להשבתה [של התובענה – א"ר] לרשימת התיקים התלויים ועומדים". בית המשפט דחה (פסקה 21) את הטענה, כי הבקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים נועדה לעקוף את התיישנות התביעה. נאמר (פסקה 24), כי "לכאורה לא התיישנה התביעה כנגד המשיבים". בשלב זה דן בית המשפט בטענה, שהועלתה על-ידי חלק מן הנתבעים "החדשים", כי כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה. באשר למבקשת נקבע, כי אין לאפשר את צירופה מחמת שכתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה נגדה. בסופו של יום, בית משפט השלום הורה על צירופם של משיבים 7-6 ו-11 כנתבעים, ודחה את בקשת הצירוף ככל שהדברים אמורים במבקשת ובמשיבים 10-8.

ח.

על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור (רע"א 18383-11-12). בית המשפט המחוזי דן בבקשה כבערעור, ובפסק דינו מיום 18.12.13 נעתר לערעור. נאמר, כי לא היה בסיס איתן לקביעה נחרצת בשלב כה מקדמי שהעובדות המתוארות בכתב התביעה המתוקן אינן עשויות להקים עילת תביעה כנגד משיבים 10-8 והמבקשת, בקשר אליה נטען בכתב התביעה המתוקן לאי הקפדה על נהליה ולאי פיקוח על עובדיה (לרבות משיב 8), וכי השאלה מצריכה בירור עובדתי מלא של כל נסיבות העניין. עוד נאמר, כי למבקשת ולמשיבים 10-8 לא ייגרם כל נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות בסופו של ההליך.

הבקשה

ט.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי ענייננו מצדיק דיון בגלגול שיפוטי נוסף באשר ערכאת הערעור התערבה באופן בלתי מוצדק בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין תיקון כתבי טענות, עניין המסור – כך נטען – לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. נטען, כי צירופה של המבקשת כנתבעת חושפת אותה לסיכון כספי בגובה סכום התביעה, סיכון אותו לא ניתן יהא להשיב לקדמותו. לגופם של דברים נטען, כי בקשתם של המשיבים לתיקון כתב התביעה אינה עומדת בתנאי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי – נטען, כי תיקונו של כתב התביעה אינו נדרש לשאלה שבמחלוקת; כי בקשת המשיבים הוגשה בשיהוי רב; כי על המשיבים היה להגיש תביעה נפרדת כנגד המבקשת; כי תיקונו של כתב התביעה פוגע בזכותה של המבקשת להעלות טענת התיישנות; וכי כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה כנגדה.

הכרעה

י.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים. אכן, עניינה של הבקשה בטענותיה של המבקשת בדבר אופן יישומה של ההלכה הנוהגת בעניין תיקון כתבי טענות וצירוף נתבעים על נסיבות המקרה דנא. ככזו, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. ועוד אוסיף, כי לכך שהמבקשת היא המדינה אין כל רבותא בהקשר זה, באשר גם עליה לחלוף על פני משוכת הדיון בגלגול שלישי.

יא.

כמות שנטען בבקשה, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בנוגע לקביעת סדרי הדין, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיה בכגון דא. כך בכלל, וכך בעניין תיקון כתבי טענות; אכן, " תיקון כתב תביעה הוא עניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובית משפט לערעורים יתערב באופן הפעלת שיקול דעת זה רק לעיתים נדירות" (רע"א 3997/13 ברכת אבות בתי וורשא נ' רשם ההקדשות

(15.7.13), בפסקה 4, מפי השופט סולברג). המבקשת טוענת, כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בנדון דידן מצדיקה כשלעצמה רשות ערעור. ואולם, טענה זו היא חרב פּיפיות, שכן "כאשר מבוקש לערער על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית בגלגול שלישי, אמת המידה למתן רשות לערער תהיה מחמירה יותר מזו שחלה על בקשת רשות לערער על פסק דין בגלגול שלישי. הטעם לכך הוא שנדרשת רשות לערער על החלטות ביניים גם בגלגול שני. לפיכך נדרשים טעמים טובים ומשכנעים במיוחד כדי לגרום לבית המשפט העליון לתת רשות שניה לערער" (ח' בן-נון ט' חבקין הערעור האזרחי

(מהדורה 3, 2012) 214); ד"ר ש' לוין מציין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד

(מהדורה 2, 2008), כי "נטיית בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת רשות לערער בגלגול שלישי תהיה חזקה ביתר שאת, כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום. כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים את מלאכתו ומדובר בפסק-דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין הוא בעל חשיבות רבה, ומקטין יותר את הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשה" ( שם , בעמ' 214). אוסיף, כי גם בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע למסקנה הפוכה ממסקנתו של בית משפט השלום, אין כדי לפתוח צוהר לגלגול ערעורי נוסף ( רע"א 3643/12

מג'ארבה נ' בן ששון (2012)). אמנם ניתן להבין ללבה של המבקשת, שכן "מטבע הדברים צד שנתהפך הגלגל כלפיו בערכאת ערעור אל מול הערכאה הדיונית מבקש לשוב ולסובב את הגלגל בערכאה שלישית לעבר עמדתו" (רע"א 1584/13 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ (9.4.13)); ער אני גם להוצאות ולזמן שיש להשקיע בטיפול בתיק, אך כפי שציין בית המשפט המחוזי, הדבר ניתן לריפוי (ואוסיף – ולוא רק לריפוי חלקי משמעותי) בפסיקת הוצאות. מכל מקום, אין בכך עילת התערבות. יתר על כן, מדובר בצירוף מאוחר של נתבע ששאלה שתתברר במשפט היא אם יש לו רגליים או שמא לקושש נתבעים ובמיוחד כיס עמוק בא; אך לא אביע דעה על כך, ולא בכך עסקינן.

יב.

המבקשת טוענת כאמור, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת בעניין תיקון כתבי טענות; איני רואה להביע דעה על כך, שכן הלכה היא כי אופן יישומה של הלכה אינו מצדיק דיון בגלגול שיפוטי נוסף, שלישי במספר (ראו, למשל, 8868/13 שטראוס נ' סימר חברת בונים בע"מ (7.1.14)). אכן, ברע"א 4057/12 סוגת 1967 בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2012) קיבל בית משפט זה (השופט הנדל) בקשת רשות ערעור וערעור במקרה שיש בו דמיון מסוים לענייננו, ובחן את שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי. ואולם, כל הכרעה לנסיבותיה, ואיני סבור שענייננו מצדיק התערבות בגלגול שלישי.

יג.

אוסיף, כי איני סבור שפסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם למבקשת עיוות דין. יש לזכור, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית (רע"א 6113/13 מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

(19.12.13); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) 349). עם זאת, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, על בית המשפט לשוות לנגדו שיקולים נוספים, ובכללם התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, והאם מבקש התיקון עשוי לרכוש יתרונות דיוניים כתוצאה מן התיקון. לא אכחד, בהמשך לאמור, כי המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, למעלה משלוש שנים לאחר שניתנה החלטתה של השופטת כהן (11.3.08), מעורר אי-נוחות (לשון המעטה, ויהא ראוי להידרש לכך במקרה שייפסקו הוצאות). ואולם, בשקלולם של הדברים ובראיה כוללת, החליט בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ואיני סבור כי החלטתו מגלה מקום להתערבות, בודאי לא בגלגול שלישי, גם אם ניתן היה להחליט אחרת, בלא שאביע דעה על כך, וגם במקרה כזה לא היתה עילת התערבות. בהקשר זה יש לציין, כי גם בית משפט השלום לא ראה לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה מחמת השיהוי שנטען. באשר לטענת היעדר העילה, בית המשפט המחוזי קבע כי זו מצריכה בירור עובדתי, קרי, הדלת בהקשר זה לא ננעלה בפני המבקשת; הוא הדין גם בנוגע לטענת ההתיישנות. אטעים שוב: העובדה שעסקינן בנושא שטרם תם בירורו, מחזקת את הנטיה שלא להתערב.

יד.

חוששני, כי לא ירדתי לעומק דעתה של המבקשת, ככל שהדברים אמורים בנזק שייגרם לה ככל שתצורף כנתבעת לתביעה, באשר אין זה נהיר מהו "המשתמע" מחשיפתה לסיכון כי תחויב בסכום התובענה (כפי הנטען בעמ' 15 לבקשת רשות הערעור). זו כמובן שאלה לבירור בהליך לגופו. ושוב, ככל שהדברים אמורים בחשש מפני הוצאות שייגרמו למבקשת, הדין מעמיד לה – ככל נתבע – כלים להתמודד עם חשש זה.

כללם של דברים

טו.

על רקע האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.