רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ. אברהם אונגר

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת צ' צפת ) בת"א 8781-07-13 מיום 26.12.2016, ובה נדחתה בקשת המבקשים לזמן לעדות את מר יוסי כהן, כיום ראש המוסד.

רקע

2.עסקינן בסכסוך המשתרע על כמה עניינים ובמסגרתו מתנהלים כמה הליכים משפטיים; אפרט בתמצית את ההיבט העובדתי הרלבנטי לסוגיה.

3.המבקשים, אשר בהליך העיקרי הם תובעים ונתבעים שכנגד, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לזימונם של כמה עדים. הבקשה התקבלה באופן חלקי. במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו (רע"א 9118/16), קבעתי כי ההחלטה לא נומקה כדבעי, וביקשתי מבית המשפט המחוזי לנמק את החלטתו. כך עשה בית המשפט המחוזי, ובעקבות החלטתו המחודשת הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת. זו הפעם מתמקדת הבקשה אך ורק בדחיית הבקשה לזימונו של מר כהן.

4.זימונו של מר כהן התבקש, יחד עם עוד ארבעה עדים נוספים, במסגרת ההגנה מפני התביעה שכנגד. מטרת הזימון היא להעיד על מסכת לחצים פסולים לכאורה שהופעלה כלפי עד מטעם המבקשים, אבירם הלוי, לפי הנטען. במסגרת רע"א 9118/16 הודיעו המבקשים כי הם מוותרים על זימונו של אחד העדים הללו כך שבית המשפט היה צריך לנמק את החלטתו ביחס לארבעה עדים בלבד.

5.בקשר לזימונם של ארבעת העדים הללו קבע בית המשפט, כי "הבקשה, גם לגבי עדים אלו, נוסחה בלשון רפה, אינה כוללת ולו פרוט מינימאלי בדבר מיהותם, מה מקור הקשר שלהם למר אונגר [המשיב 1 – נ' ס'] , או לאחרים מטעמו ולאבירם הלוי ומה מקור 'ידיעתם האישית'. מדובר בבקשה כוללנית שאף אינה נתמכת בתצהיר" . אף על-פי כן, על מנת לאפשר למבקשים להוכיח את טענתם בנוגע למסכת הלחצים הנטענת, אישר בית המשפט לזמן שניים מתוך הארבעה. בית המשפט הורה על זימונו של אחד מהארבעה שהוזכר בתצהירו של אבירם; וקבע כי מבין השניים האחרים (למעט מר כהן) יוכלו המבקשים לבחור את מי להעיד.

6.באשר למר כהן, נקבע כי אין לזמנו להעיד, וזאת משום שבניגוד לעדים האחרים, השיב כהן בכתב לפניית המבקשים להעיד וכתב להם כי לא היה מעורב במסכת לחצים נגד אבירם. לדבריו: "במחצית הראשונה של שנת 2013, ידידי עו"ד קלגסבלד פנה אליי ושאל אם אני מכיר את אבירם הלוי. כשהשבתי בחיוב ביקש שאצור קשר בינו לבין אבירם. קיימתי עם אבירם שיחת טלפון אחת, בה אמרתי לו שעו"ד קלגסבלד מעוניין לדבר איתו. למיטב זכרוני, אבירם אמר לי שהוא יתקשר לעו"ד קלגסבלד. מעבר לכך אין לי כל קשר לעניין הנזכר במכתבכם. לכן אין כל טעם להזמין אותי לעדות ואני מבקש להימנע מכך" . בית המשפט המחוזי ציין אמנם כי האמור אינו מאומת בתצהיר, וכי לא נערכה חקירה נגדית, אולם כשהדברים מצטרפים לנימוקי ההחלטה העיקריים, די בכך על מנת לדחות את הבקשה לזמנו.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

7.בבקשה נטען כי לא היה מקום לקבוע שהטענות בבקשת זימון העדים נטענו בשפה רפה וכי זו אינה מפורטת; העובדות הרלבנטיות בהקשר זה כבר היו מצויות בכתבי הטענות, ואף ממכתבו של מר כהן עצמו עולה כי היה מעורב במידת-מה בניסיון ללחוץ על אבירם. שעה שבית המשפט קיבל את הבקשה ביחס לעדים אחרים שנכללו בה, אין מקום לדחות את הבקשה דווקא ביחס למר כהן אך ורק בשל מכתבו. בהקשר זה צוין כי המכתב דווקא מחזק את הנטען על הקשר בין מר כהן לבין האירועים, ועדותו נצרכת לבירור האמת ולהגנתם של המבקשים. עוד ציינו המבקשים, כי העובדה שמר כהן הוא ראש המוסד (ובעת הרלבנטית שימש סגן ראש המוסד) מחזקת את הצורך בזימונו, משום שיש לכך משקל בהערכת עוצמת הלחץ שהופעל על אבירם.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הרבים ושקלתי היטב את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך לבקש תשובה מאת המשיבים.

9.החלטה אשר דוחה בקשה לזימון עדים, אף שהיא מוחרגת מתחולת צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראו סעיף 1(5) לצו), עודנה החלטה דיונית מובהקת; לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב בעניין זה, ומשכך ערכאת הערעור תמעט מלהתערב בהחלטה שכזו (רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר , פסקה 9 (29.7.2015); רע"א 271/14 רז נ' פלד , פסקה 7 (27.1.2014)). בעניין שלפנינו אינני רואה מקום ליתן רשות ערעור, וזאת משום שהבקשה אינה עומדת בגדרי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

10.בית המשפט קבע כי מדובר בבקשה כוללנית שנטענה בשפה רפה וללא תימוכין, ומעיקר הדין ניתן היה לדחותה כליל. אף על-פי כן יצאו המבקשים וחצי תאוותם בידם, משנתן להם בית המשפט את האפשרות לזמן שני עדים מתוך ארבעה שביקשו. אינני רואה לנכון להתערב בהחלטה זו. אכן, ניתן היה להתבונן בבקשה בעיניים פחות ביקורתיות, אך גם ניתן היה להחמיר עם המבקשים יותר משעשה בית המשפט. זהו מתחם שיקול הדעת שעליו אמרנו, כי הוא נתון לערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן בין קביעותיו המחמירות על טיב הבקשה ובין הצורך של המבקשים להוכיח את טענותיהם, והתיר להם לזמן חלק מן העדים – תוך שהוא לוקח בחשבון את עמדתו של מר כהן כפי שהוצגה בכתב. במצב זה, אין הבקשה למתן רשות לערער מצדיקה להעתר לה: הנזק שעשוי להיגרם למבקשים אינו בגדר 'נזק של ממש' המצדיק מתן רשות ערעור. גם לפי טענת המבקשים דומה שחלקו הנטען של מר כהן במסכת הלחצים אינו עיקרי. הם יוכלו להוכיח את טענתם בעניין זה בעזרת עדויותיהם של עדים אחרים, ולא ראיתי מדוע דווקא עדותו של מר כהן עשויה להכריע את הכף. ודוק: אם יתברר בהמשך ההליך שלכאורה כך הוא, יוכלו המבקשים לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. גם בכך יש כדי להצביע על כך שהבקשה אינה באה בגדרי אמות המידה למתן רשות לערער על החלטת ביניים בעיצומו של הליך.

11.לבסוף אציין כי אף שהדבר לא היווה שיקול בהחלטת בית המשפט המחוזי, נודעת משמעות גם לעובדה שמר כהן נושא בתפקיד שבו הוא נושא – ראש המוסד. כאשר עסקינן בסכסוך שהרשות הציבורית אינה צד לו, זימונו לעדות של בעל תפקיד ציבורי לעדות לא יֵעשה בנקל. ראשית, על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בעדות באמצעות תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית, ואם כך הוא, לא תישלח הזמנה לעובד ציבור ליתן עדות בעל-פה (תקנה 178(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יתרה מכך, גם כאשר הסמכות לזימון עד נתונה, הפעלת שיקול דעת מחויבת בכגון דא:

"כמו כל סמכות המסורה לבית המשפט, גם הסמכות לזמן עד, אם לבקשת מי מהצדדים ואם ביוזמת בית המשפט, כרוכה בהפעלת שיקול דעת. במצב הדברים הרגיל, אין זה ראוי כי כל אימת שמתעוררת בעיה בין הפרט לרשות, קל וחומר בין שני גופים פרטיים, בית המשפט יזעיק את הדרג הבכיר ברשות על מנת לברר נקודה כזו או אחרת, או על מנת לסייע בפתרון מחלוקת. זמנם של עובדי הרשות הציבורית הוא זמנו של הציבור, ולא בנקל יורה בית המשפט על זימונו של האלוף והניצב, הגונדר והטפסר הבכיר, הרמטכ"ל והמפכ"ל, המנכ"ל או השר, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, נגיד בנק ישראל או המפקח על הבנקים או המפקח על הביטוח או כל דרג בכיר אחר, ולא התיימרנו להקיף את כל בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי" (ע"א 4810/15 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ , פסקה 6 לפסק הדין של השופט י' עמית (11.8.2015); וראו שם , פסקה ב לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל :

"זימון ראשי מערכות ובעלי תפקידים בכירים צריך להיות שמור למקרה חריג שבחריגים, וודאי לא בטרם מוצו דרכים אחרות" ).

משנדחתה כדין הבקשה לזמן את מר כהן לגופה, אין צורך להכריע בכל פרטיה ודקדוקיה של השאלה כיצד היה אמור תפקידו להשפיע על הנדון שלפנינו, בין היתר בשל העובדה שכאן מתבקש זימונו של מר כהן כאדם פרטי ולא ב'כובעו' הציבורי; אך גם בכך יש כדי להוביל לדחיית הבקשה.

12.סוף דבר, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.