רע"א 5630/17 טפחה נוואמה נ. ארז כהן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ ) בת"א 27597-09-16 מיום 12.6.2017, שדחתה את בקשת המבקשים לדחיית תביעת המשיבים על הסף.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקשים הם בעליו נכס בקריית אונו המשמש כמכולת (להלן: הנכס ). המשיב 1 הוא מנהלה של המשיבה 2, החברה המפעילה את המכולת. ביום 12.9.2016 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים (התובעים והנתבעים, בהתאמה) במסגרת ת"א 27597-09-16 (להלן: ההליך העיקרי ). במרכזה של התביעה, טענותיהם של המשיבים כי המבקשים הפרו את חוזה השכירות שהצדדים כרתו להשכרת הנכס, עקב חריגות בנייה שמנעו מהמשיבים להוציא רישיון עסק להפעלתו במהלך תקופות שונות.

2.

במסגרת חוזה השכירות שנחתם בשנת 2002, ובמסגרת חוזה נוסף שנחתם בשנת 2007, שכרו המשיבים מהמבקשים את הנכס. בחוזה השכירות הוסכם כי המשיבים יפעלו לצורך קבלת רישיון עסק מטעם הרשות המוסמכת, ומנגד התחייבו המבקשים כי יפעלו מצדם ככל שיידרשו לצורך הסדרת הרישיון. עוד הסכימו הצדדים כי בהיעדר הודעת ביטול, החוזה יוארך עד ליום 31.12.2015. לפי כתב התביעה שהגישו המשיבים, לאורך השנים הם פעלו לצורך הוצאת רישיון עסק, אולם העלו חרס בידיהם משום שבנכס היו חריגות בנייה שמנעו את השלמת התהליך. כך, במהלך השנים 2007-2006, התבצעו בנכס ביקורות מטעם הרשויות, ובעקבותיהן נקבע בין היתר כי לא יינתן למכולת רישיון עסק, באם לא יוחלף גג האסבסט של הנכס.

3.

ביני לביני, הוגש ביום 3.5.2011 כתב אישום נגד שמואל כהן, מי שהיה מנהלה הקודם של המשיבה 2, בגין הפעלת עסק ללא רישיון או היתר זמני לעסק (עמ"א 38631-04-11). ביום 30.12.2013 החליט בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו להוציא צו סגירה לעסק שייכנס לתוקף ביום 31.12.2014, באם לא יוחלף גג האסבסט.

4.

עבודות החלפת הגג החלו לקראת סוף שנת 2014 ונמשכו מספר חודשים. ביום 5.3.2015, במהלך ביצוע העבודות, הוציאה הוועדה המקומית קריית אונו (להלן: הוועדה המקומית ) צו הפסקה מנהלי להפסקת עבודות הבנייה בגין "הקמת גג ללא היתר" (להלן: צו ההפסקה המינהלי ). בין השאר, נטען כי מלבד החלפת גג האסבסט, ביצעו המבקשים במקום שורה של עבודות נוספות, וביניהן החלפת הקונסטרוקציה התומכת בגג, וזאת בניגוד להסכמות שהושגו בין הוועדה המקומית ובין המבקשים.

5.

המבקשים ערערו על צו ההפסקה המינהלי לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ע"א 6812-04-15). בהחלטתו מיום 19.5.2016 הצביע בית המשפט על כך שעל אף שהתקבל אישור להחלפת גג האסבסט, הרי שמכוח התב"ע הנוכחית, לא ניתן להתיר למבקשים להחליף את הקונסטרוקציה התומכת בגג עצמו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי גם אם יש צורך במתן היתר להקמת הקונסטרוקציה התומכת, הרי שהיא חלק בלתי נפרד מעבודות החלפת גג האסבסט, ועל כן לא היה מקום לנקוט בהליך של מתן צו ההפסקה המינהלי, והתיר את המשך עבודות החלפת הגג.

6.

כאמור לעיל, ביום 12.9.2016 הגישו המשיבים את התביעה נגד המבקשים. המבקשים מצדם הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובה העלו שורה של טענות אשר מצדיקות לדידם את סילוק התביעה: ראשית , המבקשים טענו לקיומו של מעשה בית דין, שכן הוכרע במסגרת ע"א 6812-04-15 כי צו ההפסקה המינהלי ניתן שלא כדין וכי היתר הבנייה בתוקף, וכעת המשיבים לא יכולים לטעון כי המצב העובדתי שונה מזה שנקבע. בתוך כך, התייחסו המשיבים לתנאי זהות הצדדים ההכרחי לצורך החלת מעשה בית דין, וציינו כי על אף שהצדדים להליך זה אינם הצדדים בע"א 6812-04-15, הרי שחלה הגמשה בדרישה זו, ונוכח הקרבה המשפטית יש להחיל על המשיבים את הקביעות שהיו רלבנטיות להליך שנוהל מול הוועדה המקומית; שנית , נטען כי המשיבים מושתקים מלטעון נגד המבקשים, משום שהיו מודעים לדרישה להחלפת גג האסבסט כתנאי למתן רישיון העסק למכולת, אך נמנעו מלבטל את החוזה במהלך תקופה זו, באופן שהיה יכול להביא לצמצום הנזקים שנגרמו להם. במקביל, טענו המבקשים כי המשיבים לא פעלו במהלך השנים כנדרש לצורך הוצאת רישיון העסק. בנוסף טענו המבקשים כי ממילא חלה התיישנות על תביעת המשיבים; שלישית , נטען כי המשיבים לא פעלו לדחיית כניסתו של צו סגירת העסק לתוקף (ביום 30.12.2014), אלא פעלו בנושא רק בדיעבד, לאחר שכבר היה תקף; רביעית , טענו המבקשים כי המשיבים הסתירו בכתב התביעה עובדות מהותיות: כך, המשיבים לא ציינו כי לנכס יש היתר בנייה כדין, כי צו ההפסקה המינהלי בוטל, ועוד. נוסף על כך, המבקשים טוענים כי נפלה שגגה בחישוב סכום התביעה מפני שלטענתם, יש להפחיתו בכ-750,000 ש"ח.

7.

בתגובתם, טענו המשיבים כי יש לדחות את בקשה המבקשים לסילוק התביעה על הסף. המשיבים טענו כי לא היו צד להליך שנוהל במסגרת בע"א 6812-04-15, ולכן קביעות בית המשפט בעניין זה אינן יוצרות מעשה בית דין בעניינם. ממילא, טענו המשיבים, כי מאחר שמדובר בהליך מינהלי אין מניעה שיתבעו סעד כספי במסגרת הליך נוסף. עוד טענו המשיבים, כי התביעה בעניינם לא התיישנה, שכן היא התגבשה במועד שבו החלו העבודות להחלפת גג האסבסט, ונבנתה הקונסטרוקציה לתמיכה בגג שגררה את הוצאת צו ההפסקה המנהלי. בנוגע לטענת המבקשים כי הסתירו בכתב התביעה עובדות מהותיות, טענו המשיבים כי המבקשים הם אלו שהסתירו את מגעיהם מול הרשויות מהמשיבים.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.

בהחלטתו מיום 12.6.2017, דחה את בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף. בית המשפט נימק את החלטתו באופן הבא: בנוגע לטענה למעשה בית דין; קבע בית המשפט כי לא קיימת זהות בין הצדדים או חליפיהם אשר מייצרת מעשה בית דין, וממילא ספק אם ניתן לקבוע כי ישנו מעשה בית דין בהליך אזרחי, משעה במדובר בקביעה בהליך שאינו אזרחי. בנוגע לטענת ההתיישנות; קבע בית המשפט כי ההתיישנות תחול על אירועים שהתרחשו למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי המשיבים היו מנועים מלהגיש את התביעה נוכח העובדה שלא הגישו בקשה לכניסת צו הפסקה העבודה לתוקפו ב-2014, וקבע כי הנושא דורש בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי; סיכומו של עניין, דחה בית המשפט את בקשתם של המבקשים.

בקשת רשות הערעור

9.

על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא. בתמצית, יחד עם הטענות שהעלו בבקשה למחיקת התביעה על הסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את בקשתם. לטענת המבקשים, על סמך שלושה שיקולים מרכזיים יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבלו: ראשית , המבקשים טוענים כי קיימת בנדון שאלה משפטית חדשה שיש להכריע בעניינה – והיא, האם פסק דין כמו זה שניתן בע"א 6812-04-15, מונע מצדדים שלישיים להעלות טענות עובדתיות הסותרות את קביעת בית המשפט; נוסף על כך, שאלה משפטית זו מעוררת צורך בהכרעה שיפוטית בכל הנוגע לתחולת מעשה בית דין על מי שנחשבים כ"צדדים קרובים"; שנית , המבקשים טוענים כי ההליך דנן הוא הליך סרק; שלישית , טוענים המבקשים כי בית המשפט שגה במספר קביעות עובדתיות באופן שמצדיק התערבות בהכרעתו: כך, הסתירו המשיבים עובדות מהותיות בכתב התביעה, לא צירפו תצהיר ומסמכים הכרחיים לביסוס טענותיהם, ועוד.

10.

בתגובתם, סמכו המשיבים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. בקצרה, המשיבים טוענים כי לא חל מעשה בית דין על תביעתם, נוכח השונות בין ההליכים. לכן, ראוי שתביעתם תתברר במסגרת הליך נפרד, כאשר המבקשים רשאים להגיש בקשת שיבוב או הודעת צד ג' כנגד הוועדה המקומית, ולצרפה להליך העיקרי. עוד טוענים המשיבים, כי לא מדובר בתביעת סרק, שכן זהו ההליך המשפטי הראשון בין הצדדים, שעניינו הטענות שהעלו המשיבים בתביעתם. עוד נטען, כי אין מקום לקבוע כי נפלו טעויות בהחלטת בית המשפט המחוזי, משעה שלא מדובר בבירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי.

דיון והכרעה

11.

המגמה היא כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות אשר דוחות בקשות לסילוק על הסף [ראו:

רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק הולדינגס לימיטד , פסקה 3 ( 3.8.2011 ); רע"א 7851/17 מרגלית א.ש. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.11.2017.); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)]. בית המשפט עשוי להידרש לבקשת רשות ערעור בעניינים כגון דא, למשל כשיש חשש ממשי לניהול הליך סרק או כשיש חשש שנפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית [ראו למשל: רע"א צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלות כללית בע"מ , פסקה י"ב (4.6.2007); רע"א 6840/15 עיריית חולון נ' בילו , פסקה 8 (21.12.2015) ]. אולם, מעיון בבקשת רשות הערעור ובצרופותיה, לא שוכנעתי כי המקרה שלפני נופל בגדרם של מקרים אלו. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

12.

למעלה מן הצורך, אתייחס בתמצית לטענת המבקשים כי יש לקבל את בקשתם בשל קיומו של מעשה בית דין. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט בע"א 6812-04-15 יוצרת השתק פלוגתא ביחס לטענות המשיבים בנוגע להפרת החוזה בעקבות היעדר היתר הבנייה בנכס. בפועל, עבודות הבנייה בנכס הופסקו ממועד מתן צו ההפסקה המינהלי עד להחלטת בית המשפט בע"א 6812-04-15, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, יש מקום לברר לגופה את שאלת הפיצויים שהמשיבים תובעים, לאחר שכלל לא היו צד להליך זה, למצער ביחס לתקופה זו (בה ייתכן שלא יכלו להשתמש בנכס, לכאורה בניגוד להסכם השכירות, עניין שראוי שיתברר בהליך). די בכך כדי לקבוע כי יש מקום לברר את טענות התובעים לגופן במסגרת ההליך העיקרי. לצד זאת, יצוין כי בית המשפט שדן בע"א 6812-04-15 קבע כי "בנסיבות העניין משהוסכם על החלפת גג האסבסט, הקונסטרוקציה התומכת את הגג הגם שדרוש ל ו

היתר , היא חלק בלתי נפרד מעבודות אלה" ( ההדגשה נוספה, י.ד ). ממילא ספק רב אם מדובר באמירה מובהקת דיה בדבר קיומו של היתר בנייה, כפי שנטען בידי המבקשים לצורך הקמת מעשה בית דין.

13.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משהתבקשה תגובת המשיבים, ישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.