רע"א 7851/17 מרגלית א.ש. רכב בעמ נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט ) בת"א 66071-11-15 מיום 31.7.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: החברה ) לסלק את התביעה שהגישה נגדה המשיבה (להלן: המדינה ) על הסף.

2.

המדינה והחברה התקשרו ביניהן מעת לעת בהסכמים בדבר הפעלת קווי אוטובוסים ציבוריים באשכול מודיעין. ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בשנת 2007, והולידה שורה של הליכים משפטיים – ובכללם ההליך דנא, שבו תבעה המדינה את החברה בגין תשלומים שהיא מסרבת, לטענתה, לשלם לה. החברה, מצדה, הגישה לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה לקיומם של מעשה בית דין והשתק עילה, המונעים מהמדינה להעלות את הטענות המבססות את התביעה. מעשה בית הדין נוצר, כך נטען, בשל שני הליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בעניין הסכסוך. לטענת החברה, המדינה היתה צריכה להעלות טענותיה באותם ההליכים, ומשנמנעה מכך – היא מושתקת מלתבוע בשלב זה את תביעתהּ.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט הדגיש כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד מרחיק לכת, ויש לנקוט בזהירות רבה בשימוש באמצעי זה; בנסיבות העניין אין הצדקה להורות על כך. בית המשפט בחן את שני ההליכים הקודמים, את הפלוגתאות שבבסיסם ואת השתלשלותם, והגיע למסקנה כי לא נוצר בעקבותיהם מעשה בית דין המונע את העלאת הטענות שבהליך זה. ביתר פירוט, צוין כי ההליך הנוכחי הוא למעשה גלגולו של הליך שהוגש בתחילה לבית משפט השלום, כאשר אותו הליך הוגש בסמוך לפתיחת ההליך הראשון – ובנסיבות אלו אין מקום לומר שאותו הליך יצר מעשה בית דין ביחס לטענות אלו. באשר להליך השני, נקבע כי התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט בהקשר זה אינה מספקת על מנת לקבוע קיומו של מעשה בית דין.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. אשר להליך הראשון, טוענת החברה כי הגם שטענות המדינה לא עמדו במוקד אותו הליך, הרי שהיה עליה להעלות את הטענות הללו במסגרתו, ומשלא עשתה כן – היא מושתקת מלעשות זאת כעת. בנוסף, אין לראות בהליך דנא משום המשכו של הליך אחר שהוגש תחילה לבית משפט השלום: ההליך שבבית משפט השלום נמחק, ולפי דין יש לראות בהליך דנא הליך חדש לכל דבר ועניין. אשר להליך השני, סבורה החברה כי די בתשתית הראייתית שהוצגה, ובכלל זאת כתב התביעה באותו הליך, כדי ללמד על כך שקיים מעשה בית דין בנוגע לעיקרהּ של התביעה הנוכחית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי צורך לבקש תשובה מאת המדינה. כידוע, החלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף, שתוצאתן בירור המשפט לגופו, אינן מצדיקות, ככלל, בירור נוסף בערכאת הערעור (רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק הולדינגס לימיטד (3.8.2011); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012)). לפיכך הכלל הוא, שערכאת הערעור תנקוט באמת מידה מצמצמת בבואה להעביר החלטות אלו תחת שבט הביקורת. העניין שלפנינו אינו חוסה תחת כנפי חריגיו של כלל זה.

6.

הנימוק העיקרי לכך הוא שבית המשפט המחוזי עצמו לא שלל את האפשרות שבהמשך ההליך, לאחר שיתבררו ויתלבנו היטב טענות הצדדים, והשתלשלות ההליכים השונים תתבהר, תתקבל טענת ההשתק במלואהּ או בחלקהּ. בית המשפט סיכם את החלטתו באומרו כי "אני דוחה את הטענה לקיומו של מעשה בית דין ושאלה זו תידון במידת הצורך, במסגרת פסק הדין. ובכל זאת ראיתי לציין כי יכול שהטענות יתקבלו בסופו של יום, אלא שלא ניתן לקבלן כטענות מקדמיות בטרם הונחה תשתית עובדתית שעל בסיסה ניתן להכריע בטענות אלו" . רוצה לומר, בית המשפט דחה את טענות החברה לפיהן מוצדק לסלק את התביעה על הסף, אך טרם דחה באופן סופי את הטענות לגופן. משבית המשפט שוכנע כי בשלב המקדמי שבו מצויה התביעה אין הצדקה ברורה לסילוקהּ על הסף, ובהינתן אמת המידה המחמירה – הן לעניין סילוק על הסף, הן לעניין התערבות בהחלטה הדוחה בקשה בנושא – אין הצדקה למתן רשות ערעור על ההחלטה.

7.

בשולי הדברים אעיר כי גם גבי דידי, מצב הדברים העובדתי כפי שהוצג בהחלטה אכן אינו מצדיק לסלק את התביעה על הסף. המדינה והחברה הגישו תביעות הדדיות במקביל; תביעתה של המדינה טרם נתבררה, מסיבות שונות, ורק כעת היא מונחת לפתחו של בית המשפט המחוזי. אכן, התביעה עברה גלגולים, באופן פורמלי היא 'מנותקת' מאותה תביעה הדדית, אך באופן מהותי טענותיה של המדינה לא נזנחו ולא התבררו, ואין בהליכים שהתקיימו עד כה, כפי שהוצגו, כדי לשלול ממנה לעשות כן כעת. בכך שונה המצב העובדתי מן המתואר בפסקי הדין שעליהם נסמכה החברה, ולכן אף התוצאה שונה.

8.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.