פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
613/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אלדד בעל הנס
נ ג ד
המשיב:
צבי קורבשי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון)
מיום 1.1.2012 ברע"א 42354-09-11
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
המבקש חויב לשלם למשיב 18,000 ש"ח פיצויים בתביעת לשון הרע והוצאות משפט, במסגרת פסק דין שניתן לאחר שלא התייצב לדיון מקדמי בתביעה (פסק-דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן ) מיום 6.6.2011 (להלן: פסק דינו של בית משפט השלום )). בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, בקובעו שהסיכוי שהתוצאה תשתנה אם יישמעו הראיות הוא קלוש (החלטה מיום 21.8.2011 (להלן: החלטת בית משפט השלום )).
2.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום. בקשתו לפטור מאגרה נדחתה בהחלטת כב' הנשיא י' אלון מיום 20.9.2011. בקשה לעיון חוזר בשאלת הפטור מאגרה נדחתה אף היא בהחלטת כב' הנשיא י' אלון
מיום 4.10.2011. בין לבין, הגיש המבקש ערעור בזכות על פסק-דינו של בית המשפט השלום. במסגרת הליך זה, ביקש וקיבל פטור מאגרה לפי סעיף 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ) (החלטת כב' סגנית הנשיא ש' דברת מיום 2.10.2011). על רקע הגשת שני הליכים מקבילים, הורה בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אלון ) על דחיית בקשת רשות הערעור. לאחר שנמחקה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (החלטת הרשם ג' שני ברע"א 7517/11 מיום 18.12.2011), פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להחזר אגרה בגין בקשת רשות הערעור שנדחתה. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אלון ) דחה את בקשתו, בקובעו כי בהתאם להוראות תקנות האגרות, לא קיימת האפשרות להחזר אגרה בהליך זה. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי מלכתחילה היה זכאי לפטור מאגרה, ולכן יש לאפשר לו לקבל החזר לאחר שסולק ההליך. מכאן הבקשה שלפניי, שבה מלין המבקש על כך שלא הוחזרה לו האגרה בגין ההליך שסולק.
3.
לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. תקנה 15 לתקנות האגרות קובעת כי "בהתקיים אחד מהעניינים המפורטים בתקנה 6(ב) בהליך כאמור בפרט 16, 20 , 21, 24 או 27 בתוספת, יורה בית המשפט על החזר האגרה, בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 בתוספת [...]". ההליך נושא בקשה זו הוא בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום, המנוי בפרט 12 לתוספת. אשר על כן, אין מדובר בהליך שבעניינו ניתן להחיל את הוראות תקנה 6(ב) לתקנות האגרות. ההיגיון העומד בבסיס כלל זה הוא ברור. סכום האגרה שיש לשלם בהליך זה (481 ש"ח) הוא נמוך בהשוואה להליכים אחרים, וממילא הוא שווה לסכום שאותו יש לנכות כאשר מוחלט על החזר האגרה (פרט 33 לתוספת). משכך, גם אם היה ניתן להחזיר את האגרה במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית משפט השלום, הרי שלאחר ניכוי הסכום הקבוע בתוספת, ממילא לא היה מקבל המבקש החזר כלשהו.
הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א בשבט התשע"ב (14.2.2012).
ש ו פ ט