רע"א 700/19 תמר לוסון נ. עו"ד יקיר ניידיק - נאמן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי ) בפש"ר 18455-11-14 מיום 21.1.2019, בגדרה נדחו בקשות המבקשת לעיכוב הליכי פינוי ומימוש דירת מגוריה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת והמשיב 3 (להלן: החייב ) היו בני-זוג והחזיקו בבעלות משותפת בדירת מגורים בחלקה 265, גוש 10572 בחדרה (להלן: הדירה ). במסגרת הסכם גירושין שנחתם ביניהם בשנת 2001, הסכימו המבקשת והחייב כי הדירה תעמוד למכירה לאחר שאחרון ילדיהם יינשא (להלן: הסכם הגירושין ). הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין.

3.

ביום 19.11.2014 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, וביום 11.12.2016 הוכרז החייב פושט רגל. בדיון שהתקיים ביום 17.9.2017 בבית המשפט המחוזי הודיעה המבקשת כי בתה הצעירה נישאה, ובהתאם הורה לה בית המשפט להבהיר בתוך 45 ימים האם היא מעוניינת להציע הצעה לפדות את זכויותיו של החייב בדירה, שאם לא כן תמומש הדירה. המבקשת לא הציעה הצעה כאמור, וביום 7.12.2017 הגיש הנאמן, הוא המשיב 1 (להלן: הנאמן ), בקשה למימוש הדירה. בהחלטה מיום 14.3.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הנאמן והורה על מימוש הדירה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא עמדה בפדיון זכויות החייב בדירה, על-אף שניתן לה פרק זמן ארוך לצורך כך (להלן: ההחלטה הראשונה ).

4.

בהמשך לכך, ביום 18.6.2018 נחתם הסכם למכירת הדירה בין הנאמן לבין המשיב 4 (להלן: הרוכש ), שלפיו זכויות החייב והמבקשת בדירה תימכרנה לרוכש תמורת סך של 600,000 ש"ח (להלן: הסכם המכר ). ביום 4.7.2018 הגיש הנאמן בקשה לאישור הסכם המכר, וביום 25.10.2018 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו התנגדה המבקשת להסכם המכר וטענה כי היא תוכל לשלם סך של 300,000 ש"ח עבור זכויותיו של החייב בדירה, בפריסה לתשלומים על פני תקופה של 5 שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה הראשונה במועד, ומשכך היא הפכה לחלוטה. כן נקבע, כי המבקשת לא העמידה בטוחה לכך שתוכל לממש את הצעתה, וכי קבלת ההצעה תוביל לפגיעה בנושיו של החייב. על אף האמור, נקבע כי תינתן למבקשת הזדמנות להפקיד סך של 300,000 ש"ח בידי הנאמן בתוך 30 ימים, וכן כי "ככל שהסכום לא יופקד ההסכם מאושר" (להלן: ההחלטה השנייה ).

5.

בימים 15.11.2018 ו-22.11.2018 הגישה המבקשת בקשות למתן ארכה להפקדת הסכום האמור ולעיכוב פינויה מהדירה, ובהחלטתו מיום 26.11.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות, בין היתר על-מנת שלא לפגוע בזכויותיו של הרוכש אשר המתין זמן רב לאישור הסכם המכר (להלן: ההחלטה השלישית ). בתוך כך, נקבע כי המבקשת לא ניצלה את הארכות הרבות שניתנו לה, וכן לא פירטה מהם הסכומים אשר הצליחה לגייס לשם פדיון חלקו של החייב בדירה עד כה. בהמשך לכך, ביום 27.11.2018 הגיש הנאמן הודעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עדכן כי המבקשת לא הפקידה את הסכום הדרוש לפדיון זכויותיו של החייב בדירה, כאמור בהחלטה השנייה, וכן כי הרוכש הפקיד בחשבון נאמנות את מלוא התמורה עבור הדירה.

6.

לאחר הודעת העדכון האמורה, הגישה המבקשת בקשות נוספות לבית המשפט המחוזי, שעניינן מתן ארכה לפדיון זכויות החייב בדירה ועיכוב הליכי פינויה מהדירה (להלן: הבקשות ). כמו כן, ביום 28.11.2018 הודיעה המבקשת על הפקדת סך של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט לשם פדיון חובותיו של החייב לנושים בדין רגיל, וביום 13.12.2018 הודיעה לבית המשפט כי היא הגיעה להסדר עם המוסד לביטוח לאומי, נושה החייב בדין קדימה (להלן: המל"ל ), שלפיו המבקשת תשלם למל"ל סך של 124,000 ש"ח בתשלומים חודשיים, ויתרת התשלום תיגבה מהחייב בתום ההליך באמצעות ההוצאה לפועל (להלן: ההסדר מול המל"ל ).

הנאמן התנגד לבקשות וטען כי הצעותיה של המבקשת אינן עולות בקנה אחד עם גובה חובותיו של החייב ומשכך הן פוגעות בנושיו. עוד נטען, כי ניתנו למבקשת הזדמנויות רבות לפדות את חלקו של החייב בדירה והיא לא עשתה כן, ואף משכך יש לדחות את הבקשות. כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 2 (להלן: הכנ"ר ), הצטרף לעמדת הנאמן והוסיף כי לנוכח עקרון סופיות הדיון והסתמכותו של הרוכש, אשר הפקיד בידי הנאמן את מלוא התמורה עבור הדירה – יש לדחות את הבקשות.

הרוכש הלין בתגובתו לבית המשפט המחוזי על-כך שלא צורף כצד לבקשות, וטען, בעיקרו של דבר, כי רכש את הדירה בתום לב ושילם את מלוא התמורה עבורה, ומשכך זכויותיו גוברות על זכויותיה של המבקשת.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בהחלטתו מיום 21.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות וקבע כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה השנייה (במסגרתה כזכור אישר בית המשפט המחוזי את הסכם המכר ככל שהמבקשת לא תפקיד בתוך 30 יום את סכום הפדיון) ולא ניצלה את ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לפדיון זכויותיו של החייב בדירה. לפיכך, נקבע כי בשים לב לכך שהרוכש שילם זה מכבר את התמורה בעבור הדירה – אין מקום לטעון בשלב זה לביטול הסכם המכר. עוד צוין, כי המבקשת לא הבהירה במסגרת הבקשות האם ההסדר מול המל"ל מקובל על החייב ועל הרוכש, ואף לא הציעה הצעות לפיצוי הרוכש ולתשלום הוצאות ההליך. לאור האמור, נקבע כי אין להעדיף את זכויותיה של המבקשת על פני זכויותיו של הרוכש, ומשכך, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הבקשות ועל פינויה של המבקשת מהדירה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

8.

במסגרת הבקשה שבה המבקשת על עיקר טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, ומדגישה כי פינויה מהדירה יסב לה נזקים קשים, וזאת, בין היתר, משום שהיא מתמודדת עם מחלת הסרטן ומצויה במצב נפשי קשה. עוד נטען, כי לאחר שניתנה ההחלטה השנייה, הגישה המבקשת בקשות שונות לבית המשפט המחוזי, במסגרתן הציגה את הצעתה לפירעון חובותיו של החייב – הן מול המל"ל והן מול יתר הנושים, ואף הצהירה כי אלה מקובלות על החייב, ומשכך לא הגישה ערעור על ההחלטה השנייה במועד. כן נטען, כי הרוכש הינו "קונה פוטנציאלי" בלבד, אשר הנזק שייגרם לו אינו גובר על הנזק שייגרם למבקשת אשר מתגוררת בדירה שנים רבות.

החייב טוען בתשובתו כי יש לקבל את הבקשה, ומציין כי הצעתה של המבקשת להסדר עם נושיו מקובלת עליו.

הנאמן שב על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי המבקשת לא הגישה ערעור על ההחלטה השנייה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

הכנ"ר מתנגד לבקשה וטוען כי אין לבטל בשלב זה את הסכם המכר, וזאת כדי להימנע מהרתעת מציעים פוטנציאליים מליטול חלק בהליכי מכר מסוג זה, ובשים לב לזכויותיו של הרוכש. כעמדה חלופית, נטען כי יתכן וניתן לקבל את הבקשה אם יוחלט לאמץ את הצעת המבקשת להסדרי התשלומים מול נושי החייב כחלופה לפדיון זכויותיו של החייב בדירה, וזאת, בין היתר, נוכח הסכמתו של החייב להסדר האמור.

9.

בהחלטתי מיום 18.2.2019 הוריתי למשיבים להתייחס לעמדה החלופית של הכנ"ר, כמפורט לעיל.

הנאמן מתנגד לעמדה החלופית האמורה, וטוען כי אין בהסכמת החייב להצעת המבקשת כדי להקל על הפגיעה בזכויותיו של הרוכש. הרוכש מתנגד אף הוא לעמדה החלופית וטוען כי זכויותיו גוברות על זכויותיה של המבקשת.

10.

להשלמת התמונה יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשתה, וביום 29.1.2019 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו הפינוי.

11.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 14.5.2019 שבו הצדדים על עיקר טענותיהם בבקשה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אכן, אין חולק כי יש לנהוג באנושיות וברגישות בהליכים המובילים לפינוי אדם מבית מגוריו, וזאת בשל החשיבות האישית והחברתית של בית המגורים בחיינו (ראו: רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים בע"מ אגף "משכן" , פסקה ו (14.5.2006); ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ , פסקה 11 (29.5.2006)). יחד עם זאת, שיקול זה אינו עומד לבדו, ובמסגרת הליכי מימוש נכסים בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל יש להביא בחשבון גם אינטרסים אחרים, וביניהם האינטרס הציבורי לעודד רוכשים פוטנציאליים להשתתף בהליכים מעין אלה, וכן הרצון להגן על מי שרכש בתום לב נכסים במסגרת הליכים אלה (ראו והשוו: ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ , פ"ד כו(1) 793, 801 (1972); ע"א 509/00 לוי נ' ברכה , פ"ד נה(4) 410, 432 (2001); ע"א 3301/08 פטל נ' אורי , פסקה 57 (23.8.2009)).

13.

בענייננו, בית המשפט המחוזי אישר במסגרת ההחלטה השנייה את הסכם המכר. לצד זאת, ואך לפנים משורת הדין, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת כי תינתן לה ארכה נוספת לפדיון זכויות החייב בדירה ואפשר לה להפקיד בידי הנאמן סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 ימים. כן נקבע, כי "ככל שהסכום לא יופקד ההסכם מאושר " (ההדגשות אינן במקור, י.ו.). המבקשת לא הפקידה את הסכום האמור במסגרת 30 הימים שניתנו לה וכן לא ערערה על החלטה זו, ומשכך ההחלטה לאשר את הסכם המכר הפכה לחלוטה. כמו כן, המבקשת לא ערערה על ההחלטה השלישית מיום 26.11.2018 במסגרתה נדחתה בקשתה להארכת המועד להפקדת הסכום האמור. במצב דברים זה – הסכם המכר אושר כדין והרוכש זכאי היה לממשו. בהתאם לכך, ובשים לב להנחיות הנאמן, שילם הרוכש את מלוא התמורה עבור הדירה.

14.

אוסיף עוד כי, הלכה למעשה, עומדת כיום המבקשת על ביטול הסכם המכר (אף שכאמור, בקשותיה לבית המשפט המחוזי היו בעיקרן להארכת המועד להפקדת סכום הפדיון ולא לביטול ההסכם). ואולם, כבר נפסק לא אחת כי יש לנקוט בזהירות מרבית בעת ביטול הסכמי מכר במסגרת הליכי כינוס נכסים, וכי ביטול כאמור ייעשה במקרים חריגים בלבד, בין היתר במקרים שבהם נפל פגם שורשי בהליך המכר; שנרקמה קנוניה בין כונס הנכסים לבין הרוכש; או שאישור המכירה ניתן על בסיס שומות ישנות ולא מעודכנות (ראו והשוו: רע"א 2125/06 רובננקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.6.2006)). עוד נקבע, כי בית המשפט יתחשב בעניין זה במועד הגשת הבקשה לביטול הסכם המכר, וכן בעקרון סופיות הליכי המכר והסתמכותו של הרוכש על זכייתו בהליך (ראו והשוו: רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נח(6) 721, 726-725 (2004)).

15.

יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך למסקנה כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מתקיימים במקרה זה הטעמים החריגים המצדיקים לבטל את הסכם המכר. בתוך כך, המבקשת לא הוכיחה כי יש להעדיף את עניינה בדירה על פני האינטרס הלגיטימי של הרוכש במימוש הסכם המכר. כזכור, הרוכש חתם על הסכם המכר עוד בחודש יוני 2018 ואף הפקיד לפני חודשים רבים את מלוא התמורה עבור הדירה. כמו כן, יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפת הסכמי מכר בהליכי כינוס נכסים ואת השאיפה שלא להרתיע את ציבור הרוכשים הפוטנציאליים מפני רכישת נכסים בהליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל.

16.

בשים לב לכל האמור לעיל, ולמרות הקושי הברור בפינויה של המבקשת מהדירה – אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע כי יש לאפשר את אכיפת הסכם המכר והורה בהתאם על פינויה של המבקשת מהדירה.

17.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תפנה את הדירה בתוך 90 ימים, והנאמן ימשיך בהליכי מימוש הדירה.

בשולי הדברים אעיר כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהצדדים להמשיך ולנסות להגיע להסכמות מחוץ לכתלי בית המשפט, ברוח הדברים שהועלו בדיון שהתקיים לפניי.

המבקשת תישא בהוצאות הרוכש בסכום של 3,000 ש"ח. אין צו להוצאות כלפי יתר המשיבים.