רע"א 7485/16 ד"ר אמנון זק'ונט נ. ריבה(רות) האפרתי

1.

המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבים ובמסגרתה בקשה לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולצו מענה על שאלון (להלן: הבקשה הראשונה ) . ביום 4.2.2016 דחה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת נ' מימון שעשוע ) את הבקשה, מן הטעם שהמועד הקבוע להגשתה בתקנות חלף, ומשום שהבקשה הוגשה בחלוף למעלה משלושה חודשים לאחר דיון קדם המשפט בתיק, שבגדרו לא העלה המבקש בקשה דומה. בהחלטה נקבע כי "לצורך קידום ההליך יבצעו כל הצדדים בתיק באופן הדדי הליכים מקדמיים תוך 30 ימים מהיום". המבקש הגיש בקשה נוספת לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולצו מענה על שאלון (להלן: הבקשה השנייה ) . ביום 1.5.2016 דחה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ) את הבקשה, וזאת מן הטעם שהבקשה נדונה והוכרעה במסגרת ההחלטה מיום 4.2.2016, שעליה המערער לא השיג.

2.

ביום 6.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) את בקשת המבקש לערער על ההחלטה מיום 1.5.2016. בית המשפט המחוזי עמד על כך שכדרך הכלל, אין בית המשפט נוטה להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה המבררת, שלה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סדרי דין ואופן ניהול ההליך. עוד צוין כי המבקש לא פירט מדוע יש להידרש לבקשתו השנייה לגילוי מסמכים, מקום שבו הוא לא השיג על ההחלטה בבקשה הראשונה. צוין כי קביעת בית המשפט במסגרת ההחלטה בבקשה הראשונה, שלפיה הליכים מקדמיים ינקטו תוך 30 ימים מתייחסת להליכים "שטרם ננקטו ע"י מי מהצדדים וכוונת בימ"ש קמא לא היתה לאפשר הגשת הליכים שננקטו ונדחו". לכך הוסף, כי דין הבקשה השנייה להידחות אף מכוח סעיף 10(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ) , שלפיה לא תינתן רשות לערער בבקשה בעניין גילוי מסמכים כללי וצו למענה על שאלון. נקבע, כי הגם שהמבקש הכתיר את בקשתו גם כבקשה לגילו מסמכים ספציפיים, הוא נקט בבקשה לשון כוללנית המעידה כי אין מדובר ב"מסמכים ספציפיים המחריגים את האמור בסעיף 1(10) לצו". בנתון לכל האמור, הבקשה נדחתה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש שגו הערכאות הקודמות שדחו את בקשתו לקיום הליכי גילוי מסמכים. נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה מדובר בהחלטה דיונית במהותה – שגויה שכן היא פוגעת באופן מהותי בזכותו של המבקש לניהול הוגן של ההליך בתביעה שהגיש ועלולה להוביל לעיוות דין. משכך, נטען, אין להקפיד באופן דווקני על כללי הפרוצדורה בהקשר זה. אשר לקביעה כי המבקש לא השיג על ההחלטה בעניין הבקשה הראשונה, נטען כי לא ניתן היה להשיג על החלטה זו, שכן ההחלטה "הייתה מקובלת על המבקש והוא היה (ונותר) מעוניין בקיום הליך מקדמי של גילוי מסמכים". בהקשר זה ציין המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו אך מן הטעם שזו לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות, מקום שבו הבקשה הוגשה במסגרת שלב קדם המשפט. ממילא, נטען, ההחלטה בבקשה הראשונה החלה את מניין הימים להגשת בקשה לגילוי מסמכים מחדש. עוד צוין כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי בקשתו של המבקש היא כללית ואינה מופנית לגילוי מסמכים ספציפיים, שכן הוא ביקש בגדרה סוגי מסמכים ספציפיים. לפיכך, נטען, יש להחריג את הבקשה לקבלת מסמכים אלה מתחולת הצו.

בצד הבקשה הגיש המבקש בקשה להוספת ראיות חדשות – החלטות של רשם ההוצאה לפועל שניתנו לאחר הגשת הבקשה, ושיש בהן – לטענת המבקש – כדי להעיד על חשיבות המסמכים שגילויים מבוקש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת ( רע"א 4104/16 שובל מערכות ניהול משפטיות בע"מ נ' קידר , פסקה 4 (14.6.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). דברים אלה נכונים ביתר שאת אשר לבקשות שעניינן החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, לרבות כאלו העוסקות בגילוי מסמכים ( רע"א 4479/11 סבן נ' סמ"ר ניזרי , פסקה 6 (14.8.2011)). הבקשה דנן אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. חרף טענותיו של המבקש, הבקשה שלפניי היא "ערעורית" באופייה ולא מצאתי כי היא מעלה שאלה החורגת מנסיבות המקרה הפרטני. זאת, אף אם נפלה טעות בהחלטת הערכאות הקודמות, ואין אני אומר כך ( רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לשיראל בע"מ , פסקה 3 (18.6.2006)). ממילא, לא מצאתי במסגרת בקשה זו להידרש לטענות המבקש המופנות כלפי ההחלטה בבקשה הראשונה, שעליה כאמור הוא לא השיג. בנתון לקביעות אלה, לא מצאתי להיעתר אף לבקשה להוספת ראיות חדשות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.