רע"א 7637-22 רע"א 7637-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ח' קיציס וי' רוטנברג) אשר ניתן ביום 22.8.2022 בע"א 11146-04- 22 (להלן: פסק הדין קמא), במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום כפר סבא (השופט ש' דניאלי), אשר ניתן ביום 21.2.2022 בתפ"מ 14106-05-21, ואשר בגדרו נדחתה תביעת המשיבה לפינוי נכס אותו היא משכירה למבקשת, אשר מפעילה במקום גן אירועים. המשיבה הגישה תביעה זו לאחר שהמבקשת הפסיקה לשלם את דמי השכירות החודשיים עבור המושכר עם התפרצות מגפת הקורונה.

2.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.פסק הדין קמא נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דין זה איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. דעת הרוב בבית משפט קמא הכריעה כפי שהכריעה תוך שהיא מיישמת את הדין הקיים בנושא סיכול והפרת חוזה, על בסיס העובדות הקונקרטיות שהתבררו, ביחס לנסיבות המקרה; ולא מצאתי כל עילה להתערב בשיקול דעתה בעניין זה.

5.לזאת אוסיף, כי ספק בעיניי אם טענת הסיכול עומדת למבקשת, לאור העובדה שהמדינה העניקה סיוע כלכלי לעסקים שנפגעו בתקופת הקורונה בשל ההגבלות שהוטלו עליהם, והירידה המשתמעת מכך בהיקף פעילותם ובהכנסותיהם (ראו: סעיף 8 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020). זאת ועוד, ראוי להטעים כי לאורך השנים פורשה הגנת הסיכול בפסיקתנו באופן מצומצם ודווקני: "הגישה שהשתרשה במשפטנו היתה שבמציאות החיים בישראל ניתן לצפות גם את האירועים הקשים והקיצוניים ביותר" (ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 630 (תשס"ה); וכן ראו: ע"א 3402/95 ש. גמליאל – חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' פיינגולד, פסקה 24 (21.8.1997)). ואפילו אם נניח כי התקיימו נסיבות הסיכול אשר קבועות בסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ברי הוא כי זכותה של המשיבה לפינוי המושכר עומדת בעינה – זאת, הואיל וכאשר מתקיימת הפרת חוזה מחמת סיכול, קמה אמנם טענת הגנה למפר מפני תביעות אכיפה ופיצויים, אולם בצד זאת נשמרת זכותו של הנפגע לביטול החוזה ולהשבה (ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 791 (מהדורה רביעית, 2019)). לא זו אף זו: המבקשת מבקשת להעביר אל המשיבה, בעלת המקרקעין, חלק מהנזק שנגרם לה בעקבות התפרצות המגפה. מדובר בחלוקה מחדש של סיכונים חוזיים – מהלך מרחיק לכת אשר נעדר כל צידוק; ולכן אין בידנו לקבלו. משכך הוא, תביעת פינוי המושכר בדין יסודה, ואין לי אלא להסכים עם קביעתן של שופטות הרוב בבית המשפט קמא.

6.אוסיף כי עצם המחלוקת שנתגלעה בין שופטות המותב בבית משפט קמא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 19 (13.4.2021); רע"א 7652/06 ולפמן תעשיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 4 (15.10.2006); רע"א 8343/08 סגל נ' קן התור הנדסה ובניין בע"מ, פסקה ו (8.12.2008); רע"א 7702/12 סלומון נ' המועצה המקומית פרדס-חנה-כרכור, פסקה 8 (12.11.2012)); וכך הוא גם לגבי המחלוקת בין הערכאות קמא (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018)).

7.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.