רע"א 7795/08 ברכה ניסנוב נ. שבתאי ראובן

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.6.2008 בבש"א 12191/08 (תיק עיקרי בר"ע 2533/05) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת כי בית המשפט יבטל את פסק הדין שנתן בבר"ע 2533/05 מיום 19.6.2008.

ענייננו בפרשה ארוכת שנים אשר בגדרה התנהלו כבר הליכים רבים, חלקם גם בבית משפט זה, וסבה על הקורות בתיק הוצאה לפועל 26-06843-99-1 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ). תיק ההוצאה לפועל נפתח עוד בשנת 2000 בין המשיב ובעלה של המבקשת (להלן: הבעל ). ביום 25.9.2000 הגיש המשיב בקשות לעיקול צד ג' על זכויות הבעל בעזבון אימו, יפה ניסנוב ז"ל (להלן: הזכויות בעזבון ). יצוין כי עיקר המחלוקת הינה באשר לשאלה האם ניתן עיקול כדין במועד זה. ביום 5.11.2000 בוצעה בין המבקשת ובעלה המחאת זכויות בלתי הדירה לפיה העביר הבעל לכאורה את כל זכויותיו הקנייניות בעזבון אימו למבקשת. המחאה זו אושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בתיק תמ"ש 105360/00.

משלב זה התנהלו כאמור הליכים רבים בין המבקשת והמשיב שעניינם היה בין היתר בשאלת תוקף העיקול שהוטל לכאורה על הזכויות בעזבון. אין מקום ואין טעם להידרש לכלל ההליכים שנתקיימו, מה גם שבקשת רשות הערעור אינה מפרטת את רובם, אך יצוין כי ככלל נקבע שוב ושוב כי זכותו של המשיב הנובעת מהעיקול תקפה וקודמת להמחאת הזכויות (ראו למשל החלטתו של חברי, השופט א' גרוניס מיום 25.3.2007 ברע"א 909/07).

בסיבוב זה של הליכים, טוענת המבקשת כי למעשה בקשות העיקול שהגיש המשיב, עוד בשנת 2000 כאמור, לא הועברו כלל לראש ההוצאה לפועל כנדרש במועד הרלוונטי, וכי רישומן בלשכת ההוצאה לפועל מקורה בטעות של מזכירות לשכת ההוצאה לפועל. לפיכך לטענתה מעולם לא ניתן עיקול כדין על הזכויות וכל החלטות הערכאות השיפוטיות בעניין זה מקורן באותה הטעות ובמרמה מצד המשיב אשר הטעה את הערכאות לחשוב כי קיים עיקול תקף.

על בסיס טענה זו פנתה המבקשת ל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה בתיק בר"ע 2533/05 (בש"א 12191/08), בגדרה ביקשה כי יבטל את פסק הדין שנתן כנגדה. ביום 29.6.2008 דחה בית המשפט

המחוזי את הבקשה (כבוד השופט מ' אלטוביה ) ואף השית על המבקשת הוצאות לטובת קופת המדינה בסך 7,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי התצהיר שצורף לבקשה היה של מי שאינו אלא מעיד "לרבות שמיעה וסברה", כי תדפיס תיק ההוצאה לפועל מוכיח כי נרשם עיקול, וכי בכל מקרה אין מ דובר בראיה חדשה או בטענה שלא ניתן היה להעלותם מקדמת דנן.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חוזרת המבקשת על טענותיה כי מקור ההליכים כולם בטעות ברישום בתיק ההוצאה לפועל ובמרמה מצד המשיב בהסתמכות על רישום זה, אף שידוע לו כי מעולם לא הוצא עיקול כדין, תוך הטעיית הערכאות השיפוטיות השונות שדנו בענייני הצדדים.

מנגד טוען המשיב כי עניינם של הצדדים נידון כבר פעמים אין ספור אף בפני בית משפט זה, לרבות בטענות שמעלה המבקשת בבקשה זו, והוכרע זה מכבר כי אין ממש בטענותיה.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, המבקשת אינה מעלה כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בעניינה, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הבקשה שבפניי "מצטיינת" בכך שאין המבקשת מקפידה לציין את כל ההליכים שהתקיימו בינה ובין המשיב ואף לא צרפה את ההחלטות שניתנו כנגדה בהליכים השונים. כמו כן אין מפורט בבקשה במה שונים טיעוניה של המבקשת בגדרה מאלו שהעלתה היא, ונידונו זה מכבר, בהליכים הקודמים שהתקיימו בעניינה. לגופו של עניין, נראה כי צדק בית המשפט

המחוזי בקביעה כי טענות אלו, אשר ככל הנראה גם לא נתמכו בתצהיר מתאים, אין בהן חידוש ואינן מלוות בנימוק מדוע לא נטענו עוד בראשית ההליכים. בנסיבות אלו אין כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט

המחוזי.

אוסיף, כי אין לקבל דרך התנהלות זו של המבקשת הנוקטת בהליכים רבים במקביל ועוד אינה מקפידה לפרט ולבאר את תמונת ההליכים בבקשות אותן היא מגישה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות ובשכר טרחת באי כוח המשיב בסך של 7,500 ש"ח.