רע"א 909/07 ברכה ניסנוב נ. ראובן שבתאי

1.

לפניי בקשה לביטול החלטה של בית משפט זה עקב תרמית. בהחלטה, שניתנה

ביום 25.3.07, נדחתה בקשתה של המבקשת להתיר לה לערער על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.1.07 (כבוד השופט נ' ישעיה). בהחלטה זו של בית המשפט המחוזי בוטל צו מניעה שניתן בהליך העיקרי המתנהל בין הצדדים.

2.

לטענתה של המבקשת, שליש מהזכויות בנכסי המקרקעין השנויים במחלוקת בין הצדדים (להלן – המקרקעין ) הומחו לה על ידי בעלה, על פי ההסכם ביניהם מיום 5.11.00, שקיבל תוקף של פסק-דין בבית המשפט לענייני משפחה ביום 25.12.00. מכאן, לטענתה, אין נושי בעלה, ביניהם המשיב 1, יכולים להיפרע מנכסים אלו. על ההמחאה האמורה ביססה המבקשת את טענתה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנקט המשיב 1. בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה האם ביום 25.9.00, היינו לפני ההמחאה, הוטל צו עיקול בהוצאה לפועל על הזכויות במקרקעין לטובת המשיב 1. משמעות הטלת העיקול בתאריך זה הינה שהמשיב 1 יכול להיפרע מהמקרקעין מכיוון שהעיקול הוטל לפני המחאת הזכויות. ביום 17.1.07 ביטל בית המשפט המחוזי את צו המניעה הזמני, לאחר שהשתכנע בטענת המשיבים, כי המקרקעין אכן עוקלו ביום 25.9.00. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית משפט קמא מיום 17.1.07. בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 25.3.07 והתקבלה עמדת המשיבים לעניין העיקול. כעת, טוענת המבקשת כי יש לבטל את ההחלטה מכיוון שהושגה עקב תרמית. לטענתה, הצגת מצב הדברים על ידי המשיב 1 לעניין הטלת העיקול עלתה כדי הטעיה, שכן לא הוטל עיקול על ידי ראש ההוצאה לפועל על המקרקעין ביום 25.9.00.

3.

דין הבקשה להידחות.

ההחלטה לבטל את צו המניעה הזמני הינה החלטת ביניים. כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין. לפיכך, הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002), ותקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדבר נכון הן כאשר השתנו הנסיבות והן במקרה הנדיר בו השתכנע בית המשפט שנתן החלטה מוטעית (ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, נה(3) 537 (2001)). נשאלת השאלה לאיזו ערכאה יש להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, כאשר ההחלטה האחרונה ניתנה בערכאת ערעור? התשובה היא שאומנם ערכאת הערעור מוסמכת לדון בבקשה לעיון חוזר בהחלטה, אך לרוב היא איננה הערכאה המתאימה, בין היתר משום שאין בידיה את הכלים לבחון את הטענות העובדתיות (השוו: דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (לא פורסם, 14.5.97); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366, 373-372 (2003)). כלומר, גם כאשר ניתנת החלטה בערכאת הערעור וזו מוסמכת לדון בבקשה לעיון חוזר, הרי הסמכות לעיין מחדש בהחלטה נתונה אף בידי הערכאה הדיונית. בדרך כלל ראוי שהערכאה הדיונית היא שתדון בבקשה כאמור. במקרה דנא, ניכרת עדיפותה של הערכאה הדיונית, מן הטעם שהבקשה לעיון חוזר מבוססת על טענה עובדתית, לפיה המשיב 1 הטעה את בית המשפט בנוגע להטלת העיקול וכי ראש ההוצאה לפועל לא הטיל כלל עיקול.

4.

מכאן, שבמקרה זה יש לנהוג על פי הכלל ולהגיש את הבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. משאמרנו זאת נוסיף הערת אזהרה: עיון חוזר בהחלטה יהא מוצדק אך במקרים שאינם שכיחים. במיוחד כך כאשר עילת הבקשה אינה שינוי נסיבות אלא כי נפלה שגגה בהחלטה. אין להבין מהחלטה זו כי אכן במקרה זה קיימת הצדקה לעיון מחדש. יש לזכור כי בקשה לעיון מחדש עשויה להידחות בשל כך שהיא מגיעה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט (ע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נז(3) 789, 796 (1997)). מכל מקום, העניין ייבדק על ידי בית המשפט המחוזי אם אכן תובא בפניו בקשה לעיון חוזר.

5.

הבקשה נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.