פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
ע"א
3648/11
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
ברכה ניסנוב
נ ג ד
המשיבים:
1.
ראובן שבתאי
2. אורי חכמי
3. שלום חכמי
4. יאיר אברמוב
5. בני אברמוב
6. דליה שטיין
בקשה למתן צו מניעה זמני
בשם המערערת:
עו"ד יחזקאל ביניש; עו"ד דוד שרם
בשם המשיבים 1-5:
עו"ד משה בר שלטון; עו"ד אמיר דותן
בשם המשיבה 6:
עו"ד דרור בן שמואל
החלטה
1.מונחת לפני בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מביצוע דיספוזיציה בנכסי המקרקעין הקשורים להליך העיקרי, עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.3.2011 בת"א 1321/09, שניתן על ידי כב' השופטת
ע' ברון (להלן: " פסק הדין " ), במסגרתו נדחתה תביעתה של המבקשת על הסף מחמת מעשה בית-דין.
2.המדובר בפרשה המתנהלת שנים ארוכות בהליכים רבים, מהם גם הליכים שנדונו לפני בית משפט זה. לצורך הבהרת ההליך דנא, יש להידרש בתמצית לרקע העובדתי. המבקשת היא אשתו של מר עמיחי ניסנוב, החייב בתיק הוצאה לפועל (הרצליה) 26-06843-99-1 (להלן: " החייב " ו" תיק ההוצאה לפועל " ). בהיותו יורש בעיזבון אמו, החזיק החייב בזכויות בנכסים השנויים במחלוקת בהליך זה (להלן : " הנכסים "). ביום 25.9.2000 ניתן צו עיקול על זכויות אלה, וביום 28.11.2000 מונה עליהן כונס נכסים. בתאריך 5.11.2000 (היינו – לאחר מתן צו העיקול), חתמו החייב והמבקשת על הסכם ממון, לפיו הומחו לטובת המבקשת זכויותיו של החייב בעיזבון האם. להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 105360/00, כב' השופטת ט' סיון ). מהעת הזו, התנהלו מספר רב של הליכים בין הצדדים, שעיקרם שאלת תוקף העיקול שהוטל לכאורה על הזכויות בעזבון. לענייננו חשובה קביעת בתי המשפט השונים לפיה גובר צו העיקול על הסכם המחאת הזכויות שבין החייב לאשתו, וכי צו העיקול הינו תקף (וראו למשל: בר"ע 2533/05 שניתנה על ידי כב' השופט
מ' אלטוביה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; רע"א 909/07 שניתנה בבית משפט זה על ידי השופט א' גרוניס וכן רע"א 7410/09 שניתנה על ידי השופטת
מ' נאור ). יוער כי במסגרת כינוס נכסיו של החייב, רכשו המשיבים את זכויותיו בנכסים.
כחלק מאסופת ההליכים בפרשייה זו, עתרה המבקשת לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי יוצהר שלצו העיקול אין כל תוקף, וכך גם לכל פעולה שנעשתה בפרשה בעקבות זאת. כן ביקשה העותרת להצהיר כי היא הבעלים בשליש מן בזכויות בנכסים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין – זהו פסק הדין מושא ענייננו. נקבע, כאמור גם לעיל, כי הפלוגתא בדבר תוקפם של צו העיקול וצו הכינוס הוכרעה לגופה ואף נקבע כי התקיים מעשה בית דין בהקשר זה. נסקרו ארבעת התנאים המקימים מעשה בית-דין, והודגש כי אלה התקיימו אחד לאחד. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, כמו גם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר כל דיספוזיציות בנכסים. זו הבקשה הנמצאת במוקד הליך זה.
3.המערערת בבקשתה מפרטת הסתייגויותיה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי צו העיקול מעולם לא הוצג בפני כל ערכאה דיונית, ומשכך אין הוא קיים. נוכח זאת אף נטען כי צו העיקול לא נחתם מעולם על ידי ראש ההוצאה לפועל. צויין כי המשיבים פועלים להעברת הזכויות בנכס לצדדים שלישיים, וכי אם לא יינתן צו המניעה, ייגרם לה נזק בלתי הפיך ובלתי מידתי. המשיבים מצידם תומכים במסקנת בית המשפט המחוזי. לטענתם לא נפלה כל טעות בהחלטתו, והמבקשת ממשיכה להטרידם בהליכי סרק.
4.בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לשקול שניים אלה – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. למקרא ההליכים הקודמים בתיק, אינני סבור כי סיכויי הערעור הינם טובים במידה המצדיקה מתן הצו כמבוקש. השאלה החשובה בהליך דנא הינה התקיימותו או היעדרו של מעשה בית דין ביחס לטענת המבקשת הנוגעות לצו העיקול. עיון בהחלטות בתי המשפט המחוזיים ובית משפט זה מגלה על פני הדברים כי נושא צו העיקול הוכרע כבר. השיקול האמור ממשי במסגרת בקשה זו. אף לא מצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף בהכרח לקבלת הבקשה. זאת, נוכח המארג העובדתי בתיק, ורישום בעלי הזכויות במרשם. יוער כי למקרא תגובת המשיבים, עולה גם כי חלק מהמקרקעין נמכרו כבר לצדדים שלישיים עוד טרם הגשת בקשה זו. גם בכך יש כדי לתמוך בדחיית הבקשה.
5.הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאותיהם של המשיבים בסך של 3,000 ₪ כל אחד.
ניתנה
היום, י"ט בסיוון התשע"א (21.6.2011).
ש ו פ ט