רע"א 8545-23 רע"א 8545-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) בת"צ 30901-03-23 מיום 20.9.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להורות על עיכוב ההליך הייצוגי עד לבירור תוצאותיה של חקירה פלילית התלויה ועומדת בעניינם. לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 14.3.2023 הגיש המשיב, מר ארנון צור, תושב בקעת הירדן (להלן: מר צור), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשות 3-1 (אשר מהוות, בהתאמה, חברת אם, חברה בת וחברה נכדה, ולהלן יקראו יחדיו: ורידיס), ונגד המבקשים 6-4 (המשמשים כנושאי משרה במשיבה 1 ובחברות הבת שבבעלותה. להלן: נושאי המשרה; ולהלן יקראו כלל המבקשים יחדיו: הנתבעים), לפי פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע" (להלן: בקשת האישור). במוקד בקשת האישור עומדות שתי טענות עיקריות: האחת, עניינה בהשלכה והטמנה שלא כדין של כמויות גדולות של פסולת המיוצרת באתר "משואה" שבבעלות ורידיס (להלן: אתר משואה) בשטחים פתוחים ובשטחים חקלאיים באזור בקעת הירדן, ותוך הימנעות מתשלום היטלי ההטמנה הנדרשים בחוק (להלן: פעולות ההטמנה); השנייה, עוסקת במפגעי ריח, זיהום אוויר, לכלוך ומזיקים, אשר נגרמים כתוצאה מפעילותה של ורידיס באתר משואה ובאתר ההטמנה "טובלן" אשר ממוקם בסמוך לו. לשיטת מר צור, פעולותיה של ורידיס מהוות הפרה של מספר הוראות חוק, ועולות כדי ביצוע עוולות שונות, בהן: הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין); רשלנות, לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין; מטרד ליחיד ומטרד לרבים, לפי סעיפים 44 ו-42 לפקודת הנזיקין, בהתאמה; ועשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. סכום התביעה הכולל הועמד על כ-420 מיליון ש"ח – וזאת, בהתבסס על הערכת הנזק שנגרם לחברי הקבוצה, ועל סך היטלי ההטמנה שחסכה ורידיס כתוצאה מפעולות ההטמנה.

בקשת האישור נסמכה, בין היתר, על פרסומים בדבר קיומה של חקירה פלילית בעניינם של הנתבעים, אשר הפכה גלויה ביום 21.2.2023 (ראו נספח 21 לבקשת האישור, בו מצורפת הודעת המשרד להגנת הסביבה מיום זה. להלן: הפרסום אודות החקירה). במוקד החקירה הפלילית, אשר מובלת על ידי המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל, עומדים חשדות הקשורים בפעולות ההטמנה אשר תוארו לעיל (להלן: החקירה הפלילית).

2.ביום 6.6.2023, עוד בטרם הוגשה התשובה לבקשת האישור, הגישו הנתבעים בקשה לבית המשפט קמא להורות על עיכוב ההליך הייצוגי עד לסיומה של החקירה הפלילית (להלן: הבקשה לעיכוב ההליכים). בבקשה נטען, בתמצית, כי המקרה חוסה תחת התנאים אשר נקבעו בפסיקה ביחס לעיכוב הליך אזרחי נוכח קיומו של הליך פלילי מקביל. זאת, עקב החשש משיבוש החקירה הפלילית העוסקת בנושאים זהים לבקשת האישור; בשל הפגיעה בזכויותיהם של הנתבעים כחשודים בהליך פלילי; ומטעמים של יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי. לתמיכה בבקשתם, הפנו הנתבעים להליכים אזרחיים אחרים המתנהלים בעניינה של ורידיס – האחד, שענייננו הליך גילוי מסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת, לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בו הוחלט לעכב את ההליך, בהסכמת הצדדים, עקב החקירה הפלילית (ראו החלטה מיום 9.3.2023 בתנ"ג 58778-02-23. יוער כי עיכוב זה נעשה לתקופה מוגדרת, כאשר בהתאם להחלטה מיום 18.12.2023, ועל בסיס הסכמת הצדדים, הוא ממשיך לעמוד בתוקפו עד ליום 18.3.2024) (להלן: התביעה הנגזרת); והיתר, הם הליכים העוסקים בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו נגד ורידיס לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק ("תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה"), שבאותו שלב הדיון בהם התקיים במאוחד (בהינתן שטרם הוכרע לגביהם איזו מן הבקשות תנוהל ואילו יימחקו, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות), אשר היו צפויים, באותה העת, להיות מעוכבים אף הם עקב החקירה הפלילית, וגם זאת בהסכמת הצדדים (ראו החלטה מיום 28.5.2023 בת"צ 54455-02-23, ת"צ 55055-02-23, ת"צ 56609-02-23 ות"צ 67257-02-23. יצוין כי בהחלטת בית המשפט מיום 12.9.2023, אכן עוכבו ארבעת ההליכים הייצוגיים בהסכמת הצדדים, תוך שנקבע כי באי כוחה של ורידיס יעדכנו "אחת לשלושה חודשים בהתפתחויות או בהיעדרן" וכי "זכותו של הגורם המייצג תהיה לעתור לחידוש ההליכים בכל עת ובהתאם לנסיבות" (להלן: ההליכים הייצוגיים האחרים)).

3.בהחלטתו מיום 5.7.2023 הורה בית המשפט קמא למר צור להגיש את עמדתו ביחס לבקשה לעיכוב ההליכים, תוך שציין כי "על פניו יש טעם בהמתנה לתוצאות החקירה הפלילית. שהרי הדעת נותנת שמסקנות החקירה הפלילית עשויות לשפוך אור גם על התובענה דנן ובכך תסייענה בבירור הטענות" (פסקה 4 להחלטה).

4.ביום 10.7.2023 הגיש מר צור את התנגדותו לבקשה לעיכוב ההליכים (להלן: תשובת מר צור בהליך קמא). טענתו המרכזית הייתה, כי בהינתן ההלכות המשפטיות בעניין, אין להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים עקב קיומו של הליך פלילי מקביל, אלא אם זכותו של בעל דין באחד ההליכים עלולה להיפגע באופן "קונקרטי וממשי" כתוצאה מניהולם במקביל – פגיעה שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח בנסיבות העניין.

5.בהחלטה מיום 10.7.2023, בעקבות התנגדותו של מר צור לעיכוב ההליכים, הורה בית המשפט קמא על קבלת עמדת הגוף החוקר – המשרד להגנת הסביבה, או כל גורם רלוונטי אחר עליו תצביע המדינה. בהמשך לכך, ביום 13.9.2023 הגיש המשרד להגנת הסביבה את הודעתו כדלקמן: "[המשרד להגנת הסביבה] מותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט הנכבד, שכן, בשלב בו מצויה החקירה, אין חשש, לשיבוש הליכי משפט" (להלן: עמדת המשרד להגנת הסביבה).

6.ביום 20.9.2023 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב ההליכים, תוך שהדגיש כי קיום הליך פלילי, כשלעצמו, אינו מצדיק עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו נושא, אלא בנסיבות חריגות – אשר אינן מתקיימות במקרה דנן. הוסבר כי "הטיעונים [אשר טענו הנתבעים] הם כלליים [...] ואינם יורדים לרזולוציות הנדרשות להוכחת נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב הליכים בענייננו" (פסקה 10 להחלטה), והובהר כי ראוי היה לתמוך את הטענות לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים, כמו גם את הטענות בדבר שיבוש הליכי משפט, בראיות רלוונטיות או לכל הפחות בתצהיר. כך במיוחד, בשים לב לכך שעיכוב ההליכים המבוקש הוא לפרק זמן שאינו ידוע. בהקשר זה, הוסיף בית המשפט כי באם יחולו על מי מהנתבעים מגבלות קונקרטיות או חסיונות אשר מקורם בחקירה הפלילית, הם יוכלו לטעון לכך ויזכו להתייחסות. עוד נקבע, כי עמדת המשרד להגנת הסביבה מובילה אף היא לדחיית טענת הנתבעים בדבר החשש משיבוש הליכי חקירה, תוך שהודגש כי אם יסבור הגוף החוקר, בעתיד, כי המשך ניהול ההליך האזרחי מעיב על החקירה, הרי שהוא יהיה רשאי לטעון לכך. לבסוף, הבחין בית המשפט קמא בין ההליך דנן לבין התביעה הנגזרת וההליכים הייצוגיים האחרים, בהם הייתה הסכמה של הצדדים לעיכוב ההליכים.

בקשת רשות הערעור

7.בבקשת רשות הערעור מעלים הנתבעים מספר טענות בדבר הצורך לעכב את ההליך הייצוגי בעניינם. ראשית, נטען כי על דרך הכלל, בהליכים ייצוגיים, יש לקבל בקשה לעיכוב הליכים כאשר מתנהלת חקירה פלילית שעניינה באותם נושאים. זאת, משום שההליך הפלילי, לו נתונה הבכורה, מקדם תכלית הרתעתית, הזהה לזו של ההליך הייצוגי; משום שנטייתם של הליכים ייצוגיים להתארך מובילה למסקנה שגם אם אלו יעוכבו, הפגיעה בקבוצה היא מוגבלת מאד; ומשום שעיכוב ההליך הייצוגי טרם הוגשה התשובה לבקשת האישור תמנע את הגשתם של תצהירי הנתבעים, במסגרת תשובתם לבקשת האישור, ותאפשר להם למסור את גרסתם בחקירה המשטרתית תחילה. שנית, נטען כי קידום ההליכים במקביל, מקים חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט, וזאת לאור קיומו של קשר הדוק בין ההליך הייצוגי לחקירה הפלילית. שיבוש זה, עלול לשיטתם להיגרם, בין היתר, משום שלצורך הכנת התשובה יידרשו לבצע בירור עובדתי מול גורמים שונים, באופן אשר עלול להוביל לתיאום גרסאות אסור. בהקשר זה, התנגדו הנתבעים לקביעת בית המשפט קמא, לפיה היה ראוי לתמוך את טענותיהם בתצהיר, שכן עצם ההצהרה על העובדות שעלולות להוביל לשיבוש הליכי משפט, עלולה להקים חשש זה כשלעצמה. עוד הוסיפו הנתבעים כי עמדת המשרד להגנת הסביבה שגויה, אינה מנומקת דיה ולא הובררה כראוי מול משטרת ישראל. שלישית, הוטעם כי הימנעות מעיכובו של ההליך הייצוגי תוביל לפגיעה קשה בזכויות הנתבעים להליך הוגן, ובפרט ביכולתם לנהל את הגנתם בהליך הייצוגי, שכן הם לא יוכלו לעשות שימוש בחומרים רבים המצויים בידי רשויות החקירה, והם אף אינם רשאים לערוך דיונים פנימיים בנושאים הקשורים לחקירה. זאת ועוד, לשיטת הנתבעים, משום שהם אינם מכירים את מלוא הטענות כלפיהם בהליך הפלילי, ומשום שהם לא סיימו למסור את גרסותיהם בקשר לחשדות, ואף ייתכן כי יתבצעו בהליך הפלילי פעולות חקירה נוספות – מתן תצהיר במסגרת תשובתם בהליך הייצוגי תוביל לפגיעה קשה בזכויותיהם הדיוניות בשני ההליכים. רביעית, הוסבר כי אין צורך דחוף לקדם את הטיפול בהליך דנא, הן משום שהטענות העומדת בבסיס בקשת האישור נדונות מזה מספר שנים, במסגרת הליכים אחרים שמנהל מר צור נגד ורידיס, והן משום שבלאו הכי חדלה ורידיס מביצוע ההפרות הנטענות. לבסוף, התייחסו הנתבעים לקביעת בית המשפט קמא ביחס לתביעה הנגזרת ולהליכים הייצוגיים האחרים, וטענו כי על אף שהצדדים הסכימו לעיכוב ההליכים שם, אין בכך כדי להצדיק את השוני בין ההחלטות.

8.בהחלטתי מיום 4.12.2023 ניתן צו ארעי המעכב את המשך בירור ההליך הייצוגי עד למתן החלטה אחרת (להלן: הצו הארעי), והוצעה לצדדים הצעה דיונית מסוימת. משסירבו להצעה זו, בעמדותיהם הנפרדות מיום 10.12.2023, הוריתי בהחלטתי מיום 24.12.2023 כי משטרת ישראל תודיע אם עמדת המשרד להגנת הסביבה מקובלת עליה. ביום 31.12.2023 הגישה משטרת ישראל הודעה מטעמה, לפיה "עמדת המשרד להגנת הסביבה, כפי שנמסרה בהליך קמא ביום 13.9.2023, מקובלת עליה והוגשה בתיאום עימה" (להלן: עמדת משטרת ישראל).

9.לאור עמדת משטרת ישראל, נתבקשו הנתבעים להודיע האם הם עומדים על בקשת רשות הערעור. ביום 7.1.2024 השיבו הנתבעים על שאלה זו בחיוב. לדבריהם, מיד לאחר הגשת עמדת משטרת ישראל, ביום 31.12.2023 פרסמו המשטרה והמשרד להגנת הסביבה הודעה משותפת, ממנה עולה כי נפתחה חקירה פלילית נוספת נגד ורידיס (ראו נספח 1 להודעה; להלן: הפרסום אודות החקירה השנייה). לשיטתם, מכך, כמו גם מהתבטאויות המשטרה במסגרת ערר שהגישה המדינה על החלטה בדבר תפיסת רכוש בעניינו של המבקש 4, מר אילן בן סימון (ובפרט מפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2023 בע"ח 2289-09-23 משטרת ימ"ר חוף נ' בן סימון, בו טען בא-כוח המדינה כי "החקירה בעיצומה"), עולה כי שלב החקירה נמצא בעיצומו – וכי במצב דברים זה קיים חשש אינהרנטי משיבוש הליכי משפט. עוד טענו הנתבעים כי עמדת המשטרה היא "תמוהה" (סעיף 6 להודעה) וכי היא פוגעת ביכולתם לנהל את הגנתם ומקפחת את זכויותיהם. הפגיעה בזכויותיהם, מתרחשת, בין היתר, משום שהמשך ניהול ההליך הייצוגי יחייב אותם למסור גרסה עובדתית, כאשר טיב החשדות נגדם טרם הוברר דיו; משום שחלות עליהם מגבלות במסגרת החקירה הפלילית המונעות מהם להיפגש עם גורמים מסוימים הקשורים באירועים ועלולים להעיד בהמשך ההליך הפלילי; ומשום שהם נעדרים גישה לחומר החקירה. לבסוף, הודיעו הנתבעים על כוונתם להגיש בקשה לעיון בחומר החקירה, במידה ותידחה בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכדי מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובה.

11.הכלל המושרש בפסיקתנו הוא כי לא יעוכב הליך אזרחי אך בשל קיומו של הליך פלילי אשר מתנהל בגין מסכת עובדתית זהה (ראו: ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistance, פסקה 5 (13.2.2006) (להלן: עניין B.G. Assistance); רע"א 5812/10 גוסב נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ, פסקה 2 (9.8.2010); רע"א 896/16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות, פסקה 8 (4.5.2016) (להלן: עניין המועצה הישראלית לצרכנות); רע"א 3955/21 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' כלבו גז 2002 בע"מ, פסקה 6 (10.6.2021) (להלן: עניין כלבו גז – עליון)). על תכליתו של הכלל עמד בית משפט זה ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ, פסקה 3 (30.4.1997) (להלן: עניין לופטין):

הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. [...] התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים [...].

12.בהתאם, אין די בהוכחת קשר הדוק בין הליך הפלילי לבין ההליך האזרחי, ואף אין די בקיומה של השפעה אפשרית של ההליך הפלילי על ההתדיינות במסגרת ההליך האזרחי, כדי להורות על עיכובו של האחרון (ראו שם; עניין B.G. Assistance, פסקאות 6-5). על המבקשים את עיכובו של ההליך האזרחי, להראות כי מתקיים בעניינם שיקול מהותי המצדיק סטייה מהכלל. בתוך כך, בפסיקתו של בית משפט זה ובפסיקותיהן של הערכאות הדיוניות הוזכרו שלושה שיקולים מרכזיים אשר יש בהם כדי להטות את הכף לעבר עיכובו של ההליך האזרחי: פגיעה בזכויותיהם של המתדיינים בהליך; חשש משיבוש הליכי משפט; וטעמי יעילות. אפרט קמעה.

13.השיקול הראשון, הוא גם השיקול העיקרי המוזכר בפסיקתו של בית משפט זה, רלוונטי במקרים בהם הימנעות מעיכוב ההליך האזרחי תגרום לפגיעה משמעותית וקונקרטית בזכותם של המתדיינים (ראו עניין לופטין, פסקה 4; רע"א 210/03 Foundation Sansounimaille נ' פרי, פסקה 3 (8.7.2003) (להלן: עניין פרי); רע"א 3146/19 דניה סיבוס בע"מ נ' פלוני, פסקה 10 (7.7.2019) (להלן: עניין דניה סיבוס)). ויובהר, פסיקתו של בית משפט זה מתייחסת הן לפגיעה בזכויות המתדיינים במסגרת ההליך האזרחי והן לפגיעה כאמור במסגרת ההליך הפלילי. בפרט, יש ליתן את הדעת למספר סוגי פגיעות אפשריים: פגיעה בזכות בהליך האזרחי, עקב פער בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע העומד לרשותם של הנתבעים בהליך האזרחי, באופן שפוגע ביכולתם של הנתבעים לנהל את הגנתם כראוי (ראו עניין B.G. Assistance, פסקה 6 ; עניין דניה סיבוס, פסקה 11); פגיעה בקו ההגנה של הנתבעים בהליך הפלילי ובזכותם להליך פלילי הוגן (זאת, למשל, במקרים בהם השאלות אשר עומדות לבירור בהליך האזרחי עומדות בזיקה לפרשות שעומדות ביסוד האישומים הפליליים. ראו עניין פרי, פסקה 3); ואי-הפללה עצמית של הנתבעים בקשר להליך הפלילי (חשש זה לרוב יבוא כדי פתרונו באמצעות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית. ראו עניין לופטין, פסקה 4).

14.השיקול השני, אשר זכה לביטוי נרחב בעיקר בפסיקתן של הערכאות הדיוניות, עוסק בחשש לשיבוש הליכי משפט. על פי שיקול זה, כאשר קידומם המקביל של שני ההליכים מעלה חשש לשיבוש ניהולם התקין של ההליך הפלילי או של החקירה הפלילית, עשוי הדבר להוות טעם מספק לעיכובו של ההליך האזרחי (והשוו לע"א 8577/16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונים, פסקה 13 (10.1.2017) (להלן: עניין פלונים), שם התקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה המשך קידומו של ההליך האזרחי במקביל להליך הפלילי יגרום לנזק בלתי הפיך להליך הפלילי. ראו גם התייחסויות לשיקול זה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים: ת"צ (מרכז) 31297-01-17 נציג היועץ המשפטי לממשלה נ' זיצמן, פסקאות 38-35 (9.10.2017) (כב' השופט יחזקאל קינר) (להלן: עניין זיצמן); ת"צ (כלכלית ת"א) 50767-07-17 תורג'מן נ' חלל-תקשורת בע"מ, פסקאות 17-16 (14.5.2018) (כב' השופט חאלד כבוב) (להלן: עניין תורג'מן); ת"א (מרכז) 4585-02-19 נוה נ' שטייף, פסקאות 19-17 (28.5.2019) (כב' השופט אורן שוורץ); ת"צ (מרכז) 31297-01-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פסקאות 19-16 (30.9.2020) (כב' השופטת איריס רבינוביץ ברון) (להלן: עניין ידיעות); ת"א (מרכז) 17780-03-17 כל בו גז 2002 בע"מ נ' פזגז בע"מ, פסקה 34 (7.4.2021) (כב' השופטת הלית סילש) (להלן: עניין כל בו גז – מחוזי). בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה בקשה לעיכוב הליכים בעניין כל בו גז – מחוזי נדחתה בעניין כל בו גז – עליון). כך, למשל, חשש לשיבוש ההליך הפלילי יכול לקום עקב השפעה אפשרית על עד אשר צפוי להעיד במשפט הפלילי, כתוצאה מחשיפתו לחומרים המוצגים בהליך האזרחי (ראו עניין פלונים, פסקאות 5 ו-13), ובפרט, לתוכן התשובה בהליך האזרחי (זאת, בין אם העד צפוי להיות מעורב בהכנתה במישרין, ובין אם הוא עלול להיחשף אליה בעקיפין, עקב קרבתו לגורמים הפועלים להכנתה. ראו עניין זיצמן, פסקה 35; עניין ידיעות, פסקה 18; עניין כל בו גז – מחוזי, פסקאות 25 ו-38). תוקף מיוחד ניתן לחשש זה במקרים בהם ההליך הפלילי עדיין מצוי בשלב החקירה, ועולה צורך בהשלמות חקירה נוספות (ראו עניין תורג'מן, פסקה 16). ויובהר, כי בבסיסו של החשש מפני שיבוש הליכי המשפט הפלילי, ניצב האינטרס הציבורי בשמירה על תקינות ההליך הפלילי. לפיכך, העלאת הטענה במקרה נתון לפיה ראוי לעכב את ההליך האזרחי בשל חשש לשיבושו של ההליך הפלילי מסורה, על דרך הכלל, לגורם המופקד על ניהולו של ההליך הפלילי.

15.השיקול השלישי, אשר הוזכר במקרים בודדים בפסיקה, עניינו בטעמי יעילות דיונית. שיקול זה ראוי שיישקל, למשל, כאשר מסתמן כי מחד גיסא ההכרעה או ההתקדמות בהליך הפלילי קרובה, ומאידך גיסא זו יכולה להשפיע באופן מהותי על ההליך האזרחי. במצבים מסוג זה עשויה להיות תועלת דיונית בעיכוב ההליכים אזרחיים לפרק זמן קצר וקצוב לצורך המתנה להכרעה או להתקדמות בהליך הפלילי (השוו עניין B.G. Assistance, פסקה 6, וראו את אזכור האמור שם בפסיקת הערכאות הדיוניות: ת"א (מרכז) 13970-11-08 שמעונוב, רוזנבוך- עורכי דין נ' מגדל קרנות נאמנות בע"מ, פסקה 5(ב) (29.9.2009) (כב' הנשיאה הילה גרסטל); עניין כל בו גז – מחוזי, פסקאות 33 ו-42. וראו גם סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 המורה כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם..."). עם זאת, יצוין כי מדובר בשיקול משני, אשר, ככלל, אין די בו לבדו כדי להצדיק עיכוב הליכים ממושך, ובוודאי שאין לראות בו טעם מספיק לעיכוב הליכים גורף עד לסיום הליך פלילי שעלול להתמשך עוד שנים רבות.

16.בענייננו, ניתן לקבוע כי בקשת האישור אכן מקיימת, למצער בחלקה הקשור בפעולות ההטמנה, קשר הדוק עם החקירה הפלילית, וזאת בהתבסס על הפרסום אודות החקירה כמו גם הפרסום אודות החקירה השנייה. עם זאת, כפי שהובהר, אין די בקיומו של קשר הדוק בין העניינים, כדי להצדיק עיכובו של הליך אזרחי בכלל, והליך ייצוגי בפרט, ועל בקשת העיכוב להצביע על טעמים של ממש לסטייה מהכלל – נטל שהנתבעים לא עמדו בו. אפרט.

17.אשר לפגיעה בזכויותיהם, טוענים הנתבעים לפגיעה קשה בזכויותיהם הדיוניות. ברם, אין בידי לקבל טענות אלה. כך, לא מצאתי כל טעם להניח, כהשערתם, כי "ייתכן ויש ב[חומרי החקירה] גם כדי להוות ראיות מזכות" (סעיף 56 לבקשת רשות הערעור), שכן מדובר בטענה שנטענה בעלמא ומבלי לפרט אילו ראיות, או לכל הפחות איזה סוג ראיות, יכולות להימצא בידי רשויות החקירה ולשמש להגנתם של הנתבעים בהליך הייצוגי. טענה זו מוקשית אף משום שהנתבעים לא טרחו לפנות ליחידות החוקרות בבקשה לקבל את המידע הנדרש, לשיטתם, להגנתם בהליך הייצוגי – ומוטב היה אילו הצהרתם של הנתבעים בהודעתם מיום 7.1.2024, לפיה במידה ויחודשו ההליכים בהליך הייצוגי יגישו בקשה לעיון בחומר המצוי בידי רשויות החקירה, הייתה מקדימה את בקשת רשות הערעור – ולא להפך (ראו עניין המועצה הישראלית לצרכנות, פסקה 8. השוו לעניין דניה סיבוס, פסקאות 12-11. שם, הגשת בקשה לקבלת חומרי החקירה מהמשטרה, והסירוב לבקשה זו, היוו שיקול בלעדי לעיכוב ההליכים האזרחיים). יתרה מכך, לא ניתן לקבל גם טענה לפיה התובעים סובלים מפערי מידע כלשהם בהליך האזרחי ביחס להליך הפלילי. ככל שאחד מהצדדים בהליך דנן סובל מנחיתות בגישה למידע הדרוש לו לצורך ביסוס טיעוניו, הרי שסביר יותר להניח, בנסיבות ענייננו, שלא מדובר בנתבעים, אלא במר צור, אשר אינו חשוף לחומרי החקירה הפלילית ולמסרים שהועברו במסגרתה (השוו לעניין B.G. Assistance. יוער כי שם דובר על הליך אזרחי אשר התובעת בו היא גם הנאשמת בהליך הפלילי. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט כי פערי המידע פועלים לרעת הנתבע בהליך האזרחי, ולא נגד התובעת, אשר מצויה בראיות בהליך הפלילי). נוסף על כך, גם הטענה לפיה הנתבעים לא יוכלו לקיים דיונים פנימיים בענייני החקירה, אינה מבוררת דיה, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי הוטלו עליהם מגבלות כלשהן בעקבות החקירה הפלילית, ואף אם כן, לא פירטו מיהם אותם הגורמים שעל התייעצות עימם חלות המגבלות. לבסוף, גם טענת הנתבעים לפיה הגשת התצהיר הנלווה לתשובתם לבקשת האישור תפגע בניהול הגנתם בהליך הפלילי ובהליך הייצוגי, אינה מבוססת דיה. טענה זו נשענת כל כולה על השערתם לפיה "צפויות [בהליך הפלילי] פעולות חקירה עתידיות" (סעיף 59 לבקשת האישור) – השערה אשר לא סופקו לה כל תימוכין ביחס לנסיבות העניין, וככזו, לא ניתן לייחס לה משקל.

18.לא מצאתי ממש גם בטענת הנתבעים לפיה קיים בעניינם חשש משיבוש הליכי חקירה. תחילה טענו הנתבעים כי עמדת המשרד להגנת הסביבה, לפיה אין חשש משיבוש הליכי חקירה "אינה נכונה, אינה הגיונית או לכל הפחות לא הובררה כראוי אל מול משטרת ישראל" (סעיף 37 לבקשת רשות הערעור). לאחר שהוגשה עמדת משטרת ישראל, חזרו בהם הנתבעים מטיעון זה וטענו כי זו "תמוהה ולא נועדה אלא לפגוע ביכולת של המבקשים לנהל הגנתם" (סעיף 6 להודעת הנתבעים מיום 7.1.2024). אם אין די בכך, הרי שטענה זו נשללה בעמדותיהם המפורשות של המשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל – הם הגורמים האמונים בענייננו על האינטרס הציבורי בתקינות החקירה הפלילית ומניעת שיבושה (השוו לעניין פלונים, פסקה 13. שם, היה זה היועץ המשפטי לממשלה שביקש לעכב את ההליך האזרחי המתנהל במקביל. בית המשפט קיבל את עמדתו בהתייחס לכך שהלה "[]אמון על ההגנה על האינטרס הציבורי הטמון בניהול הליך פלילי תקין"). חזקה על גורמים אלה, אשר עמדתם בוררה היטב על מנת להסיר כל ספק וחשש, כי הם בקיאים ברזי החקירה, וכי עמדתם משקפת את האינטרס הציבורי כהווייתו בעת הזו.

19.במקרה שלפנינו, אף לא קיימים שיקולים משמעותיים הקשורים ביעילות דיונית, אשר יכולים להצדיק את עיכובו של ההליך הייצוגי. קבלת הבקשה לעיכוב ההליכים, כאשר החקירה הפלילית טרם הבשילה לכדי הגשת כתב אישום, עלולה להוביל למצב בו ההליך האזרחי יעוכב לתקופת זמן ממושכת. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שגם אם יוגש כתב אישום לא ברור באיזו מסכת עובדתית יעסוק, אין כל סיבה להניח אפריורית כי בירור ההליך הייצוגי צפוי להתייתר עם מתן ההכרעה בהליך הפלילי. אף אם אניח כי קיימת הסתברות מסוימת שבה יתייתר בירורן של חלק מהשאלות העולות מבקשת האישור, הרי שהיא לא כזו אשר מצדיקה את עיכובו של ההליך לעת הזו.

20.לסיום יודגש, כי הרציונל המתואר חל כלפי הליכים אזרחיים בכללותם, והליכים ייצוגיים בפרט, וכי אין בסיס לקביעת הנתבעים לפיה "בהליכים ייצוגיים דווקא דחיית בקשה לעיכוב הליכים היא החריג" (סעיף 31 לבקשת רשות הערעור). נהפוך הוא. הניסיון המצטבר מלמד כי ניהול במקביל של שני ההליכים עשוי לקדם ביתר יעילות את התכליות שביסוד חוק תובענות ייצוגיות, כפי שהן מפורטות בסעיף 1 לחוק. דוגמה מובהקת לכך, בהקשר בו עסקינן – הגנת איכות הסביבה, קיבלנו זה לא מכבר, בקשר לאסון זיהום נחל אשלים ביום 30.6.2017. בעוד שהחקירה הפלילית בעניין זה מצויה עדיין בעיצומה, וטרם הבשילה לכתבי אישום, ההליכים הייצוגיים נגד גורמי הזיהום לא רק שהתקדמו, אלא הובילו להסדר פשרה במסגרתו שולמו סכומי עתק (כ-107 מיליון ש"ח), שישמשו לצורך שיקום הפגיעות הסביבתיות שנגרמו וקידום הגנת הסביבה (ראו ע"א 5440/23 לובי 99 בע"מ (חל"צ) נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (29.1.2024)). ניתן רק להעלות מחשבות נוגות ביחס לגורלו של ההליך האזרחי באותו עניין, לו היו ההליכים הייצוגיים מעוכבים עד לסיום ההליך הפלילי. יש להניח כי את תוצאותיהם היינו יודעים רק בעוד שנים רבות, כשהאירוע כבר היה נשכח מהזיכרון האנושי, והאפשרות לעשות בכספי הפיצויים שימוש מועיל לצורך צמצום הפגיעה הסביבתית הייתה נשחקת.

21.אכן, על כל מקרה להיבחן על פי נסיבותיו הפרטניות, ובמסגרת בחינה זו, בהחלט יכולות להישקל הצדקות פרטניות לעיכובו של הליך ייצוגי, אשר ינבעו, בין היתר, ממאפייניו הייחודים. ואולם, על בחינה זו להיעשות במסגרת הכללים שהותוו בפסיקה ותוארו לעיל, כאשר השאיפה צריכה להיות לנהל במקביל (ולא בטור) את ההליכים הפליליים והאזרחיים – ייצוגיים כפרטניים – וזאת, אלא אם קיימים טעמים חזקים במיוחד הנוגעים לטובת החקירה (כפי שהיא מוערכת על ידי הגורמים המופקדים עליה) או לפגיעה משמעותית בזכויות הנתבעים (המגובה בטיעונים קונקרטיים המובאים על ידם) המונעים זאת (וראו בעניין זה את פסיקת הערכאות הדיוניות אשר דנו בבקשות לעיכוב הליכים ייצוגיים בשל קיומה של חקירה: ת"צ (מחוזי חי') 7322-10-18 Facebook Ireland Ltd נ' אקסלרוד, בעמ' 4-3 (2.4.2019) (כב' השופט הבכיר מנחם רניאל); עניין תורג'מן, פסקה 14; עניין ידיעות, פסקה 16; ת"צ (מחוזי חי') 19433-02-20 כהן נ' רמב"ם הקריה הרפואית לבריאות האדם, פסקאות י"ד-ט"ז (27.12.2020) (כב' השופט יגאל גריל); ת"צ (מחוזי ת"א) 39239-01-22 אלון הלר בע"מ נ' אם.אייץ.אר 1 ניהול השקעות בע"מ, פסקאות 25-23 (18.5.2023) (כב' השופט העמית יגאל גריל)).

22.בטרם סיום, אוסיף כי ביום 13.2.2024 הגישה ורידיס בקשה להוסיף לתיק בית המשפט עמדה אשר הגישה המדינה ביום 28.1.2024 בתיק אזרחי אחר, בו נתבעה לצד המבקשות 2 ו-3 (ת"א 67290-08-21). בעמדתה בתיק האחר, סירבה המדינה לגלות מסמכים שעניינם בהליך הפלילי נגד ורידיס, לאור חשש לפגיעה בהליך הפלילי. ואולם, לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשה זו, כמו גם לאמור בתגובה לבקשה שמסר מר צור ביום 22.2.2024, לא התרשמתי שיש בה ובמפורט בה כדי לשנות ממסקנותיי לעיל. לפיכך, הבקשה נדחית.

23.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.12.2023 מבוטל בזאת. הנתבעים יישאו בהוצאות מר צור, על סך 20,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שאומנם לא התבקשה תגובה לבקשת רשות הערעור, אך נדרשו התייחסויות שונות ממר צור.