רע"א 5224-24 רע"א 5224-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר) בת"א 24680-06-21 שניתנה ביום 17.05.2024, בגדרה הורה הוא למבקשים, רשות מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון ומשרד החינוך, להמציא למשיבים חומרים מתוך תיק חקירה פלילית בעניין נסיבות מותו של הנער דניאל מדמון ז"ל (להלן: המנוח). כן נתבקש לערער על החלטה משלימה מיום 16.06.2024, במסגרתה נעתר בית משפט קמא, רק באופן חלקי, לבקשת המבקשים לעכב את ביצוע החלטתו המקורית.

הרקע לבקשה והבקשה

2.ברקע ההליך שנדון לפני בית משפט קמא, אירוע מצער שאירע ביום 07.12.2020, במסגרתו הלך לעולמו המנוח, רק בן שלוש עשרה שנים במותו. לפי הנטען בכתב התביעה שהגישו משיבים 3-1, עזבון המנוח והוריו (להלן: התובעים), ביום האירוע שהו המנוח וחבריו ללימודים בגבעה הסמוכה למוסד חינוכי בו למדו, המצוי בעיר בית שמש (להלן בהתאמה: הגבעה ו-המוסד החינוכי). בעת שהמנוח נשען על מעקה התוחם את הגבעה, זה ניתק מהקרקע, והמנוח נפל בעוצמה על המדרכה הסמוכה. בהמשך הדברים, פונה המנוח לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "הדסה" שבעיר ירושלים, ולדאבון הלב, מצא את מותו.

3.על רקע האמור, ביום 10.06.2021 הוגשה תובענת התובעים, בה עתרו הם למתן פיצויים מאת משיבות 5-4, עיריית בית שמש ואיילון חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את אחריותה של זו הראשונה (להלן בהתאמה: העירייה ו-איילון). בהמשך לכך, ביום 13.07.2022, תוקן כתב התביעה על דרך של הוספת נתבעים נוספים – משיבה 6, הוועדה המקומית לתכנון ובניה בבית שמש (להלן: הוועדה המקומית), ומדינת ישראל, זאת בשל אחריות נטענת של רשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון לאירוע.

4.עוד יוער, כי ביום 10.11.2022 שלחו העירייה ואיילון הודעות לצד שלישי, נגד המבקשים; וכך גם נגד משיבים 8-7, מנהל המוסד החינוכי והראל חברה לביטוח בע"מ, שלגביה נטען כי אף היא ביטחה את אחריות העירייה והוועדה המקומית (להלן: הראל).

5.לשם שלמות התמונה יצוין, כי ביום 14.03.2023 הגישו המבקשים הודעות לצדדים רביעיים, שבהם חלק מבעלי הדין שהוזכרו לעיל, ובנוסף על כך, גם למוסד החינוכי עצמו ולגורמים נוספים הקשורים בפעילותו. כן יוער, כי בהמשך לכך, ביום 27.08.2023, הוגשה הודעה מתוקנת מטעמן של העירייה ואיילון, בה צורפו גם כן, מקצת הגורמים שאליהם נשלחה הודעתן האחרונה של המבקשים. על יסוד מפת יריבויות סבוכה זו, אפנה עתה לרקע הדיוני העומד בבסיס הבקשה שלפניי.

6.בסמוך לאחר מותו של המנוח, ואיילון נפתחה חקירה פלילית בעניין נסיבות האירוע. בתוך כך, כבר בפתח ההליך שהוגש לבית משפט קמא, נתבקש עיון בתיק החקירה; זאת, בתחילה, על פי בקשה שהגישו העירייה ואיילון ביום 15.10.2021, בה נטען כי יהיה בכך כדי לסייע בבירור השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. על יסוד בקשה זו, ביום 17.10.2021 הורה בית משפט קמא למשטרת ישראל לאפשר את העתקת תיק החקירה, ככל שאין לכך מניעה. אלא מאי, בהודעתם מיום 17.02.2022 מסרו המבקשים את התנגדותם למבוקש – זאת, בעיקרם של דברים, משום שלגישתם "חשיפת החומר בשלב זה, כל עוד החקירה מתנהלת, עלולה לשבש את ההליך הפלילי וכיוצא בזה להביא לפגיעה בתכלית לשמה החומרים נאספו ובאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים".

7.בהמשך הדברים, ובתום ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 24.03.2022, בה הועלתה פעם נוספת סוגיית העיון בתיק החקירה, קבע בית משפט קמא כי "משהתיק מצוי במהלך חקירה לא ניתן להורות על המצאת התיק ו/או חומרי החקירה מתוכו לנתבעות".

8.בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 11.06.2023 התברר, כי חומרים מסוימים מתיק החקירה הועברו לידי המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, המייצגת את המבקשים בתובענה, ואף נודע כי על יסוד חומרים אלה הוגשו מטעמם הודעות לצדדים שלישיים. בהתאם לכך, בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא בתום הדיון נקבע, בין היתר, כך:

"בדעת הצדדים לנהל הליך גישור ואין צורך להרבות מילים שיש קושי בניהול הליך גישור כאשר החומר הגולמי מצוי רק בידי אחד הצדדים ולא בידי כל הצדדים.

במהלך הדיון הוצעה הצעה לפיה המידע והמסמכים המצויים בפני עו"ד עילבוני [הפרקליטה שייצגה את המבקשים – ח' כ'] יומצאו לב"כ הצדדים בנאמנות ובחיסיון ועל מנת שישמשו גם חלק מהליך הגישור שהצדדים עתידים לנהל.

ככל שתוך 7 ימים מהיום לא תינתן הסכמה מטעם עו"ד עילבוני למתווה האמור תוגש בקשה על ידי עו"ד בקר ועו"ד המר וזו תידון כסדרה".

9.בהמשך לאמור, ביום 20.07.2023 הגישו המבקשים התנגדות נוספת לעיון בתיק החקירה, בגדרה התבקש גם למחוק את ההודעות לצד שלישי שנשלחו על יסוד החומרים המצויים בו. בהמשך לכך, ביום 16.10.2023 התבקש פעם נוספת, זו הפעם על ידי התובעים, כי תיק החקירה יופקד בתיק בית המשפט.

10.בהחלטות בית משפט קמא מיום 26.11.2023 ומיום 11.04.2024 התבקש עדכון בנוגע להתקדמות החקירה, זאת בזיקה לבקשות חוזרות ונשנות שהוגשו על ידי בעלי הדין. בהמשך לכך, ביום 19.04.2024 הגישו המבקשים הודעה עדכנית בנדון, בה ציינו כי הטיפול בעניין ממתין לעריכת שימוע לחשודים, ובשל כך מבוקש כי המצאת החומרים תעוכב, עד להחלטה בשאלת העמדתם לדין פלילי. בהמשך הדברים, הוגשו גם תגובותיהם של בעלי הדין להודעתם זו של המבקשים.

11.בהתבסס על האמור, ביום 17.05.2024 הורה בית משפט קמא למבקשים להמציא לידי באי כוח הצדדים את חומרי החקירה שמצויים בידי המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, המייצגת את המבקשים במסגרת התובענה.

12.בהחלטתו זו, ציין בית משפט קמא כי על אף שבמרבית המקרים אין זה ראוי להורות על מסירת חומרי חקירה בעוד היא מתנהלת, הרי שענייננו בא בקהלם של החריגים לכלל זה. בתוך כך, עמד בית משפט קמא על פרק הזמן הרב שחלף מאז אירעה התאונה ואף מאז הוגשה התובענה. כן הודגש, כי יש בחומרי החקירה כדי להשליך על בירור התובענה, כי בהיעדרם "בירור התביעה בתיק זה התארך" וכן כי "בהודעת הפרקליטות אין צפי לקיום השימוע וקבלת ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום".

13.מן העבר השני צוין, כי "פעולות החקירה רובן ככולן הושלמו והחשש לתיאום עדויות או זיהום עדויות כבר אינו קיים"; זאת, גם בשים לב להתחייבותם של באי כוחם של הצדדים כי החומרים לא יועברו למרשיהם וכן כי לא ייעשה בהם שימוש מחוץ לגדרי ההליך האזרחי. עוד הוסיף בית משפט קמא וציין, כי בשונה ממקרים אחרים, אין מתעורר חשש מפני פגיעה בפרטיות, שכן כלל הצדדים (מלבד המבקשים), מעוניינים בחשיפת החומרים.

14.לצד כל האמור הודגש, כי בשים לב לכך שבאת כוח המבקשים נחשפה לחומרים אלו ואף הוגשו הודעות לצד שלישי בהתבסס עליהם, הרי "[ש]כללי ההגינות כמו גם הכלל כי הליך אזרחי יתנהל בקלפים גלויים" מחייבים את העברתם גם ליתר בעלי הדין; זאת, על מנת שהמבקשים לא יזכו "ביתרון דיוני שעשוי אף להיות מהותי בנסיבות המקרה הספציפי".

15.בהמשך להחלטה זו, ביום 26.05.2024 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד לביצוע האמור בה, זאת עד לקבלת החלטה בדבר העמדתם של החשודים לדין. בקשה אחרונה זו התקבלה באופן חלקי בלבד, במסגרת החלטת בית משפט קמא מיום 16.06.2024, בה הוארך המועד רק עד ליום 27.06.2024. בהחלטתו אחרונה זו ציין בית משפט קמא, בין היתר, כי "אין בבקשה כל חדש", וכן הודגש כך:

"אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי תיק המשטרה הינו מהותי לראיות הצדדים ולחקר האמת, וההגינות מחייבת כי כל הצדדים להליך ולא רק למדינה שהינה בעלת דין בהליך זה, תהיה זיקה לחומר הראייתי המצוי בתיק ולפחות בתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה מיום 17/05/24".

16.מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 27.06.2024, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות עד להכרעה בבקשה. בתמצית נטען, כי על פי פסיקת בית משפט זה, יש להעדיף ככלל את השמירה על תקינותם של הליכי חקירה ומשפט על פני אינטרסים פרטיים אחרים, ובכלל זה, על פני ניהולו התקין של הליך אזרחי מקביל. המבקשים הוסיפו ועמדו על כך, שהם הודיעו לבית משפט קמא כי פעולות החקירה הסתיימו במובן זה שהתיק ממתין להחלטה בדבר שימועים והגשת כתב אישום. אולם, יחד עם זאת צוין, כי לא מן הנמנע שבעקבות הליכי השימוע תידרשנה השלמות חקירה. בשולי דבריהם ציינו המבקשים, כי מדובר בחקירה מורכבת, שבימים אלה נעשה מאמץ להשלימה מהר ככל שניתן.

17.בו ביום הגשת הבקשה הוריתי על עיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא עד למתן החלטה אחרת, וכן נתבקשה תשובת המשיבים לה. תשובות מטעם העירייה ואיילון, התובעים וכן הוועדה המקומית והראל הוגשו בימים 15.07.2024, 21.07.2024 ו-22.07.2024, בהתאמה.

18.כעולה מתשובות אלה, בתמציתם של דברים, המשיבים סומכים ידם על החלטות בית משפט קמא. בתוך כך, עומדים הם על חיוניות המידע שמצוי בתיק החקירה ועל תרומתו לבירור התובענה, זאת גם בשים לפרק הזמן שחלף מאז זו הוגשה. עוד טוענים המשיבים, כי החשש מפני זיהום החקירה הועלה על ידי המבקשים באופן סתמי ומבלי להתייחס לכך שהיא מצויה בשלב כה מתקדם. כמו כן, המשיבים שבים וחוזרים על חוסר ההגינות הכרוך לגישתם, בכך שבאת כוח המבקשים בהליך שלפני בית משפט קמא נחשפה לתיק החקירה ואף עשתה בו שימוש. לצד כל אלה נטען, כי בקשות לעיין בחומרי חקירה במסגרת הליכים אזרחיים צריכות להתברר על יסוד הנסיבות הפרטניות, ומבלי לקבוע כלל גורף לפיו אין מורים למשטרה להמציא תיק חקירה שטרם הסתיימה, בכל מקרה.

דיון והכרעה

19.הלכה היא עמנו כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב ביחס לניהול ההליך שלפניה, וזאת בפרט בכל הנוגע להליכי גילוי ועיון במסמכים (רע"א 5432/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 20 (17.07.2024) (להלן: רע"א 5432/24)). כפועל יוצא מכך, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות מעין אלה, אלא רק בנסיבות חריגות, בהן ההחלטה שנתקבלה אינה סבירה על פניה, מנוגדת לדין או עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך (ראו למשל: רע"א 4114/22 ביטון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (05.11.2023); רע"א 6243/21 גורטובוי נ' בי.אס.די קראון בע"מ, פסקה 10 (19.10.2021) (להלן: עניין גורטובוי); רע"א 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' רופל, פסקה 7 (01.01.2017) (להלן: עניין רופל); רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ, פסקה 17 (12.07.2016); סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

20.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, כמו גם בתשובות המשיבים, נחה דעתי כי אין היא נמנית על מקרים חריגים אלה – ומסקנתי היא כי דינה להידחות, והכל כמפורט להלן ביתר הרחבה.

עיון בחומרי חקירה במסגרת הליך אזרחי – המסגרת הנורמטיבית

21.עיקרון יסוד הוא בשיטת משפטנו, כי הליך אזרחי יש לנהל ב'קלפים גלויים' (ראו, מני רבים: רע"א 5432/24, בפסקה 41; רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999) (להלן: עניין סוויסה); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522 (1995) (להלן: עניין הדסה); עניין גורטובוי, בפסקה 11). כפועל יוצא מכך, להליכי הגילוי והעיון במסמכים חשיבות רבה, ויש אף שרואים בזכות לעיין במסמכים הנוגעים למחלוקת, חלק מזכות הגישה לערכאות ומהזכות להליך הוגן (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 393 (§20) (מהדורה שלישית – דיגיטלית 2024) (להלן: רוזן-צבי); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 29 (2021) (להלן: עמית)). כפי שנקבע זה מכבר:

"קשה להפריז בחשיבותם של הליכי גילוי ועיון במסמכים, זאת בשל תרומתם הן לקיומו של הליך הוגן, הן לחתירה לחקר האמת, והן ליעילות הדיונית. הליכי הגילוי והעיון אף מאפשרים לצמצם את פערי המידע בין הצדדים, ולהעמידם בנקודת פתיחה דיונית שווה" (רע"א 6660/22 מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח – רשות מקרקעי ישראל, פסקה 20 (05.02.2023)).

22.במובן הרחב יותר, וככל שהדבר נוגע לקבלת מידע המצוי בידי רשויות המדינה, נפסק כבר לפני שנים רבות, ועוד בטרם נחקק חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע), כי השאלה "היכן האסמכתה בחוק המקנה לאזרח זכות לעיין בחומר שבידו? אינה במקומה. נהפוך הוא: מן הדין לשאול, היכן האסמכתה בחוק השוללת מהאזרח את הזכות לעיין בחומר, שבידיעתו יש לו ענין לגיטימי" (בג"ץ 337/66 עזבון פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 71 (1967)).

23.אלא מאי, ישנם מצבים בהם עיקרון הגילוי ייסוג לאחור, וזאת לשם שמירה על ערכים ואינטרסים אחרים, ובכלל אלה – האינטרס הציבורי, אינטרס של בעל הדין שמנגד או הצורך במניעת פגיעה בצד שלישי (עניין גורטובוי, בפסקה 13; רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 12 (06.03.2013) (להלן: עניין עיני); עניין הדסה, בעמוד 522). אומנם הגישה כלפי מצבים מעין אלה חשדנית היא (בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 1, 23 (2011); עניין הדסה, בעמוד 522); אך לצד זאת, הדין מכיר בשורה ארוכה של חסיונות (ראו למשל: סעיפים 52-44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), כמו גם של אינטרסים נוגדים אחרים (ראו למשל: רע"א 6557/20 ערוץ 10 החדש בע"מ נ' שרת התרבות והספורט – ח"כ מירי רגב, פסקה 26 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (13.03.2024)) – אשר יש בהגנה עליהם כדי להצדיק הימנעות מגילוי (עניין עיני, בפסקה 15).

24.מצב שכזה מתעורר, באופן טיפוסי, כאשר מתבקשת חשיפתם של חומרי חקירה בטרם זו הסתיימה או כאשר היא נסגרה מבלי שהוגש כתב אישום, ובפרט לצורך ניהול הליך אזרחי מקביל. שכן, במצב זה עולה החשש שמא החשיפה תחבל בחקירה או תוביל לשיבושה, תרתיע אנשים משיתוף פעולה עם הרשויות, תחשוף שיטות חקירה או תפגע בפרטיותם של הנחקרים ושל צדדים שלישיים (ראו למשל: רע"א 1965/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (31.05.2022) (להלן: רע"א 1965/22); בג"ץ 5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, פסקה 6 (29.10.2019) (להלן: עניין טקה); בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים, פ"ד סב(1) 106, 127 (2006) (להלן: עניין פריד); יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 265 (2007); עמית, בעמוד 815).

25.במאמר מוסגר יצוין, כי דוגמא זו היא אך דוגמא אחת למתח שמתעורר, לא פעם, בין עקרון הגילוי שבהליך האזרחי ובין השאיפה לשמור על תקינותו של ההליך הפלילי. לעניין זה, ניתן להזכיר גם קונפליקט ידוע בין החיסיון מפני הפללה עצמית ובין החובות הפרוצדורליות המוטלות על בעל דין בהליך אזרחי, המבקש להסתמך עליו (להרחבה ראו: רע"א 5432/24, בפסקה 27, והאסמכתאות שם).

26.מכל מקום, אין בעובדה שמסמך מסוים נלקח מתוך תיק חקירה כדי למנוע את גילויו, בפרט במסגרת הליך אזרחי (רע"א 1965/22, בפסקה 9; עניין גורטובוי, בפסקה 15; עניין רופל, בפסקה 13; עניין פריד, בעמודים 128-127). בתוך כך ראוי לציין, כי סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע אומנם מוציא מתחולתו "מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה" על ידי רשויות חקירה, אך זה פורש בפסיקה ככזה שאינו יוצר הסדר שלילי ביחס למסירת המידע מכוח מקורות דין אחרים (בג"ץ 4123/18 בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (01.08.2018) (להלן: עניין בן מאיר); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (23.02.2009)). בהקשר אחרון זה, ניתן להצביע על מספר מקורות המקנים זכות לעיין בחומרי חקירה, לגורמים שונים ובמצבים שונים (להרחבה אודות מקורות אלה, ראו: בג"ץ 4922/19 נוה נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז (פלילי), פסקה 11 (09.12.2019) (להלן: עניין נוה)), ובהם מוכר במיוחד סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) (בש"פ 3394/24 גבאי נ' מדינת ישראל (26.05.2024)).

27.רלוונטית לענייננו היא הנחיית פרקליט המדינה 14.8 "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (30.03.2014) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה או ההנחיה), המהווה את המסגרת הנורמטיבית לעיון בחומרי חקירה טרם הגשת כתב אישום או כאשר תיק החקירה נסגר (רע"א 1965/22, בפסקה 10; עניין נוה, בפסקה 13; עניין טקה, בפסקה 6; עניין בן מאיר, בפסקה 8), שלא במסגרת סעיף 74 לחסד"פ (סעיף 1 להנחיה).

28.מטרתה של ההנחיה, כך לפי האמור בה, היא לאזן בין התרומה האפשרית של חשיפת חומרי החקירה לעשיית צדק בהליכים אזרחיים ומינהליים ובין יתר האינטרסים הציבוריים שהוזכרו בקצרה לעיל, העלולים להיפגע כתוצאה מהחשיפה (סעיפים 3-2 להנחיה).

29.על יסוד מטרתה זו, פותחת ההנחיה בכך, שככלל, יש להימנע ממסירת מידע מתיק חקירה, כאשר הדבר עלול לפגוע בתכלית שלשמה נאסף. כפועל יוצא מכך, עיון בתיק חקירה טרם סיומה יתאפשר רק "באופן חריג ובמקרים ההולמים בלבד" (סעיף 7 להנחיה). לצד זאת, מודגש בהנחיה כי אף לאחר הגשת כתב אישום וטרם סיום המשפט, עלול להתעורר חשש משיבוש מהלכי המשפט, בין היתר על ידי השפעה על העדים, תיאום עדויות והעלמת ראיות (סעיף 15 להנחיה; ראו גם: בג"ץ 4993/12 נתיב נ' פרקליט המדינה, פסקה 5 (12.07.2012)). יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי בפסיקה נקבע כי לא די בעובדה שהמידע נאסף לצורך מטרה אחרת כדי להצדיק הימנעות מגילויו, שכן "האינטרס בעשיית צדק על יסוד גילוי מלא של הראיות הוא אינטרס ציבורי אשר קיים גם בהליכים אזרחיים ואינו רק אינטרס של הפרט-המתדיין" (עניין פריד, בעמוד 132).

30.במישור משיק יצוין, כי לא אחת מבקשת המדינה לעכב דיון בהליך אזרחי לשם השלמתם של הליכי חקירה או העמדה לדין, זאת בשל החשש כי ההתדיינות תוביל לשיבושם (ראו למשל: רע"א 5432/24, בפסקה 28, והאסמכתאות שם), ובתי המשפט נעתרים מפעם לפעם לבקשות מעין אלה (ראו: רע"א 8545/23 ורידיס אינווירונמנט בע"מ נ' צור, פסקה 14 (04.03.2024), והאסמכתאות שם).

31.הנחיית פרקליט המדינה מוסיפה וקובעת כי בעת בחינת בקשת העיון יש לקחת בחשבון את זהות מבקש המידע, את זיקתו למידע המבוקש ואת המטרה שלשמה העיון מתבקש (סעיף 10 להנחיה). שיקולים אלו, כאמור, יש לאזן אל מול האינטרסים הציבוריים הנוגדים, כפי שפורטו לעיל (ראו: פסקה 24 שלעיל; סעיפים 19-15 להנחיה).

32.בשולי הדברים, ולצד האמור, קובעת ההנחיה מספר הגבלות על העיון בחומרי החקירה, ובכלל זה, מותנה הוא בחתימה על התחייבות לפיה ייעשה בו שימוש אך ורק למען המטרה שלטובתה הוא התבקש (להרחבה ראו: סעיפים 24-21 להנחיה).

33.כאמור לעיל, הצורך לעשות שימוש במסלול שמתווה הנחיית פרקליט המדינה, מתעורר לא אחת לשם קידום הדיון בהליכים אזרחיים – כך, למשל, כשבתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כופרת המבטחת באחריותה בשל זהות הנהג או בשל מעורבות כלי רכב נוספים (עמית, בעמוד 828; עניין פריד, בעמוד 130). במקרה שכזה, על יסוד ההנחיה, רשאי בית המשפט ליתן צו מתאים לרשות החקירה, בכפוף לקבלת עמדתה בעניין, זאת מכוח תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א או התקנות החדשות), שהחליפה את תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו: עמית, בעמוד 828; עניין פריד, בעמודים 134-133; רע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני, פסקאות 26-25 (22.07.2021) (להלן: רע"א 2404/21)). יוער, כי סמכות כאמור נתונה בידי בית המשפט, אף כאשר המדינה אינה צד להליך המשפטי (רוזן-צבי, בעמוד 410 (§44); סעיף 29 להנחיית פרקליט המדינה).

מן הכלל אל הפרט

34.בהתבסס על מכלול האמור, סבורני כי לא קמה בענייננו עילה להתערבות בהחלטות בית משפט קמא. כפי שציינתי לעיל, מדובר בהחלטות המצויות בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות, אשר לא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור (השוו: עניין פריד, בעמודים 134-133). מעבר לכך, גם לגופם של דברים, החלטות בית משפט קמא עומדות על אדנים יציבים ומשקפות את האיזון הראוי בנסיבות העניין בכללותן.

35.בפתח דבריי בהקשר זה אציין, כי דומה שאין כל חולק על מידת הרלוונטיות של החומר שהעיון בו התבקש, כמו גם על הפוטנציאל שגלום בו לקידום הדיון בתובענה ולעשיית משפט צדק (השוו: עניין עיני, בפסקה 16). לא בכדי, כלל בעלי הדין בתובענה, מלבד המבקשים, עותרים לכך שהעיון בו יתאפשר, ולכך יש לגישתי, ליתן משקל מסוים. מעבר לכך, חיוניות המידע נקבעה במספר החלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא, לו הכלים הטובים ביותר להעריכה, ונראה כי גם המבקשים לא השיגו על כך במסגרת הבקשה שלפניי.

36.לכך יש להוסיף, כי עסקינן בתובענה מורכבת, מרובת בעלי דין, אשר על אף שבירורה נמשך זה זמן רב – הוא עדיין מצוי בראשיתו; וזאת, בין היתר, בשל הצורך במסמכים מתיק החקירה שנתבקשו על ידי הצדדים פעם אחר פעם (ראו: פסקה 6 להחלטת בית משפט קמא). אם כן, יש ליתן משקל לאינטרס של התובעים כי תביעתם תוכרע סוף כל סוף, כמו גם לאינטרס של הנתבעים הרבים, הצדדים השלישיים והרביעיים כי ההתדיינות תבוא אל סיומה. יתר על כן, בנסיבות אלה, לא רק לאינטרס הפרטי של בעלי הדין יש ליתן משקל, אלא גם, כמצוות התקנות החדשות, לאינטרס הציבורי, המקודם, בין היתר, על ידי "קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקסד"א; ראו גם: רע"א 3378/24 ניזרי נ' טמבור הפצה בע"מ, פסקה 17 (15.07.2024)).

אעיר בהקשר זה, כי לא היה מקום לזקוף את התנהלות חבריו של המנוח במסגרת הליכי החקירה לחובתם של בעלי הדין בהליך האזרחי, כפי שנטען על ידי המבקשים לפני בית משפט קמא, וטוב הם עשו כאשר לא חזרו על טענה זו לפניי.

37.יתר על כן, מקובלת עליי גם קביעת בית משפט קמא לפיה ההגינות כלפי בעלי הדין מצדיקה אף היא היעתרות לבקשתם לעיין בחומרי החקירה. שכן, גם בהינתן טענת המבקשים כי הפרקליטה המייצגת אותם נחשפה לחומרים בטעות, עדיין אין זה מוצדק להקנות להם יתרון על פני יתר בעלי הדין, וכך לאפשר להם לכלכל את צעדיהן בהתבסס על חומר שאינו גלוי לכל (השוו: עניין סוויסה, בעמוד 520; רע"א 5432/24, בפסקה 41). בקביעה כאמור, יש לגישתי כדי לקיים עקרון יסוד נוסף המנוי בתקנות החדשות, כדלהלן:

"הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה" (תקנה 2 לתקסד"א (ההדגשה הוספה – ח' כ')).

אם כן, סבורני כי האמור בתקנה זו מחייב אף הוא, כשלעצמו, שלא לאפשר למבקשים לזכות ביתרון דיוני בלתי שוויוני ובלתי הוגן, אשר כפי שציין בית משפט קמא – "עשוי אף להיות מהותי בנסיבות המקרה הספציפי" (פסקה 7 להחלטת בית משפט קמא; להרחבה אודות חשיבותו של ערך השוויון בעיצוב כללי הפרוצדורה האזרחית, ראו: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 128-109 (2015)).

38.עוד חשוב לציין, כי על פני הדברים, ובשים לב להסכמה שניתנה על ידי כלל בעלי הדין (למעט המבקשים), הרי שאין עומדת אל מול האמור טענה כלשהי לפגיעה בפרטיות, שעשויה הייתה להצדיק הימנעות ממסירת חומרים מתיק החקירה (ראו: סעיף 18 להנחיית פרקליט המדינה; השוו: רע"א 2404/21, בפסקאות 30-28).

39.אכן, אל מול האינטרס שגלום בחשיפת החומרים, ניצב הערך שעובר כחוט השני בהנחיית פרקליט המדינה ובפסיקה שבכגון דא – הוא השאיפה לשמור על תקינותם של הליכי חקירה ומשפט. בהקשר זה אציין, כי בשונה מבית משפט קמא, איני סבור שחשש זה מתאיין בענייננו, גם לנוכח השלב המתקדם בו מצויה החקירה ואף בשים לב להתחייבות שניתנה על ידי באי כוחם של המשיבים. שכן, בדין ציינו המבקשים כי יתכן שלאחר עריכת הליכי שימוע לחשודים תידרשנה פעולות חקירה נוספות. יתר על כן, החשש המובנה משיבוש מהלכי משפט אינו מתפוגג, אלא רק לאחר שאלה הושלמו במלואם (ראו: פסקה 29 שלעיל). מעבר לצורך מצאתי להדגיש, שכן הדבר לא נטען בענייננו, כי ישנם אינטרסים נוספים, שהשמירה עליהם בנסיבות העניין עשויה להיות מוצדקת גם לאחר תום המשפט – ובהם, למשל, הימנעות מחשיפת שיטות חקירה.

40.ואולם, בהתחשב בשיקולים שתומכים בחשיפת חומרי החקירה בענייננו, סבורני כי החלטת בית משפט קמא הביאה לידי איזון ראוי בין כלל האינטרסים הנוגדים שעל הפרק – ולכן אין בידי להתערב בה. בתוך כך יוזכר, כי בית משפט קמא התיר לבעלי הדין זכות עיון מוגבלת בלבד, כך שזו חולשת אך ורק על חומרים המצויים בידי המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, המשמשת כבאת כוחם של המבקשים.

41.לצד דחיית הבקשה, סבורני כי יש ליתן בידי המדינה ארכה נוספת לטובת השלמת הטיפול בהליכי החקירה ללא חשש משיבושם – וזאת רק עד ליום 03.11.2024. בקובעי את המועד האמור, נתתי דעתי לכך שישיבת קדם משפט נוספת בתובענה קבועה, לעת הזו, רק ליום 22.12.2024. בנסיבות אלה, דומה כי שהות כאמור לא תפגע באופן משמעותי בבעלי הדין ובניהול ההליך המשפטי, תוך שמנגד יתאפשר למדינה לצמצם במידה מסוימת את החשש מפגיעה אפשרית בהליכי החקירה.

סוף דבר

42.בנתון לאמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת. יחד עם זאת, צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 27.06.2024 יפוג רק ביום 03.11.2024, שאז יועברו החומרים שהוזכרו בהחלטת בית משפט קמא, תחת התנאים שנקבעו בה.

43.בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.