רע"א 3378-24 רע"א 3378-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' אטדגי) בת"א 18339-07-20 מיום 18.03.2024, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להגשתם של "תצהירים משלימים" מטעמו, לאחר הגשת תצהירי הנתבעת (המשיבה כאן) – ותוך היפוך סדר הבאת הראיות. זאת, מן הטעם של החלפת ייצוגו בהליך, ולנוכח טענותיו של המבקש נגד התנהלותם של באי כוחו הקודמים.

הרקע לבקשה והבקשה

2.ברקע הדברים, הסכם הפצה מיום 01.06.2014 (להלן: ההסכם), שעל פי העתקו כפי שצורף לכתב התביעה שהוגש – נחתם בין המשיבה; לבין חברת "ס.א.ן מערכות הגנה מתקדמות בע"מ" (להלן: החברה), שהייתה מצויה בבעלותו המלאה של המבקש. יוער, כי הצדדים חלוקים בכל הנוגע לשאלת זהותם של הצדדים 'האמתיים' להסכם ההפצה, כאשר לטענת המבקש שמה של החברה הוזכר בהסכם עקב שגגה, שכן הסכם זה נכרת עמו תחת כובעו כעוסק מורשה.

3.כך או כך, כפי שעולה מכתבי בית הדין שהוגשו לבית משפט קמא עוד בשלהי שנת 2020 – עניינו של ההסכם בהתחייבותה של המשיבה לפעול לשיווקם של מוצרים המיוצרים על ידי המבקש, ובהם "ציפויים אפוקסיים ופוליאוריטנים וחומרים מעכבי בעירה ומונעי החלקה" (להלן: המוצרים). כפי שעולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, דומה כי אין ביניהם מחלוקת לגבי כך ששיעור המכירות של המוצרים, בפועל, היה נמוך. אולם, עיקר המחלוקת שביניהם נסובה על השאלה האם המשיבה מילאה את התחייבויותיה בהתאם להסכם, כך שפעלה כנדרש לשיווק המוצרים; או שמא, כטענת המבקש, המשיבה הפרה התחייבויותיה כאמור, ואף חמור מכך – עשתה כן במכוון, על מנת להביא לקריסת עסקיו של המבקש.

4.תביעת המבקש הוגשה ביום 08.07.2020, ובה עתר הוא לפיצוי כספי בסך של 3,000,000 ש"ח. כתב הגנה וכתב תשובה הוגשו ביום 30.10.2020 וביום 30.11.2020, בהתאמה; וישיבות קדם משפט התקיימו ביום 24.02.2021 וביום 11.07.2021. בהמשך לאמור, ביום 07.10.2021 ניתנה החלטת בית משפט קמא, בגדרה הורה הוא על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים עד לחודשים ינואר ופברואר 2022, בהתאמה, תוך שהודגש כי "לא תורשה העדת עד שלא הוגש תצהיר מטעמו אלא אם היתה פנייה לאותו עד לתת תצהיר וזה סירב".

5.ביני לביני הוחלף מייצגו של המבקש. בבקשה שהוגשה לתיק בית משפט קמא על ידי המבקש עצמו, ביום 30.12.2021, פורט בהרחבה על אודות הנסיבות שאפפו את החלפת הייצוג, תוך שהמבקש ביקש להטיל את האחריות בדבר אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד – על בא כוחו הראשון. בין היתר טען המבקש, כי בא כוחו הראשון "כלל לא ידע אותי על שיש להגיש מסמכים לבית המשפט ולא התכוננו לכך".

6.בנסיבות האמורות, ניאות בית משפט קמא לדחות מעת לעת את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, בהחלטותיו מיום 17.01.2022 ומיום 02.02.2022, תוך שבהחלטתו האחרונה הודגש כי לא תינתן למבקש ארכה נוספת. בהמשך לכך, שלושה תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש הוגשו ביום 01.03.2022, ולצדם בקשה לזימון ד"ר יהונתן ברעם לעדות, תוך שנטען כי זה סירב ליתן תצהיר (להלן: ד"ר ברעם). המשיבה התנגדה לבקשה, וזו נדחתה בהחלטה מיום 03.03.2022, משום "[ש]לא פורט מיהו העד המבוקש ומה הרלוונטיות שלו לעניין המתברר". תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה הוגשו בהמשך, ביום 06.06.2022.

7.בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 31.01.2024, כשנה וחצי לאחר מכן, ביקש מייצגו השני של המבקש, פעם נוספת, להורות על זימונו של ד"ר ברעם, לצורך מתן עדות. עוד במסגרת הדיון, הועלו לפני בית המשפט המחלוקות שנתגלעו בין המבקש ובין בא כוחו אותה העת (בא כוחו השני), שבגינן גם התבקש בית המשפט לאשר את שחרורו מייצוג המבקש בהליך.

8.בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא בתום הדיון צוין, כי "אין הידברות אמיתית בין התובע [המבקש – ח' כ'] לבין עו"ד עייאט [בא כוחו השני – ח' כ']", ולכן נקבע – כי אין לכפות עליו את המשך הייצוג. אשר לבקשה לזמן את ד"ר ברעם נקבע, כי "כבר דחיתי את הבקשה בהחלטתי מיום 3.3.2022 ולא הוגשה לי מאז כל בקשה נוספת בעניינו ולכן אינני נענה לכך". בשולי הדברים, נתבקש המבקש להודיע על המשך ייצוגו בהליך, זאת בטרם ייקבעו מועדי הוכחות, תוך שהובהר לו "כי אין בנטילת הייצוג כדי לשנות את ההחלטות שכבר ניתנו או לתת ארכה להגשת תצהירים נוספים וכדומה. כלומר, ככל שהתובע ייוצג על ידי עורך דין אחר, המשך המשפט יתנהל מאותו שלב". יוער, כי בהמשך הדברים, נקבעו מועדי הוכחות ליום 10.09.2024 וליום 17.09.2024.

9.ביום 21.02.2024 הוגשה הודעת ייצוג מטעם באת כוחו החדשה של המבקש, השלישית במספר. בהמשך הדברים, וחרף האמור בהחלטת בית משפט קמא מיום 31.01.2024, ביום 06.03.2024 הוגשה "בקשה דחופה להגשת תצהירים משלימים מטעם התובע", היא הבקשה שבמוקד ענייננו. בבקשה זו נתבקשה הגשתם של ארבעה תצהירים נוספים, בהם תצהירו של ד"ר ברעם וכן תצהיר משלים מטעם המבקש עצמו, זאת נוכח הטענה שהתצהיר שהוגש במקור, אינו אלא "העתק של כתב התביעה". בתוך כך נטען, כי על אף שבהגשת ארבעת התצהירים בשלב זה יהיה משום היפוך סדר הבאת הראיות, הרי שאלה חיוניים על מנת לבסס את תביעתו של המבקש, תוך שנטען כי אי הגשתם במועד – נבעה מהתנהלותם הרשלנית של באי כוחו הקודמים של המבקש.

10.המשיבה התנגדה לבקשה זו, וביום 18.03.2024 נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כדלהלן:

"ייצוג חדש אינו מהווה הצדקה לפתיחת כל הליך הגשת הראיות מחדש, שזו תמצית בקשת התובע בהתחשב בכך שתצהירי הצדדים כבר הוגשו וכבר נקבעו מועדים לשמיעת ההוכחות.

אזכיר, כי תביעה זו הוגשה לפני קרוב לארבע שנים! והיא עדיין מצויה בתחילתה, כשחלק ניכר מתקופה זו נזקף לחובת התובע שכבר החליף בעבר ייצוג".

11.מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 17.04.2024. בבקשה זו, שב המבקש והעלה טענות שונות לגבי התנהלותם של באי כוחו הקודמים, תוך שטען גם, כי בשל התנהלותם כאמור, הוא אף לא נחשף בעצמו לתצהירים שהוגשו לבית משפט קמא. עוד נטען, כי אילולא יוגשו התצהירים המבוקשים, תהא המסכת העובדתית שבתיק חסרה.

דיון והכרעה

12.הלכה היא עמנו כי החלטה על זימון עדים והגשת תצהירים היא החלטה דיונית מובהקת, שנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. אשר על כן, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה כאמור תיעשה אך ורק במקרים חריגים, בהם ההחלטה התקבלה בניגוד לדין או גרמה לעיוות דין חמור (רע"א 3863/22 עזבון המנוח אברהים סבאח עודה קבועה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (05.07.2022) (להלן: עניין קבועה); רע"א 6648/23 חלו נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 15 (22.10.2023); רע"א 5727/23 אייש נ' ארביב, פסקה 10 (06.09.2023) (להלן: עניין אייש); רע"א 6901/22 א.ב. פסגות טבריה בע"מ נ' ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ, פסקה 7 (17.11.2022) (להלן: עניין א.ב. פסגות)). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, נחה דעתי כי היא אינה באה בקהלם של מקרים אלה, אף לא בדוחק – ועל כן, דינה להידחות אף בלא צורך בתשובת המשיבה.

13.כלל ידוע הוא כי על בעל דין להגיש את ראיותיו "[ב]חבילה אחת", שאם לא כן, "ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט 337, 339 (1965); ראו גם: רע"א 985/24 אליהו נ' נציגות הבית המשותף ברח' צבי שץ 16-14 חולון, פסקה 11 (26.03.2024)). כלל זה מעוגן בתקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א או התקנות), שבאה תחת תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך שנקבע כי סטייה מכלל זה מותנית "[ב]קביעה אחרת המתחייבת מנסיבות העניין".

14.כפועל יוצא מכך, בבוחנו בקשה מאוחרת להגשת ראיה, על בית המשפט להתחשב במגוון שיקולים, ובכלל זה: השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה; אופי הראיה; המועד שבו גילה המבקש על קיומה של הראיה או המועד שבו היה עליו לגלות על אודות קיומה; הנימוק לאיחור שבהגשת הראיה; וכן תרומת הראיה לגילוי האמת (עניין אייש, בפסקאות 13-11; עניין א.ב. פסגות, בפסקה 8; עניין קבועה, בפסקה 7; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 474-473 (מהדורה שלוש עשרה 2020)).

15.מכאן לענייננו אנו. על יסוד ההליך שהתנהל לפניו, ובהתחשב בשיקולים אלו, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי אין זה המקום בו ראוי לסטות מן הכלל האמור, תוך היפוך סדר הבאת הראיות. בשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בניהול ההליך שמתנהל לפניה – איני סבור כי קמה כל עילה להתערבות במסקנה זו, ועל כן סבורני שהבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה החלות עליה (ראו למשל: רע"א 8305/21 סמאר נ' סמאר, פסקה 13 (09.03.2022)).

16.שהלוא, בענייננו, כאמור, התביעה מתבררת זה זמן רב, זאת לנוכח התנהלותו של המבקש והחלפת הייצוג באופן תכוף. הבקשה דנן, הוגשה כמעט ארבע שנים לאחר הגשת התביעה, כאשר בתווך ניתנו למבקש ארכות רבות לשם הבאת הראיות והגשת התצהירים מטעמו. לא זו אף זו, בקשת המבקש לצרף את תצהירו של ד"ר ברעם נדחתה – לגופה – פעמיים. בתוך כך, בין דחיית הבקשה הראשונה לפני כשנתיים לבין בקשתו החוזרת מיום 31.01.2024, לא נעשה על ידו דבר בנדון. זאת ועוד, מובן כי את תצהירו "המשלים" של המבקש עצמו ניתן היה להגיש קודם לכן, ואף לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה שהועלתה לפני בית משפט קמא, לפיה אחד התצהירים המבוקשים, הוא תצהיר מטעם בתו של המבקש.

17.עם התנהלות שכזו, כאשר תובע אינו פועל על מנת לקדם את תביעתו, ואף זונח את הליך הגשת הראיות – אין ניתן להשלים. היא חותרת תחת עקרונות היסוד שמנויים בתקסד"א, ובכלל זה, תחת העיקרון הקבוע בתקנה 5 לתקנות, לפיו על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי, ובכלל זה ליתן דעתו "[ל]נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי" (ראו גם: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 64-63 (§20) (מהדורה שלישית דיגיטלית – 2024)).

18.בנסיבות אלה, מובן גם כי אין זה מוצדק שהשלכות התנהלותו זו של התובע – יוטלו על כתפי הנתבעת, שלא היא זו שבחרה להיכנס להליך משפטי (השוו: רע"א 4781/12 י. מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 28 (06.03.2013); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 12 (11.02.2009)). דברים אלו מקבלים אך משנה תוקף בענייננו, שעה שהיעתרות לבקשת המבקש, בשלב זה, יהא בה גם משום היפוך סדר הבאת הראיות. שכן, כאמור, תצהירי המשיבה הוגשו זה מכבר, ואף נקבעו מועדי הוכחות לחודש ספטמבר הקרוב (רע"א 8930/17 פלוני נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פסקה 4 (20.12.2017); להרחבה ראו: רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון (25.08.2014)).

19.נוסף על כל האמור מצאתי להדגיש, כי מלבד טענתו הכללית של המבקש, לפיה הגשת התצהירים תסייע לקדם את תביעתו, לא הובהרה מהי חיוניותם של התצהירים שהגשתם התבקשה. בנסיבות אלה, אין באמור בבקשה כדי להצדיק את היפוך סדר הבאת הראיות, זאת לבטח בשים לב לדרך שבה בחר המבקש לנהל את תביעתו עד כה.

20.אציין, כי לא נעלמו מעיניי הטענות שהפנה המבקש כלפי באי כוחו הקודמים, ובתוך כך טענתו כי האיחור שבהגשת התצהירים, כמו גם אופן עריכת תצהיר העדות הראשית מטעמו עצמו – רובצים לפתחם. דא עקא, מובן כי בכך לא די. כפי שציין גם בית משפט קמא "ייצוג חדש אינו מהווה הצדקה לפתיחת כל הליך הגשת הראיות מחדש". זאת, בין היתר, בראי העיקרון לפיו עורך דין פועל כשלוחו של לקוחו, על כל הכרוך ומשתמע מכך (ראו למשל: על"ע 9013/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' יהודה, פסקה ה' (31.08.2006); לימור זר-גוטמן "חובת עורך-הדין לא להטעות את בית-המשפט" עיוני משפט כד(2) 413, 415 (2000)). בתוך כך, חל על מערכת היחסים שבין עורך דין ללקוחו, הכלל הבסיסי לפיו "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" (סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965). לא למותר לציין, כי אף בהליך פלילי, טענה בדבר "כשל בייצוג" מתקבלת במקרים חריגים במיוחד, תחת עמידה בתנאים מכבידים, ובכלל זה הבאת עמדתו של עורך הדין שכלפיו מופנית טענת הכשל (להרחבה ראו: רע"פ 6365/23 קיסרי נ' מדינת ישראל, פסקאות 18-17 (14.11.2023)). בענייננו, כלל טענותיו של המבקש בעניין זה הועלו באופן אגבי ובלתי מנומק, וכטעם למתן היתר, הלכה למעשה, לערוך 'מקצה שיפורים' בשלבי ההליך שכבר באו אל סופם. כל אלו מקבלים משנה תוקף, שעה שהיעתרות למבוקשו יהא בה כדי לפגוע בזכויותיה הדיוניות, כמפורט לעיל.

21.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.