רע"א 5432-24 רע"א 5432-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד) בת"א 59069-02-23 שניתנה ביום 17.06.2024. בגדרה של ההחלטה, הורה בית משפט קמא למבקשת ולנתבעים נוספים בהליך העיקרי, להשיב לשאלון שנמסר להם מטעם המשיב וכן להגיש תצהיר גילוי מסמכים, זאת לאחר שאלו סירבו לעשות כן, בהתבסס על טענה לחיסיון מפני הפללה עצמית.

הרקע לבקשה והבקשה

2.ביום 21.02.2023 הגיש המשיב, בנק מסחרי (להלן: הבנק או המשיב), תביעה כספית על סך כ-7,000,000 ש"ח נגד המבקשת ו-18 נתבעים נוספים, בני משפחה ומספר עמותות המצויות, לפי טענת המשיב, בשליטתם של אלה הראשונים.

3.יוער, כי ביום 02.04.2023 ניתן צו איסור פרסום על פרטי הפרשה וביחס ל"סודות מסחריים" של המשיב. בשים לב לכך ולמען הזהירות אציין, בתמצית רבה, כי לטענת המשיב, הנתבעים חברו יחדיו, בהובלת נתבע 1, אביה של המבקשת, במטרה להונות את הבנק באופן שיטתי ומתוחכם. כך, לפי הנטען, ניצלו הנתבעים עמותות שהוקמו במסווה של מטרה ציבורית על מנת לגזול את כספו של הבנק. בתוך כך נטען, גזלו הנתבעים מהבנק סכומי כסף העומדים על "לכל הפחות 7,002,482 ש"ח (קרן בלבד)". עוד צוין בכתב התביעה, כי במקביל להליך קמא, פנה המשיב למשטרת ישראל בתלונה בקשר לאותם מעשים נטענים.

4.להשלמת התמונה יוער, כי כתב התביעה מייחס למבקשת מעורבות אקטיבית במעשי ההונאה הנטענים, ובכלל זה נטען כי היא הייתה בעלת שליטה ומורשית חתימה בנתבעות 12-11 לכתב התביעה, שתי עמותות, שלפי הנטען, בוצעו באמצעותן אותן הונאות (להלן: העמותות).

5.כן מצאתי לציין, כי התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אך ביום 01.06.2023 התקבלה בקשת הנתבעים להורות על העברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי בירושלים, זאת מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ומטעמי סמכות מקומית.

6.ביום 02.07.2023 הגישה המבקשת כתב הגנה. יצוין, כי בדומה לחלק הארי של הנתבעים, בכתב הגנתה הכחישה המבקשת את טענות המשיב מכל וכל, זאת למעט הודאה בקשרי המשפחה עם חלק מהנתבעים. בתוך כך, הוכחשה אף הטענה כי העמותות מצויות בשליטתה של המבקשת. עוד יוער, כי כבר בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי בשים לב לתלונה שהגיש המשיב למשטרה, הרי שיש לעכב את הדיון בתביעה; שכן, לפי טענתה, אין ניתן לקדמו "בטרם יתבררו כל החשדות".

7.כתב תשובה מטעם המשיב הוגש ביום 03.12.2023.ובו נטען, בעיקרם של דברים, כי הנתבעים אינם מוסרים כל גרסה שהיא ביחס לאירועים המפורטים בכתב התביעה, ובכלל זה בקשר לתנועות בחשבונות הבנק שמצויים בבעלות עמותות שבהן הם מורשי חתימה ובעלי שליטה.

8.ביום 06.12.2023 הגישה המבקשת לבית משפט קמא "בקשה דחופה לעיכוב הליכים" בה נטען כי יום קודם לכן, נקראה היא לחקירה במשטרת ישראל. צוין, כי בשים לב לכך, בירור ההליך האזרחי עלול לחייבה להשיב לשאלות ולגלות מסמכים הקשורים באותה חקירה המתנהלת בעניינה. עוד טענה היא, כי בשל ההגבלות שהוטלו עליה על ידי משטרת ישראל במסגרת החקירה, אין היא יכולה לנהל את הגנתה בהליך האזרחי.

9.למחרת אותו היום ניתנה החלטת בית משפט קמא, בגדרה נקבע כי לא ניתן להגיש את הבקשה בשלב זה, בשים לב ל'עוצר הבקשות' הקבוע בתקנה 49(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א או התקנות). עוד צוין, כי ממילא דומה שהבקשה "אינה חפה מקשיים" אף לגופה.

10.ביני לביני, ביום 04.01.2024, ניתן תוקף של החלטה לבקשה לאישור הסדר דיוני שהוגש בהסכמת כלל הצדדים. על פי הסכמתם זו, עד יום 30.01.2024 נדרשו הם להחליף תצהירי גילוי מסמכים ולשלוח בקשות לגילוי מסמכים ספציפיים; וכן הוסכם, כי עד יום 27.03.2024, היה עליהם ליתן מענה לשאלונים, לדרישות לגילויים של מסמכים ספציפיים וכן להמציא את המסמכים הכלולים בתצהירי גילוי המסמכים (להלן: ההסדר הדיוני המוסכם). עוד בהחלטתו מאותו היום, קבע בית משפט קמא כי ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 17.06.2024.

11.כעולה מנספחי הבקשה שלפניי, ביום 01.02.2024 העביר המשיב למבקשת את דרישותיו לגילוי מסמכים כללי וספציפי וכן את נוסח השאלון. בהמשך לכך, במסמך הנושא את הכותרת "תצהיר", החתום על ידי המבקשת ומתוארך ליום 14.01.2024, הצהירה המבקשת כי המסמכים המצויים בידה הם כתבי בי-דין, כמו גם תכתובות פנימיות עם בא כוחה, החוסות תחת חיסיון עורך-דין-לקוח. בשולי מסמך זה, שנועד לשמש כתצהיר גילוי מסמכים מטעם המבקשת, צוין כי בהתאם לעצה משפטית שקיבלה, ובהתבסס על החיסיון מפני הפללה עצמית, הרי שהיא מנועה מלמסור או להצהיר על מסמכים נוספים, אף כאלה שמצויים ברשותה. תצהיר ברוח דומה נחתם ביום 12.02.2024, על מנת שישמש כמענה לשאלון, ובו ציינה המבקשת כי "אני מנועה מלהשיב לשאלות כלשהן", זאת גם כן, בהתבסס על החיסיון מפני הפללה עצמית.

12.ביום 17.06.2024 התקיימה ישיבת קדם משפט, בה נדונו מספר בקשות שהגישו הצדדים, ובין היתר, בקשות המשיב להורות למבקשת ולנתבעים נוספים להשיב לשאלונים שנמסרו להם, להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי ולגלות מסמכים ספציפיים.

13.כעולה מפרוטוקול הדיון, בא כוח המבקשת ציין כי זו נחקרה תחת אזהרה במשטרת ישראל. עוד עמד הוא על זכותה להימנע מהפללה עצמית, וכן על בקשתו לעכב את הדיון בתביעת המשיב, עד להשלמת ההליך הפלילי. בא כוח המשיב מצדו טען, כי הנתבעים, ובכללם גם המבקשת, עושים דין לעצמם בסירובם הגורף למסור כל גרסה שהיא ולשתף פעולה עם הליכי הגילוי והעיון.

14.בפתח החלטת בית משפט קמא שניתנה עוד באותו היום צוין, כי כמעט כל הנתבעים סירבו לגלות מסמכים ולענות על שאלונים, זאת בהתבסס על החיסיון מפני הפללה עצמית וכן בשל חשש נטען משיבוש הליכי משפט. עוד הוער, כי "בחרו הנתבעים, ברובם המכריע, להגיש כתבי הגנה זהים לחלוטין שעיקרם הכחשה של כל טענה", וזאת לרבות "[ה]עובדות [ה]ברורות העולות ממסמכים עליהם חתמו". עוד הודגש, שבפועל, סירבו הנתבעים, לרבות המבקשת, לשתף פעולה עם ההליכים המקדמיים, וזאת בניגוד להסדר הדיוני המוסכם.

15.כן עמד בית משפט קמא בהחלטתו על פסיקת בית משפט זה, שלפיה ככלל, אין בקיומו של הליך פלילי, לרבות הליך חקירה, כדי לעכב את בירורו של הליך אזרחי. הודגש, כי הנתבעים לא טענו, ובוודאי שלא הרימו את הנטל, להוכיח כי בעניינם יש בעצם בניהול ההליכים במקביל כדי לגרום להם "פגיעה משמעותית", שעשויה להצדיק סטייה מכלל זה. עוד נקבע, כי החשש מפני שיבוש הליכי חקירה כלל לא בוסס די הצורך, וכי ממילא, אין מדובר בטענה שצריכה להישמע מפי הנתבעים, אלא מטעם הרשויות האמונות על החקירה. לסיכום האמור, קבע בית משפט קמא כך:

"אין מקום לטענות לפיהן יש לעכב את ההליכים בשל פתיחת חקירה פלילית, ואין לשעות לטענות לפיהן הנתבעים פטורים מגילוי מסמכיהם או ממתן תשובות לשאלון" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

16.במישור האופרטיבי, הורה בית משפט קמא לנתבעים שלא השיבו כלל לשאלון ולא מסרו תצהיר גילוי מסמכים (נתבעים 4-1, 6 ו-19-9, בהם המבקשת) – לעשות כן עד ליום 17.07.2024. עוד נקבע, כי ככל שאלו לא יפעלו בהתאם להחלטת בית המשפט, "תישקל האפשרות למחוק את כתבי טענותיהם". למען שלמות התמונה אעיר, כי בעניינו של נתבע 5, שסירב לענות רק על מקצת השאלות, ניתן צו כאמור בהתייחס לשאלות אלה, תוך שהודגש כי המענה להן "חיוני" בנסיבות העניין.

17.החלטה משלימה שניתנה ביום 30.06.2024 עסקה בפסיקת ההוצאות בגין הבקשות שנדונו בישיבת קדם המשפט, ובתוך כך המבקשת ונתבעים נוספים חויבו בהוצאות על סך 3,000 ש"ח כל אחד – זאת, בשים לב לכך "[ש]נקבע כי הם נמנעו ממתן תצהיר תשובות לשאלון או תצהיר גילוי מסמכים ללא עילה" (להלן: ההחלטה המשלימה).

18.על החלטות אלה הוגשה הבקשה שלפניי, ביום 04.07.2024. יוער כבר עתה, כי המבקשת אינה משיגה על כך שבקשתה לעיכוב הליכים נדחתה; אלא, שטענותיה מתמקדות בצו לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון שניתן בהחלטה מיום 17.06.2024, כמו גם בהוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטה המשלימה. בתמציתם של דברים, המבקשת טענה בבקשה כי הכלל שנקבע בפסיקת בית משפט זה הוא כי אין מקום להורות על עיכוב הליך אזרחי בשל קיומו של הליך פלילי. יחד עם זאת, לטענתה, "התרופה של המבקש הינה לעשות שימוש בחיסיון". בהתייחס לנסיבות ענייננו נטען, כי בית משפט קמא "התעלם" לחלוטין מהחיסיון שבידי המבקשת, שכן לטענתה "ברור לגמרי [...] כי באם המבקשת תאלץ לגלות מסמכים ו/או להשיב לשאלון" – הרי שהיא עלולה להפליל עצמה.

19.בהמשך לאמור, ביום 14.07.2024 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא, המורה לה להשיב לשאלון ולהגיש תצהיר גילוי מסמכים, וזאת עד להכרעה בבקשה שלפניי. בהתאם, ביום 16.07.2024 הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה, ככל שהיא נוגעת לחיובה של המבקשת בלבד, למסור תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון.

דיון והכרעה

20.הלכה היא עמנו כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב ביחס לניהול ההליך שלפניה, ובכלל זה בכל הנוגע לגילוי ועיון במסמכים או למענה על שאלונים. כפועל יוצא מכך, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות כגון אלה, אלא בנסיבות חריגות, למשל, כאשר ההחלטה שניתנה מנוגדת לדין או אינה סבירה על פניה (ראו, מני רבים: רע"א 4114/22 ביטון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (05.11.2023); רע"א 6404/22 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' דקל, פסקה 8 (18.01.2023); רע"א 7882/19 דומיקאר בע"מ נ' כהן, פסקה 14 (24.02.2020)).

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, על נספחיה, כמו גם בהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה באה בקהלם של מקרים חריגים אלה, והכול כמפורט להלן.

זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית – ההליך האזרחי

21.טרם אדון בטענות המבקשת לגופן, מצאתי להזכיר מושכלות יסוד ביחס לחיסיון מפני הפללה עצמית ולזכות השתיקה; זאת, משום שההבחנה ביניהם חיונית לענייננו, שעה שכפי שניתן להבין מהאמור לעיל, המבקשת, על פני הדברים, התנהלה לפני בית משפט קמא כמי שנתונה בידה זכות השתיקה – עת סירבה לגלות כל מסמך או להשיב על כל שאלה.

22.כידוע, החיסיון מפני הפללה עצמית מעניק לבעליו זכות יחסית, המתפרשת כזכות לסרב להשיב על שאלות העלולות להפליל את בעל החיסיון. בשונה מן החיסיון, זכות השתיקה מתפרשת כזכות מוחלטת, המאפשרת לסרב להשיב על כל שאלה ושאלה, אף אם היא 'תמימה' לחלוטין (יניב ואקי דיני ראיות 1613 (כרך ג' 2021) (להלן: ואקי); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 875-873 (2021) (להלן: עמית); רע"א 5381/91 חוגלה שיווק (1982) בע"מ נ' אריאל, פ"ד מו(3) 378, 381 (1992) (להלן: עניין חוגלה)).

23.זכות השתיקה, המעוגנת בסעיף 161(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), ומקורה נטוע במסורת האנגלו-אמריקנית (Daniel J. Seidmann & Alex Stein, The Right to Silence Helps the Innocent: A Game-Theoretic Analysis of the Fifth Amendment Privilege, 114 Harv. L. Rev. 430, 433 (2000) (להלן: זיידמן ושטיין); עמית, בעמוד 881) – והיא מוקנית אך ורק לנאשם במשפטו או לחשוד בחקירתו (ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט, פסקה 88 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן (28.09.2016) (להלן: עניין אולמרט); ואקי, בעמוד 1613). המדובר, כאמור, בזכות שתיקה מוחלטת, זאת על אף ששימוש בה עלול, כידוע, לגבות מהמשתמש "מחיר" (עניין אולמרט, בפסקה 88 לחוות דעתו של השופט ג'ובראן; עמית, בעמוד 873; סעיף 162 לחסד"פ; זיידמן ושטיין, בעמוד 446).

24.לעומת זאת, החיסיון מפני הפללה עצמית מקנה זכות מצומצמת יותר. זאת, במובן זה שמחד גיסא, הוא אינו מאפשר לבעליו למלא פיו מים, אלא כאמור, מוגבל רק לשאלות העלולות להפליל את בעל החיסיון; אך מאידך גיסא, מקנה זכות רחבה יותר, ככל שעסקינן במישור ההליכים בהם הוא חל. כך, תחילה, סעיף 2(2) לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) מחיל את החיסיון על מתן עדות במשטרה (רע"פ 4574/99 מדינת ישראל נ' לגזיאל, פ"ד נד(2) 289, 293 (2000)) וכך גם סעיף 10(א) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1969, המחיל אותו בהליכים לפני ועדות חקירה. חשוב מהם לענייננו, הוא סעיף 47(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), שלשונו כדלהלן:

"ראיות מפלילות

47.(א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה".

25.סעיף זה מגדיר, אם כן, את היקפו של החיסיון מפני הפללה עצמית המוקנה במסגרת הליכים משפטיים. עינינו הרואות, כי על פי לשונו, אין הוא מבחין בין הליך פלילי ובין הליכים מסוג אחר, וכך החיסיון חל גם בהליכים אזרחיים ומינהליים (ע"א 5739/18 מפעילי האתר www.oligarchescorts.com נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (15.10.2018) (להלן: עניין oligarch); רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ, פסקה 4 (30.04.1997) (להלן: עניין לופטין); עניין חוגלה, בעמוד 381; ואקי, בעמוד 1613).

26.יתר על כן, בשונה מסעיף 161(א) לחסד"פ הנוקט בלשון "נאשם", סעיף 47(א) לפקודת הראיות נוקט בדיבור "אדם" – ומשכך מחיל את החיסיון על כל אדם, לרבות על עד ועל בעל דין (ע"פ 725/97 קלקודה נ' הרשות לפיתוח חקלאי, פ"ד נב(1) 749, 756-755 (1998); ואקי, בעמוד 1614). במאמר מוסגר יוער, כי השאלה האם לאור הוראת סעיף 4 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, החיסיון מפני הפללה עצמית חל גם על תאגיד, טרם הוכרעה בפסיקתו המחייבת של בית משפט זה (ראו: עמית, בעמוד 888).

27.ודוק, על אף תחולתו הכללית של החיסיון מפני הפללה עצמית, בפסיקתנו נקבע זה מכבר כי יישומו בנסיבות כל עניין מושפע מההקשר הדיוני שבו הוא חל (עניין oligarch, בפסקה 35; ראו, באופן כללי יותר: יששכר רוזן-צבי וטליה פישר "מעבר לאזרחי ולפלילי: סדר חדש לסדרי הדין" עיוני משפט ל"ח 489 (2018)). כך, התנגשות המוכרת היטב בפסיקה, מתרחשת כאשר החיסיון מפני הפללה עצמית עומד כנגד עקרון המשחק ב'קלפים פתוחים' בהליך אזרחי – ובפרט, במסגרת הליכי הגילוי והעיון (עמית, בעמודים 872 ו-885; ואקי, בעמוד 1621, ה"ש 43). התנגשות זו עשויה להיות משמעותית במיוחד, בשים לב לכך שהפסיקה החילה את החיסיון מפני הפללה עצמית, אף אם בהיקף שונה, גם על הצגת מסמכים או מיטלטלין אחרים, אשר יש בהם כדי להפליל את מחזיקם (ראו למשל: רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון, פ"ד נח(1) 748, 758 (2003), והאסמכתאות שם). כבענייננו, המופע הנפוץ ביותר של המתח המוזכר, מתעורר כאשר בעל דין בהליך אזרחי מסרב לגלות מסמך או להשיב על שאלה בשאלון, אשר לטענתו יש בהם כדי להפלילו.

28.במאמר מוסגר ראוי להזכיר, כי במישור משיק לזה בו נדונה השאלה המתעוררת בענייננו פה, לא אחת התעוררה השאלה אם יש מקום, מטעמי שמירה על החיסיון כמו גם מטעמים נוספים, להורות על עיכוב הדיון בהליך אזרחי, עד להשלמת הליכים פליליים תלויים ועומדים, לרבות הליכי חקירה. הכלל שנקבע בפסיקה לעניין זה הוא, כי לרוב אין מורין על עיכוב בירורו של ההליך האזרחי, זאת לנוכח העובדה כי המצב בו הליכים פליליים מתנהלים במקביל להליך אזרחי – שכיח למדי (רע"א 8545/23 ורידיס אינווירונמנט בע"מ נ' צור, פסקה 11 (04.03.2024) (להלן: עניין ורידיס); עניין לופטין, בפסקה 3).

לכלל זה נקבעו מספר חריגים, המתקיימים בהתחשב במגוון שיקולים שונים (להרחבה ראו: עניין ורידיס, בפסקאות 15-12). כך למשל, חשש מפני שיבוש הליכי החקירה עשוי, בנסיבות המתאימות, להצדיק את עיכוב ההליך האזרחי (ראו למשל: החלטתי בת"צ 50767-07-17 (כלכלית תל אביב-יפו) תורג'מן נ' חלל-תקשורת בע"מ (14.05.2018)). יחד עם זאת, בפסיקתנו נקבע כי ככלל אין החשוד רשאי להישמע בטענה זו, אלא על הרשות שמופקדת על הליכי החקירה להעלותה (עניין ורידיס, בפסקה 14).

29.שיקול נוסף שראוי להזכיר בענייננו אנו הוא החשש מפגיעה בזכויותיו של מושא ההליך הפלילי, ובתוך כך הפגיעה בזכותו להימנע מהפללה עצמית. אולם, כפי שטענה גם המבקשת כאן, בפסיקה נקבע כי חשש זה יבוא על פתרונו, במרבית המקרים, על ידי שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית, העומד כאמור, גם לזכותו של בעל דין (עניין לופטין, בפסקה 4; עניין ורידיס, בפסקה 13).

30.קביעה זו משיבה אותנו, אם כן, לחיסיון מפני הפללה עצמית. בתוך כך ראוי לציין, כי לחשוד או לנאשם, ניתנת הגנה נוספת במסגרת ההליך האזרחי, בדמותו של 'חיסיון השימוש' שקבוע בסעיף 47(ב) לפקודת הראיות, אשר לשונו כדלהלן:

"ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך".

הכלל הקבוע בסעיף זה נועד ליתן הגנה למי שביקש להסתמך על חיסיון, אך בקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט. כך נקבע בה, כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש בראיה או מסמך שהוגשו, למשל, על ידי בעל דין בהליך אזרחי, כאשר זה ביקש להסתמך על החיסיון מפני הפללה עצמית, ובקשתו זו נדחתה.

31.נקודת האיזון שנקבעה בפסיקה היא, אם כן, כי ככלל, אין בעובדה שמתנהלת חקירה או הליך פלילי בעניינו של בעל דין, כדי לעכב את ההליך האזרחי בעניינו, וזאת אף אם הם עוסקים באותו העניין בדיוק. יחד עם זאת, ועל מנת שלא לקפח את זכויותיו של בעל הדין, עומד לו החיסיון מפני הפללה עצמית במסגרת ההליך האזרחי. בתוך כך, גם אם בית המשפט יחייבו למסור ראיה או להשיב לשאלה, על אף טענת חיסיון – לא ייעשה בכך שימוש במסגרת ההליך הפלילי, אלא אם כן תינתן הסכמתו בעניין (עניין חוגלה, בעמוד 382; עמית, בעמוד 875; ואקי, בעמודים 1614 ו-1621).

32.הפרקטיקה המקובלת בהקשר זה, ככל שהדבר נוגע למענה על שאלונים ולגילוי מסמכים, היא כי בעל דין רשאי, בהתבסס על תקנה 59(ב) לתקסד"א (שהחליפה את תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות)), לסרב לענות על שאלה או לאפשר עיון במסמך, שלטענתו חוסים הם תחת הגנת החיסיון (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 390, 403 (§14 ו-§33, בהתאמה) (מהדורה שלישית – דיגיטלית 2024) (להלן: רוזן-צבי)). אולם בתוך כך יודגש, כי מובן שהיקפה של טענה כאמור מצומצם לגדרי החיסיון, וכך אין היא מקנה זכות לסרב למסור מסמך או לענות על שאלה שאינם מעוררים חשש מפני הפללה עצמית (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 348 (מהדורה שלוש עשרה 2020)).

33.בעל דין המבקש להתנגד לטענת חיסיון כאמור, רשאי להגיש בקשה מתאימה במסגרת רשימת הבקשות (ראו: רוזן-צבי, בעמודים 390 ו-403 (§14 ו-§33, בהתאמה)). בתוך כך, תקנה 59(ב) לתקסד"א מאפשרת לבית המשפט לעיין במסמך על מנת להחליט אם יש בטענת החיסיון ממש, ונקבע בעבר כי כך ראוי לעשות במרבית המקרים (רע"א 3655/22 כפריס אן.די.סי בע"מ נ' מרכז מכרות היהלומים בע"מ, פסקה 17 (18.08.2022); רע"א 2428/22 SODIM LTD נ' חדד, פסקה 7 (17.07.2022)). כפועל יוצא מהאמור, שאלת תחולתו של החיסיון נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין oligarch, בפסקה 35; רע"א 1124/14 עיזבון המנוח אלון רונן ז"ל נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (20.07.2014); עניין חוגלה, בעמוד 382), תוך שימת לב לכך שדחיית בקשה להסתמך על החיסיון, כפופה לחיסיון השימוש שבסעיף 47(ב) לפקודת הראיות.

מן הכלל אל הפרט

34.כפי שציינתי לעיל, בענייננו קבע בית משפט קמא כי אין מקום לעכב את הדיון בתביעה שהגיש המשיב, זאת בהתאם לאמות המידה שהתוותה הפסיקה בהקשר זה. קביעה זו בדין יסודה, וממילא לא נתבקשתי להתערב בה.

35.אכן, התביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא מעוררת חשש מובנה מפני 'הפללת' הנתבעים, ובהם המבקשת. שהלוא, הטענות שמועלות בה נגד המבקשת הן, על פני הדברים, טענות למעשים פליליים חמורים – וקבלת התביעה כאמור, תלויה, על פני הדברים, בהוכחת אותם מעשים (השוו: תקנה 78 לתקנות הישנות). יתר על כן, בתביעתו זו עתר המשיב גם למתן סעד הצהרתי, שלפיו יוצהר כי הנתבעים "פעלו בקנוניה ובתרמית כלפי הבנק, הפרו את חובותיהם ואת התחייבויותיהם כלפי הבנק, ועשו שימוש לרעה בעמותות ובחברות שבשליטתם".

36.המרפא לחשש זה מצוי בעובדה שלנתבעים מוקנה, באופן עקרוני, חיסיון מפני הפללה עצמית. אולם, כאמור לעיל, אין די בעצם קיומו של החשש האמור, כמו גם בתחולתו העקרונית של החיסיון, כדי לקנות זכות שתיקה מוחלטת לנתבעים, וביניהם למבקשת.

37.אלא מאי, שבענייננו המבקשת, בדומה לנתבעים נוספים בהליך שלפני בית משפט קמא, נהגה בו, לכאורה, כאילו עומדת לה זכות השתיקה, ואף גדולה מכך – כאילו היה הוא הליך פלילי: כך, החל בכתב הגנתה, בו הכחישה מכל וכל את כלל הטענו שנטענו נגדה, מבלי למסור גרסה לגופם של דברים; המשך בסירובה לגלות כל מסמך, לרבות כתבי בי-דין; וכלה בסירובה המוחלט ליתן מענה לשאלון.

38.כאמור, לבעל דין בהליך אזרחי עומד, חיסיון מפני הפללה עצמית, אך ורק ביחס לשאלות ולמסמכים שעלולים להפלילו, ולא ביחס לשאלות ומסמכים 'תמימים'. שהלוא, "מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים ומחוץ למסגרת החקירה המשטרתית המסוימת, דין הנאשם והחשוד כדין כל אדם. עומדת להם הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אך אין עומדת להם זכות השתיקה" (עניין חוגלה, בעמוד 381).

39.יתרה מכך, החיסיון מפני הפללה עצמית – כאמור – תלוי הקשר הוא. לבעל דין בהליך אזרחי, אף כזה שמועלות נגדו טענות חמורות המבססות, לכאורה, ביצועה של עבירה פלילית, אין עומדות, אם כן, אותן ההגנות שעומדות לו בכובעו כחשוד או כנאשם. שכן, בשונה מנאשם ומחשוד, בעל דין בהליך אזרחי מחויב לשחק ב'קלפים פתוחים' (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999)).

40.אומנם, בהקשר זה הפסיקה הבחינה לא אחת בין החובות המוטלות על תובע ובין החובות המוטלות על נתבע, בשים לב לכך שנתבע הוא איננו יוזם ההליך ואיננו אדונו (רע"א 3378/24 ניזרי נ' טמבור הפצה בע"מ, פסקה 18 (15.07.2024); בג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט א' שטיין (23.07.2019)). אולם, הבחנה זו אינה באה כדי לפתוח פתח רחב, בו יֻתַּר לנתבע לסרב באופן מוחלט לשתף פעולה עם הליכי גילוי ועיון, כפי שעשתה המבקשת בענייננו. כאמור לעיל, המבקשת מילאה פיה מים במובן זה שלא השיבה לאף שאלה שהוזכרה בשאלון. זאת למרות, שעל פני הדברים, נכללו בו גם שאלות 'תמימות', שלכאורה לא היה במענה עליהן כדי לעורר חשש מפני הפללתה. בדומה לכך, המבקשת סירבה כליל לגלות מהם המסמכים המצויים בידיה, זאת מלבד כתבי בי-דין ותכתובות פנימיות עם בא-כוחה, שגם לגבי אלה האחרונות, הועלתה טענת חיסיון עורך-דין-לקוח.

41.במעשיה אלו גילתה דעתה המבקשת, אם כן, הלכה למעשה, כי היא סבורה שעומדת לה זכות השתיקה – ולא היא. שכן, אין היא רשאית למנוע מהמשיב לעשות שימוש בזכויות הדיוניות שמקנה בידיו הפרוצדורה האזרחית, בהן זכותו לנהל משחק ב'קלפים גלויים', ככל שהשימוש בזכויות אלו נעשה בתום לב (עניין חוגלה, בעמוד 381; ראו גם: תקנה 3(ב) לתקסד"א; בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981)).

42.עוד אעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי המבקשת פעלה גם בניגוד להסכמה שהשיגו הצדדים כחלק מההסדר הדיוני המוסכם מיום 04.01.2024, שכלל הסכמות גם לגבי אופן קיום הליכי הגילוי והעיון. בתוך כך יודגש, כי הסדר דיוני זה הוסכם על המבקשת, גם לאחר היום בו נחקרה במשטרת ישראל, לפי טענתה. בנסיבות המתוארות, דומה כי טענת החיסיון שהועלתה לאחר מכן, הייתה בידיעתה כבר במועד בו ניתנה הסכמתה לאותו הסדר דיוני.

43.בהתאם לכל האמור עד כה, סבורני כי בדין הורה בית משפט קמא למבקשת ליתן תצהיר גילוי מסמכים ולמסור מענה לשאלון, זאת משום שהמסמכים שהוגשו על ידה אינם ממלאים, ולו בקירוב, אחר חובתה לעשות כן. בכך, לא התעלם בית משפט קמא מהחיסיון מפני הפללה עצמית, כפי שטענה המבקשת, אלא אך צעד בדרכה של הפסיקה, שעה שלא מצא להעניק לה פטור מלא מקיום הליכים אלה.

44.בתוך כך יוער, כי מהחלטת בית משפט קמא מובן, כי למבקשת עודנה עומדת האפשרות לטעון כי חלקם של המסמכים ושל השאלות חוסה תחת החיסיון מפני הפללה עצמית. טענה שכזו, ככל שתועלה, תיבחן כאמור, בהתאם למתווה שקובעות תקנה 59(ב) לתקסד"א והפסיקה שהותוותה על בסיסה. מטבע הדברים, איני מביע כל עמדה בנדון וטענות הצדדים בעניין שמורות להם, לשלב בו תפעל המבקשת בהתאם לאמור בהחלטת בית משפט קמא.

45.יחד עם זאת, אדגיש פעם נוספת, כי למבקשת אין מוקנית זכות שתיקה מוחלטת, וממילא רשאי בית המשפט להורות לה להשיב על שאלה או לגלות מסמך על אף טענת חיסיון, זאת בהתאם להוראות סעיף 47(ב) לפקודה ותקנה 59(ב) לתקסד"א, ובכפוף לחיסיון השימוש.

46.עוד מצאתי להעיר, כי צדק בית משפט קמא גם שעה שדחה את הטענה שהועלתה לפניו, עליה המבקשת לא חזרה לפניי, לפיה קיום ההליכים המקדמיים מעורר חשש מפני שיבוש הליכי החקירה; שכן, כאמור לעיל, טענה זו הועלתה על ידי גורם שאינו רשאי להעלותה.

47.בשולי הדברים אציין גם, כי לא מצאתי להידרש לטענת המבקשת ביחס לחיובה בהוצאות, במסגרת ההחלטה המשלימה שניתנה ביום 30.06.2024, זאת בשים לב להוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראו, מני רבים: רע"א 4967/24 צדק גד השקעות בע"מ נ' עזבון המנוחה זיוה פלח ז"ל, פסקה 18 (30.06.2024)).

סוף דבר

48.סיכומם של דברים, כי לבעל דין בהליך אזרחי עומד חיסיון מפני הפללה עצמית, אך לא זכות שתיקה. החיסיון מפני הפללה עצמית מאפשר לבעל הדין לסרב לענות לשאלה שנשאל בשאלון או למסור מסמך, שלטענתו חוסים הם תחת החיסיון. במקרה כזה, רשאי בעל הדין שכנגד להתנגד לכך, על ידי הגשת בקשה מתאימה במסגרת רשימת הבקשות. בית המשפט ידון בבקשה שכזו, בהתאם למתווה שקבוע בתקנה 59(ב) לתקסד"א ובפסיקה שנפסקה על בסיסה. ככל שבית המשפט יורה להשיב על השאלה או לגלות את המסמך, לא ייעשה בכך שימוש במסגרת הליך פלילי, אלא בהסכמת הנאשם, זאת בהתבסס על סעיף 47(ב) לפקודת הראיות.

49.בנתון לכל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ומאליו פוקע צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 16.07.2024. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.