רע"א 8734/10 סמי לוי נ. דוד סימן טוב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה י' צבן ) בע"א 10894-06-10 מיום 18.10.2010 בו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רובין ) בת.א. 4320/05.

רקע והליכים קודמים

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך הנוגע לעסקה במקרקעין בה ביקשו להתקשר. על פי ההסכם בין הצדדים, נמכרה למשיב אופציה שהייתה נתונה למבקש 1 לרכוש שתי חלקות מקרקעין סמוכות שהיו בבעלות צד שלישי. כן נקבע כי אם המשיב לא יממש את האופציה, הוא ימחה אותה חזרה למבקש 1. בסופו של יום העסקה לא יצאה אל הפועל נוכח סירובם של בעלי אחת מן החלקות למכור אותה. או אז התעורר בין הצדדים סכסוך באשר לאחריות לכישלון ההסכם: המבקש 1 דרש מן המשיב כי ימחה לו חזרה את האופציה ביחס לחלקה שעוד נותרה רלבנטית (להלן: החלקה הרלבנטית ), והמשיב סירב לעשות כן.

במקביל למתואר לעיל, נתן המשיב למבקש 1 הלוואה ובתמורה ניתן לו שיק ביטחון על ידי המבקש 1 המשוך על חשבונו של המבקש 2. ההלוואה לא נפרעה והמשיב הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התנגדות שהגיש המבקש 2 התקבלה ובעקבות זאת התנהל הליך בבית משפט השלום בגדרו טען המשיב 2 כי עומדת לו טענת קיזוז נוכח אי המחאת האופציה חזרה על ידי המשיב.

2.

במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום נקבע כי ההלוואה שניתנה הייתה קשורה בעסקת המקרקעין וכי הצדדים הסכימו כי היא לא תיפרע עד שזו תצא לפועל. עוד נקבע כי האחראי לכישלון העסקה היה המשיב ועל כן הוא לא היה זכאי לדרוש את החזר ההלוואה אלא אם היה ממחה בחזרה למבקש 1 את האופציה. משכך, התקבלה טענת המבקש 2 כי קיימת לו טענת קיזוז. יחד עם זאת, נקבע כי שווי האופציה לא הוכח. לפיכך, חויב המבקש 2 לפרוע את שיק הביטחון. ערעור שהוגש על פסק הדין על ידי המבקשים יושב בהסכמת הצדדים כי פסק הדין יעמוד על כנו אך כי ביצועו יעוכב לפרק זמן של 45 יום לצורך הגשת תביעה של המבקשים כנגד המשיב.

ההליך לפני בית משפט השלום ופסק דינו

3.

בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בה תבעו פיצוי בגין הנזק שנגרם להם בעקבות אי המחאת האופציה. יוער כי נוכח סירובם של בעלי אחת מן החלקות למכור את חלקתם, הנזק הנתבע היה בגין אי המחאת האופציה בגין החלקה שנותרה היא החלקה הרלבנטית. המבקשים טענו, על בסיס חוות דעת שמאית, כי שווי האופציה עמד על 70 אלף דולר ארה"ב.

4.

בית משפט השלום קיבל את התביעה אך קבע כי שווי האופציה במועד בו היה על המשיב להמחותה למבקש 1, 6.12.2001, עמד על סך של 24 אלף דולר ארה"ב.

במסגרת פסק הדין קבע בית משפט השלום כי יש להעריך את שווי האופציה על בסיס המחיר שניתן לרכישת החלקה שהפכה להיות לא רלבנטית, מאחר שביחס לחלקה זו ננקב מחיר לרכישתה בנפרד. יחד עם זאת, נפסק כי יש להפחית ממחיר זה סכומים שונים בשל היתרונות של החלקה "הבלתי רלבנטית" על פני החלקה הרלבנטית, וכן בשל השינויים שחלו מאז נקבע מחיר זה. בכלל זאת, עמד בית משפט השלום על כך כי על החלקה הרלבנטית לא חלה תכנית המתאר אשר חלה על חלק מהחלקה לגביה נקבע מחיר בנפרד; כי אף אם תוחל תכנית המתאר צפוי הדבר להתרחש בעוד שנים רבות; וכי החלקה הרלבנטית לא עברה הליך של רישום ראשון. משכך, מצא בית משפט השלום שיש להעדיף את חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם המשיב על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשים. יחד עם זאת, נקבע כי נפלו בחוות הדעת מטעם המבקש פגמים וטעויות מסוימים, ועל כן נמנע בית משפט השלום מלקבל אותה ככתבה וכלשונה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בו השיג על פסק הדין וכן על החלטת ביניים שניתנה במסגרת בירור התביעה התקבל בחלקו: השגת המשיב על החלטת הביניים נדחתה, בעוד שהשגתו על שווי האופציה התקבלה באופן חלקי. באשר לשווי האופציה קבע בית המשפט המחוזי כי היה על בית משפט השלום לתת משקל מכריע לטעמים הגורעים משווי האופציה ובהם סוגיית הרישום הראשון, היות החלקה מחוץ לתכנית המתאר והסיכוי הנמוך מאוד לממש את החלקה. בית המשפט המחוזי קבע כי משקלם של שיקולים אלו "הופך את השווי למזערי" וכי יש להעמיד את שווי האופציה על סך של 12,000 דולר ארה"ב נכון ליום 6.12.2001.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשים

6.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי לא היה מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום על סמך הערכה אשר לטענתם אין לה תימוכין בחומר הראיות ותוך ביצוע הפחתות נוספות משווי האופציה שלא נזכרו בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם המשיב. כן נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מקביעת בית משפט השלום כי נפלו טעויות שונות בחוות דעת זו. נוכח האמור, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי חרג מההלכה הנוהגת באשר להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכה הדיונית, בפרט בשים לב לכך שלא נקבע על ידו כי נפלה טעות עקרונית בממצאים אלו.

דיון והכרעה

7.

דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף אף ללא קבלת תגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)]. המקרה שלפניי, התחום כל כולו לגדר שאלת יישומה של ההלכה בדבר התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אינו נמנה על אותם המקרים [ראו למשל: רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ' בן יעקב (לא פורסם, 2.8.2009), פסקה 8 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (לא פורסם, 4.1.2010)]. יתר על כן, אף אם יש ממש בטענת המבקשים לפיה שגה בית המשפט המחוזי באופן יישום הלכה זו (ואיני קובע שכך הדבר), אין הדבר כשלעצמו מקים עילה למתן רשות ערעור [ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006);

רע"א 7708/10 משה בן דוד חברה לבניין בע"מ נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 18.11.2010); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 213 (מהדורה שנייה, תשס"ח-2008)]. למעשה אף המבקשים אינם טוענים כי בקשתם חורגת מעניינם הפרטני.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.