רע"א 7708/10 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ. עיריית חיפה

1.

בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 ביצעה המשיבה, עיריית חיפה, עבודות פיתוח בסמוך לחלקת מקרקעין בעיר (להלן: החלקה ), שבמהלכן הערימה עפר על החלקה. בעקבות עבודות אלה, הגישו בעלי החלקה באותה עת (להלן: הבעלים הקודמים ), תביעה כספית נגד המשיבה. בנובמבר 1992 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שבו נקבע, בין היתר, כי המשיבה תסלול כביש אשר גבולותיו יעברו בסמוך לחלקה (להלן: כביש 892 ) והבעלים הקודמים ישלמו % 70 מהיטל הסלילה של הכביש (בסייגים שנקבעו – להלן: הסכם הפשרה ). המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה לסלילת הכביש. בשלב מסוים, רכשה המבקשת את זכויותיהם של הבעלים הקודמים בחלקה וביוני 1997 נחתם הסכם בין המבקשת והבעלים הקודמים לבין המשיבה, שבו נקבעו חבויות הצדדים באשר לסלילת הכביש. בהסכם נקבע, כי המבקשת תסלול את כביש 892 בתוספת קטע נוסף העובר ברחוב הרופא בחיפה, הגובל בחלקה. המשיבה מצדה, תישא בעלות הסלילה בקיזוז % 70 מהיטל סלילת הכבישים ואגרת תיעול. בהסכם נקבע אומדן לביצוע העבודות בסך של 1,330,922 ש"ח בתוספת תשלום עבור עבודות מדידה, ניהול ופיקוח ועבור אירועים בלתי צפויים (להלן: התמורה המוסכמת ). עוד נקבע כי התשלום יעשה על-פי קצב התקדמות העבודה, כאשר בתום השלב הראשון של העבודה, ישולמו למבקשת % 60 מן התמורה המוסכמת. משהושלם ביצוע השלב הראשון בעבודות הסלילה, הייתה המבקשת זכאית לתשלום בסך של 1,206,840 ש"ח, סכום שאושר במכתב מטעם המשיבה. בפועל, שילמה המשיבה למבקשת סכום של 193,355.40 ש"ח בלבד בטענה כי היתרה קוזזה למול התחייבותה של המבקשת לשלם % 70 מהיטל הסלילה ואגרת תיעול בסך כולל של 1,013,484.60 ש"ח. על רקע דברים אלה, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים באשר לקיזוז היטל הסלילה ואגרת התיעול ביחס לקטע הכביש הנוסף העובר ברחוב הרופא (להלן: הקטע שבמחלוקת ). ביום 28.5.05 הגישה המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה לתשלום הסכום שקוזז. בגדר התביעה טענה המבקשת כי המשיבה לא הייתה רשאית לקזז מהתמורה המוסכמת את היטל סלילת הכבישים ואגרת התיעול הנוגעים לקטע שבמחלוקת. לאחר שניתנה למשיבה רשות להתגונן, הפחיתה המבקשת, בכתב תשובתה, את סכום התביעה.

2.

בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר' חדיד ) דחה את תביעתה של המבקשת להשבת התשלום שקוזז. בהחלטתו, דחה בית המשפט את טענתה כי הסכם הפשרה חל גם ביחסים שבינה לבין המשיבה. עוד פסק בית המשפט כי ההסכם שנחתם בינה לבין המשיבה מסדיר גם את סלילת הקטע שבמחלוקת והקיזוז הנוגע לו בגין היטל הסלילה ואגרת התיעול. כמו-כן דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי חויבה בהיטל סלילה בשיעור של 170% עבור הקטע שבמחלוקת. בית המשפט ציין כי לפי סעיף 3 לחוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), התשמ"ב-1982, רשאית העירייה להחליט על סלילת רחוב ובמצב זה, על בעלי הנכסים הגובלים בו לשאת בעלות הסלילה ולחילופין רשאים הם לבצע את הסלילה על חשבונם אך אז אין לחייבם בתשלום היטל. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי על-פי ההסכם שנחתם בין המשיבה לבין המבקשת, זכאית הייתה האחרונה לתשלום בגין עלותן של כלל העבודות, לרבות הקטע שבמחלוקת, בקיזוז אגרת התיעול והיטל הסלילה, שעליו קיבלה המבקשת הנחה של 30%.

3.

המבקשת ערערה על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה. שופטי בית המשפט נחלקו בדעותיהם. שופטי הרוב (כב' סגן הנשיא, השופט, י' גריל וכב' השופטת

ד' סלע ) דחו את ערעורה של המבקשת. לפי קביעתם, לא הובאו ראיות התומכות בעמדתה של המבקשת כי לא היה מקום לקזז את היטל הסלילה ואגרת התיעול עבור הקטע שבמחלוקת. בית המשפט אף עמד על השיהוי הרב בהגשת התביעה מצד המבקשת, שלא ניתן לו הסבר סביר. נקבע כי פרשנות ההסכם, מלמדת כי הצדדים לא הגבילו את עצמם לקטע הכביש שהוגדר בהסכם הפשרה בין המשיבה לבין הבעלים הקודמים, לעניין החבויות הנוגעות לסלילת הכבישים, וכי הצדדים לא התכוונו לפטור את המבקשת מתשלום אגרת תיעול. כמו-כן צוין, כי על אף קיומה של הבחנה בהסכם בין עבודות סלילה שתבצע המבקשת עבור העירייה, לבין עבודות שתבצע כבעלת החלקה, ניכר כי הסכמת הצדדים הייתה שהמבקשת תבצע את כלל העבודות על חשבונה ותקבל תשלום בעבור כולן בקיזוז 70% מהיטלי סלילת הכבישים. בניגוד לאמור, סבר שופט המיעוט (כב' השופט ר' סוקול ), בחוות דעת מנומקת ומפורטת, כי יש לקבל את ערעורה של המבקשת באופן חלקי ולהורות על השבת ההיטל שקוזז בגין סלילת הקטע שבמחלוקת. באשר לאגרת התיעול, דחה השופט את טענותיה של המבקשת וקבע כי האגרה קוזזה כדין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בקובעו כי המשיבה הייתה זכאית לגבות את היטל הסלילה בגין הקטע שבמחלוקת. בצד זה, משיגה המבקשת על קביעת כלל השופטים בעניין זכאות המשיבה לקזז את אגרת התיעול. לטענת המבקשת, היה מקום לנהוג כפרשנותו של שופט המיעוט שקבע כי התמורה המוסכמת אינה כוללת את סלילת הקטע שבמחלוקת. בנוסף, מעלה המבקשת טענות שונות לגופו של עניין החוזרות, בעיקרן, על טענות שהעלתה בערכאות הקודמות. לגישתה, הפרשנות שבה נקט בית המשפט בהתייחס להסכם שנחתם בינה לבין המשיבה, תביא להשלכות חמורות שכן עיריות ורשויות מקומיות יחלו לחייב יזמים בכפל תשלום – הן בגין ביצוע העבודה בפועל והן בגין ההיטלים. עוד מלינה המבקשת על כך שסגן הנשיא, השופט י' גריל , לא נימק את החלטתו להצטרף לדעתה של השופטת ד' סלע,

שעליה חלק השופט ר' סוקול . בנוסף קובלת המבקשת על כך שדעת הרוב פירשה את ההסכם על סמך הנסיבות, בעוד שלשון ההסכם הייתה ברורה וחד משמעית, וטוענת כי טיעון מעין זה לא נטען על-ידי הצדדים והנמקה זו לא הופיעה בפסק-דינה של הערכאה הדיונית. בנוסף, טוענת המבקשת כי קביעות מסוימות של דעת הרוב בבית המשפט המחוזי ושל בית משפט השלום, נסמכו על הנמקות שלא נטענו על-ידי הצדדים, ולא ניתנה לה הזדמנות להגיב עליהן.

5.

לאחר בחינת הבקשה והכרעותיהן של הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסק-דין תינתן, כידוע, במשורה, ותוגבל למקרים חריגים שבהם מגלה הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 8043/10 חדד נ' שטייניץ (לא פורסם, 4.11.10)). הבקשה שלפניי, אשר נסבה, רובה ככולה, על עובדותיו הייחודיות של הסכסוך דנן ועל פרשנות ההסכם בין הצדדים, אינה מעלה כל שאלה מעין זו, ומשכך היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. טענתה של המבקשת בדבר כללי פרשנות חוזה נידונה לא אחת בבית משפט זה ונקבעה בה הלכה שעומדת בעינה (ראו: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.06)). כידוע, השגות על אופן יישומה של הלכה במקרה הקונקרטי, אינן מקימות עילה לדיון בערכאה שלישית (ראו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006)). כמו-כן, נקבע זה מכבר כי מחלוקת בין ערכאות בדבר פרשנות הסכם אינה מצדיקה מתן ערעור שני (ראו: רע"א 4520/04 קולב נ' קולב (לא פורסם, 25.5.05)), ואין בעובדותיו של המקרה הנוכחי כדי להצדיק סטייה מכלל זה. אפילו אניח כי יש ממש בטענת המבקשת כי בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מצויים שינוי, תוספת או הכרעה חדשה שלא נכללו בפסק-דינו של בית משפט השלום, אין בכך כדי להקנות לה רשות ערעור בענייננו (ראו: רע"א 7079/10 ברעלי נ' הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 31.10.10)). גם את טענת המבקשת בדבר היעדר הנמקתו של סגן הנשיא, השופט י' גריל , אין בידי לקבל. אין מניעה עקרונית כי שופט יבכר חוות דעת אחת של חבר למותב על-פני רעותה ויצטרף הן לנימוקים והן לתוצאה של חוות דעת זו. לא כל שכן, אין בכך כדי להצדיק בחינה נוספת "בגלגול שלישי".

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.