רע"א 9443/10 רשות שדות התעופה בישראל נ. חברת מדיה מרקט (אילת) בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגניות הנשיאה א' קובו ו- מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ) בע"א 1628-08 מיום 21.11.2010 בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' ינון ).

רקע ופסק דינו של בית משפט השלום

1.

בין הצדדים נכרת הסכם לפיו המשיבה תוכל להציג פרסומים של לקוחותיה על מסכי פלזמה ושלטים לתקופה שבין שנת 2004 לשנת 2008 בשדה התעופה באילת. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד המבקשת בה עתרה לחיוב המבקשת בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם בין הצדדים. לטענתה, בשנת 2005 שיפצה המבקשת את שדה התעופה ומן המועד בו החלו השיפוצים הופסקו הפרסומים, דבר שהביא לפגיעה בהכנסותיה כמו גם במוניטין שלה. המבקשת טענה כי מטעמי ביטחון היה הכרח בביצוע השיפוץ, כי המשיבה הייתה ערה לצורך זה וכי הוצעו לה שטחי פרסום חלופיים בשדה התעופה אך היא לא הייתה מעוניינת בכך.

2.

בית משפט השלום דחה את התביעה, וזאת בהתבסס על הראיות שהובאו בפניו ובמיוחד על בסיס העדויות שנשמעו לפניו ומהימנותן. במסגרת פסק דינו קבע בית משפט השלום כי ההחלטה על שיפוץ שדה התעופה הייתה החלטה מקצועית וראויה אשר באה להגן על ציבור הנוסעים. משכך, סבר בית משפט השלום כי היה על המשיבה לשתף פעולה ככל הניתן עם המבקשת בכל הקשור לביצוע עבודת השיפוץ. בית משפט השלום קבע כי דרישות המשיבה לקבל סכומים שונים כפיצויים, על רקע נסיבות המקרה, מהווה קיומו של חוזה בחוסר תום לב. בהקשר זה קבע בית משפט השלום כי המשיבה לא נתנה דעתה לצורך הבטיחותי בשיפוץ, ניסתה להיבנות ממנו ודחתה הצעות מתחשבות שהציגה המבקשת. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המשיבה ידעה אודות השיפוץ העתיד להתבצע. עוד נקבע כי המשיבה לא עשתה מאמץ ולא נקטה בפעולות שהיו יכולות לאפשר את המשך הפרסומים באולם הנוסעים החלופי לתקופת השיפוץ, ואף לא פעלה על מנת לדרוש את העלות הכספית שהייתה כרוכה בפעולות אלה מן המבקשת. משכך, נקבע כי המשיבה אף לא עמדה בחובת הקטנת הנזק.

הערעור לבית המשפט המחוזי ופסק דינו

3.

המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי המבקשת הפרה את ההסכם בין הצדדים וכי עליה לשפות את המשיבה בגין נזקיה. בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בסוגיית שיעור הנזק לבית משפט השלום.

במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי מסקנתו של בית משפט השלום לפיה המשיבה ידעה אודות השיפוץ העתיד להתבצע "איננה עומדת במבחן הביקורת" וכי עדויותיהם של עדי המבקשת שעל בסיסן הסיק בית משפט השלום מסקנה זו "ריקים מתוכן". בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד בהרחבה על ראיות שונות שהוגשו וכן על שעלה מחקירותיהם הנגדיות של אותם העדים, וקבע כי היה על בית משפט השלום להעדיף את גרסת המשיבה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא היה בהתנהלות המשיבה משום ביצוע בחוסר תום לב של ההסכם בין הצדדים וכי לא הייתה מוטלת עליה כל חובה להסכים להצעות הפשרה שהוצעו לה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי הייתה זו דווקא המבקשת שנהגה בחוסר תום לב כלפי המשיבה בכך שלא יידעה אותה שעתיד להתקיים שיפוץ ושלא ניהלה מו"מ למציאת מקום חלופי לתקופת הביניים. כן נקבע כי בכך הפרה המבקשת את ההסכם בין הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת

4.

המבקשת משיגה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי העומדת בבסיס הכרעתו כי הפרה את ההסכם בין הצדדים. בכלל זאת טוענת המבקשת כי לא הוסכם על מיקומו של אולם הנוסעים ועל כן לא היה משום הפרת ההסכם בקביעת אולם נוסעים חלופי עקב השיפוצים; כי לא נגרם למשיבה כל נזק מהעברת אמצעי הפרסום לאולם הנוסעים החלופי; כי העדים מטעמה היו מהימנים ולא קמה כל עילה להתערבות בית המשפט המחוזי בממצאי המהימנות אשר קבע לגביהם בית משפט השלום; וכי לא מוטלת עליה כל חובה להודיע למשיבה בכתב על ביצוע השיפוצים. בנוסף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי התעלם מן הנימוק הנוסף שעמד בבסיס החלטת בית משפט השלום ולפיו המשיבה לא עמדה בחובתה להקטין את נזקה משנמנעה מלהעביר את מתקני הפרסום לאולם הנוסעים החלופי. לבסוף, טוענת המבקשת כי קמה עילה להתערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת בשים לב למעמדה ולהשלכות התקציביות של קבלת תביעת המשיבה העלול להביא, על פי טענתה, לגרעון בתקציבה, וכן בשים לב להשלכות ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי על העדים מטעמה, עובדי ציבור.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה, אני סבור כי יש לדחות אותה, אף ללא קבלת תגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אינה ניתנת אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)]. המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם המקרים. טענות המבקשת ברובן מופנות כנגד התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והדבר אינו מקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו למשל: רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ' בן יעקב (לא פורסם, 2.8.2009), פסקה 8 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (לא פורסם, 4.1.2010); רע"א 1251/10 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו (לא פורסם, 7.3.2010); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 213 (מהדורה שנייה, תשס"ח-2008)]. יתר על כן, יתרת טענות המבקשת עניינן במסקנות אותן הסיק בית המשפט, מסקנות שאינן חורגות מגדר הסכסוך הפרטני בין הצדדים. אף אם נפלה טעות באופן בו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכות הנוגעות לעניינים אלו - ואיני מכריע שכך היה הדבר - אין הדבר כשלעצמו מקים עילה להתערבות בית משפט זה [ראו למשל: רע"א 5265/10 אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ נ' חברת רולן אנרגיה בע"מ (לא פורסם, 15.9.2010), פסקה 5 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 7708/10 משה בן דוד חברה לבניין בע"מ נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 18.11.2010), פסקה 5 להחלטתו של השופט ע' פוגלמן ]. עוד אציין כי איני מקבל את טענת המבקשת כי יש בהיותה רשות ציבורית, בגובה סכום התביעה או בעובדה כי נקבעו ממצאי מהימנות באשר לעובדיה כדי להביא להגמשת המבחנים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי התערב בממצאים העובדתיים ובממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מבלי שבחן, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, האם יש מקום להתערב בהם [למבחנים אלו ראו למשל: ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר- בית חולים "מאיר" , פ"ד נא(4) 687, 695 (1997); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב 1313 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי הוא סבר כי קמה עילה להתערבותו בפסק הדין. כך למשל ציין בית המשפט המחוזי כי קביעת בית משפט השלום לפיה המבקשת יידעה את המשיבה אודות ביצוע השיפוצים "איננה עומדת במבחן הביקורת" וכי תצהירי עדי המבקשת "ריקים מתוכן". אעיר כי התערבות בית המשפט המחוזי בקביעות אחרות בפסק דינו של בית משפט השלום איננה התערבות בממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות אלא בקביעות משפטיות. כך למשל באשר למשמעות המשפטית הנלווית לדחיית הצעות הפשרה על ידי המשיבה וכך למשל באשר לשאלה האם עלתה התנהלות המשיבה כדי ביצוע ההסכם בין הצדדים בחוסר תום לב. טענות המבקשת הנוגעות לשאלת קיומו של נזק מקומן להתברר במסגרת הדיון שעתיד להתנהל לפני בית משפט השלום בסוגיית הנזק.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.