רע"א 8984-23 רע"א 8984-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט ארנון דראל) מיום 7.8.2023 בת"א 8851-03-20, במסגרתה נדחו בקשותיו של המבקש לדחות את התביעה שהגיש נגדו המשיב על הסף.

1.בין המבקש, עו"ד עמוס גבעון (להלן: עו"ד גבעון), לבין המשיב, עו"ד אמג'ד ג'אבר (להלן: עו"ד ג'אבר), מתנהלים הליכים משפטיים רבים, אשר "המשגה הגורלי" שהצמיח אותן הוא שיתוף פעולה מקצועי שהתנהל ביניהם, ואשר עוגן בהסכם שותפות מקצועית וחלוקת שכר טרחה שנחתם בשנת 2008, במסגרתו העביר עו"ד ג'אבר לטיפולו של עו"ד גבעון את ענייניהם של לקוחות שגייס, בתמורה לחלק משכר הטרחה לו היה זכאי הראשון (להלן: ההסכם). התביעה הראשונה שהגיש עו"ד ג'אבר נגד עו"ד גבעון, נסובה סביב טענה להפרת ההסכם על ידי עו"ד גבעון (ת"א 39730-01-13. להלן: התביעה הראשונה). תביעה זו התקבלה בפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) מיום 12.10.2018, אשר קבע כי על עו"ד גבעון לשלם לעו"ד ג'אבר סכום של 1,030,029 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל (להלן: סכום הפיצוי ו-פסק הדין, בהתאמה. יצוין כי ערעור שהגיש גבעון על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה ביום 16.5.2019 (ע"א 61411-11-18; כב' השופטים רפאל יעקובי, משה בר-עם ו-חנה מרים-לומפ). בקשת רשות ערעור שהוגשה על הכרעה זו נדחתה אף היא ביום 2.7.2019 (רע"א 4075/19; השופט מני מזוז)). בחלוף שנתיים ממועד מתן פסק הדין, ביום 4.3.2020, הגיש עו"ד ג'אבר נגד עו"ד גבעון תביעה שנייה, במסגרתה נטען, בתמצית, כי גבעון לא שילם לג'אבר את מרבית סכום הפיצוי לו הוא זכאי מתוקף פסק הדין, שהפך לחלוט, וכן להפרות נוספות של ההסכם, ועל כן ג'אבר תבע ממנו סעדים כספיים שונים, וכן את קבלתם של צווי עשה (להלן: התביעה השנייה).

2.מאז הוגשה התביעה השנייה, הוגשו בקשות רבות לבית המשפט קמא מזה ומזה, אשר על חלקן הוגשו ערעורים ואף בקשות רשות ערעור, באופן אשר הביא לריבוי הליכים הן בערכאות הדיוניות הן בבית משפט זה (ראו לדוגמה, ובין היתר: ער"א 1449/21 (השופט דוד מינץ); רע"א 8253/20 (כב' הרשמת ליאור משאלי שלומאי); ער"א 169/23 (השופט דוד מינץ)). בתוך כך, הוגשו חמש בקשות שונות מטעם עו"ד גבעון לבית המשפט קמא במסגרתן התבקש סילוקה על הסף של התביעה השנייה. זאת, מחמת עילות שונות: אי תשלום מלוא האגרה; ניסוח מעורפל של הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה; התיישנות; מעשה בית דין ומיצוי עילה.

3.חמש בקשות אלה נדונו במאוחד במסגרת ההחלטה מיום 7.8.2023, לצד בקשות נוספות מזה ומזה, והן נדחו כולן כאחת. בתוך כך, צוין כי כתב התביעה וכן הסעדים המבוקשים במסגרתו הם ברורים ומתוחמים; כי לא נפל כל פגם בתשלום האגרה מטעם עו"ד ג'אבר; וכי אין מקום לסלק את התביעה על הסף. כך, לאור הקיצוניות שבסעד של סילוק תביעה על הסף, ובמיוחד לאור ההתנהלות המאפיינת את הצדדים בתיק – המגישים בקשות רשות ערעור על כל החלטת ביניים שניתנת בעניינם, באופן אשר הביא למצב בו חלפו מעל לשלוש וחצי שנים מאז הוגשה התביעה, ואילו הדיון לגופם של דברים טרם החל. עוד הודגש, כי הבירור העובדתי הנדרש בתיק הינו ממוקד באופן יחסי, משהוא מתמקד ביחסים המקצועיים שהתקיימו בין הצדדים לבין לקוחותיהם המשותפים. משכך, ניתן לבררו בצורה יעילה, תוך ייתור של העיסוק בבקשות השונות לדחיית התביעה על הסף. כך במיוחד, לאור העובדה כי הכרעה בכל אחת מבקשות הסילוק שהוגשו בנפרד לא תייתר את הדיון, לאור היוותרותם של נושאים נוספים שיצריכו הכרעה, וממילא קיימת חפיפה מסוימת בין הבירור העובדתי הנדרש לצורך הכרעה בבקשות לסילוק על הסף לבין הבירור העובדתי הנדרש לצורך הכרעה בתביעה גופה. עוד צוין, למעלה מן הצורך, כי מכל מקום, הטענות לעניין התיישנות, מעשה בית דין ומיצוי עילה הן טענות מוקשות בנסיבות העניין, אשר סיכוייהן להתקבל, על פני הדברים, אינו גבוה. לאור האמור, הבקשות לדחיית התביעה השנייה על הסף נדחו, תוך שהובהר כי כלל טענותיו של עו"ד גבעון בהקשר זה שמורות לו, וכי ההכרעה בהן תיעשה בשלב מאוחר יותר של ההליך או בסיומו (בעת מתן פסק הדין בתביעה).

4.בבקשת רשות הערעור מלין עו"ד גבעון על ההחלטה האמורה, תוך שהוא חוזר על טענותיו לעניין דחיית התביעה השנייה על הסף מחמת התיישנות, מיצוי עילה ומעשה בית דין. עו"ד גבעון מדגיש, כי התביעה השנייה "ממחזרת", רובה ככולה, את הטענות אשר נדונו והוכרעו זה מכבר בתביעה הראשונה ואשר התמקדו בהפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים. משכך, הרי שעו"ד ג'אבר מיצה את העילה המרכזית והעיקרית שעמדה לו – הפרת ההסכם על ידי עו"ד גבעון – ואין הוא יכול לתבוע סעדים נוספים בגינה במסגרת תביעה מאוחרת נוספת. מכך נובע כי קם מעשה בית דין ביחס לנטען במסגרת התביעה השנייה, ואין לתת יד לניסיונותיו השונים של עו"ד ג'אבר לקנות לו אחיזה בעילות תביעה עצמאיות וחדשות, שלא כדין. לבסוף, עו"ד גבעון מדגיש כי היה מקום לדחות את התביעה השנייה על הסף גם מחמת התיישנות, שכן בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, טענת ההתיישנות אינה מצריכה כל בירור עובדתי וניתן בנקל להכריע בה – ולקבלה – כבר בשלב זה. כך, משום שאף לשיטתו של עו"ד ג'אבר, מועד הפרת ההסכם בינו לבין גבעון ארע כבר בחודש דצמבר 2012, קרי, מעל ל-7 שנים ממועד הגשת התביעה השנייה.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתשובה. הלכה מושרשת היא כי סילוק על הסף המביא למחיקה או לדחייתה של תביעה טרם זו התבררה לגופה, הוא סעד קיצוני, ועל כן הוא שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש כי התובע יקבל את הסעד המבוקש על ידו. בהתאם לכך נקבע כי מקום בו הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחייבת בירור עובדתי מורכב, הדבר מצדיק, ככלל, את דחיית הבקשה האמורה ואת בחינתן של הטענות שהועלו בה במסגרת ההליך גופו (ראו מני רבים: רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקאות 21-20 והאסמכתאות שם (17.11.2021); רע"א 1504/22 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פסקה 10 (17.3.2022) (להלן: רע"א 1504/22)). על המקרים החריגים שיצדיקו מתן סעד קיצוני של סילוק על הסף נמנים החלטות שנפלה בהן טעות מהותית, או שמתעורר בהן חשש להליך סרק, הקשור בהשקעת משאבים יוצאת דופן (רע"א 4951/20 המשביר 365 בע"מ נ' טורבו טקסטיל בע"מ, פסקה 12 (6.12.2020); רע"א 1504/22, שם). לא מצאתי כי המקרה שלפניי משתייך למקרים נדירים אלה.

6.בענייננו, בית משפט קמא ציין כי התנהלותם העקבית של הצדדים בהארכת וסרבול ההתדיינויות ביניהם מובילה למצב בו יהיה דווקא בבירור עובדתי של המחלוקת העיקרית כדי לחסוך בעלויות ובזמן – הן עבור הצדדים הן עבור בתי המשפט על ערכאותיהם השונות. ודוק, עיון במערכת "נט המשפט" אכן מעלה כי למרות שהתביעה השנייה הוגשה לפני קרוב ל-4 שנים, כתב ההגנה הוגש אך לאחרונה (ביום 7.12.2023, לאחר שאורכו הוגבל ל-30 עמודים), ואילו התיק רווי באינספור בקשות והודעות מטעם הצדדים (59 במספר). בנסיבות אלה, מובן איפוא מדוע סבר בית משפט קמא כי "במקרה שלפנינו, שהוא מקרה חריג [...] הכרעה נקודתית באשר לטענה זו או אחרת אינה מקדמת את ההליך בדבר, ותביא לסרבול נוסף שלו" (פסקה 39 להחלטה). משכך, לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטתו של בית משפט קמא, לא כל שכן טעות מהותית (ראו והשוו: רע"א 5477/22 אבוקרת נ' אקסודוס פרימיום 2015 בע"מ, פסקה 10 (14.11.2022)). למעשה, אף לא עלה בידי עו"ד גבעון להוכיח כי דחיית הבקשות לסילוק על הסף יובילו לניהולו של הליך סרק. אדרבה, בית המשפט קמא ציין, כאמור, כי יהיה דווקא בניהולן של בקשות אלה כדי לפגוע ביעילות הכוללת של ההליך, שכן הן מצריכות בירור עובדתי בפני עצמן. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל עילה המצדיקה, ולוּ בדוחק, את התערבות ערכאת הערעור.

7.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את התנהלותו הדיונית של המבקש, מחד גיסא, ואת העובדה שלא נתבקשה תשובה, מאידך גיסא.