רע"א 9093/11 טרולו ישראל בע"מ נ. נועם כהן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון ) בע"א 13159-11-09 מיום 6.11.2011 בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' קלוגמן ) מיום 31.8.2009 בו נדחו תביעות לביצוע שטרות שהגישה המבקשת כנגד המשיב.

רקע והליכים קודמים

1.

שבעה שיקים בסך כולל של 91,000 ש"ח נמשכו על ידי המשיב (להלן: השיקים ), חלקם לפקודת חברת מאמז פאשן בע"מ וחלקם לפקודת חברת מיטג פאשן (2005) בע"מ (שתי החברות יקראו להלן: החברות ). בעלי המניות בחברות היו ניסים מלאך ואליאסף ציון ואחד מהם מסר את השיקים לניכיון אצל המבקשת שהיא חברה שעיסוקה בניכיון שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות. לאחר שהשיקים חוללו הגישה המבקשת תביעות לביצועם ובעקבות התנגדות לביצוע השטרות שהגיש המשיב הועבר הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

2.

בתביעתה, טענה המבקשת כי השיקים סוחרו לה במסגרת עסקת ניכיון בינה לבין החברות, כי היא אוחזת כשורה בשיקים וכי אף נתנה בתום לב ערך בעד השיקים. המשיב טען כי השיקים נמסרו לחברות על מנת להבטיח תשלום בגין סחורה של מותג מסויים שסופקה לו על ידי אחת החברות במסגרת עסקת קונסיגנציה, לאחר מכירתה של הסחורה. המשיב הוסיף וטען כי בשנת 2007, לאחר שהבעלות במותג הועברה בין החברות, בוטלה ההתקשרות האמורה כשבמקומה נחתם הסכם חדש בינו לבין החברה שרכשה את הבעלות במותג במסגרתו נקבע כדלקמן: התשלום בגין הסחורה שימכור ייעשה באמצעות העברת הפדיון היומי שיצטבר בגין המכירה; הוא יפקיד ערבות בנקאית להבטחת התשלום בגין הסחורה; ויוחזרו לו השיקים שהפקיד במסגרת ההתקשרות הקודמת. המשיב טען כי על אף שהוא המציא ערבות בנקאית ועל אף שההתחשבנות בין הצדדים נעשתה באופן יומי כפי שהוסכם, החברות ובעלי המניות לא עמדו בהתחייבותם ולא החזירו לו את השיקים. על יסוד האמור נטען כי השיקים ניתנו על תנאי לביטחון בלבד, כי לא ניתנה כל תמורה בעדם על ידי החברות, וכי המבקשת ידעה היטב שסיחורם של השיקים נעשה מבלי שניתנה תמורה בעדם הן נוכח היכרותה את ענף ההלבשה, הן נוכח היכרותה את שיטת העבודה של החברות והן נוכח הכרותה האישית עם בעלי המניות. על יסוד האמור נטען כי המבקשת אינה אוחזת כשורה, כי היא אינה תמת לב וכי לא ניתנה תמורה בעד השיקים ולכן יש לדחות את תביעותיה.

3.

בית משפט השלום דחה את תביעות המבקשת.

על יסוד עדות המשיב, אותה מצא בית משפט השלום כמהימנה, נקבע כי השיקים ניתנו על ידי המשיב על תנאי כביטחון להבטחת התשלום בגין הסחורה לאחר שנמכרה. עוד נקבע כי החל משנת 2007 הפכה ההתחשבנות בין הצדדים, כטענת המשיב, ליומיומית והובטחה באמצעות הפקדת ערבות בנקאית. על יסוד האמור נקבע כי לא ניתנה כל תמורה בעד השיקים וכי למעשה סיחורם למבקשת עלה כדי רמאות שכן נעשה תוך הפרת ההסכם בין החברות לבין המשיב שכן אלו נועדו לשמש לביטחון בלבד. מכאן פנה בית משפט השלום לבחון האם המבקשת אוחזת כשורה בשיקים. לעניין מתן ערך בעד השטר, נקבע כי המבקשת לא הציגה הוכחות מספיקות מהן ניתן ללמוד על ייחוס תמורה ספציפית בגין השיקים שסוחרו וכי אין די בכרטסת ניהול החשבונות של החברות. לעניין תום ליבה של המבקשת, נקבע כי בנסיבות המקרה - נוכח עיסוק המבקשת, היכרותה עם החברות ובעלי המניות והימנעותה מלבדוק האם ניתנה תמורה בעד השיקים - יש לקבוע כי לא הייתה תמת לב.

4.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. בית המשפט המחוזי נמנע מלהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום הנוגעים לנסיבות שליוו את מסירת השיקים מן המשיב לחברות תוך שהוא קובע כי לא קמה עילה להתערבותו בהם. עוד נקבע כי נוכח קביעתו של בית משפט השלום לפיה סיחור השיקים למבקשת נגוע במרמה, היה על המבקשת להוכיח כי היא אוחזת כשורה וכי לא קמה עילה להתערבות בקביעותיו של בית משפט השלום כי לא עמדה בנטל זה בהעדר הוכחה מספקת למתן תמורה ונוכח הראיות שהובאו באשר להיכרות בינה לבין החברות המעידות על חוסר תום ליבה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקשת

5.

המבקשת טוענת כי בניגוד לקביעות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, לא הוכח כשלון תמורה מלא על ידי המשיב וכי למעשה היה מקום לקבוע כי למשיב הועברה סחורה באופן שוטף על ידי החברות המהווה תמורה בעסקת היסוד. לעניין זה מפנה המבקשת לסתירות שעל פי הטענה מצויות בעדות המשיב. בנוסף, משיגה המבקשת על הקביעה לפיה השיקים נמסרו לחברות על תנאי ולביטחון בלבד. בהקשר זה נטען, תוך הפניה לעדויות מטעם המשיב, כי בהתאם להסכמת המשיב והחברות השיקים היו אמורים להיפרע בכל מקרה, כאשר נערכת התחשבנות נוספת ונפרדת בהתאם להיקף הסחורה שנמכרה על ידי המשיב. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נתנה תמורה בעד השטר שסוחר לה וכי נוכח החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] היה על המשיב להוכיח אי מתן תמורה על ידה - דבר שלא עלה בידו להוכיח. עוד משיגה המבקשת על הקביעה כי לא עמדה בנטל הוכחת מתן התמורה בעד השטרות וכי לא הוכח תום ליבה. לעניין מתן רשות ערעור, טוענת המבקשת כי המקרה מעורר שלוש שאלות החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי: באשר לתום הלב הנדרש לצורך אחיזה כשורה; באשר לאפשרות כי צד יוכר כאוחז כשורה אם נתן תמורה לאחר סיחור שטר לידיו וקודם לנפילת הפגם בשטר; באשר לאפשרות כי זיכוי חשבון בגדר עסקת ניכיון יוכר כמתן ערך בעד שיק.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם מקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה מטעמי צדק מחשש לגרימת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3)123 (1982)]. הלכה זו, בשילוב עם

הזכות הנתונה לבעלי דין לערער פעם אחת על פסק דין שניתן נגדם פעם אחת, יוצרת איזון בין ההכרח לשים סוף להתדיינות בין צדדים - הן מנקודת מבטם של בעלי הדין והן מנקודת המבט של ניהול משאבי מערכת בתי המשפט - לבין הצורך להכריע מקום בו קיימות הלכות סותרות או יש צורך, משיקולים החורגים מגדר עניינם של הצדדים (ציבוריים או משפטיים), בהכרעה מחייבת של בית משפט זה. על רקע זה, ברי כי לא תינתן רשות ערעור באותם מקרים בהם נטען לטעות ביישום הלכה קיימת ככל שהמבקש אינו מצביע על שאלה החורגת מגדר עניינו הקונקרטי וככל שהוא אינו מצביע על צורך בהתערבות בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין [ראו והשוו: רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011), בפסקה 7 להחלטת השופט ע' פוגלמן ; רע"א 2613/11 שלום נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 11.10.2011)], בפסקה 3 להחלטת השופט נ' הנדל ); גיא שני "רשות לערער על בקשת רשות לערער (בגלגול שני)" עיוני משפט ל(1) 71 (2006)].

ובאשר למקרה שלפני, הרי שטענות המבקשת, על אף הניסיון להציג אותן כעקרוניות, אינן אלא השגה על אופן יישום הדין וההלכה הנוהגת באשר לסוגיות ספציפיות בדיני שטרות על ידי בית משפט השלום ועל ידי בית המשפט המחוזי וכאמור בטענות אלה כשלעצמן אין כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" וזאת אף אם נפלה טעות ביישום הדין ובהיעדר השלכה של טעות זו על שאלות עקרוניות החורגות מן העניין הקונקרטי. אוסיף ואעיר כי חלק מטענות המבקשת אף אינן נוגעות לטעויות ביישום הדין אלא מהוות השגה על אי התערבות ערכאת הערעור, קרי בית המשפט המחוזי, בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. בטענות אלה בודאי שאין להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 6334/06 חסאן נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון (לא פורסם, 28.1.2007), בפסקה 4 להחלטת השופטת ע' ארבל ; רע"א 2750/11 באיבסקי נ' י.ע.ש.ב.ד בע"מ (לא פורסם, 15.5.2011), בפסקה 6 להחלטת השופט ע' פוגלמן ).

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.