רע"א 91-23 רע"א 91-23

לפניי בקשת רשות ערעור על מספר החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת הדס עובדיה) בת"א 20282-12-21, שניתנו בין הימים 23.11.2022-19.12.2022, ועיקריהן התניית המשך קיומו של ההליך בהפקדת ערובה, וכן מתן הוראות בעניין אופן ניהול ההליך בכללותו.

1.המבקשת, קפלן את לוי בע"מ (להלן: המבקשת), היא חברת ניקיון שסיפקה שירותי טֵאוּט רחובות וכוח אדם למשיבות. חברת י.ב שיא משאבים בע"מ היא חברת האם של המבקשת (להלן: חברת משאבים. שתי החברות יחדיו יכונו להלן: החברות). במהלך השנים 2021-2018 הגישו החברות חמש תובענות כנגד רשויות ציבוריות שונות (להלן: הרשויות הנתבעות) (ת"א 37904-10-18; ת"א 31206-11-18; ת"א 34675-01-19; ת"א 17991-01-20; ו- ת"א 44692-03-21. חמש התביעות יכונו להלן: התביעות). במסגרת התביעות התבקש שיפוי על תשלומים בגין "היטל על העסקת עובד זר" ששילמו החברות, בטענה כי תשלומים אלו הוטלו עליהן בניגוד להוראות המכרזים שעל בסיסם החברות הועסקו על ידי הרשויות נתבעות. ביום 19.8.2021 נקבע כי מטעמי יעילות, וכן בכדי להימנע מהכרעות סותרות, כל התביעות יימחקו, כאשר על החברות לרכז את כלל דרישותיהן לשיפוי כאמור בכתב תביעה אחד, הכולל את מלוא הסעדים המבוקשים על ידיהן מהרשויות הנתבעות, וזאת לצד ביצוע תיקונים נוספים.

2.בהתאם לאמור, החברות הגישו ביום 9.12.2021 את תביעתן מושא הבקשה דנן (להלן: התביעה המאוחדת), אשר במסגרת ניהולה הוגשו בקשות ותגובות למכביר. בתוך כך, ולאור התמונה שעלתה מתצהירי החברות לפיה מצבן הכלכלי בכי רע, משהן נטולות הכנסה, נכסיהן מעוקלים, וכן משום שלחובתן עומדים חובות ועיקולים בשיעורים גבוהים למדי – ביקשו המשיבות להורות לחברות להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן, במידה והתביעה המאוחדת תידחה. ביום 23.11.2022 הורה בית משפט קמא לחברות להפקיד ערובה לבית המשפט בסך של 50,000 ש"ח עבור כל משיבה (200,000 ש"ח בסך הכול. להלן: הערובה), וזאת עד ליום 25.12.2022. עוד נקבע בהחלטה זו כי ככל שלא תופקד הערובה עד למועד האמור, התביעה המאוחדת תימחק (להלן: ההחלטה בעניין הפקדת הערובה).

3.למחרת, ביום 24.11.2022, הודיעה המשיבה 4 לבית משפט קמא כי נגד חברת משאבים ניתן צו לפתיחת הליך חדלות פירעון (חדל"ת 2807-12-21), ועל כן מונה לה נאמן מטעם בית המשפט (להלן: הנאמן). לאור התפתחות זו, ביקשה המשיבה 4 לקבל הוראות מבית המשפט באשר לאופן בו תנוהל התביעה המאוחדת (להלן: הבקשה למתן הוראות). בית משפט קמא קבע כי תגובות הצדדים, ובכלל זאת תגובת הנאמן, מתבקשות בסוגיה. יוער כי ביני לביני, ביום 27.11.2022 נדחתה בקשתן של החברות לעיון מחדש בהחלטה בדבר איחוד התביעות, ובקשת רשות הערעור דנן תוקפת אף דחייה זו (להלן: ההחלטה מיום 27.11.2022).

4.בהמשך למתואר, החברות הגישו שתי בקשות אשר עניינן עיון מחדש הן ברכיב ההחלטה בעניין הפקדת הערובה הנוגע לתוצאות אי-הפקדתה והן בהחלטה מיום 27.11.2022, ואלו נדחו בהחלטה מיום 30.11.2023. ואולם, ביום 12.12.2022 הוגשה בקשה נוספת לעיון מחדש בשתי ההחלטות האמורות (בקשה מס' 59), ובית משפט קמא ביקש את תגובת הנאמן בעניין, וכן את תגובותיהן של כלל המשיבות (להלן: הבקשה לעיון מחדש). עיון בנט המשפט מעלה, כי בעוד שתגובותיהן של המשיבות לבקשה לעיון מחדש התקבלו, עמדתו של הנאמן – הן ביחס לבקשה למתן הוראות והן ביחס לבקשה לעיון מחדש (להלן: הבקשות) – לא נמסרה עד למועד הגשת בקשת רשות הערעור, ולמעשה טרם נמסרה עד למועד כתיבת שורות אלה. יצוין כי ביום 23.3.2023 הגיש הנאמן (עו"ד אורן הראל) בקשה "למתן ארכה נוספת בת 60 ימים לשם הפקדת ערובה ולהגשת הודעה בדבר ניהול ההליך". ביום 2.4.2023 נענה בית המשפט קמא לבקשה זו, ונתן ארכה כמבוקש עד ליום 11.6.2023.

5.בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה בפני בית משפט קמא. בתוך כך, היא גורסת כי בית משפט קמא פעל בניגוד לדין כאשר התנה את אי-מחיקתו של ההליך בהפקדת הערובה, וזאת במיוחד לאור העדכון בדבר הליך חדלות הפירעון שנפתח כנגד חברת משאבים. בנוסף, המבקשת סבורה כי נוכח מצב הדברים העדכני יש להורות על "פיצול התביעה", כלשונה, באופן שתביעותיה של המבקשת יופרדו מתביעותיה של חברת משאבים.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבות.

7.טעם מקדמי לדחיית בקשת רשות הערעור הוא שבית משפט קמא טרם אמר את מילתו האחרונה בשאלה כיצד ינוהל ההליך, בהינתן הצו לפתיחה בהליכי חדלות פירעון שניתן נגד חברת משאבים. כפי שעולה מהמתואר לעיל, שתי בקשות שהוגשו בהליך קמא – הבקשה לעיון מחדש והבקשה למתן הוראות – עודן תלויות ועומדות בפני בית המשפט המחוזי, כאשר עמדת הנאמן ביחס אליהן טרם נמסרה. בקשות אלו עוסקות באופן בו ינהל בית משפט קמא את ההליך נוכח השינוי במצב הדברים שחל לאחר מתן ההחלטה בעניין הערובה, ובהינתן שסוגיה זו טרם הוכרעה – פשיטא כי אין טעם להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא בשלב זה (ראו: רע"א 1602/16 אשתיוי נ' בר-רבי, פסקה 1 (17.3.2016); רע"א 2247/22 קצבורג נ' רון גיא חברה לבניה אדריכלות והנדסה בע"מ, פסקה 2 (3.4.2022)).

8.זאת ועוד, דין טענות המבקשת ביחס לאופן ניהול ההליך להידחות אף ללא קשר לבקשות התלויות ועומדות בפני בית משפט קמא. ראשית, ההחלטה בדבר איחוד התביעות מצויה בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלו (ראו, למשל: רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק ואח', פסקה 12 (23.4.2013); רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פסקאות 7-6 (17.1.2021) (להלן: עניין מידי)). בהינתן שבמקור הוגשו חמש תביעות נפרדות בעילות דומות, נראה שאכן היה טעם באיחודן, ומשכך, המקרה דנן בוודאי לא נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. אכן, צו פתיחת ההליכים שניתן נגד אחת מהתובעות מהווה נסיבה חדשה אשר עשויה להשפיע על האופן בו ראוי לנהל את ההליך, אך כאמור – בית משפט קמא טרם הכריע בעניין זה.

8.לבסוף, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף בכל הנוגע להחלטות בית משפט קמא ביחס לתוצאותיה של אי-הפקדת ערובה. סמכותו של בית המשפט להורות על הפקדת ערובה, ולהתנות את המשכו של ההליך בהפקדה זו מעוגנת בדין, והיא נובעת, ביחס לתובעת שהיא חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, מהוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (וזאת בצד ההסדר כללי בעניין ערובה להוצאות הנתבע, הקבוע כיום בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018). בית משפט זה עמד על הפרשנות הראויה לסעיף האמור, וקבע באופן חד וברור כי בית משפט רשאי להורות על מחיקת תביעה בגין אי-מילוי הוראה שיפוטית להפקדת ערובה (ראו: רע"א 7687/18 רשות המסים נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, פסקאות 27, 30 לחוות דעתי (15.7.2020)). ודוק, שלא כטענת המבקשת, סמכותו האמורה של בית המשפט חלה בכל תביעה שהוגשה על ידי חברה בעירבון מוגבל (בע"מ), ואינה מוגבלת אך לתוצאתה של אי הפקדת ערובה במסגרת ערעורי מס (שם). לעניין שיקול הדעת בהפעלת סמכות זו, הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות הנתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, ומשכך ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהן, ותעשה זאת רק במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (רע"א 4339/19 קילקר נ' נועם, פסקה 12 (27.8.2019); רע"א 7799/20 רומנו נ' עיריית נתניה, פסקה 8 (24.11.2020)). בהינתן ריבוי הבקשות שהוגשו בתיק זה ומצבן הכלכלי של החברות, אין מקום לומר כי מקרה זה נמנה עם המקרים האמורים, ובלאו הכי המבקשת אף לא טענה לכך.

9.למען הסר ספק אבהיר כי לעת הזו, לאור החלטת בית המשפט קמא מיום 2.4.2023, נדחה לבקשת הנאמן המועד להפקדת הערובה עד ליום 11.6.2023, וזאת הן ביחס לחברת משאבים והן ביחס למבקשת. למותר לציין כי לבית המשפט קמא מסורה הסמכות לתת כל הוראה שימצא לנכון לעניין אופן ניהול הדיון והפקדת הערבויות בתום הארכה האמורה.

10.לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.