רע"א 9572/01 חביב דדון נ. יעקב וייסברג

בפניי בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ולהפחתתו.

1.הבקשה הוגשה ביום 27.2.02. היא הוגשה לאחר שחלף יותר מחודש וחצי מן המועד האחרון להפקדת ערבון, ולאחר שנתקבלה אצל המבקש התראה על רישום ההליך לדחייה באין הפקדת ערבון. בבקשה נטען, כי ההשתהות בביצוע הפקדת הערבון נובעת ממצבו הכספי של המבקש ומכך שטרם קיבל חזרה לידיו ערבון שהפקיד בבית משפט קמא, בסך 15,000 ₪.

2.נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב(3) 625).

בעניין

רוזן נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו. אינטרס זה הוא בעל משקל רב, גם כאשר מדובר בהגשת בקשת רשות לערער, להבדיל מערעור בזכות, הנתון כזכות חוקתית ביחס לכל פסק דין (ראו סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שיפגע ביכולתו לדעת תוך פרק זמן מתקבל על הדעת מהו מצבו ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. ברם, דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

3.כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי?

המבקש איחר לפנות לבית המשפט בבקשת הארכה. טעמו, כי המתין להשבת ערבון שהפקיד בבית משפט קמא, אינו יכול להצדיק את האיחור האמור, הואיל ומתברר כי המבקש חוייב בהוצאות בבית משפט קמא, וכי המשיב הטיל עיקול על הערבון שהופקד במסגרת הליכי גבייה בהוצאה לפועל לגבי חוב שחב לו המבקש. אף טענתו של המבקש בדבר מצוקתו הכלכלית אינה יכולה להצדיק את האיחור האמור, הואיל וטענה זו נטענה בלא שהונחה לה ולו תשתית ראשונית, הן בטיעון והן בתיעוד, הנוגע להכנסות המבקש, הוצאותיו ונכסיו.

עם זאת, נראה לי כי התוצאה של דחיית ההליך כולו, בלא שניתנה למבקש האפשרות להישמע, אינה תוצאה מידתית העולה בקנה אחד עם חומרת המחדל בו מדובר. תוצאה זו אף אינה מתחייבת, בשלב הנוכחי, על מנת להגן על זכותו של המשיב לכך שההליך בעניינו יגיע לכדי סיום בתוך זמן סביר. אכן, המבקש לא פנה בבקשה לדחיית ההליך באין הפקדת ערבון בטרם ניתנה ההתראה למבקש על רישום ההליך לדחייה, ובטרם הגיב המבקש להתראה זו. איני מקל ראש באיחורו של המבקש, אשר היה איחור ניכר בנסיבות העניין. עם זאת, איני סבור כי הוא עולה בנסיבות העניין כדי זלזול בבית המשפט, ונראה לי כי ניתן לאפשר למבקש למצות את האפשרויות לגיוס סכום הערבון, על מנת שיינתן לו יומו בפניי בית המשפט. לפיכך, אני מאריך למבקש את המועד להפקדת ערבון, באופן שהערבון יופקד בתוך 30 ימים מיום קבלתה של החלטה זו. ימי פגרת הפסח יבואו במניין הימים האמורים.

אשר לגובה הערבון. כאמור, טענת המבקש למצוקה כלכלית נטענה בלא שהונחה לה התשתית המינימלית הנדרשת לשם כך. היא אף נסתרת בטענות שונות של המשיב. לא מצאתי מקום להפחתת הערבון גם בעקבות עיון בבקשת הרשות לערער ונספחיה. סכום הערבון שנקבע תואם את סכום ההוצאות אשר נקבע בסוג זה של הליכים, ומה גם שהמבקש מעורר, בבקשתו, לא רק את עניינה של ההחלטה נשוא בקשת הרשות לערער, אלא גם את עניינן של החלטות קודמות שניתנו במסגרת ההתדיינות בין הצדדים. במצב זה, איני רואה מקום להפחתת הערבון שנקבע. המבקש יפקיד, אפוא, ערבון ב סכום של 20,000 ₪ תוך המועד הקבוע לעיל.