רע"א 997/16פלוני נ. מנורה - חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.1.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 12332-10-15 (כב' הנשיא ד"ר א' אברהם, והשופטים

א' קולה ו ד' צרפתי ), בגדרו התקבל ערעור המשיבה על "פסק דינו" בעניין החבות של בית משפט השלום בנצרת מיום 11.12.2014 בת"א 30653-01-13 (כב' השופטת הבכירה ר' נדאף ), אשר קבע כי אירוע בו נגרמו למבקש נזקי גוף מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

רקע והליכים קודמים

1.המבקש, נהג משאית במקצועו, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים נגד המשיבה, מבטחת המשאית, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים בה היה מעורב. בתביעה נטען, כי ביום 9.3.2012, עצר המבקש את המשאית בה נהג לצד הדרך על-מנת לכוון את מצלמת "הרוורס", לאחר שמוקדם יותר, במהלך נסיעתו, הבחין שהמצלמה אינה מכוונת באופן תקין. לצורך התיקון עלה המבקש לגג המשאית, מעד ונפל ארצה, וכתוצאה מכך נחבל במרפק ידו השמאלית. המבקש טען כי תיקון המצלמה מוגדר כ"טיפול-דרך" או "תיקון-דרך" כמשמעותם בסעיף 1 לחוק הפיצויים, ומאחר ונפצע בעת התיקון יש להגדיר את האירוע כ"תאונת דרכים".

2.לטענת המשיבה, ענייננו אינו בגדר תאונת דרכים, מאחר שהמבקש לא הוכיח שהתיקון בוצע באופן שניתן להגדירו "תיקון דרך", ובעיקר שהתיקון בוצע במהלך נסיעתו, וזאת נוכח ממצאים עובדתיים אשר מצביעים על ביצוע התיקון טרם הנסיעה.

3.בית משפט השלום נתן אמון בגרסתו של המבקש אודות אופן התרחשות האירוע, תוך שקבע כי אין בסתירות השונות בין הגרסאות שמסר בחקירה אודות האירוע אשר בוצעה על-ידי חוקר ביטוח ובעת מתן עדותו, כדי לפגוע באמינותו של המבקש. משכך, נקבע כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, וזאת לאחר שנקבע כי נתקיימו ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה על-מנת שהאירוע ייחשב "תיקון דרך" - התיקון התרחש במהלך הנסיעה; התיקון היה נדרש עקב אירוע פתאומי; אין מדובר בתקלה אשר מצריכה טיפול על-ידי איש מקצוע; והתיקון התבצע בכלי הרכב עצמו. בהתאם לכך נקבע, כי המבקש זכאי לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים.

4.להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר שניתן "פסק הדין החלקי", הגיעו בעלי הדין להסכמה בעניין סכום הפיצויים בגין נזקי הגוף, תוך שמירה על זכותם לערער על החלטת בית המשפט להגדיר את האירוע כ"תאונת דרכים". הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. בשולי הדברים ייאמר, כי ההחלטה שקבעה כי מדובר ב"תאונת דרכים" לא היתה בגדר "פסק דין" או "פסק דין חלקי". מדובר בהחלטת ביניים, שאינה פסק דין כלל ועיקר, שכן נוכח הקביעה שמדובר בתאונת דרכים, נותר התיק פתוח וההתדיינות בגדרו לא נסתיימה לאחר אותה קביעה. אכן, נפסק לא פעם שהקובע לעניין אפשרויות ההשגה בערכאת הערעור אינו הכינוי שניתן על-ידי בית המשפט ("פסק דין" או "החלטה"), אלא מהות ההחלטה, אך מוטב לדייק בכותרת ולו כדי לא להכשיל בעלי דין בכל הנוגע לזכויותיהם להשיג על ההחלטה בערכאת הערעור.

5.כלפי "פסק דינו החלקי" של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורה טענה המשיבה, כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים בשל שתי סיבות עיקריות. ראשית, תיקון המצלמה לא היה נחוץ להמשך הנסיעה, ולכן אין מדובר בתיקון דרך. שנית, האירוע לא התרחש במהלך הנסיעה מאחר והתיקון בוצע בתחנת דלק ולא בשולי הדרך.

6.בית משפט קמא סבר כי מדובר במקרה הנמנה על המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, וזאת, בין היתר, נוכח הסתמכותה של הערכאה הדיונית על עדות יחידה של בעל דין ללא הנמקה להסתפקות בכך כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1972, לצד הספק שעוררה עדות זו בהתחשב בגרסאות השונות אשר מסר המבקש אודות האירוע. נוכח הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי ההסבר ההגיוני ביותר הוא שהמבקש, אשר גילה את התקלה במצלמה עוד בהיותו בתחנת הדלק, ביצע את התיקון בתחנה ולא בשולי הדרך. על כן נקבע, כי מדובר באירוע שהתרחש טרם הנסיעה ולא במהלכה. עוד נקבע, בין היתר, כי אף אם אירע התיקון בשולי הדרך, הטיפול במצלמה לא היה הכרחי להמשך הנסיעה. על סמך זאת קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה וקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

7.כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא. עניינה של הבקשה בקביעתה של ערכאת הערעור אודות מקומו של האירוע בעת התרחשותו. לשיטתו של המבקש, הוכח היטב שתיקון המצלמה בוצע בשולי הדרך, לאחר שהחל בנסיעתו, ושגה בית המשפט קמא בקבעו כי התיקון בוצע בתחנת הדלק. כמו כן, לשיטתו של המבקש, ערכאת הערעור הסתמכה בקביעתה על תחושה כלפי מצב הדברים, ולא התייחסה לתימוכין בגרסתו של המבקש בראיות שעמדו בפניה, ובכללן דו"ח חוקר הביטוח ותעודת המיון שהונפקה לו בבית החולים.

דיון והכרעה

8.לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלי להידרש לתגובת המשיבה. בקשת המבקש לבחון מחדש את היות האירוע "תאונת דרכים" מתמקדת בקביעת עובדות המקרה הקונקרטיות כפי שזו נעשתה על-ידי ערכאת הערעור, כלומר בית המשפט המחוזי. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה )). וכפי שנאמר על כך:

"אמת המידה, על-פיה יוכרע בבקשה, אינה אם אכן מקובלת על בית

המשפט, שדן בבקשת הרשות לערער, התוצאה, אליה הגיעה הערכאה הקודמת, ואם היה פוסק

בדרך בה פסקה הערכאה הקודמת. יכול שהמסקנות של הערכאה הקודמת לא יהיו מקובלות על בית המשפט, הדן בבקשת הרשות לערער, ובכל זאת לא תוענק הרשות, כי אין מתגלה טעם בעל משקל, לאורו מוצדק לדלות את המקרה המסוים דווקא מבין אחרים שנתבררו בפני הערכאה הקודמת, ואשר לגביהם הוגשה בקשת רשות לערער" (עניין חניון חיפה , עמ' 129-128).

9.במקרה דנא, בקשתו של המבקש אינה מעלה כל סוגיה עקרונית והיא נטועה כל כולה במחלוקת הקונקרטית בין הצדדים להליך זה . בכך לא נתקיימו התנאים הדרושים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לא-זו-אף-זו, המבקש כלל אינו טוען לקיומה של שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ומעלה טענות "ערעוריות" בלבד. גם לא הובאה בבקשה כל הצדקה לדון בעניין המבקש ב"גלגול שלישי" (וראו לעניין זה: רע"א 615/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (7.8.2014)). מכל מקום, עצם העובדה שהדעות נחלקו בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור באשר לנסיבות הקונקרטיות של האירוע אינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה (רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 5 (17.5.2015)). יתר על כן, נוכח הספקות אשר הועלו על ידי ערכאת הערעור באשר למהימנות עדותו של המבקש ואי-ההתאמות שהתגלו בגרסאותיו, אין להסיק מחילוקי הדעות שהתגלעו בין שתי הערכאות קיומו של עיוות דין בקביעת העובדות שמצדיק את קבלת הבקשה דנא, בניגוד לטענתו של המבקש. יודגש, כי אין בהחלטתי שלא ליתן למבקש רשות ערעור משום הבעת דעה בשאלה, האם עצם העובדה שהאירוע התרחש – כקביעת בית המשפט המחוזי – בתחנת דלק, משמעה שלא מדובר בהכרח ב"תיקון דרך" כיוון שאין מדובר בתיקון שנעשה "בדרך". ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם התיקון ייעשה בתחום תחנת תדלוק ועדיין ייחשב "תיקון דרך" (השוו: רע"א 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (10.11.2015)). מאידך גיסא, נראה כי אכן לא מדובר בתיקון דרך שכן לא מתקיים התנאי בדבר פתאומיות התקלה והכרחיות התיקון להמשך הנסיעה, זאת בין אם האירוע התרחש בשולי הדרך ובין אם הוא התרחש בתחנת התדלוק.

10.נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.