רע"א 3720/16 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 22.3.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 52842-11-15 (כב' השופטים נ' בן אור ,

ר' וינוגרד ו א' דראל ), בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 1.11.2015 והחלטתו מיום 5.3.2014 (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן ), במסגרתם נקבע כי המשיבה חבה בפיצוי המבקש בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

רקע

1.ביום 3.10.2011 רכש המבקש קטנוע. בתחילה, ביטח המבקש את הקטנוע בפוליסת ביטוח חובה שרכש מהמשיבה למשך חודש בלבד, שתֹקפה הסתיים ביום 2.11.2011. ביום 10.11.2011 בשעה 10:59 השלים המבקש את הליך העברת הבעלות בקטנוע על שמו. כשעה לאחר מכן, הגיע המבקש לסוכנות המשיבה ורכש פוליסת ביטוח חובה, כאשר בשעה 13:07 שילם על הפוליסה האמורה בסניף דואר במזרח העיר ירושלים. בהמשך אותו היום, בשעה 16:08, הגיע המבקש לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים לקבלת סיוע רפואי בעקבות פציעתו בתאונת דרכים. המחלוקת שניטשה בין הצדדים נגעה לשעה בה ארעה התאונה – האם בטרם שולמה פוליסת ביטוח החובה או שמא לאחר מכן. המבקש טען כי התאונה ארעה בסמוך לשעה 15:00, בעוד שהמשיבה מצדה טענה כי התאונה התרחשה סמוך לשעה 13:00 ובטרם שילם המבקש בעבור הוצאת פוליסת הביטוח.

2.בהחלטתו מיום 5.3.3014 קיבל בית משפט השלום את גרסת המבקש, ועל כן קבע כי המשיבה חבה בפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה. נקבע, כי אין בתמלול החקירה שערך חוקר מטעם המשיבה למבקש כדי לחזק את גרסת המשיבה, כאשר זה האחרון תומך בטענות המבקש באשר לשעה בה ארעה התאונה. עוד נקבע, כי אין בסתירות לכאוריות כאלה ואחרות בגרסת המבקש, בין היתר, סתירת טענתו כי לא נהג בעבר ללא ביטוח חובה, כדי להשליך על מסקנת בית המשפט במקרה הנוכחי. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין לייחס משקל לתוצאות הסותרות שהתקבלו בשתי בדיקות פוליגרף שנערכו למבקש, בין היתר, משום שהצדדים לא הסכימו שממצאי הבדיקות יכריעו את המחלוקת שנתגלעה ביניהם בנוגע לשעת התאונה, ובהתחשב בספק הקיים באשר למהימנות בדיקה זו.

יצוין, כי בית משפט השלום הכתיר את החלטתו זו בכותרת "פסק דין חלקי (בשאלת החבות)" על-אף שמדובר בהחלטת ביניים. עמדתי בעבר, לא אחת, על הבעייתיות ואי-הבהירות שעשויים להיווצר בעקבות השימוש במינוח שגוי מעין זה, בעיקר לעניין אופן ההשגה על החלטה שניתנה בעניין האחריות, ודומה כי יש מקום לעמוד על יישומה של הערה זו (ראו, למשל: רע"א 3377/16 פלונית נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (9.8.2016); רע"א 2924/16

פלוני נ' פלוני , פסקה 2 (1.5.2016);

רע"א 997/16 פלוני נ' מנורה – חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (10.3.2016); רע"א 8973/11

חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית נ' רכבת ישראל , פסקה 4 (25.1.2012)) .

בהמשך, ביום 1.11.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה המשיבה תשלם למבקש פיצויים בסכום כולל של 160,000 ש"ח, תוך שהובהר כי ככל שהמשיבה תגיש ערעור על קביעות בית משפט השלום לעניין קביעת אחריותה, "ידחה מועד התשלום בהתאם לתוצאות פסק הדין בערעור".

3.המשיבה אכן הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו השיגה על קביעותיו של בית משפט השלום בסוגית החבות. ביום 22.3.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורהּ. צוין, כי עדותו של המבקש הייתה עדות יחידה של בעל דין, ולא הוצגה כל ראייה נוספת מטעמו להוכחת גרסתו. בהקשר זה הובהר, כי בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה ), ניתן אמנם להכריע על-יסוד עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי, אלא שאז על בית המשפט לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה זו. נקבע, כי במקרה דנא, בית משפט השלום לא פירט מדוע מצא לתת אמון בגרסתו של המבקש, וזאת כאשר המבקש שיקר בבית המשפט בנקודה מהותית ונמנע מהבאת עדים שהיו עשויים לתמוך בגרסתו לאירועים. בית המשפט הוסיף ועמד על הקשיים שעולים מסמיכות הזמנים בין שעת התאונה בה נקב המבקש לבין מועד הגעתו לבית החולים. נוכח האמור נקבע, כי לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

4.כלפי החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה דנא, בגדרה נטען כי לא היה מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה המבררת, אשר נסמך כולו על קביעות וממצאים עובדתיים לאחר שמיעת העדים והתרשמות בלתי אמצעית מהם. מכל מקום נטען, כי בית המשפט המחוזי בחן את הטענות שהובאו בפניו באופן "שטחי למדי", תוך התמקדות ב"זוטי דברים". עוד נטען, כי בית משפט השלום מצא את עדותו של המבקש קוהרנטית ואמינה, ודי בכך כדי למלא אחר דרישת ההנמקה שבסעיף 54 לפקודה.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור (רע"א 460/14

צמח נ' גבאי , פסקה 2 (6.4.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא רק שהבקשה שבפנַי אינה עומדת באמות מידה ברורות וידועות אלו, המבקש אף אינו טוען לעניין זה כלל, וזאת כאשר טענותיו השונות הן "טענות ערעוריות" גרידא התחומות לדל"ת אמות המקרה הקונקרטי. טענות מעין אלו, ככלל, אינן מצדיקות התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי", גם מקום בו הערכאה הדיונית וערכאת הערעור נחלקו בקביעותיהן . ויודגש, כי גם טענות המבקש בכל הנוגע לסעיף 54 לפקודה אינן מסייעות לו, שכן גם אם שגה בית המשפט המחוזי באופן יישום הוראת הסעיף האמור, ואיני קובע כי כך הדבר, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניינו של המבקש. למעלה מן הדרוש אציין, כי התרשמתי שלא נפל פגם בקביעותיו והנמקותיו של בית המש פט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.