רע"א 3377/16 רע"א 3377/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 1.3.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיאה י' שנלר וד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ), שניתן בע"א 32981-12-13, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו מיום 22.11.2013 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 24576-12-10 ועל החלטתו מיום 1.7.2012 (כב' השופט מ' קליין ), במסגרתם נקבע כי המשיבה נושאת באחריות בגין נזקי גוף שנגרמו למבקשת ונפסקו פיצויים לזכותה של זו האחרונה.

רקע

1.המבקשת הגישה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה ביום 13.9.2008, לאחר שנתקלה ברגלית מחסום שהוצב בכניסה למרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (להלן: המרכז הרפואי ) ונפלה כתוצאה מכך. המשיבה מצדה טענה כי נפילתה של המבקשת לא נגרמה כתוצאה מרגלית המחסום, וכי ממילא אין בהצבת מחסום מעין זה, המצוי בכניסה לאלפי אתרים ברחבי הארץ, משום התרשלות, כאשר המבקשת אף לא הגישה חוות דעת מומחה שתעיד על הסכנה הטמונה בהצבת מחסום כגון-דא. בהחלטתו מיום 1.7.2012, שנגעה לשאלת החבות בלבד, אימץ בית משפט השלום את גרסת המבקשת לנסיבות האירוע וקבע כי נוכח רשלנותה של המשיבה בהצבת המחסום היא חבה בפיצוי המבקשת על נזקיה. בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי במקומות מסוגו של המרכז הרפואי "יש מקום להציב סרטים גמישים עם רגליות שטוחות כמקובל בבנקים ובמוסדות ציבור אחרים ולא מחסומים שמתאימים לאירועים המוניים בפארקים הגדולים כשהם קשורים בצורה קשיחה והציבור עומד ממול

למחסום ולא ניצב בהליכה במקביל " (עמ' 5 להחלטה). במאמר מוסגר יצוין, כי בית משפט השלום הכתיר את החלטתו בכותרת "פסק דין חלקי" על-אף שמדובר בהחלטת ביניים. עמדתי בעבר על הבעייתיות ואי-הבהירות שעשויים להיווצר בעקבות זאת, בעיקר לעניין אופן ההשגה על החלטה שניתנה בעניין האחריות, ודומה כי יש מקום לעמוד על יישומה של הערה זו (ראו, למשל: רע"א 2924/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 2 (1.5.2016);

רע"א 997/16

פלוני נ' מנורה – חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (10.3.2016); רע"א 8973/11 חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית נ' רכבת ישראל , פסקה 4 (25.1.2012)) .

בהמשך, בפסק דינו מיום 22.11.2013, קבע בית המשפט המחוזי כי על המשיבה לפצות את המבקשת בסך כולל של 75,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4 אחוזים, וזאת לאחר שעמד בפירוט על ראשי הנזק השונים.

2.המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתו השיגה על קביעות בית משפט קמא הן לעניין אחריותה והן לעניין גובה הנזק, ואילו המבקשת הגישה ערעור לעניין גובה הנזק. בפסק דינו מיום 1.3.2016 לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית לעניין נסיבות קרות האירוע, אך דחה את מסקנתה לעניין רשלנותה של המשיבה. נקבע, כי הקביעה לפיה המשיבה התרשלה לא נומקה. בהקשר זה צוין, בין היתר, כי אמנם בית משפט השלום השתמש בידיעתו השיפוטית וקבע כי אין להשתמש במחסומים מעין אלו בכניסה לבתי חולים, אך ספק אם הובאו בפניו נתונים בטיחותיים שלאורם היה ניתן לקבוע שהצבת המחסום האמור על-ידי המשיבה היווה התרשלות. נוכח האמור נקבע כי יש לבטל את קביעותיו של בית משפט השלום, וכי דין ערעורה של המשיבה להתקבל. חרף זאת צוין, כי בנסיבות העניין, אין מקום שהמשיבה תעמוד על השבת הסכומים ששולמו על-ידה למבקשת - 50,000 ש"ח - ובית המשפט המחוזי הביע תקוותו שהמשיבה לא תעשה כן.

3.כלפי פסק דין זה הגישה המבקשת את הבקשה דנא, בגדרה נטען כי בקביעותיו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות משפטיות המצדיקות התערבותו של בית משפט זה. נטען, בין היתר, כי יש להנחות את ערכאת הערעור לסמוך ידיה על קביעותיה הישירות של הערכאה המבררת, הנובעות מהתרשמות, מראה עיניים וניסיון החיים, וכי אין לדרוש הגשת חווׂת דעת מומחים מיותרות בתיקי נזיקין ברורים ופשוטים שאינם טעונים ידע כלשהו שבמומחיות. לגישת המבקשת, התבוננות פשוטה בתמונות המחסום אשר צורפו לתביעתה מוכיחה כי הצבת המחסום עלתה כדי רשלנות. בשולי הדברים צוין כי המשיבה לא שעתה להמלצתו של בית המשפט המחוזי ועמדה על השבת הכספים ששילמה למבקשת.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע , בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור ( רע"א 460/14 צמח נ' גבאי , פסקה 2 (6.4.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא רק שהבקשה שבפנַי אינה עומדת באמות מידה ברורות וידועות אלו, בא-כוחה של המבקשת אף אינו טוען לעניין זה כלל. טענות המבקשת הן "טענות ערעוריות" גרידא הנוגעות אך לעניינה-שלה, כאשר היא אינה מעלה בבקשתה כל שאלה בעלת היבט כללי. טענות מעין אלו, ככלל, אינן מצדיקות קיום דיון שלישי, גם אם ערכאת הערעור מצאה לנכון להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום. יש לשים סוף להתדיינות במקרה דנא, וזאת לאחר שהמחלוקת שבין הצדדים נבחנה לגופה בצורה מעמיקה על-ידי שתי ערכאות. מכל מקום יצוין, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה היה מקום לתמוך את טענות המבקשת ביחס להתרשלותה של המשיבה בנתונים ובראיות כאלה ואחרות, תחומה לדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ואינה מלמדת על הצורך להגיש חוות דעת מומחה במקרים אחרים.

5.מעבר לדרוש, ונוכח טענת המבקשת, אעיר כלפי פסק דינו של בית משפט השלום, כי אל לו לבית המשפט לשים עצמו כמומחה בטיחות (או כמומחה בכל עניין אחר), גם בעניינים הנראים לכאורה "פשוטים" וקלים להכרעה בהתבסס על ניסיון החיים והשכל הישר, שכן לא אחת יש לסוגיה היבטים והשלכות שרק מומחה לדבר יכול להיות מודע להם. במיוחד כך הוא, כשעסקינן ב"מתקן" נפוץ עד מאד שנעשה בו שימוש מגוון ונרחב (כדוגמת המחסום בענייננו), שאז להחלטת בית המשפט עשויות להיות השלכות רוחב שקשה לצפותן. מאידך גיסא, אכן אין מקום לדרוש חוות דעת מומחה ביחס לכל עניין ויהיו מקרים בהם ניתן יהיה להסתמך על ידיעה שיפוטית, הגיון או ניסיון החיים. קו הגבול אינו תמיד ברור, ובמקרה של ספק לעולם עדיף לנקוט בגישה זהירה.

6.עוד מצאתי לנכון להתעכב על משאלתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא תעמוד המשיבה על החזרת הסכום ששולם למבקשת על חשבון פסק דינו של בית משפט השלום. במקרה דומה, בו הביע בית המשפט "משאלה" כי הנתבע לא יפונה מביתו בטרם יימצא לו דיור חלוף, אף כי נושא זה לא היה חלק מההתדיינות, נאמרו על ידי השופט י' טירקל הדברים הבאים:

"דייני שאומר כי הערתו של בית המשפט המחוזי היא בגדר הערת אגב שאיננה מחייבת, שלכל היותר ניתן לפרשה כמשאלה של בית המשפט המחוזי שהמשיבים יזכו בדיור חלוף לפני שיפונו מן הבית. משאלה של בית המשפט כי יושג הסדר בין בעלי הדין – אפילו נכללה בפסק הדין אך אינה חלק מן ההכרעה – אין כוחה עמה לחייב מי מבעלי הדין, או רשות כלשהי, לעשות מעשה או להמנע מעשייתו. לדעתי גם אינה רצויה " (רע"א 4651/03 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' קבסא (14.7.2003); ההדגשה הוספה – צ.ז.)

לכך אוסיף, כי הערה-משאלה, שאינה חלק מההכרעה והמיועדת להפעיל "לחץ מוסרי" חוץ-משפטי על בעל דין לפעול בדרך מסוימת אף כי אין בכוחו של בית המשפט לחייבו לעשות כן, עלולה להעמיד את כל הנוגעים בדבר במצב בעייתי: בעל הדין שכלפיו מופנית ההערה, במיוחד אם מדובר ברשות ציבורית, ניצב בפני דילמה – האם להיעתר למשאלה שהביע בית המשפט אותו עליו לכבד, אף שאינה מחייבת אותו ואף שאין היא משקפת את התוצאה שהדין מורה עליה? אם לא ייעתר – הדבר עלול להתפרש כפגיעה בבית המשפט; אם ייעתר – יהיה בכך, במקרה דנא, שימוש בכספי ציבור שלא על יסוד אסמכתא חוקית. ה"נהנה" הפוטנציאלי ממשאלת בית המשפט מפתח ציפייה שלא תמיד תתגשם ואין בידו כלים להביא לאכיפתה, והדבר עלול להביאו לתסכול, במיוחד שלא תמיד הציבור מודע לאבחנה שבין הוראה מחייבת שבפסק דין לבין "משאלה". ואילו בית המשפט קולע עצמו לסיטואציה בלתי רצויה, בגדרה משאלתו עלולה שלא להתגשם ועקב כך יכול מעמדו בעיני הבריות להיפגע. הכלל אמור להיות שאין מקום לכלול בהחלטות שיפוטיות משאלות לב והמלצות, במיוחד שאלו עומדות בניגוד גמור לתוצאה המחייבת אליה הגיע בית המשפט.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.