רע"ב 3265/01 יוסף פרושינובסקי נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש מרצה כיום עונש מאסר של שבע שנים ועשרה חודשים, עקב הרשעתו בת.פ. 382/98 (בית המשפט המחוזי בירושלים) בו נידון לשבע שנות מאסר, ובת.פ. 3355/00 (בית המשפט השלום בירושלים) בו נידון לתקופת מאסר נוספת של עשרה חודשים בגין נסיון לשחד שוטרים אשר ליוו אותו ממקום מעצרו לבית המשפט, על מנת שיאפשרו לו להימלט. המבקש הוגדר על ידי המשיב כ"סבג" (בעל סיכון גבוה לבריחה).

2.בקשת רשות הערעור שלפני נסובה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופט א' טל) מיום 4.4.2001, כי אין עילה להתערב בהחלטות המשיב שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות לאחר שריצה למעלה מרבע מתקופת מאסרו, שלא לשנות סיווגו כסג"ב ושלא להתיר לו לצאת לטיפולים רפואיים כשאיננו כבול. בית המשפט המחוזי נימק דחיית העתירה בכך שמעיונו בחומר הסודי למד כי אין עילה להתערבותו בהחלטת המשיב, באשר היא ניתנה מטעמים סבירים ומוצדקים, ונשענה, בין השאר, על קיומו של חשש סביר שאם יצא המבקש לחופשות הוא עלול להימלט. כן סבר בית המשפט, כי המשך הגדרת המבקש כסג"ב מוצדקת, וכי בכפוף להגדרה זו הוצאת המבקש לטיפולים רפואיים כשהוא כבול היא סבירה. בית המשפט המחוזי ציין, כי בדחותו את העתירה התחשב במצבו המשפחתי והבריאותי של המבקש.

3.המבקש טוען בבקשתו, כי יש לשנות את סיווגו לצורך יציאה לחופשה, כי הרשעתו בגין נסיון השוחד (בת.פ. 3355/00) אינה מעידה כי הוא בעל סיכון בריחה גבוה, וכי יש להתחשב בהתנהגותו הנוכחית הטובה בכלא. המשיב בתגובתו (מיום 24.6.2001) מתנגד לבקשה, וסבור כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטה. לדעתו, המבקש לא הצביע על בעיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור על החלטה זו. בנוסף, מדגיש המשיב כי גם לגופו של עניין אין להענות לבקשה, זאת לאור החשש הממשי כי המבקש ישוב וימלט ממאסרו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן בדרך כלל כאשר מתעוררת בעיה משפטית חשובה או נושא בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדית ישראל (לא פורסם)). בנסיבות המקרה שלפנינו, לא מתעוררת שאלה מעין זו. תפקיד בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר הוא תפקיד ביקורת של רשות שופטת על החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסוד ביקורת זו, עומדת השאלה אם המשיב כרשות ציבורית סבירה רשאי היה להגיע להחלטה אליה הגיע, ולא כיצד היה השופט מחליט אילו עטה איצטלה של איש ביצוע. אכן, בית משפט זה יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי במקרים אלו בצמצום רב (השוו: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3)802, 804; רע"ב 990/01 חגי ויגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם)). בנסיבות המקרה שלפני, החלטת המשיב והחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשנות סיווג המבקש ושלא להתיר לא לצאת לחופשה ולטיפולים רפואיים כשאינו כבול, הן סבירות, ולא מצאתי עילה להתערב בהן.

5.עם זאת ובשולי דברים אציין, כי לאור האמור בתגובת המדינה - לפיה משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר נכונים עתה לאפשר למבקש לצאת לחופשות לתקופת נסיון, בתנאים מגבילים מסויימים - נדמה כי הבקשה שלפני מתייתרת ממילא. המבקש יוכל לפנות בבקשה מתאימה - לאור האמור בתגובת המדינה.

על כן, דין הבקשה להדחות.