רע"ב/רעב"ס 412-24 רע"ב/רעב"ס 412-24

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.12.2023 (עת"א 51187-08-23, השופט ד' ארד-אילון). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) שלא לשנות את סיווגו באופן שיאפשר את שילובו בסבב חופשות.

2.המבקש מרצה עונש מאסר בן 34 חודשים, בעקבות הרשעתו ביום 8.12.2022 בביצוע עבירות מין בשתי בנותיו הקטינות. עד כה ריצה המבקש למעלה משנתיים מתוך תקופת המאסר (כולל תקופת מעצרו) והוא צפוי להשתחרר ביום 3.9.2024. עם כניסתו למאסר, ובהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 העוסקת בחופשות אסירים (להלן: פקודת החופשות), סווג המבקש בקטגוריה א', הכוללת "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה". בחודש יולי 2023 פנה המבקש לשב"ס בבקשה לשינוי סיווגו לקטגוריה ב', הכוללת אסירים שניתן להוציאם לחופשה בכפוף לאישורים פרטניים או תנאים מגבילים. כעולה מבקשת רשות הערעור שבפני, הבקשה לשינוי הסיווג (ובהתאמה להשתלבות בסבב חופשות) הוגשה על רקע בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו, שצפויה להיות נדונה בוועדת שחרורים ביום 15.2.2024. יצוין כבר עתה כי עד להגשת העתירה הוועדה המשותפת כהגדרתה בסעיף ד(13) בפרק א' לפקודת החופשות (להלן: ועדת הקטגוריות) לא קיבלה החלטה, וממילא לא קיבל המבקש מענה פורמאלי לבקשה.

3.במסגרת הדיון בבקשתו של המבקש הונחו בפני שב"ס שתי חוות דעת שנערכו לצורך דיון באפשרות של שחרורו המוקדם. חוות דעת של הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע), שהתכנסה ביום 29.3.2023, לא המליצה על שחרורו המוקדם של המבקש, ואף לא על יציאתו לחופשות, "על רקע ההערכה כי קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו". בחוות דעת נוספת של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) מיום 11.7.2023 צוין כי "רמת המסוכנות המינית [של המבקש] היא בינונית-נמוכה". בהתייחסות נוספת של מב"ן מיום 7.8.2023 (שאליה מתייחסת חוות דעת וג"ע) הומלץ על הוצאתו של המבקש לחופשות, בשלב ראשון לחופשה בת 12 שעות ובהמשך לחופשות של 24 שעות בתנאים מגבילים, הכוללים איסור על הימצאות בקרבתן של בנות משפחה קטינות. כן הומלץ לבחון את השתלבותו של המבקש בטיפול.

4.ביום 22.8.2023 המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה טען כי ועדת הקטגוריות נמנעה מלקבל החלטה בבקשתו לשינוי סיווג ולשילוב בסבב חופשות. המבקש הטעים כי לשיטתו בשלה העת להתיר לו לצאת לחופשות, נוכח חלוף למעלה משני שליש מתקופת המאסר, בשים לב להערכת מב"ן שמסוכנותו אינה גבוהה, בהתחשב בהתנהגותו הטובה במאסר ועל רקע שילובו בקבוצה טיפולית לעברייני מין.

5.בהחלטתו מיום 29.8.2023 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על השבת עניינו של המבקש לוג"ע, על מנת שתשוב ותבחן את בקשתו ליציאה לחופשה, וזאת לנוכח העובדה שחוות הדעת של מב"ן ניתנה במועד מאוחר יותר לזו של וג"ע.

6.ביום 15.9.2023 הוגשה חוות דעת נוספת של וג"ע, שנמנעה שוב מלהמליץ על יציאתו של המבקש לחופשות. בחוות הדעת צוין, בין השאר, כי המבקש מביע ביקורת כלפי בנותיו נפגעות העבירה על כך שהתלוננו נגדו. עוד צוין כי לאורך זמן סירב המבקש להשתלב בקבוצות טיפוליות ייעודיות לעברייני מין בכלא, והתרצה לכך רק לאחרונה, אלא שכעת לא נותרה לו יתרת מאסר מספקת. לפיכך הוא שולב בקבוצה פסיכו-חינוכית קצרת מועד. עוד צוין כי גורמי מב"ן וגורמי הרשות לשיקום האסיר מצביעים על פרוגנוזה טיפולית נמוכה. לבסוף, צוין כי "למרות המלצת מב"ן ליציאה לחופשות, הוועדה סבורה נוכח החומרים שעמדו בפניה [כי] מסוכנותו לבנותיו ולמשפחתו לא פחתה ולכן, אין להמליץ על יציאת האסיר לחופשות".

7.בתגובת המבקש מיום 18.9.2023, שהוגשה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, צוין כי שתי בנותיו של המבקש שהיו קרבן למעשיו נשואות כיום ומתגוררות בעיר אחרת מהעיר שבה נמצא בית המגורים של המשפחה, וכי אשתו (בנפרד) וילדיו הקטינים מתגוררים מזה זמן בארצות הברית. מהתגובה עולה כי בבית המגורים של המשפחה מתגוררת בת בגירה נוספת של המבקש. בשלב זה הציג המבקש גם "תכנית שיקום טיפולית" פרטית שנערכה על-ידי מרכז "התחלה חדשה", אשר הוגשה לוועדת השחרורים.

8.בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 20.9.2023 הגיש שב"ס חומר חסוי בעניינו של המבקש. לאחר שעיין בחומר, בית המשפט המחוזי הורה לשב"ס לספק למבקש פראפרזה של הדברים וכן להשלים מספר פרטים נוספים בנוגע לדיונים שנערכו בעניינו של המבקש בוג"ע.

9.בתגובת שב"ס מיום 11.12.2023 צוין בין השאר כי "לפי המידע המצוי בידי המשטרה, שניים מילדיו הקטינים של האסיר, אחת מהם קטינה בעלת צרכים מיוחדים, מצויים בגבולות הארץ, ככל הידוע ללא השגחה ומבלי שהם מגיעים למסגרת חינוכית, ועד כה המאמצים לאתרם או ליצור עימם קשר לא צלחו". עוד הודגש כי מידע זה אינו ממצה את החומר הסודי שעמד בפני וג"ע וכי חשיפה של כל פרט נוסף עלולה לסכן אחרים ולפגוע בעבודת רשויות הרווחה. כן הובהר כי עמדת וג"ע נשענה לא רק על החומר החסוי אלא גם על המידע שפורט בחוות דעתה, לרבות יחסו של המבקש לעבירות ולכוונתו לחדש את הקשר עם בנותיו.

10.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, לאחר שקבע כי לנוכח המידע שהוצג יש טעם בהמלצתה של וג"ע, וממילא אין הצדקה להתערבות בעמדתו הסבירה של שב"ס שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות, כפי שהוצגה במהלך ניהול ההליך. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אכן ככלל יש לחתור להצגת פראפרזה מפורטת ככל הניתן באשר לחומר החסוי, אך גם כי אין לשלול את עמדת שב"ס לפיה גילוי רחב יותר היה עלול לפגוע במטרת החיסיון. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העיון בחומר החסוי נועד אך ורק כדי לבדוק אם לא נפלה שגגה בשיקול הדעת המינהלי של שב"ס.

11.ביום 14.1.2024 הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נותן ביטוי לחוות הדעת של מב"ן שהמליצה על שילובו בסבב חופשות, ולא מנמק מדוע יש להעדיף את חוות הדעת של וג"ע על פניה. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנסמך על חומר חסוי שלא נחשף בפני המבקש במלואו, וכי ממילא לא ניתנה לו זכות טיעון ביחס אליו. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית הנוגעת לזכותו של אסיר לקבל פראפרזה על חומר חסוי שהוגש במסגרת חוות דעת של וג"ע, תוך מתן זכות טיעון.

12.לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה ועיינתי בתיק בית המשפט המחוזי במערכת "נט המשפט" באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתשובת שב"ס. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן אלא במקרים בהם מתעוררת סוגיה או שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). זאת, בפרט ביחס לבקשות רשות ערעור שעניינן בדחייה של בקשות אסירים ליציאה לחופשה (ראו: רע"ב 3918/22 אוקנינה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (12.6.2022); רע"ב 705/23 גאבר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (27.1.2023)). השאלה אם נפל פגם בהחלטת שב"ס לאמץ את המלצת וג"ע שלא להתיר למבקש יציאה לחופשות אינה חורגת מעניינו הפרטני וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השוו: רע"ב 7891/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 17 (17.11.2010); רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2012)). יש מקום להוסיף, כי כעולה מההשתלשלות הדיונית שתוארה, בענייננו הועברה למבקש פראפרזה של החומר החסוי, בהתחשב במידע שניתן היה לחשוף בפניו. מכל מקום, אף מבלי להידרש לתוכנו של חומר החסוי שהוגש לוג"ע, לא מצאתי כי החלטת שב"ס הינה בלתי סבירה על פניה, ואינני סבורה כי בנסיבותיו של המבקש כפי שתוארו, העדפת חוות דעתה של וג"ע על פני חוות דעת מב"ן מבטאת פגם מינהלי המצדיק את התערבותו של בית המשפט (ראו והשוו: רע"ב 5713/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (9.12.2009); רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (13.3.2013)).

13.בטרם סיום אבקש לעמוד על נקודה נוספת, הגם שאין לה השלכה על ההכרעה בבקשת הרשות לערער במקרה דנן. יש קושי בכך שעד להגשת העתירה לא התקבלה החלטה מנומקת של ועדת הקטגוריות בעניינו של המבקש. התנהלות זו מעוררת קושי, הן מהיבט הציפייה של כל אסיר לקבלת מענה, והן מבחינת ההכבדה על בתי המשפט. במקרה זה, לא סברתי כי יש בכך כדי לשנות מן התוצאה, לנוכח המלצתה של וג"ע לגוף הדברים, לאחר שהשתכנעתי כי נסיבותיו של המבקש אכן נבדקו. אולם, הצדק צריך גם להיראות. ניתן לצפות כי הלקחים המתאימים יופקו.

14.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.