רע"ב/רעב"ס 64049-12-24 רע"ב/רעב"ס 64049-12-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטים ע' הוד, א' לינדנשטראוס ו-א' רבהון) מיום 25.11.2024 בעת"א 29080-11-24, בו התקבלה עתירת המשיבה נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 7.11.2024 בוש"ר 76579-07-24 אשר הורתה על שחרורו על-תנאי של המבקש.

1.המבקש הנו אסיר המרצה עונש מאסר למשך 21 חודשים בגין עבירות החזקת נשק והחזקת אביזר נשק. זהו מאסרו השני של המבקש אשר הורשע בעבר בעבירת אלימות. בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו, הגיש המבקש בקשה לשחרור על-תנאי לפי סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. בהחלטתה מיום 7.11.2024 הורתה ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה) על שחרורו המוקדם של המבקש. זאת בין היתר נוכח העובדה שהתנהגותו במהלך תקופת מאסרו הייתה תקינה למעט עבירת משמעת אחת; כי נמצא שאין ליתן משקל למידע מודיעיני בעל רמת מהימנות נמוכה שהוצג בעניינו; כי על אף שלא השתתף בתכנית טיפולית בתקופת מאסרו, הוא השתתף בקבוצת תומכים ובקבוצה של ניהול כעסים; וכי הרשות לשיקום האסיר בנתה עבורו תכנית שיקומית הכוללת גם טיפול קבוצתי לעוברי חוק.

2.על החלטת הוועדה הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר התקבלה בפסק דין מיום 25.11.2024. בפסק הדין נקבע שהוועדה לא נתנה די משקל לעובדה שהמבקש לא עבר כל טיפול בין כותלי הכלא, ולפיכך לא הוכיח כי מסוכנתו פחתה; לכך שמדובר במאסרו השני של המבקש אשר שוחרר בעבר שחרור מוקדם וזכה לאמון הוועדה ולמרות זאת הורשע בשנית; ולכך שהמבקש עבר עבירת משמעת בין כותלי הכלא.

3.מכאן לבקשה שלפַני בה נטען כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן רשות ערעור נוכח קיומה של "סוגיה אנושית-מצפונית", בשל הדרך החיובית שעבר המבקש בין כותלי הכלא. כן נטען כי למבקש נגרם עיוות דין וכי הבקשה מעוררת שאלות משפטיות והן, האם יש לזקוף לחובת אסיר את העובדה שלא עבר טיפול בין כותלי הכלא בשל אילוצי שירות בתי הסוהר; האם ועדת השחרורים פעלה בחוסר מקצועיות; והאם ישנה עדיפות לכך שהמבקש ישוחרר לאחר תקופה קצרה נוספת בין כותלי הכלא ללא כל פיקוח, על פני שחרור לקהילה בתנאים קפדניים של רשות שיקום האסיר לתקופה ארוכה.

4.בנוסף טען המבקש, בין היתר, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, מסוכנותו אכן פחתה באופן משמעותי; כי לא היה מקום ליתן משקל לעבירת משמעת אחת שעבר בין כותלי הכלא; וכי נסיבותיו האישיות מצדיקות גם כן את שחרורו המוקדם. כן הלין המבקש על אופן התערבות בית המשפט בהחלטת הוועדה, אשר אמורה לטענתו להיות שמורה למקרים חריגים ובלתי סבירים בעליל, ולא למקרה כגון דא בו קיימים נתונים חיוביים רבים לזכותו.

5.דין הבקשה להידחות. בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים שניתן בעתירה נגד החלטת ועדת השחרורים, דינה כדין בקשת רשות ב"גלגול שלישי". רשות ערעור בכגון דא לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (וראו מיני רבים: רע"ב 7618/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (16.11.2022); רע"ב 1651/23 אבו גאנם נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (23.3.2023); רע"ב 5976/22 פלוני נ' ועדת השחרורים – מעשיהו, פסקה 12 (6.3.2023)). על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אצטלה של טענות משפטיות עקרוניות, הרי שזו אינה חורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ונסובה כל כולה על עניינו הפרטני של המבקש ונסיבותיו הספציפיות. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

6.רק אוסיף מספר מילים ביחס לטענת המבקש כי התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים לא הייתה מוצדקת, שכן התערבות זו שמורה למקרים בלתי סבירים בעליל. אין חולק שלוועדת השחרורים שיקול דעת רחב, והנטייה היא שלא להתערב בהחלטותיה (רע"ב 4039/15 צרפתי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 (10.8.2015); רע"ב 6118/18 פרץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (6.12.20218)). ברם, אין משמעות הדבר כי החלטת הוועדה חסינה מפני ביקורת שיפוטית, אם נפל בה פגם מהותי, בהתאם לאחת מעילות ההתערבות המוכרות במשפט המנהלי (וראו למשל: רע"ב 3340/16 גנאמה נ' ועדת השחרורים המיוחדת, פסקה 7 (22.5.2016); רע"ב 8959/22 אבו שאנדי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (3.1.2023)). בית המשפט מצא במקרה זה כי לא ניתן על ידי הוועדה די משקל לכלל השיקולים הצריכים לעניין, בהתייחס למסוכנותו הקונקרטית של המבקש, ועל כן מצא להתערב בה. בכך לא נפל כל פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

הבקשה נדחית.