רע"ב 8526/16 יאיר בלילטי נ. ועדת השחרורים היועץ המשפטי לממשלה

1.בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 18.11.2016. על מנת להכריע בה אעמוד בקצרה על ההליכים הנוגעים לעניין.

2.ביום 3.11.2016 המבקש הגיש "בקשת רשות ערעור דחופה" על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בבקשה לא פורטו נימוקים לקבלתה ורק צוין בה כי אין בידי המבקש, אשר שוהה במאסר, אפשרות להגיש בקשה כיאות בצירוף מסמכים התומכים בטענותיו. עוד צוין בבקשה כי המבקש הגיש בקשה למינוי סנגור ציבורי לשם הגשת בקשת רשות ערעור כדבעי.

3.בהחלטתו של הרשם ג' לובינסקי מיום 14.11.2016 נקבע כי הוא אינו רואה מקום להורות על מינוי סניגור ציבורי לייצוג המבקש בשלב זה וכי אין בכך למנוע מהמותב שידון בבקשת רשות הערעור ליתן כל הוראה.

4.בהחלטתי מיום 18.11.2016 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש ובמסגרת זו אף קבעתי כי לא ראיתי לנכון להורות על מינוי סניגור ציבורי למבקש.

5.בבקשה שבפני, שהוגשה ביום 21.11.2016, המבקש טוען כי לאחר מתן החלטתו של הרשם מיום 14.11.2016, הוא שלח, בדואר ישראל, בקשת רשות ערעור מנומקת, וכי החלטתי מיום 18.11.2016 ניתנה מבלי שעיינתי בבקשה זו. לכן, בקשתו של המבקש מכוונת לקיום עיון חוזר בהחלטתי מיום 18.11.2016, על סמך בקשת רשות הערעור ה"חדשה" שהוגשה.

6.להשלמת התמונה יצוין כי המבקש לא שלח הודעה לבית המשפט באשר לכוונתו לשלוח הודעת ערעור מנומקת, וכי זו הגיעה רק ביום 21.11.2016, מועד בו הועברה לעיוני.

7.דינה של הבקשה לעיון חוזר להידחות. במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש ביום 13.11.2016 צוין אמנם כי המבקש מעוניין במינוי סנגור שישטח את טענותיו, אולם לא צוין בה כי במקרה שלא ימונה סנגור המבקש מעוניין להגיש נימוקים נוספים באופן עצמאי, מעבר לנטען בבית המשפט המחוזי. משכך, החלטתי ניתנה בסמכות וכדין, ואין מקום להיעתר לבקשה לעיון חוזר.

8.יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, ונוכח השלכותיה של החלטתי מיום 18.11.2016 על המבקש, עיינתי בבקשה המנומקת שהגיש. לאחר שעיינתי בה נותרתי בדעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטה של ועדת השחרורים.

9.אשר על כן, דין הבקשה שבפני להידחות.