רע"ב 9044/17 דיר עבד אלכרים נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע לפי הודאתו בעבירת תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 לאחר שהיכה סוהר, ונגזרו עליו – בין היתר – 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, כמפורט בגזר הדין. לאחר שהתקבל ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, הופחת עונש עבודות השירות ל-4 חודשים וכמו כן קוצרו שעות העבודה ל-6 שעות ביום. המבקש התייצב לעבודות השירות ביום 1.3.2017, ולאחר היעדרויות חוזרות ונשנות מעבודות השירות, נקבע למבקש שימוע לקראת הפסקתן ביום 16.8.2017, שאליו לא התייצב (להלן: השימוע ). ביום 17.8.2017 החליט מפקד מחוז צפון כי יש להפסיק את עבודות השירות; וכי על המבקש להמשיך לרצות את עונשו בדרך של מאסר בפועל (להלן: החלטת הפסקת עבודות השירות ). זאת, נוכח העובדה שהמבקש נעדר מהעבודה ללא אישור ממונה, ומכיוון שהאחרון לא ביצע את משימותיו כראוי ולא ציית להוראת הממונה עליו. בנתון לכך, נקבע כי המבקש נדרש לרצות את יתרת עונשו, בדרך של מאסר בפועל ל-61 ימים, החל מיום 20.9.2017.

2.

ביום 5.11.2017 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה אחרונה זו (יוער כי בכותרת החלטה זו צוין בטעות כי זו ניתנה בבית המשפט לעניינים מינהליים. הציון אינו מדויק, שכן הדיון בעתירת אסיר הנוגעת למאסרו מתקיים בבית משפט מחוזי (ראו סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; רע"ב 7497/16 מולדובסקי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (26.1.2016)) . נקבע כי המבקש הפר פעמים רבות את תנאי עבודות השירות, תוך שהוא נעדר ללא אישור או תוך הצגת אישורי מחלה חלקיים. בנוסף, ציין בית המשפט כי נערכו מספר ניסיונות ליצור קשר עם המבקש, במטרה להחזירו לבצע את עבודות שירות, אך האחרון "ניתק מגע". כמו כן ציין בית המשפט את חוסר שביעות הרצון של מעבידיו של המבקש מהתנהלותו; ואת העובדה שהמבקש לא הופיע לשימוע, הגם שהיה מודע לקיומו. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת הקצין הממונה "מתבקשת" בנסיבות המקרה; וכי המבקש "הכתיב תוצאה זו על ידי מחדליו החוזרים ונשנים". עוד נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.11.2017.

כעולה מן הבקשה שלפניי, המבקש לא התייצב לתחילת ריצוי העונש בתאריך האמור.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל (להלן: בקשת עיכוב הביצוע ). המבקש טוען כי נפלו שגיאות רבות בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובכלל זה בכל הנוגע להתנהגותו ודרך עבודתו; בקשר ליתרת ימי המאסר שעומדת לחובתו; ובאשר לשאלה אם הומצא לו הזימון לשימוע כראוי.

אשר לאי התייצבותו לתחילת ריצוי העונש, טוען המבקש – מבלי שצירף ראיות בעניין זה – כי נודע לו על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים לאחר המועד שנקבע להתייצבותו למאסר; וכי קיבל את הסכמת "הממונה" – כלשון המבקש בבקשה – למתן ארכה עד להגשת הבקשה דנן.

4.

דין הבקשה להידחות, אף אם אחיל בעניין שלפניי את אמת המידה המקילה לבחינת בקשת רשות לערער על פסק דין בעניין עתירת אסיר (ראו רע"ב 4518/17 ביטון נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (2.7.2017); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסקה 3 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009) ). מהחומר המונח לפניי עולה כי המבקש הפר פעמים רבות את תנאי עבודות השירות, וכי די בהיעדרויותיו הרבות של המבקש, שעליהן אין הוא חולק, כדי להביא למסקנה שיש להמיר את עבודות השירות במאסר בפועל (רע"ב 5904/15 קורקוס נ' מדינת ישראל – נציב שירות בתי סוהר , פסקה 8 (1.9.2015) (להלן: עניין קורקוס )). אשר לטענות המבקש כי לא קיבל את הדואר הרשום בנוגע למועד השימוע, אלו מופנות כלפי קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, שבהן לא מצאתי עילה להתערבות. בנוסף, חרף טיעוני המבקש בדבר טעויות החישוב בעניין יתרת ימי העונש העומדים לחובתו, לא פירט האחרון בבקשתו מה מקורן של הטעויות האמורות וכיצד יש לחשב, לשיטתו, את יתרת הימים שנותרו לריצוי העונש. משכך, לא מצאתי כי קיימת עילה למתן רשות לערער. לבסוף, המבקש לא תמך את טענתו בדבר הסכמה לדחיית תחילת ריצוי העונש בתשתית ראייתית מתאימה, וגם בכך יש כדי להביא לדחיית הבקשה (השוו לעניין קורקוס , פסקה 7).

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו מחר, ביום 22.11.2017, עד השעה 10:00 בבית הסוהר קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.