רע"פ 1271/13 אבירם סויסה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה, ג' קרא , ו- ח' כבוב , בתיק עפ"ג 22938-07-12, מיום 28.1.2013. בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ב' שגיא , ביום 31.5.2012.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת עליו. בהחלטתי מיום 17.2.2013, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, אשר ייחס לו שני אישומים בגין סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים

המסוכנים ). מתיאור העובדות באישום הראשון עולה, כי המבקש מכר לשוטר סמוי (להלן: הסוכן ) " פלטת חשיש " במשקל של כ- 100 גרם , בתמורה לסכום של 1,200 ₪. מעובדות האישום השני עולה, כי בהזדמנות אחרת, מכר המבקש לסוכן " שתי אצבעות חשיש " במשקל של כ- 20 גרם , בתמורה לסכום של 400 ₪.

נוסף על כך, הגישה המדינה, בנספח לכתב האישום, בקשה לחילוט רכושו של המבקש, ככל שיורשע בדין ובית המשפט יכריז עליו כסוחר סמים.

3.

במסגרת הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום כמפורט לעיל, והוסכם בין הצדדים, כי המבקש יישלח לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מבחן בעניינו, אך לא גובשה הסכמה עונשית בין הצדדים וכל צד טען את טיעוניו לעונש. בבית משפט השלום, טען המבקש, כפי שיפורט להלן, כי סוכן המשטרה הסמוי, היה בבחינת " סוכן מדיח ". כחלק מהסדר הטיעון ביניהם, הסכימו הצדדים כי סוגיה זו לא תוכרע ביניהם ובית המשפט יחליט בהתאם לראיות שנשמעו, אם יש בכך סיבה להקלה בעונשו של המבקש.

הדיון בבית-משפט השלום

4.

ביום 21.8.2011, הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו את המבקש בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וזאת על יסוד הודאתו שבאה לאחר שמיעת מרבית הראיות בתיק. לקראת הטיעונים לעונש, קבע בית משפט השלום, כי המבקש יישלח אל שירות המבחן, אשר יערוך תסקיר מבחן בעניינו.

5.

ביום 11.3.2012, הוגש לבית-משפט השלום, תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, בהתאם להסכמת הצדדים. בתסקיר המבחן נאמר, כי מתקבל הרושם שהמבקש הבליט את החלקים הנורמטיביים באישיותו, תוך שהרחיק עצמו מהחלקים הבעייתיים ונטה לצמצם את מעורבותו בפלילים. מהתסקיר עולה, כי השיחה עם המבקש התאפיינה במסירת מידע מגמתי על נסיבות חייו, תוך ניסיון לטשטש את עברו הפלילי. ועוד נאמר בתסקיר: " התרשמנו מפער במידע שמסר לנו באשר לנסיבות חייו מכפי שמשתקף ממידע שבידינו. פער אשר מבטא התנהגות מניפולטיבית על מנת להשיג מטרותיו ". עוד צוין, כי המבקש מודע לכך כי ביצע עבירה, אך שלל קיומם של דפוסים עבריינים בהתנהגותו. לאור התרשמות שירות המבחן כי המבקש אינו מבטא מוטיבציה לטיפול, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על מסגרת טיפולית בעניינו, וקבע כי דרושה ענישה מוחשית, שיש בה כדי לחדד את אחריות המבקש למעשיו, ואף לחזק את הרתעתו האישית מהתנהגות דומה בעתיד. עם זאת, המליץ שירות המבחן על מאסר בדרך של עבודות שירות, להבדיל מענישה בדמות מאסר בפועל, העלולה לפגוע במבקש, באופן בלתי הפיך.

6.

ביום 31.5.2012, גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש, תוך מתן משקל לחומרת מעשיו; לעובדה כי מדובר בהסתבכות שנייה של המבקש בענייני סמים; ובהתחשב באמור בתסקיר שירות המבחן, אשר הוגדר כ" תסקיר מורכב ", להבדיל מתסקיר חיובי או שלילי. בית משפט השלום קבע, כי יש מקום להקל בדינו של המבקש במידה מסויימת, ושלא להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת לאור ארבעה נימוקים, אשר פורטו בגזר הדין.

האחד , בית משפט השלום העניק משקל להודאתו של המבקש באשמה, אף שזו באה לאחר שמיעת חלק מהראיות. השני , צויין בגזר הדין כי האישום השני מגלם מכירה של כמות סם שאינה גבוהה, תמורת סכום כסף קטן יחסית. השלישי , בית המשפט שקל לקולא את העובדה שהמבקש שהה במעצר בית מלא במשך תקופה של שנתיים ימים, במהלכם, סעד את אימו החולה. בית משפט השלום קבע, לעניין זה, כי " תקופה כה ארוכה במעצר בית חייבת להיות רלבנטית לעניין העונש וזאת מבלי להוסיף לכך את הקושי בו מצא עצמו נתון הנאשם בשים לב למתואר לעיל ולמצבה של אמו אשר נפטרה במהלך התקופה ". הנימוק הרביעי המובא בגזר דינו של בית משפט השלום, מתייחס לתסקיר שירות המבחן, אשר העריך כי הטלת עונש מאסר בפועל עלולה להוביל לפגיעה בלתי הפיכה במבקש, אשר " התנהלותו הכללית הינה התנהלות נורמטיבית ".

בית משפט השלום פירט את עברו הפלילי של המבקש, אשר מחזק, כך נקבע, את התרשמות בית המשפט בדבר התנהלותו הנורמטיבית של המבקש. עברו הפלילי של המבקש כולל הרשעה אחת בגין עבירה של החזקת נשק והחזקת כלים לצריכה עצמית. בית המשפט ציין כי בגין הרשעה זו, הוטל על המבקש מאסר מותנה של 6 חודשים – עונש אותו הפעיל בית משפט השלום בענייננו. לפיכך נקבע, כי עברו הפלילי של המבקש אינו מכביד, ובנסיבות אלה, ישנה הצדקה ממשית להפעלת העונש באופן חופף " שמא תצא תחת ידו של בית המשפט תוצאה שאינה פרופורציונאלית לנסיבות העניין ". בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי, בשים לב לנסיבות אלו ולעובדה כי המבקש הוא אדם צעיר ועודו בונה את חייו, ישנה הצדקה להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וניתן להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות " שאף הוא אינו בבחינת עונש קל מן הקלים ". בהתייחס לטענת הסנגור בדבר היותו של הסוכן המשטרתי בגדר " סוכן מדיח ", ציין בית משפט השלום, כי לאחר שמיעת הראיות, הוא לא שוכנע כי השוטר הסמוי היה בבחינת " סוכן מדיח ", על אף שההצעות למכירת הסם, לא הגיעו מצידו של המבקש.

על יסוד האמור לעיל, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; הופעל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, אשר הושת על המבקש בתיק קודם, וזאת בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק זה; 8 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, שהיא פשע; 4 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, שהיא עוון; קנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו; וכן, חילוט הפריטים שהופיעו בנספח לכתב האישום.

הדיון בבית המשפט המחוזי

7.

על גזר דינו של בית משפט השלום, הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורה, הלינה המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום. לטענתה, שגה בית משפט השלום, כאשר נמנע מלהטיל על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל. זאת, למרות חומרת העבירה בה הורשע, ובניגוד למגמת המחוקק והפסיקה להחמיר עם מבצעי עבירות מסוג זה. המשיבה הוסיפה וטענה, כי המבקש סחר, בשתי הזדמנויות, בסם מסוכן מסוג " חשיש " במשקל משמעותי, ואין זה ראוי כי בית המשפט יקל עימו. המשיבה אף הפנתה לעיקרון המנחה בחוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, ולפיו יש לקיים יחס הולם בין חומרת העבירה לבין העונש אותו ראוי להשית על העבריין. לטענת המשיבה, מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות אינו הולם עבירה של סחר בסמים, כפי שבוצעה בנדון דידן. המדינה אף הדגישה את עברו הפלילי של המבקש ואת האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מרתיעה, על מנת להילחם בנגע הסמים. עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי משדחה בית משפט השלום את טענת הסנגור בדבר היות השוטר הסמוי בגדר " סוכן מדיח ", הן לעניין האחריות הפלילית והן לעניין ההקלה בעונשו של המבקש, ראוי היה למצות עימו את הדין. בנוסף, טענה המשיבה, כי שגה בית משפט השלום כאשר נמנע מפסילת רישיון הנהיגה של המבקש, בהתאם לסעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים. לפיכך, ביקשה המשיבה בערעורה, להשית על המבקש עונש מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה שעמד לחובת המבקש באופן מצטבר, ולפסול את רישיון הנהיגה שלו.

8.

המבקש הגיש, באמצעות סנגורו, תגובה לערעור המשיבה. במוקד הדברים, חזרה ונשנתה הטענה כי הסוכן המשטרתי היה במקרה זה בגדר " סוכן מדיח ", אשר פעל בניגוד לכללים, ומתוך מטרה לשדל את המבקש למכור לו סם. לגרסת המבקש, רק לאחר חצי שנה של שידול מתמיד, במהלכו הגיע הסוכן למוסך שבו עבד המבקש פעמים רבות, נענה המבקש לבקשת הסוכן למכור לו את הסם. לטענת הסנגור, המבקש הינו אזרח תמים, שאלמלא התערבות הסוכן המשטרתי, לא היה מבצע את העבירות בהן הורשע. אשר על כן, ביקש הסנגור, שלא להתערב בעונש, אשר הושת על המבקש בבית משפט השלום.

9.

ביום 31.10.2012, החליט בית המשפט המחוזי, לבקשת סנגורו של המבקש, ובהסכמת שני הצדדים, להחזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שתינתן החלטה מנומקת בסוגיית " הסוכן המדיח " והשלכתה לעניין הענישה.

פסק-הדין המשלים

10.

ביום 6.11.2012, השלים בית משפט השלום (כב' השופט ב' שגיא ), את פסק דינו, והבהיר באופן מפורט וממצה, את ממצאיו בטענת " הסוכן המדיח ".

בית המשפט השלום קבע, כי לא שוכנע שהסוכן המשטרתי, במקרה דנן, היה בבחינת " סוכן מדיח ". בית המשפט הסתמך במסקנתו על דברי המבקש במשטרה, אשר הכחיש באופן עקבי כל קשר לסחר בסמים; כמו כן, נקבע כי גרסת הסוכן, אשר העיד בבית משפט השלום, לא נסתרה בחקירה נגדית. בית משפט השלום הבהיר כי התמונה העולה מהמקובץ היא כי " מעורבותו של הנאשם בעולם הסמים בכלל, ובעסקי מכירת הסמים בפרט, הייתה רחוקה מרחק ניכר מאותה תמונה אשר ניסה הסנגור לצייר, וגם כאשר סירב לבקשות הסוכן לרכוש סמים, עשה כן מטעמים פרקטיים של אי זמינות הסם, ובשום שלב לא אמר לסוכן כי אינו עוסק עוד בכך, או מתנגד עקרונית למכירה ".

בית משפט השלום קבע, כי מחומר הראיות שהונח בפניו, עולה בברור כי אין מדובר במי שהודח, אלא במבקש שהיה מצוי בעסקי הסמים, עוד טרם נכנס הסוכן המשטרתי לתמונה, ואף נענה ברצון למכור לסוכן סמים, וזאת ממניעים כלכליים ברורים. עוד נקבע, כי פעילות הסוכן המשטרתי לא חרגה מסטנדרטים מקובלים של עבודת משטרה, וטענת הסנגור בדבר קיומה של " הדחה " אינה מתיישבת עם התנהלותו של המבקש, עם עדותו של הסוכן, ועם החומר הראייתי בכללותו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

11.

ביום 28.1.2013, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, וקבע כי יש להחמיר בעונשו של המבקש.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי לא ראה כל סיבה להתערב בממצאי העובדה, אותם קבע בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין, כי השאלה האם המבקש הודח, נגזרת מהאופן בו נהג הסוכן בפועל, ולא מן האופן בו הודרך על-ידי מפעילו, כפי שטען סנגורו של המבקש. לפיכך נקבע, כי לא נמצא פגם בפסק דינו של בית משפט השלום, " אשר שם את הדגש על דברי הסוכן באשר למפגשים בינו לבין המשיב, אופיים, הדברים שהוחלפו בהם וכיו"ב ". על יסוד האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי, בהסתמך על ממצאיו של בית משפט קמא, כי פעילות הסוכן המשטרתי היתה פעילות סטנדרטית ורגילה, וטענת ה" הדחה " לא הוכחה.

משכך, פנה בית המשפט המחוזי לבחינת העונש שהוטל על המבקש במקרה דנן, וקיבל את ערעורה של המשיבה לעניין גזר הדין. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת מעשיו של המבקש וקבע כי " על פני הדברים, מדובר בפעילות מקצועית של סחר בסמים, ומכאן החובה ליתן לה מענה עונשי הולם ". בית המשפט המחוזי אף נתן דעתו לתסקיר שירות המבחן, אשר חרף המלצתו על ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין, כי לפנים משורת הדין, הוא שמע את דברי אחיו של המבקש, אשר סיפר כי משפחתו התגייסה לסייע למבקש בתהליך שיקום, ומן הראוי לאפשר לו להמשיך בדרך זו.

לאחר זאת, ובשים לב לצורך הבלתי מתפשר להילחם בנגע הסמים, השית בית המשפט המחוזי על המבקש 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן נקבע, כי מתוך תקופת המאסר המותנה, יופעלו חודשיים באופן מצטבר, והיתרה באופן חופף, כאשר על המבקש לרצות 10 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, פסל בית המשפט המחוזי את רישיון הנהיגה של המבקש למשך שנה אחת, מיום שחרורו מהכלא. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. יצוין, כי בית המשפט המחוזי לא ניכה את ימי מעצרו של המבקש מתקופת המאסר שהושתה עליו.

בקשת רשות הערעור

12.

ביום 15.2.2013, הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשה חזר המבקש על טענותיו, כפי שאלה הועלו על-ידו בערעור לבית המשפט המחוזי, והוסיף כי בקשתו מעוררת שתי שאלות משפטיות-ציבוריות. האחת, האם בהינתן נתונים עובדתיים מסויימים, ישנה תחולה לטענת " הגנה מן הצדק " הנוגעת לדרך פעולתו של " סוכן מדיח ", אשר מצדיקה הקלה בעונש? שאלה נוספת שמעלה המבקש הינה, האם בבואו של בית המשפט לבחון את התנהלותו של הסוכן, עליו להדרש, אך ורק, לדברי הסוכן המשטרתי בלבד, ולהתעלם מתדרוכו והנחיותיו של מפעיל הסוכנים (להלן גם: קצין הסוכנים )?

לטענת המבקש, שגו שתי הערכאות הקודמות, כאשר בחרו להתעלם מהנחיותיו של קצין הסוכנים לסוכן, ונתנו משקל אך ורק לעדות הסוכן המשטרתי, אשר בא במגע עם המבקש. מעדות הסוכן עולה, כי בתקופה הרלוונטית, הוא היה שוטר חדש, שאך זה עתה גוייס למשטרה, ואשר פעל בהתאם להנחיות קצין הסוכנים. ולכן, כך לטענת המבקש, יש לייחס את מרבית המשקל, להנחיות קצין הסוכנים, וזאת שעה שהסוכן פעל בניגוד לסטנדרטים המחייבים, אשר נקבעו בע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל (10.2.2010).

לטענת המבקש, הפעלת הסוכן המשטרתי כללה שימוש באמצעי לחץ ושכנוע מוגזמים כדי להביא את המבקש לבצע את העבירה, וזאת בניגוד לכללים אשר הותוו בפסיקה. לפיכך, חזר המבקש על טענותיו כי התנהלות הסוכן המשטרתי, בהתאם להנחיות קצין הסוכנים, היתה בגדר פעולה של " סוכן מדיח ", וזאת ממספר נימוקים. האחד, הפעלת הסוכן בענייננו לא נבעה ממידע רלוונטי כי המבקש סוחר בסם. הנימוק השני נעוץ בכך, כי הסוכן פנה למבקש עשרות פעמים, בעוד שהשיחות ביניהם לא תועדו, בניגוד לכללים, וזאת מתוך מטרה ברורה לשדל את המבקש למכור לו סם. כל זאת, כאשר לא באה הצעת מכירה מצידו של המבקש, במהלך כל תקופת היכרותם.

על יסוד הדברים האלו, פנה המבקש, בבקשה כי תינתן לו רשות ערעור, וכי ערעורו יתקבל, באופן שהוא ירצה את העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום. המבקש ציין בבקשתו כי מעונש המאסר בפועל, שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, לא נוכו ימי מעצרו.

דיון והכרעה

13.

למקרא האמור בבקשה נחה דעתי, כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", בעניין הנדון.

הלכה מושרשת היא, כי בקשת רשות ערעור תינתן במשורה, ואך במקרים מיוחדים וחריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה, או כאשר עסקינן במקרים מיוחדים בהם מתגלה חוסר צדק בולט או עיוות דין שנגרם למבקש (רע"פ 9112/12 ניזרי נ' מדינת ישראל (23.12.2012); רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.2013); רע"פ 158/13 עוז נ' מדינת ישראל

(7.2.2013); רע"פ 964/13 אורי נ' מדינת ישראל (12.2.2013)).

במקרה דנן, מנסה בא-כוחו של המבקש, לשוות למקרה דנן אופי עקרוני-כללי, החורג מעניינו הפרטי של המבקש, ואולם, לאחר זיקוק טענותיו, ולאחר בחינה מדוקדקת של הבקשה, נראה כי עיקר טענותיו נוגע לעניינו הפרטי של המבקש. נוסף על כך, טענותיו של המבקש עוטות אופי ערעורי מובהק, וזאת על אף ששתי הערכאות הקודמות דחו אותן, ואף הגיעו למסקנה העובדתית כי הסוכן המשטרתי לא היה בבחינת " סוכן מדיח ", אלא שהוא פעל לפי הסטנדרטים המקובלים במשטרה. כלל ידוע הוא, כי התערבות ערכאת ערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית תעשה אך במקרים חריגים ומצומצמים, וזאת אף ביתר שאת, כאשר ממצאים אלו נבחנו על ידי שתי ערכאות שיפוטיות, כבענייננו (ע"פ 2439/10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.6.2012); רע"פ 9273/12 לגו נ' מדינת ישראל (26.12.2012); רע"פ 230/13 שבדרון נ' מדינת ישראל (16.1.2013) .

14.

לגופו של עניין, ובהתייחס לעניין עונש המאסר שהושת על המבקש, כפועל יוצא מערעורה של המשיבה, סבורני כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה מהותית מרף הענישה הראוי בעבירות דומות. זאת, לנוכח חומרת העבירות אותן ביצע המבקש, בשתי הזדמנויות שונות; בשים לב לעברו הפלילי של המבקש; ולנוכח האינטרס הציבורי בלחימה בנגע הסמים, אשר מחייב ענישה הרתעתית.

עוד ראוי להזכיר מושכלות ראשונים, לפיהן טענות בדבר חומרת העונש, אינן מהוות, כשלעצמן, עילה לדיון ב" גלגול שלישי ", בפני בית-משפט זה, אלא במקרים מובהקים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת. הלכה זו יפה אף למקרים בהם החמירה ערכאת הערעור בעונשו של המבקש, כמו בנידון דידן (רע"פ 5866/12 קרלקוב נ' מדינת ישראל (20.8.2012); רע"פ 7513/12 מרעי נ' מדינת ישראל (22.10.2012); רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל

(2.1.2013); רע"פ 330/13 פלוני נ' מדינת ישראל

(21.1.2013); רע"פ 378/13 חאג יחיא נ' מדינת ישראל (27.1.2013)).

בנסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי כי קיימת סטייה כלשהי מרמת הענישה הראויה, ואף מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.

15.

אשר לטענתו של בא-כוח המבקש, לפיה טעו הערכאות הקודמות, משלא נתנו משקל לעדותו של מפעיל הסוכנים, אציין, כי בית המשפט המחוזי קבע, באופן מפורש, כי מסקנתו בנושא טענת ההדחה, לא השתנתה, אף לאחר שבחן את עדותו של קצין הסוכנים, וכך נקבע בפסק הדין: " רק כדי להפיס את דעתו של הסניגור נציין, כי עיינו גם בעדות המפעיל – והתמונה לא השתנתה ".

16.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, בכפוף לניכוי ימי מעצרו של המבקש, בהסכמת המשיבה, מיום 11.5.2010 עד ליום 28.6.2010, מתקופת המאסר שהושתה עליו.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.4.2013, עד לשעה 09:00, בימ"ר ניצן.