רע"פ 7513/12 בלאל מרעי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופטים י' אלרון - סג"נ, מ' גלעד ו א' אליקים , בע"פ 44184-06-12, מיום 24.9.2012. בפסק דינו קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המדינה על גזר הדין של בית-משפט השלום בחדרה, שניתן על-ידי כב' השופטת פ' ארגמן , בת"פ 50021-06-11, מיום 10.6.2012.

בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה שניתן, כאמור, ביום 24.9.2012.

לנוכח העובדה, שהבקשה לעיכוב הביצוע הוגשה במקביל לבקשת רשות הערעור, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הורשע, בבית-משפט השלום, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בת-זוגו, לפי סעיף 380 בקשר עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

3.

להלן תמצית עובדות כתב האישום המתוקן: ביום 18.06.2011, בסמוך לשעה 23:30, תקף המבקש את המתלוננת, אשתו, שלא כדין וללא הסכמתה. המבקש הטיח את המתלוננת על מיטתם, התיישב על ביטנה ולפת את צווארה בין ידיו. לאחר מכן, הכה המבקש את המתלוננת, באמצעות מקל מטאטא, ברגליה, בידיה ובגבה, עד שמקל המטאטא נשבר מעוצמת המכות, והמתלוננת הוטחה ארצה. בשלב זה, המשיך המבקש במעשיו, נשך את המתלוננת בגבה, חבט את ראשה בפינת מיטתם ולפת את צווארה בשנית, בעודה שרועה על ריצפת החדר.

4.

עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי בשלב מסוים, הצטרפו למעשי התקיפה כמה מבני משפחתו של המבקש, אשר תקפו, גם הם, את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.

כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בידיה, ברגליה, בגבה ובראשה.

5.

בבית-משפט השלום, לאחר שכפר תחילה בעובדות כתב האישום, חזר בו המבקש מכפירתו, והודה בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

6.

טרם שנשמעו הטיעונים לעונש, הופנה המבקש אל שירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. ביום 16.4.2012, הוגש לבית-משפט השלום תסקיר בעניינו של המבקש, אשר בגדרו הומלץ, כי המבקש ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות. זאת, למרות קביעת שירות המבחן, כי מכלול נסיבותיו של המקרה מעיד, כי קיים סיכון להישנות העבירה מצד המבקש.

1.

ביום 10.6.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש. במסגרת גזר הדין, התייחס בית-משפט השלום לחומרת מעשיו של המבקש, ולגישת בתי-המשפט לפיה יש להשית על עברייני אלימות במשפחה עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח (בצד רכיבי ענישה נוספים). בית-משפט השלום הדגיש, כי בענישה מעין זו, יש משום תרומה של בתי-המשפט למאמציהן של רשויות האכיפה לעקור מן השורש את נגע האלימות כלפי בנות זוג, אשר פשה בחברה הישראלית.

יחד עם זאת, בבואו לגזור את עונשו של המבקש, קבע בית-משפט השלום, כי לנוכח עקרון הענישה האינדיבידואלית, על בית-המשפט מוטלת החובה לאזן, בכל מקרה הבא לפניו, בין נסיבות המעשה לבין נסיבות העושה. לפיכך, קבע בית-משפט השלום, כי על אף חומרת המעשים שבהם הורשע המבקש, ולמרות הסכנה להישנותם, אין להתעלם מנסיבותיו המקלות של המבקש. כך, בין השאר, ציין בית-משפט השלום, כשיקולים לקולא, את המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש, את התקופה שבה שהה במעצר מלא ובמעצר בית, ואת רצונה של המתלוננת לשוב ולחיות עימו. לאחר הדברים האלה, קבע בית-משפט השלום, כי המבקש ירצה עונש של 5 חודשי מאסר

בדרך של עבודות שירות, בנוסף לעונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, במשך 3 שנים, עבירת אלימות על-פי חוק העונשין, שעונשה שנתיים מאסר או יותר.

2.

המשיבה ערערה על גזר דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בערעורה טענה המשיבה, כי העונש שגזרה הערכאה הדיונית על המבקש, נמוך, באופן משמעותי, מהעונש הראוי במקרים כגון דא, וזאת ממספר טעמים עיקריים. ראשית, לטענת המשיבה, העבירה שבה הורשע המבקש מצויה ברף הגבוה של עבירות האלימות במשפחה. מגמת הפסיקה בעבירות מסוג זה, היא להעדיף את האינטרס הציבורי, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומשכך, ראוי להשית על המבקש עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. שנית, לטענת המשיבה, העונש שהושת על המבקש, אינו עולה בקנה אחד עם קביעת שירות המבחן, לפיה קיימת סבירות להישנותן של עבירות דומות בעתיד.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי הערכאה הדיונית שגתה משייחסה משקל רב לעדותה של המתלוננת, אשר ביקשה, כי לא יושת על המבקש עונש של מאסר לריצוי בפועל. לגישת המשיבה, הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה לכך, כי דברים אלו הינם " תוצר של תסמונת האישה המוכה ", והם אינם מפחיתים מחומרת העבירות שבוצעו כלפיה או מחומרת הפגיעות שספגה.

לסיום טענותיה הוסיפה המשיבה, כי שגתה הערכאה הדיונית כאשר נתנה, בעת גזירת עונשו של המבקש, משקל כה רב לעובדה שהוא היה נתון במעצר במשך כחודש ימים ובמעצר בית במשך כחודשיים וחצי.

3.

לנוכח דברים אלו, עתרה המשיבה לבית-המשפט המחוזי להחמיר את עונשו של המבקש, ולשולחו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת, בנוסף לכל שאר רכיבי העונש אשר השיתה עליו הערכאה הדיונית.

4.

בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, והחמיר בעונשו של המבקש. בהתייחסו לחומרתן ואופיין של העבירות בהן הורשע המבקש, קבע בית-המשפט המחוזי, כי עבירות של אלימות במשפחה " פשטו כמגיפה במקומותינו ", ועל בתי-המשפט מוטל תפקיד מרכזי בהוקעת העבירות מסוג זה. לפיכך, ובהסתמך על ההלכה אשר יצאה מלפני בית-משפט זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בעת קביעת עונשם של עברייני אלימות במשפחה, יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי ההרתעה והגמול, בדרך של השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים אלה.

בהמשך לדברים אלה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לנוכח אופייה וחומרתה של העבירה אשר בה הורשע המבקש, ולאור הסבירות להישנותן של עבירות דומות, היה על הערכאה הדיונית להעניק משקל פחות בהרבה לנסיבותיו המקלות של המבקש.

אשר לעדותה של המתלוננת, קיבל בית-המשפט המחוזי את טענת המשיבה וקבע, בהסתמכו על הלכת בית-משפט זה, כי עמדתה של המתלוננת, אישה מוכה, אינה מהווה שיקול לקולא בעת גזירת עונשו של המבקש.

בסיום פסק דינו, התייחס בית-המשפט המחוזי לתסקיר שירות המבחן, וקבע, כי מדובר בהמלצה גרידא, אשר, מבלי לפגוע בחשיבותה הכללית, אין לה מקום מכריע בשיקולי הענישה. זאת, כאשר על כף המאזניים מונחת חובתו של בית-המשפט להגן על אינטרס הציבור ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים מלפגוע בבנות-זוגם.

5.

אשר על כן, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, והשית על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת בנוסף לכל שאר רכיבי העונש אשר הוטלו עליו על-ידי הערכאה הדיונית.

הבקשה

6.

בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נטען, כי שגתה ערכאת הערעור משהחמירה בעונשו, והשיתה עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. המבקש תולה את טיעוניו בשני טעמים. ראשית, לטענת המבקש, עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, בדבר מדיניות הענישה הראויה בעבירות של אלימות במשפחה, כאשר לזכות הנאשם עומדות נסיבות אישיות מקלות. שנית, לטענת המבקש, יש משום עיוות דין בפער שבין העונש שפסקה הערכאה הדיונית בעניינו, לבין העונש שנקבע על-ידי ערכאת הערעור, דבר המקים, כשלעצמו, עילה לדיון " בגלגול שלישי ".

דיון והכרעה

7.

למקרא האמור בבקשה, נחה דעתי כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור בעניין הנדון.

כלל ידוע בשיטת משפטנו הוא, כי לא על נקלה תתקבל רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", היות שזו שמורה למקרים מיוחדים שבהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה (ראו, לעניין זה, רע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.10.2012); רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012)).

8.

לאחר שעיינתי בטענותיו של המבקש, סבורני, כי חרף טענותיו, עניינו אינו מעלה שאלה בעלת אופי ציבורי או משפטי רחב היקף. דומה, כי עיקרן של טענות המבקש נוגעות ליישום ההלכות הקיימות על המקרה הקונקרטי שלפנינו. אשר על כן, העניין הנדון איננו נופל בגדרם של אותם מקרים מיוחדים שבהם ייעתר בית-משפט זה לבקשה, לדון בנושא " בגלגול שלישי ".

9.

למעלה מן הצורך, אבקש לייחד מספר מילים גם לגופה של הבקשה. עיקר טיעוניו של המבקש נסובים סביב חומרת העונש שגזרה עליו ערכאת הערעור, ועל הפער שבין עונש זה לבין העונש שהשיתה עליו הערכאה הדיונית.

10.

הלכתו של בית-משפט זה קובעת, כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מהוות, לכשעצמן, עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא באותם מקרים שבהם מדובר בסטייה ניכרת מרף הענישה הראוי, בנסיבותיו של אותו עניין (ראו, למשל, רע"פ 7291/12 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2012)). לאחר שעיינתי בפסק דינה של ערכאת הערעור, סבורני, כי, בשים לב לאופי העבירה ולנסיבות ביצועה, אין מדובר בסטייה כלשהי מרף הענישה הראוי במקרה הנדון, ולפיכך, דין הבקשה להידחות, אף מטעם זה.

דומני, כי יש צדק רב בגישתה של ערכאת הערעור, לפיה נגע האלימות במשפחה, פוגע בשלום הציבור ובערכים יסודיים של החברה בישראל, ועל בית-המשפט מוטלת החובה להוקיע מעשים אלו, בדרך של ענישה משמעותית, אשר תעביר מסר שיפוטי חד וברור לעברייני האלימות במשפחה.

11.

אשר על כן, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

12.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע אשר הגיש המבקש.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו, בהתאם להחלטת ערכאת הערעור, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, ביום 1.11.2012, עד לשעה 08:30.