רע"פ 9112/12 ניסים ניזרי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים א' טל - סג"נ , א' מקובר , ו ז' בוסתן , בעפ"ג 56091-05-12, מיום 25.11.2012. בפסק דינו קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית-משפט השלום ברמלה, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת נ' דיסקין - סג"נ , בת"פ 50836-05-11, מיום 18.4.2012.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

2.

ביום 11.10.2011, הוגש לבית-משפט השלום, כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, אשר ייחס למבקש חמישה אישומים של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13, בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); שני אישומים של סחר בסם מסוכן, בצוותא-חדא, לפי סעיף 13, בקשר עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים, ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ואישום אחד בעבירה של תיווך בסם מסוכן, בצוותא חדא, לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים, בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתקופה שבין חודש ספטמבר 2010 ועד לחודש מאי 2011, פעלה סוכנת סמויה מטעם המשטרה, במטרה לבצע עסקאות מבוקרות של סחר בסמים מסוכנים. במסגרת פעילות זו, ביצע המבקש, במספר הזדמנויות, עבירות של סחר ותיווך בסמים מסוכנים מסוג חשיש וקוקאין. כך, בין השאר, הואשם המבקש, כי במספר הזדמנויות, מכר לסוכנת הסמויה, או בנוכחותה, סמים מסוג חשיש וקנבוס, וזאת בתמורה לאלפי שקלים. ובהזדמנות אחרת, הורה המבקש, לאדם אחר, למסור לסוכנת הסמויה סם מסוג חשיש, וזאת בתמורה ל-300 ₪.

עוד נטען בכתב האישום, כי בשתי הזדמנויות שונות, נסע המבקש, ביחד עם הסוכנת הסמויה, אל יעדים שונים בעיר לוד, שאליהם הוא כיוון אותה, שם רכש בעבורה, באמצעות סכומי כסף אשר הפקידה בידיו לשם כך, סם מסוג קוקאין.

4.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי המבקש יצרף לכתב האישום המקורי כתב אישום נוסף, אשר עמד נגדו (ת.פ. 9153-04-11), אשר בו נטען, כי ביום 30.3.2011, בסביבות השעה 15:50, בעת שביקש שוטר לערוך חיפוש על גופו של המבקש, השליך המבקש מעליו סם מסוג חשיש, במשקל של כ- 19.6 גרמים נטו. בשל מעשה זה, יוחסה למבקש עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א), בקשר עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, וכן עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שהמבקש יודה ויורשע בשני התיקים, ובטרם יגזור בית-המשפט את עונשו, הוא יישלח לקבלת תסקיר מבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין עונשו של המבקש.

הדיון בבית-משפט השלום

5.

ביום 11.10.2011, קיבל בית-המשפט את הסדר הטיעון, הורה על צירוף כתב האישום הנוסף, אשר עמד נגד המבקש, והרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות אשר יוחסו לו בשני כתבי האישום. בהתאם להסדר הטיעון, התבקש שירות המבחן, לערוך תסקיר מבחן בעניינו של המבקש.

6.

ביום 9.2.2012, הוגש לבית-משפט השלום, תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, אשר ממנו עולה, כי המבקש, מכור, מזה שנים רבות, לסמים קשים, וכל ניסיונותיו להיגמל מהתמכרות זו עלו בתוהו. על רקע התמכרותו זו, הורשע המבקש בעברו, פעמים רבות, בעבירות פליליות, בעיקר מתחום האלימות, הרכוש והסמים, ובגינן הוא אף ריצה מספר עונשי מאסר. בתסקיר המבחן נאמר, כי, גם במקרה הנדון, בוצעו העבירות על רקע התמכרותו של המבקש לסמים. יחד עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי " חומרת מצבו המשפטי והעייפות מאורח החיים העברייני וההתמכרותי העמידוּ [את המבקש] על חומרת מצבו והוא מבקש לערוך שינוי ולהשתלב בטיפול ארוך ומעמיק במסגרת קהילה טיפולית סגורה ". על רקע זה, המליץ שירות המבחן לאפשר למבקש למצות את אפשרות שילובו במסגרת הקהילה הטיפולית " אילנות ".

7.

ביום 18.4.2012, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש. בפתח גזר הדין עמד בית-המשפט על חומרת העבירות אשר בהן הורשע המבקש, תוך שהדגיש את ההשלכות הקשות ואת ההשפעות ההרסניות הנלוות לעבירות הסמים בכלל, והשלכותיהן של עבירות הפצת הסמים, על החברה בישראל, בפרט. בהקשר זה נקבע, כי השלכות חברתיות אלה, מחייבות נקיטת יד קשה נגד עברייני הסמים. עוד הוסיף בית-המשפט וקבע, כי אין גם להקל ראש בעבירה של הפרעה לשוטר, אשר בה הודה המבקש, במסגרת כתב האישום, אשר צורף במסגרת הסדר הטיעון.

בנוסף לכך, שקל בית-משפט השלום, כשיקולים לחומרא, את עברו הפלילי

המכביד של המבקש, הכולל, בין היתר, עבירות רכוש, עבירות סמים, עבירות אלימות, עבירות נגד שוטרים ובריחה ממשמורת חוקית. עבירות אשר בגינן, ריצה המבקש כ-18 שנות מאסר, במצטבר. על כך הוסיף בית-המשפט, גם את העובדה, כי לחובת המבקש עמדו, בעת ביצוע העבירות, שלושה מאסרים מותנים, בהיקף מצטבר של 27 חודשים, ואת תפקידו המרכזי של המבקש, כסוחר סמים, בפרשה הנדונה. בהקשר זה קבע בית-המשפט, כי, בשונה מעניינם של נאשמים אחרים בפרשה, נסיבותיו המחמירות של המבקש, כפי שתוארו לעיל, אינן מאפשרות להקל בעונשו.

מנגד, שקל בית-המשפט, כשיקולים לקולא, את התבטאויותיו של המבקש, כפי שעלו בתסקיר המבחן, בדבר שאיפתו לשנות את אורחות חייו העבריינים; את הודייתו בעבירות המיוחסות לו ואת צירוף התיקים, אשר חסכו זמן שיפוטי יקר; את נטילת האחריות על המעשים המיוחסים לו; את היותו נתון במעצר במשך חודשים רבים; ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המורכבות. בהתייחסו לתסקיר המבחן, ציין בית-המשפט, כי הגם שאין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן לאפשר למבקש למצות הליך טיפולי מחוץ לכותלי בית-הסוהר, הרי שיש בהמלצה זו משום שיקול נוסף להקלה מסוימת בעונשו של המבקש.

על יסוד האמור לעיל, גזר בית-משפט השלום, על המבקש 22 חודשי מאסר בפועל; והפעיל שלושה עונשי מאסר מותנים בחופף ובמצטבר, המגיעים לכדי 16 חודשי מאסר. בית-המשפט קבע, כי עונשי המאסר המותנים ירוצו בחופף ובמצטבר לעונש המאסר אשר הושת על המבקש, ובסך הכל הושתו על המבקש 36 חודשי מאסר בפועל, שמניינם, מיום מעצרו; 10 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, במשך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירת סמים מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, במשך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירת סמים מסוג עוון; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה

לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו; פסילה על-תנאי מקבל או להחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של 12 חודשים, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

בהמשך לכך, הכריז בית-משפט השלום על המבקש כעל סוחר סמים, וניתן צו חילוט לגבי טלפון סלולארי שהיה ברשותו וסך של 5,800 ₪, אשר שימשו את המבקש בעת ביצוע המעשים, שבגינם הורשע.

הדיון בבית המשפט המחוזי

8.

ביום 30.5.2012, ערערה המשיבה על גזר דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי מרכז. בערעור, טענה המשיבה, כי שגתה הערכאה הדיונית משגזרה על המבקש עונש קל, יתר על המידה, וזאת ממספר טעמים עיקריים. ראשית, נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משלא נתנה משקל מספיק לחומרת המעשים ולריבוי העבירות אשר בהן הורשע המבקש, כמו גם לתפקידו המרכזי בפרשה. עוד טענה המשיבה, כי שגתה הערכאה הדיונית משקבעה, כי הפעלת עונשי המאסר המותנים תיעשה בחפיפה כמעט מלאה ביניהם, ובחפיפה חלקית לעונש המאסר, אשר הושת עליו בפרשה זו.

בהמשך לאמור, טענה המשיבה כי שגתה הערכאה הדיונית משנתנה משקל יֶתֶר לנסיבותיו האישיות המקלות של המבקש, ולאמוּר בתסקיר המבחן, מבלי שייחסה משקל ראוי לשיקולים לחומרה העומדים נגד המבקש. כך, בין היתר, ציינה המשיבה את עברו המכביד של המבקש, את עונשי המאסר הממושכים אשר ריצה בעברו, ואת העובדה, כי לחובתו עמדו, בעת ביצוע העבירות, מושא כתבי האישום, שלושה עונשי מאסר מותנים. לסיום, טענה המשיבה, כי עונשו של המבקש אינו תואם את חומרת העונשים אשר הושתו על נאשמים אחרים בפרשה.

9.

ביום 25.11.2012, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, וקבע, כי יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש.

בית-המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי אמנם הערכאה הדיונית דחתה את המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש, ונתנה דעתה לחומרת העבירות, שבהן הורשע, כמו גם לתפקידו המרכזי בפרשה, וכן לעברו הפלילי המכביד ולעונשי המאסר הארוכים אשר ריצה בעברו. ואולם, עונש המאסר אשר נגזר על המבקש, סוטה ממדיניות הענישה הראויה, ואינו משקף איזון ראוי בין הנסיבות לחומרה, כמפורט לעיל, לבין הנסיבות לקולא, הכוללות גם את נסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שתוארו בתסקיר המבחן.

על יסוד האמור לעיל, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, וקבע, כי תחת 22 חודשי המאסר בפועל, אשר הושתו על המבקש בערכאה הדיונית, ירצה המבקש 30 חודשי מאסר בפועל. אשר לאופן הפעלת העונשים המותנים שעמדו נגד המבקש, קבע בית המשפט-המחוזי, כי, מאחר שאין זה ממנהגה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם, עת שהחליטה להחמיר בעונשו, הרי שאופן הפעלת עונשי המאסר המותנים, יוותר כפי שקבעה הערכאה הדיונית. לסיכום, קבע בית-המשפט המחוזי, כי תחת 36 חודשי המאסר אשר גזרה הערכאה הדיונית על המבקש, ירצה המבקש 46 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה

10.

בבקשת רשות ערעור, אשר הגיש המבקש, בעצמו, לבית-משפט זה, ביום 17.12.2012, פרט המבקש את נסיבות חייו הקשות, את המלצות שירות המבחן בעניינו ואת נסיבות ביצוע העבירות, אשר בהן הורשע. על יסוד דברים אלה, פנה המבקש אל בית-משפט זה, בבקשה לאפשר לו להשמיע את טיעוניו, בנוגע להחלטתה של ערכאת הערעור להחמיר בעונשו.

דיון והכרעה

11.

למקרא האמור בבקשה נחה דעתי, כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור בעניין הנדון.

הלכה אשר יצאה מלפני בית-משפט זה קבעה, כי בקשת רשות ערעור תינתן במשורה, היות שזו שמורה לאותם מקרים מיוחדים המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. כמו כן, בית-משפט זה קבע לא אחת, כי ייתכנו מקרים מיוחדים וחריגים, אשר, חרף העובדה שאינם מעוררים כל שאלה משפטית רחבת היקף או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, ייעתר בית-המשפט לבקשת רשות ערעור, וזאת משיקולי צדק (ראו, רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2012); רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2010) והפניות שם).

המבקש אינו טוען כלל, כי עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית, כלשהי, ולמקרא בקשתו, הנני סבור, כי המקרה הנדון אינו נמנה על אחד מאותם מקרים מיוחדים, אשר בהם ראוי, מטעמים של צדק, להעניק רשות ערעור, על-מנת לדון בעניינו של המבקש ב" גלגול שלישי " . לפיכך, אין מקום ליתן למבקש רשות לערער בפני בית-משפט זה.

12.

לסיום, אבקש לייחד מספר מילים לגופן של טענות, שעיקרן, נסוב סביב החמרת עונשו של המבקש על-ידי ערכאת הערעור.

13.

כלל הוא בשיטת משפטנו, כי טענות בדבר חומרת העונש, אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לרשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא באותם מקרים אשר בהם סטו הערכאות הקודמות, סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, בנסיבות אותו עניין. לפיכך, אין בעצם העובדה שערכאת הערעור החמירה בעונשו של המבקש, כדי להצדיק מתן רשות ערעור, כל עוד אין מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.2012); רע"פ 6285/12 וקנין נ' מדינת ישראל (29.8.2012)).

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, במספר רב של עבירות סמים חמורות, הכוללות גם עבירות של סחר בסמים קשים. עבירות אלו ביצע המבקש, בשעה שריחפו מעל לראשו שלושה מאסרים מותנים, ובאמתחתו עבר פלילי עשיר ומכביד מאוד. בנסיבות אלו, אין לומר, כי ערכאת הערעור סטתה, כהוא זה, ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, בקבלה את ערעור המדינה. אשר על כן, דין הבקשה להידחות אף מטעם זה.

14.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף.

לפיכך, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.