פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3796/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. פז חברת נפט בע"מ
2. בוריס בונדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל-משרד התשתיות הלאומיות
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.1.08 בע"פ 70103/06 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ ות' שפירא
בשם המבקשים:
עו"ד נ' שמחוני, עו"ד י' מנור-נהרי
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
החלטה
כנגד המבקשים הוגשו לבית-משפט השלום ברמלה שני כתבי אישום (ת.פ. 1502/02, ת.פ. 2396/02), המייחסים להם עבירה של מכירת דלק שלא תואם לתקן הרשמי לפי סעיפים 9(א) ו- 17(א) לחוק התקנים, התשי"ג-1953 (להלן: חוק התקנים ) וסעיף 61(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).
לפי הנטען בכל אחד מכתבי האישום, במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, היתה המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) המחזיקה והבעלים של תחנת דלק פז בכביש עוקף רמלה, והמבקש 2 (להלן: המבקש ) היה מנהל התחנה והאחראי לתפעולה. במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, נערכה בתחנת הדלק ביקורת ונלקחו דגימות של בנזין 95 אוקטן ממשאבות התדלוק מהן נמכר הדלק לצרכנים. בבדיקת הדגימות במעבדה מאושרת התגלה, כי הבנזין היה בעל אוקטן הנמוך מ- 95 אוקטן, זאת שלא בהתאם לנדרש בתקן (באחת הבדיקות נמצא דלק בעל אוקטן 93.7 ובבדיקה אחרת – 91.4 אוקטן).
בית-משפט השלום (כבוד השופטת ז' בוסתן ) קיבל, ביום 30.11.05, את טענת המבקשים, לפיה אין להשיב לאשמה והמבקשים זוכו מהאישומים שיוחסו להם. בית-משפט השלום קבע, כי לא הובאה בפניו ראיה לכך, שהדלק אשר סופק לתחנה באישום הראשון הגיע באותה איכות שיצא ממסוף פי גלילות. לגבי האישום השני קבע בית-משפט השלום, כי הגם שישנן ראיות כי הדלק שהגיע לתחנה עבר בדיקות מסוימות, הרי שקיימים "חורים ראייתיים" בשרשרת הבדיקה. המסקנה המתבקשת היא, כי התביעה לא הוכיחה שהדלק אשר נופק לתחנה בכל אחד מהאישומים היה דלק המתאים לתקן. משכך, נקבע, כי יש לזכות את המבקשים מהאישומים המיוחסים להם, מבלי שישיבו לאשמה.
על הכרעת הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70103/06).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר , סגן הנשיא ז' המר והשופטת ת' שפירא ) קיבל, ביום 19.3.08, את ערעור המשיבה, פה אחד. השאלה שעמדה לדיון בערעור היא האם מוטל על המשיבה להוכיח, לשם הרשעה בעבירות בהן הואשמו המבקשים, כי הדלק הגיע לתחנת הדלק כשהוא באיכות התואמת לתקן. בית המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו, כי העבירה בה הואשמו המבקשים היא עבירה של "אחריות קפידה" ובעבירות מסוג זה, די בהוכחת היסוד העובדתי של העבירה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי לעניינם של המבקשים, לפי סעיף 9(א) לחוק התקנים, היסוד העובדתי הוא מכירת המצרך כאשר הוא אינו תואם לתקן הרשמי. לבסוף, ביטל בית המשפט המחוזי את הכרעת הדין של בית-משפט השלום והורה על החזרת התיק לדיון בפני בית-משפט השלום, על-מנת שישמע את פרשת ההגנה ואת תשובת המבקשים לאשמה.
על פסק דינו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שבפניי.
בא-כוח המשיבה מציין בתגובתו מיום 5.6.08, כי מבירור שערך עולה, כי טרם נקבע דיון לשמיעת פרשת התביעה ומשכך הדיון בבית-משפט השלום טרם מוצה. לטענתו, אין לדעת אם המבקשים יורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ואם יורשעו, האם יגישו ערעור. עוד מוסיף וטוען הוא , כי אין אף לדעת מה תהא תוצאת הערעור, אם וכאשר יוגש. בנסיבות אלה, טוען בא-כוח המשיבה, כי טרם בשלה העת לדון בבקשת רשות הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. כידוע, הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור בטרם ניתנו בתיק הכרעת דין וגזר דין סופיים (ראו רע"פ 2301/98 רונן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.4.1998); רע"פ 4827/08 חלבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.6.2008)). בענייננו, היות וטרם מוצו הליכי הדיון בכתב האישום שהוגש כנגד המבקשים בבית-משפט השלום, הרי שטרם בשלה העת לדון בבקשת רשות הערעור.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשס"ט (28.10.2008).
ש ו פ ט