רע"פ 2301/98 אליהו רונן נ. מדינת ישראל

לאחר מתן ההחלטה מיום 20.4.98 בה נדחתה בקשת המבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיעה בקשתו של המבקש להרשות לו להגיב על תגובת המדינה. לא זו בלבד שבקשה זו הגיעה לאחר מתן ההחלטה, אלא שאין בהחלטה עליה סומך בא כוח המבקש אשר ניתנה ברע"פ 4198/97 כדי להביא לשינוי ההחלטה מיום 20.4.98. אכן ניתן להבין מן האמור בתחילת הנימוקים שבהחלטה רע"פ 4198/97, כי החלטה זו "הופכת את הקערה על פיה" כדברי בא כוח המבקש, לעומת החלטות קודמות שינתנו בנושא. אולם, מהמשך ההנמקה ברע"פ 4198/97 עולה כי לא כן הוא הדבר. שכן נאמר בה כי הבקשה לרשות לערער הייתה נדחית "גם לו הוגשה במועדה, על יסוד הכלל שאין בית משפט זה נוטה לתת רשות לערער בגלגול שלישי, כשההליכים בשתי הערכאות הראשונות לא מוצו. אין איפוא כל מניעה שהמבקשות תערערנה לבית המשפט המחוזי על גזר דינן,

ואם ערעורן יידחה, תוכלנה להשיב גם על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בגלגול הראשון בגדר בקשת הרשות לערער שתגשנה לבית משפט זה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגלגול השני".