רע"פ 4182/13 יבגני ווזילקין נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד מתאריך 29.5.2013 ב-עפ"ת 18660-12-13 (כב' השופטים: ג' כנפי-שטייניץ , ד"ר

י' מרזל , א' רומנוב ), שבגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים הנכבד (להלן גם: בית המשפט לתעבורה ) מתאריך 8.1.2013 ב-פ"ל 104-04-12 (כב' השופט א' טננבוים ) , כך שעונש המאסר בפועל שבית המשפט לתעבורה הנכבד גזר על המבקש הופחת מ-12 חודשים ל-9 חודשים ואילו יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם.

אעיר כי בתאריך 18.6.2013 עתר המבקש גם לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שריצויו אמור להתחיל בתאריך 1.7.2013.

להלן יובאו הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 1.4.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בירושלים הנכבד. בפתח כתב האישום המאשימה הדגישה כי בהליך קודם המבקש נפסל לתקופה של 3 שנים מלהחזיק, או לקבל רישיון נהיגה. כן נגזר על המבקש, בגדרו של אותו הליך, עונש של חודשיים מאסר על תנאי (והתנאי היה שהמבקש לא ינהג בזמן פסילה במשך שלוש שנים).

בכתב האישום נאמר כי בתאריך 20.1.2011, סמוך לשעה 1:30, נהג המבקש בקטנוע מסוג פיאג'ו בחלקו הדרומי של כביש בגין בירושלים. בהגיע המבקש למחסום שהוצב בסמוך למחלף הולילנד, המבקש לא נענה להוראת שוטר שסימן לו לעצור, עקף את המחסום ונמלט מן המקום בנסיעה מהירה. בהמשך לכך, המבקש נסע במהירות מופרזת ובניגוד לכיוון התנועה ברחוב האייל בירושלים, באופן שיש בו לסכן חיי אדם. יתר על כן, נטען כי המבקש לא נענה למספר כריזות של רכב משטרתי שהחל במרדף אחריו, תוך שהמבקש ממשיך בנסיעתו אל עבר סמטאות צרות בהן לא התאפשר לרכב המשטרתי להמשיך ולדלוק אחריו. בסמוך לכך, כפי שנאמר בכתב האישום, המבקש החנה את קטנועו ברחוב קלעי בירושלים, תוך שהוא בורח רגלית מן המקום. לבסוף, כך נטען, המבקש נתפס על ידי שוטר סיור, כאשר נודף ממנו ריח חזק של אלכוהול. בחיפוש שנערך על גופו של המבקש, התגלו ברשותו מפתחות הקטנוע שהוחבאו בקפוצ'ון שלבש. עוד יצוין כי המבקש סרב להזדהות בזירת האירוע ורק לאחר שנלקח לתחנת המשטרה, שלף מתחתוניו תעודת חוגר מצה"ל.

בעקבות מעשיו האמורים של המבקש, כפי שהם מפורטים בכתב האישום, המבקש הואשם בבית המשפט לתעבורה הנכבד, בעבירות הבאות: נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים במשמעות תקנה 26(2)

ל תקנות

התעבורה,

התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ) ; הכשלת שוטר לפי סעיף 275 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין );

נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) ;

נהיגה בפזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(1) ל חוק העונשין ;

נסיעה

בניגוד

ליעוד

של

נתיב

תחבורה

במשמעות תקנה

34(א) לתקנות ;

נסיעה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף במשמעות סעיף 2(א)

ל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי ), המהווה עבירה לפי סעיף 2(ב) ל פקודת ביטוח רכב מנועי.

3.

בתאריך 1.1.2013 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד, לאחר שמיעת ראיות. בית המשפט לתעבורה הנכבד הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ודחה בפסק דינו תרחיש חלופי שהעלה המבקש בדבר אופן קרות האירועים המפורטים בכתב האישום, שלפיו הקטנוע נגנב ממנו על ידי אדם אחר (להלן: "תזת הגניבה"). כן דחה בית המשפט לתעבורה הנכבד גם את טענת האליבי שהציג המבקש, שלפיה בעת האירוע הוא נפגש עם בחורה אותה הכיר באינטרנט. את דחיית "תזת הגניבה" שהעלה המבקש, ביסס בית המשפט לתעבורה הנכבד, בין השאר, על עדותו של השוטר שי אברג'יל, שנכח בזירת האירוע (להלן: השוטר אברג'יל). השוטר אברג'יל העיד, כי הוא התרשם שהקטנוע, מושא הבקשה, לא היה גנוב, מהטעם, שלדבריו: "מניסיונו בקטנוע גנוב שוברים הגנבים את הסוויץ' ומפרקים אותו". כמו כן, ציין השוטר אברג'יל כי המנוע של הקטנוע בעת התפיסה היה חם. את קביעתו בעניינים אלה, ביסס בית המשפט לתעבורה הנכבד גם על עדותם של השוטר איתן אליהו (להלן: השוטר אליהו) והשוטרת שרה גז (להלן: השוטרת גז), שסיירו באזור האירוע והבחינו במבקש לאחר שנמלט מהמקום. השוטר אליהו העיד כי כששאל את המבקש היכן מצוי הקטנוע שלו, המבקש השיב כי הוא חונה בביתו. באותו המעמד, התגלו גם מפתחות הקטנוע על גופו של המבקש. השוטרת גז העידה בחקירתה בבית המשפט

לתעבורה הנכבד (כפי שתועד במזכר שערכה), כי נמסר לה ולשוטר אליהו באמצעות מכשיר הקשר, כי המבקש היה לבוש בגדים כהים. בעת מעצרו המבקש היה לבוש באימונית בצבע אפור וחולצה אפורה כהה. בית המשפט לתעבורה הנכבד גם דחה, כאמור, טענת אליבי שהעלה המבקש וזאת מאחר שהמבקש לא ידע למסור פרטים שיאפשרו לאתר את הבחורה שעמה נפגש לטענתו, ומהטעם כי לאחר שהמשטרה פעלה לאתר את כל מספרי הטלפון של נשים שענו לשמה של הבחורה ופנתה אליהן

–

הן לא ידעו במה דברים אמורים.

בית המשפט לתעבורה הנכבד פסק עוד, כי יש להפעיל בענייננו של המבקש את החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) ל פקודה

לפיה רואים את בעל הרכב כאילו נהג ברכב שעה שבוצעה באמצעותו עבירה, זולת אם הוכיח מי נהג בו או מי החזיקו, או

כי הרכב נלקח ממנו. בהקשר זה בית המשפט הנכבד לתעבורה הדגיש גם, כי המבקש לא סתר את החזקה האמורה וכי ממילא הוכח בפניו באופן פוזיטיבי כי המבקש הוא זה שנהג בקטנוע.

4.

בתאריך 8.1.2103 גזר בית המשפט לתעבורה הנכבד את דינו של המבקש ועמד על מגמת הפסיקה ביחס לעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. בהקשר זה העיר בית המשפט לתעבורה הנכבד, כדלקמן: "עבירות אלו טומנות בחובן סכנה ממשית לעבריין עצמו ולציבור המשתמשים האחרים בדרך ומצביעות על זלזול במערכת המשפט". כשיקולים לחומרא ציין בית המשפט לתעבורה הנכבד את הימלטותו של המבקש מהמשטרה, שבמהלכה התעלם מחוקי התנועה וסיכן באופן ממשי את חיי המשתמשים האחרים בדרך וכן את העובדה כי כחצי שנה קודם לאירועים, מושא בקשה זו, המבקש הורשע בגין מעשים דומים ונידון לעונשים המפורטים ברישא לפיסקה 2 שלעיל. לבסוף גזר בית המשפט לתעבורה הנכבד על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ; פסילת המבקש מלנהוג על כל רכב לתקופה של 3 שנים (בחופף לכל פסילה אחרת); מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים (והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור במשך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן שכרות או עבירה של נהיגה בזמן פסילה).

5.

בתאריך 11.2.2013 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים הנכבד על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד.

בגדרי הערעור טען בא-כח המבקש את הטענות הבאות:

(א)

מארג הראיות שהוצגו בפני בית המשפט לתעבורה מצביע על ספק סביר בקשר לשאלה האם המבקש הוא זה שביצע את המעשים המיוחסים לו – במיוחד כאשר הרשעת המבקש התבססה על ראיות נסיבתיות בלבד.

(ב)

לא הונחה בבית המשפט לתעבורה תשתית ראייתית מוצקה לגבי דחיית "תזת הגניבה", וזאת בהתחשב בעדות המבקש בבית המשפט לתעבורה, שלפיה מפתחות הקטנוע אבדו לו בעבר והוא אף הגיש תלונה במשטרה בשל כך. עוד טען בא-כח המבקש בהקשר זה, כי בית המשפט לתעבורה, שגה בכך שלא מינה מומחה לבירור "תזת הגניבה".

(ג)

לעניין זיהוי המבקש בזירת האירוע – בא-כח המבקש עמד על הפערים בין זיהוי רוכב הקטנוע בזירת האירוע (כפי שהעידו השוטרים אליהו וגז), לעומת הפריטים שלבש בעת מעצרו.

(ד)

המבקש מסר גירסה ברורה באשר לטענת האליבי שהעלה בפני בית המשפט לתעבורה ועשה מאמץ לאתר את הבחורה שעימה נפגש.

(ה)

לא היה מקום להחיל על המבקש את החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) ל פקודה .

(ו)

לא עמדו בפני בית המשפט לתעבורה די ראיות לביסוס המסקנה כי המבקש נהג בקטנוע תחת השפעת אלכוהול – וזאת מאחר שלמבקש לא נערכה בדיקת שכרות בזירת האירוע.

6.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בפסק דינו כי הוא לא מוצא מקום להתערב במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט לתעבורה, להוציא את הרשעת המבקש בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אותה החליט לבטל מחמת הספק – כפי שיובהר להלן. בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש בפסק-דינו כי הוא מאמץ את הקביעות העובדתיות של בית המשפט לתעבורה בנוגע לקשיים שעלו מגירסת המבקש. זאת נוכח, איתור המבקש בחופף לזמן האירוע ובסמוך למקום האירוע על ידי השוטרים אליהו וגז והעובדה כי המבקש לא הביא ולו שמץ של ראיה לתמוך בגרסת האליבי שהציע – כך שזו תעורר ספק סביר בנוגע להרשעתו. גם בדחיית "תזת הגניבה" שהציע המבקש – לא מצא בית המשפט המחוזי הנכבד סיבה להתערב, מהטעם שהיא לא נתמכה בראיה כלשהי, לרבות לעניין התלונה שהמבקש הגיש, לטענתו, במשטרה, לאחר שמפתחות הקטנוע נגנבו ממנו. בהקשר זה, הדגיש בית המשפט המחוזי הנכבד את הסתירות שעלו מעדות המבקש בקשר למועד גניבת המפתחות הנטען (בהודעתו במשטרה המבקש העיד שמפתחות הקטנוע נגנבו כשנה לפני קרות האירוע – ואילו בבית המשפט לתעבורה העיד כי המפתחות נגנבו כחודש או חודשיים לפני קרות האירוע). סתירה נוספת שעלתה באותו הקשר נגעה לסוגיית נעילתו של הקטנוע: בעוד שבהודעתו במשטרה המבקש טען כי נעל את הקטנוע – בבית המשפט לתעבורה הוא העיד שיתכן ששכח לנעול אותו.

בשאלת פערי הזיהוי בלבוש המבקש, פסק בית המשפט המחוזי הנכבד כי ההבדלים ביחס לפרטי הלבוש שעטה המבקש – לא נעלמו מבית המשפט לתעבורה, וכי קביעותיו בנוגע לזיהוי המבקש כמי שביצע את העבירות המיוחסות לו, התבססו על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים ומהראיות שהוצגו בפניו. כן פסק בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין הוא רואה לנכון לקבוע מסמרות בשאלת תחולת החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) ל פקודה

מהטעם שניתן היה לבסס את הרשעתו של המבקש לפי כללי ההוכחה הרגילים במשפט הפלילי. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד זיכה את המבקש מחמת הספק מהעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים במשמעות תקנה 26(2) ל תקנות .

זאת מאחר, שהמשיבה לא הביאה די ראיות לביסוס הקביעה כי נעשתה למבקש "בדיקת מאפיינים", או שהוכחו במבקש מאפייני שכרות.

7.

נוכח זיכויו של המבקש, כאמור לעיל, מהעבירה של נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים במשמעות תקנה 26(2) ל תקנות כאמור לעיל – הפחית בית המשפט המחוזי הנכבד את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בבית המשפט לתעבורה, לכדי 9 חודשים, והותיר על כנם את כל יתר הרכיבים בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה.

מכאן הבקשה שלפני.

טענות המבקש

בבקשה

8.

בבקשה, חוזר בא-כח המבקש על כל הטענות שנטענו בשם מרשו בפני הערכאות הקודמות ובפרט על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ומדגיש כי הרשעתו של המבקש נשענת על "ראיות נסיבתיות", וככזו – אין היא יכולה לעמוד בעינה. בנוגע לגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, טוען בא-כח המבקש, כי יש להפחית את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש ל-6 חודשי מאסר בלבד, או לתקופה קצרה יותר, או להמירו בעבודות שירות – וזאת נוכח: זיכויו של המבקש מעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, גילו הצעיר של המבקש והליך השיקום שהוא עבר. כאן המקום לציין כי בא-כח המבקש הציג שורה של פסקי דין בהם רף הענישה היה נמוך יותר, לשיטתו, בהשוואה לנסיבות המקרה שלפני.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . הנימוקים למסקנתי יובאו מיד בסמוך.

10.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה יעניק רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82 חניון

חיפה

בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה)

בע"מ , פ"ד לו (3)

123 (1982);

רע"פ 4515/07

אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), או

במקרים המגלים אי-צדק או חשש מפני עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13

חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל

(2.5.2013);

רע"פ 2258/13

מאירוב נ' מדינת ישראל ( 30.4.2013); רע"פ 2744/13

אברמוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013)). בהקשר זה יש להדגיש, כי בקשת רשות הערעור שלפני לא מציגה למעשה נופך של בקשה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים, או כזו שיש בה כדי להשיג כנגד עוות-דין, כמשמעו בפסיקה.

11.

זאת ועוד – אחרת. השאלות שמוצגות בבקשה שלפני הוכרעו בפועל על-ידי שתי ערכאות – הערכאה המבררת וערכאת הערעור הנכבדה, שאף זיכתה את המבקש מאחת העבירות בהן הורשע והפחיתה מעונשו. ביתר פירוט אציין, כי טענותיו של המבקש בבקשה שלפני מופנות בעיקרן כנגד קביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת ואושרו על-ידי ערכאת הערעור. באלה ככלל – אין להתערב (עיינו: רע"פ 1374/13

נחושתן נ' מדינת ישראל

(26.2.2013); רע"פ 9480/12

אברמוביץ נ' מדינת ישראל

(8.1.2013); רע"פ 9272/12

טננצפף נ' מדינת ישראל

(2.1.2013); רע"פ 9273/12

לגו נ' מדינת ישראל

(26.12.2012)).

אין אף מקום לטענת בא-כח המבקש לפיה הרשעת המבקש, שהתבססה על ראיות נסיבתיות – איננה מעוגנת בדין. ההלכה הפסוקה בשאלה זו מורה כי הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות, לא מחייבת, כי ב"תצרף העובדתי" לא יישארו חללים, אלא די בכך שהחלקים המרכזיים והמהותיים יובילו למסקנה מרשיעה ברורה (עיינו:

ע"פ 5038/10

יאסין נ' מדינת ישראל

(28.11.2012)). בהקשר אחרון זה אציין עוד, כי שתי הערכאות הקודמות פסקו כי די בראיות הנסיבתיות שהצטברו לחובת המבקש כדי לבסס את הרשעתו ולשלול את "תזת הגניבה" שהעלה. מכאן שגם השאלה בדבר תחולת החזקה הקבועה בסעיף 27ב(א)

ל פקודה – לא נדרשת פה להכרעה.

12.

באופן דומה, גם את הטענה כי העונש שהושת על המבקש איננו מצוי ברף הענישה הראוי – אין בידי לקבל. המעשים שיוחסו למבקש בכתב האישום הם קשים ומעידים על זלזול בחוק ובגורמי האכיפה. כאן אוסיף ואעיר כי גם העובדה שהערכאה המבררת לא הפעילה את עונש המאסר על תנאי, שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש במועד ביצוע העבירות שבמוקד הבקשה שלפני – מחזקת את מסקנתי שאין פה מקום להתערבות בעונש מעבר להפחתה עליה כבר הוחלט בפסק דינו של המשפט המחוזי הנכבד (לגבי מגמת ההתערבות המצומצמת בחומרת העונש בבקשות למתן רשות לדיון ב"גלגול שלישי", עיינו לדוגמא: רע"פ 1276/13

שושן נ' מדינת ישראל (20.02.2013); רע"פ 905/13

חייק נ' מדינת ישראל (11.02.2013); רע"פ 8527/12

ששון נ' מדינת ישראל (28.11.2012)).

13.

בשים לב לכל האמור לעיל, הרי שהן מבחינת ההלכה בנוגע למתן רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי", והן מבחינת נסיבותיה של הבקשה שלפני – אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. לפיכך – בקשת רשות הערעור נדחית ופסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד – יישאר בעינו . נוכח תוצאה זו, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, מעבר לאמור בפיסקה 14 שלהלן, שבגדרה ניתנת למבקש ארכה מסוימת להתארגנות.

14.

המבקש יתייצב איפוא לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד – בתאריך 14.7.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר ניצן, או במקום אחר שיקבע על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כאשר ברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.