רע"פ 7600/08 אריה אברם נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 13.8.2008

(ע"ח 661-08-08) עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה (רע"פ 7600/08). בגדר ההחלטה קיבל בית המשפט המחוזי את עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום מיום 27.7.2008 (ב"ש 2720/08) אשר סרב לבקשת המשיבה על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ), להורות על הפקדת המחאות מסוימות שנתפסו אצל המבקש בנאמנות האפוטרופוס הכללי או בדרך אחרת. בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לערר והורה לאפוטרופוס לנהוג כמבוקש.

ביום 29.1.2008 נעצר המבקש יחד עם אחרים בחשד לעבירות של ארגון הגרלות והימורים, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, עבירות על פקודת המיסים ועל חוק מס ערך מוסף ועל חוק הבנקאות. במסגרת מעצרו נתפסו בביתו מוצגים שונים וכן הוקפאו חשבונות בנק וכספים בביתו של המבקש ובעסקיו השונים. בין היתר נתפסו אף 185 המחאות בסך כולל של כ-4 מיליון ש"ח.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בפתח תקווה בקשה לשחרור חלק מן התפוסים (ב"ש 1468/08). ביום 28.2.2008 נענה בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא א' ד' גולדס ) לבקשה בחלקה. בענין ההמחאות נאמר בהחלטה כי בית המשפט מציע למבקש כי יפתח חשבון בנק בו יופקדו הכספים אשר יהיו מוקפאים עד לסיום ההליכים. המבקש לא פעל על פי הצעתו של בית משפט השלום וההמחאות נשארו כשאינן מופקדות.

על החלטתו של בית משפט השלום עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי (ע"ח 42-03-08) אשר קיבל ביום 16.3.2008 את עררה בענין חלק מהכספים ששוחררו על ידי בית משפט השלום כאמור (כבוד השופטת ר' לורך ). בהחלטה זו לא הייתה כל התייחסות לאותן המחאות.

רק ביום 2.7.2008 הגישה המשיבה לראשונה בבית משפט השלום בפתח תקווה (ב"ש 2720/08) בקשה למתן צו לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, במסגרתה ביקשה כאמור כי בית המשפט יורה על הפקדת ההמחאות בנאמנות האפוטרופוס הכללי או בכל דרך אחרת שתבטיח את האפשרות לחלט את סכומי ההמחאות בסיום ההליך.

ביום 27.7.2008 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת ע' רון ) את הבקשה. בין נימוקיו ציין הוא את השיהוי שחל בהתנהלות המשיבה אשר תפסה את ההמחאות כבר ביום 29.1.2008 אולם המתינה כחצי שנה ולאחר שחלק מן ההמחאות כבר פג תאריכן, טרם פנתה היא בבקשה למימושן. כמו כן ציין בית משפט השלום כי עלול להיות בהפקדת ההמחאות משום פעולה מפלילה שחשוד אינו חייב לנקוט בה וכי ספק בעיניו האם ניתן לכפות על החשוד לחתום חתימת הסבה על ההמחאות. אף בענין ההצעה כי יופקדו ההמחאות לחשבון שיטופל על ידי האפוטרופוס הכללי קבע בית המשפט כי דרך זו אינה נראית לו ואינה הולמת את מטרות האפוטרופוס הכללי כפי שעולות הן מחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 (להלן: חוק האפוטרופוס הכללי ). נוסף לכך ראה בית המשפט פגם בכך שלא נתבקשה עמדתם של נותני ההמחאות משהמדינה מבקשת לפדותן.

על החלטת בית משפט השלום עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"ח 661-08-08). ביום 13.8.2008 קיבל בית המשפט המחוזי כאמור את הערר (כבוד השופט א' יעקב ). בית המשפט קבע כי לשון סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי הינה רחבה מספיק כדי להקיף אך את מתן ההוראה האמורה. בית המשפט אף קבע כי אין בכך כדי לפגוע בקניינו של המבקש ואף להיפך מכך, יש בכך להגן על קניינו וכי אין בכך אף כדי לפגוע בזכות השתיקה שלו. משכך הגיע בית המשפט אף למסקנה כי אין קושי להורות לאפוטרופוס הכללי לחתום בשם המבקש ולנהל את חשבון הבנק אליו יופקדו כספי ההמחאות על מנת לשמור את ערכן והורה כאמור.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"פ 7600/08) בפני בית משפט זה, בגדרה הוגשה גם בקשת עיכוב ביצוע, היא הבקשה שבפניי. אין לי הצורך במסגרת זו לבחון את טענות בא כוח המבקש בפירוט. בתמצית, טוען הוא כי חל שיהוי בהתנהלות המשיבה משנמנעה היא מפעולה לאורך תקופה ארוכה של חצי שנה אשר במהלכה אף פג תוקפן של רוב ההמחאות. כן נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מתיישבת עם הוראות החוק השונות המצויות בחוק האפוטרופוס הכללי ובפקודת סדר הדין הפלילי אשר אינן מאפשרות הטלת חובות "עָשֶה" על החשוד, כפי שאף מבקש בא כוח המבקש להקיש מההסדרים הספציפיים הקיימים בהוראות חוק אחרות אך אינן מצויות בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, הוא החוק הרלוונטי בענייננו. כמו כן נטענו טענות שונות לגבי מניעות של המשיבה מלבקש את הבקשה האמורה לאור כך שהיא הביעה לכאורה דעתה במקרים דומים כי אין לה אפשרות להפקיד המחאות בנסיבות אלו, ולגבי ההמחאות עצמן, האם דבק בהן כתם העבירה באופן המאפשר את חילוטן והאם בכלל בדק זאת בית המשפט המחוזי כשנתן החלטתו.

מנגד טוענת המשיבה כי המבקש אינו מצביע על כל נזק ממשי שייגרם לו ותכליתה היחידה של התנגדותו הינה למנוע את חילוט הכספים בסיום ההליכים המשפטיים נגדו. נטען כי למשיבה ייגרם נזק רב באם יינתן עיכוב הביצוע עקב כך שהמחאות נוספות עלולות להגיע למועד פקיעתן כך שתרוקן בפועל ההחלטה מתוכן. בענין השיהוי הנטען מסבירה המשיבה כי הדבר נבע מהסתמכות המשטרה על אמירה של בית משפט השלום בתחילת ההליך לפיה אין היא יכולה לפעול למימוש ההמחאות, כאשר רק בחינה מחודשת של הסוגיה לאחר שהועבר החומר לעיונו של פרקליט הובילה לשינוי בעמדה. כן צוין כי לא נדרש בפועל כל שיתוף פעולה מצד המבקש היות והאפוטרופוס הכללי הוא שיחתום בשמו את חתימות ההסבה כך שאין כל פגיעה אפילו לכאורית בזכותו שלא להפליל עצמו או בזכות השתיקה שלו. כן נטען כי אין ממש בטענות המבקש לענין פרשנות הוראות החוק השונות וסמכויות בית המשפט והאפוטרופוס הכללי לפיהן.

עיינתי בבקשה ובתגובות לה והגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס בשלב זה אלא מלהיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.

אין בדעתי בשלב זה להידרש לטיעוני הצדדים גופם. די לצורך החלטה זו כי אציין שלא ניתן לומר כי טענות המבקש מופרכות הן על פניהן וכי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים הם במידה כזו שאין מקום ליתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה.

אף בבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים, נוטה הכף לצידו של המבקש. אומנם, טענת המשיבה כי חלוף הזמן מוביל לפגיעה בה בשל הסיכון כי יפוג תוקפן של ההמחאות נראית משכנעת בתחילה. אולם, בחינת נסיבות הענין, ובעיקר פרק הזמן שחלף בין תפיסת המחאות אלו ובין מועד הגשת הבקשה על ידי המשיבה, פרק זמן בו פג תוקפן זה מכבר של חלק ניכר מן ההמחאות, מחליש טענה זו במידה ניכרת. יצוין כי אף אם אקבל את הסברה של המשיבה לפרק הזמן שחלף, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. דומה, כי אך דרך המקרה הוא, לשיטתה של המשיבה, אשר הובילה לעיתוי בו הוגשה הבקשה ובאותה המידה אפשר שהחומר היה מועבר לפרקליט אף במועד מאוחר יותר לאחר שההמחאות כולן פג תוקפן זה מכבר. לאור התנהלותה זו של המשיבה לא אוכל לקבוע כי מאזן הנוחות מחייב את דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

לפיכך נעתר אני לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

המשיבה תודיע תוך 15 יום האם מסתפקת היא בתגובה שהגישה מיום 10.9.2008 או שברצונה להגיש תגובה נוספת לגוף הבקשה לרשות ערעור.