ת"א 10522-09-26 ת"א 10522-09-26

לפניי בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וצו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא אשר הגישו המבקשים כנגד המשיבה, ועניינה הליכי הוצאה לפועל למימוש בית המגורים של המבקשים, בשל אי תשלום הלוואה שהובטחה במשכנתא. המבקשים טוענים כי בתאריך 20.8.2026 נפתח תיק ההוצאה לפועל למימוש בית מגוריהם, ומכאן הדחיפות בבקשה. לשיטתם, כל עוד לא ננקטו הליכי מימוש פעלו לבירור טענותיהם כנגד המשיבה במסלול הרגולטורי בפני רשות שוק ההון, אלא שעתה לאור הליכי המימוש אין מנוס מהגשת הבקשה. ברקע הבקשה עסקת מימון בה התקשרו המבקשים עם המשיבה, באמצעות חברת ייעוץ, הומוויז משכנתאות בע"מ (להלן: "חברת הייעוץ"), בתאריך 29.4.2025, על סך 2,864,000 ₪ אשר נבנתה בשלבים, במתווה של שתי פעימות. אין חולק כי הפעימה הראשונה, אשר הורכבה מסך 1,775,716 ש"ח לצורך מחזור משכנתא קיימת וכן סך של 500,000 ₪ לכיסוי הלוואות בנקאיות קיימות, הועברה למבקשים במלואה, וזאת בתאריך 7.5.2025. לשיטת המבקשים, יתרת המימון במסגרת הפעימה השנייה, בסך 588,284 ₪, נועדה לשיפוץ נכס בבעלותם המצוי בארה"ב, להשבתו לפעילות מניבה וליצירת הכנסה שיהא בה כדי להשיב את תשלומי ההלוואה. כנטען, מטרת עסקת המימון כולה לא הייתה כדי להחליף התחייבויות קודמות, אלא כדי לקבל את הפעימה השנייה לצרכים כאמור, שאחרת לא הייתה לכך כל הצדקה כלכלית. אלא שלטענת המבקשים, לאחר שנטלו על עצמם את הפעימה הראשונה, שינתה המשיבה את מנגנון העמדת הפעימה השנייה ולא העמידה אותה בהתאם למתווה המקורי. המבקשים טוענים כי סכום הפעימה השנייה אמור היה להיות מועבר לחשבונם כנגד מסמכי סילוק ההלוואות הקיימות (עבורן ניתן סך 500,000 ₪), הסרת משכון לטובת בנק מזרחי טפחות (המשכנתא שמוחזרה באמצעות המשיבה) ורישום משכנתא לטובת המשיבה. אלא שחרף קיומם של תנאים אלה וחרף האמור, שינתה המשיבה את מתווה הפעימה השנייה בתאריך 31.7.2025 וחילקה את התשלום לשלושה: סך 200,000 ₪, סך נוסף של 200,000 ₪ וסך אחרון של 188,284 ₪, תוך שכנטען המשיבה התנתה את העמדת חלק מן הרכיבים בסילוק התחייבויות נוספות, בניגוד למתווה המקורי. המבקשים טוענים כי מתוך הפעימה השנייה הועבר סך 400,000 ₪ בלבד, תוך שהסך של 188,284 ₪ לא הועבר, וכשלטענתם, אף פעימה זו הותנתה בסילוק הלוואות קודמות. בנסיבות אלה, פנו המבקשים לבירור בפני רשות שוק ההון, ומענה המשיבה לפניה זו ניתן בחודש נובמבר 2025. נטען כי שינוי המתווה גרם למבקשים נזקים, באשר הפיכת הנכס בארה"ב לנכס מניב היה הבסיס הכלכלי של המתווה המימוני, ולפיכך יש להמתין עם הליכי המימוש עד לתום הבירור בפני הרשות. במסגרת תביעתם (המתוקנת – במסגרתה צורפה חברת הייעוץ כנתבעת נוספת, 30.9.2026), למבקשים טענות הן כלפי המשיבה והן כלפי חברת הייעוץ, אשר ליוותה אותם בגיבוש, קידום וביצוע עסקת המימון, והסעד העיקרי שהתבקש הוא דחיית הליך המימוש עד להשלמת הבירור בפני רשות שוק ההון. לחלופין, ביקשו התובעים כי יינתן צו הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי המבקשים ולחלופין להורות על עריכת התחשבנות בין הצדדים. המבקשים הבהירו כי בשלב זה הם אינם מבקשים סעד כספי, והתבקש פיצול סעדים, תוך שנטען כי אין בכך משום ויתור על טענותיהם. תחילה התבקש צו מניעה במסגרת כתב התביעה, ללא בקשה נפרדת, וחרף זאת הועבר כתב התביעה לתגובת המשיבה (החלטת כבוד השופט שפסר מיום 6.9.2026). בתאריך 7.9.2026 הוגשה בקשה נפרדת לצו ארעי, אך בהיעדר תצהיר והתחייבות נמחקה הבקשה במתכונתה, תוך שהוצע למבקשים להסתייע בייצוג משפטי (החלטה מתאריך 7.9.2026). בתאריך 15.9.2026 השיבה המשיבה לצו המניעה שהתבקש כאמור במסגרת כתב התביעה, וטענה, בין היתר, כי התחייבות המשיבה להעמדת האשראי בפעימות הייתה מלכתחילה התחייבות מותנית בפירעון חובות קודמים של המבקשים, והתנאים קבועים במסמך ההתניות עליו חתמו המבקשים; המבקשים אינם חולקים על חוב בסך 2,675,716 ₪, ונוכח הפסיקה החד משמעית אין מקום ליתן סעד זמני המונע מימוש בטוחה מקום בו החייב אינו כופר בחוב; המשיבה לא כפתה על המבקשים לקבל את ההלוואה, וככל שסברו כי היא אינה פועלת בהתאם להסכמות, יכלו שלא לקבל את הכספים; אין בפנייה לרשות שוק ההון שמץ של עילה המצדיקה עיכוב הליכי מימוש משכנתא – המשיבה הבהירה זאת בכתב, וממילא אין בפנייה כדי ליתן למבקשים פטור מתשלומי המשכנתא השוטפים, אותם חדלו המבקשים לשלם עוד מחודש ינואר 2026; בקשת המבקשים נגועה בשיהוי רב, שכן מדובר במחלוקת אשר התגלעה עוד בחודש אוקטובר 2025; מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה; ועוד. בתאריך 15.9.2026 דחיתי את טענות המבקשים, הן משום שלא הוגשה בקשה כדבעי וכנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, הן משום שהטענות לא נתמכו בתצהיר ולא צורפה לבקשה ראשית ראיה, והן לגופן. בין היתר נקבע כי הבקשה מעוררת קושי, בשים לב לעיתוי הגשתה, היעדר התייחסות לסכומים שהתקבלו בידי המבקשים, הסכומים שהושבו והאם מבוצעים תשלומי המשכנתא כסדרם, היעדרן של ראיות לעניין ההסכמה לעיכוב ההליכים עד לבירור רשות שוק ההון, ועוד. בתאריך 17.9.2026 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה כאמור ולצירוף חברת הייעוץ כנתבעת נוספת, תוך שנטען כי המסמכים והאסמכתאות הנוגעים לקיומם של התנאים נמסרו לה במסגרת הטיפול בעסקת המימון. בהיעדר התנגדות (תשובת המשיבה מיום 22.9.2026), הותר תיקון כתב התביעה כמבוקש (החלטה מיום 22.9.2026), וכתב תביעה מתוקן הוגש בתאריך 30.9.2026. הבקשה דנן הוגשה כחודש מפתיחת ההליך, בתאריך 5.10.2026 (להלן: "הבקשה"). תשובת המשיבה הוגשה בתאריך 11.10.2026, במסגרתה טענה, בין היתר, כי לא חל שינוי נסיבות מההחלטה מיום 15.9.2026, כי הבקשה הוכרעה לגופה וכי המבקשים לא הציגו עובדה חדשה כלשהי המצדיקה מתן סעד זמני. דיון בבקשה התקיים בתאריך 14.10.2026. בסיומו של הדיון הוצע לצדדים מתווה כדלהלן: "הצעת בית המשפט: ישולם למשיבה סך כולל של 150,000 ₪ על מנת לעכב את ביצוע המימוש למשך 3 חודשים. סך של 130,000 ₪ יועברו תוך 7 ימים. סכום זה מהווה את הפיגורים בהלוואות עד היום, והיתרה תוך 30 יום. במשך תקופת 3 החודשים ינהלו הצדדים מו"מ והנני תקווה כי יצליחו להגיע להבנות שיאפשרו למבקשים לעמוד בתשלומים חודשיים הגיוניים לצורך פירעון המשכנתא, אם בדרך של מחזור חדש ואם בדרך של כל פתרון אחר שיוסכם על הצדדים. בית המשפט מבהיר לצדדים, ובעיקר למבקשים, שהם לא חייבים לקבל את ההצעה וזכותם לעמוד על קבלת החלטה בבקשה. בנוסף בית המשפט מבהיר למבקשים שהם זכאים להתייעץ ואינם חייבים לתת את תשובתם כבר עתה". המבקשים הודיעו כי הם מקבלים את ההצעה וכן גם המשיבה, ובהתאם קיבלה הסכמת הצדדים תוקף של החלטה (14.10.2026). טרם יבשה הדיו על ההחלטה אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים, הגישו המבקשים בקשה דחופה להשלמת התשתית הראייתית, בעקבות הדיון, ולמתן צו ארעי לשמירת המצב הקיים (להלן: "הבקשה הנוספת"). נטען כי המבקשים מבקשים לצרף אסמכתאות הנוגעות לשלוש סוגיות: האחת, כי הכנסות הנכס בארה"ב (אשר לגביו נטען כי הפעימה השנייה אמורה הייתה לשמש לצורך שיפוצו) נדרשו לפני אישור האשראי, ולכן יש לברר האם ההלוואה אושרה בהסתמך עליהן. השנייה, תשלומים בסכום מצטבר העולה על 500,000 ₪ בוצעו ואסמכתאות נמסרו לחברת הייעוץ, לכן אין להניח שלא קוימו ההתניות בלי לבדוק את המסמכים. השלישית, המשיבה שינתה את מתווה שחרור היתרה לאחר מכן, ולפיכך יש לברר האם בדקה את המסמכים ואת השפעת השינוי של מקור ההחזר לפני שפעלה למימוש. נטען כי ההכנסות מארה"ב היו חלק מבדיקת ההלוואה וכי מסמכים בעניין הומצאו על ידיהם לחברת הייעוץ. לפיכך, נטען כי טענת המשיבה להיעדר כל קשר בין הפעילות בארה"ב לבין בקשת האשראי אינה מתיישבת עם דרישת המסמכים בזמן אמת. מסמכים על אודות פירעון התחייבויות באמצעות חלקה של הפעימה הראשונה בסך 500,000 ₪ נמסרו לחברת הייעוץ, ולכן אין די בטענות הכלליות של המשיבה בעניין זה. שינוי מתווה הפעימה השנייה נעשה על בסיס תשתית חסרה ולפני שנבחנה השפעת השינוי על מקור ההחזר. לטענת המבקשים, יכול שהמסמכים שנמסרו לחברת הייעוץ לא הועברו למשיבה או שהועברו ולא נבדקו על ידי המשיבה. לכן, יש לבדוק האם שינוי המתווה נעשה לאחר בדיקה עניינית של המסמכים ושל מקור ההחזר. לבקשה צורפו אסמכתאות שהועברו לחברת הייעוץ לצורך הכנת תיק אשראי ואסמכתאות על תשלומים שביצעו המבקשים, לרבות להתחייבויות בארה"ב. הואיל ולא ניתנה כל התייחסות או הסבר במסגרת הבקשה הנוספת האם המבקשים חוזרים בהם מההסכמות אשר ניתן להן תוקף של החלטה במעמד הצדדים, הבקשה נדחתה (15.10.2026) תוך שהובהר למבקשים כי ככל שזו כוונתם, עליהם להודיע ולפרט את הנימוקים לכך. לאור החלטה זו, הודיעו המבקשים בתאריך 16.10.2026 על חזרה מההסכמה שניתנה בדיון, תוך שביקשו לבחון את הסעד הזמני מחדש לאור הבקשה הנוספת כאמור. המשיבה השיבה לבקשות וטענה כי המבקשים עושים דין לעצמם, מחליטים על דעתם להפסיק את תשלומי המשכנתא, מגישים בקשות חסרות בסיס, חוזרים בהם מהסכמות, ועוד. נטען כי מלכתחילה טענות המבקשים אינן מגלות בדל של עילה וכי בדיון שהתקיים ניסו בית המשפט וב"כ המשיבה לסייע למבקשים להגיע להסדר שימנע את מימוש הנכס מושא הבקשה. נטען אף כי במהלך הדיון הובהר כי התנהלותם של המבקשים מול חברת הייעוץ מטעמם אינם רלוונטית למישור היחסים בינם לבין המשיבה, ואין בכך כדי להקנות להם זכות שלא לעמוד בתשלומי המשכנתא. אשר לרשימת החובות שהוגשה למשיבה במסגרת בקשת ההלוואה ואשר לגביה נדרשו אסמכתאות, הרי שזו מנתה התחייבויות בסך כולל של 1,034,000 ₪ כלפי גופים בנקאיים ואחרים בישראל בלבד. לא נזכר בה, ולו במילה, חוב כלשהו בהליך משפטי בארה"ב ולא נזכר בה שיפוץ נכס כלשהו. ניסיונם של המבקשים ליצור זיקה בין ההלוואה שהועמדה על ידי הנתבעת לבין פעילותם העסקית של המבקשים בחו"ל, חסרת כל בסיס, כפי שפורט בנספח 11 לתשובת המשיבה מיום 15.9.2026 – הודעת חברת הייעוץ למשיבה מיום 2.11.2025. חרף האמור הבהירה המשיבה כי תכבד את ההסכמות שהושגו בדיון. דיון והכרעה לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה והבקשה הנוספת להידחות. הואיל והמבקשים חזרו בהם מהסכמתם יש לבחון את הבקשה (מיום 5.10.2026) וכן את הבקשה הנוספת. חרף האמור ואף בשים לב לעמדת המשיבה, תינתן למבקשים האפשרות לממש את המתווה המוסכם, כמפורט להלן. להלן טעמי. היעדרם של טעמים ענייניים לחזרת המבקשים מהסכמתם ראשית, היה מקום לדחות את הבקשה והבקשה הנוספת משלא פורטו טעמים של ממש לחזרה מההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, לאחר דיון ממושך במעמד הצדדים. למבקשים ניתנה אפשרות לבחון את המתווה, תוך שאף ניתנה להם אפשרות להתייעץ ולדחות את מתן המענה. המבקשים בחרו ליתן הסכמה כאמור [עמודים 33–35 לתמליל המשקף את הדיון שהוקלט, הסכמות שאף עוגנו בפרוטוקול הדיון המוקלד (עמוד 2)]. ההלכה הפסוקה קובעת כי הסכמים שקיבלו תוקף ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם, אך זאת, רק במקרים חריגים [ראו ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטרש, פ"ד נא(1) 557 (1997)]. המבקשים לא הצביעו על פגם כלשהו בהסכמתם, הסכמתם ניתנה מדעת וללא כל לחץ וממילא לא נטען אחרת [ראו גם רע"א 7059/18 עיריית כפר סבא נגד טבצ'ניק (נבו 29.1.2019)]. לכך יש להוסיף כי הטענות בבסיס הבקשה הנוספות הועלו במסגרת הדיון שהתקיים, בבחינת נסיבות ידועות. עם האמור, חרף העובדה כי לא הוצג טעם כלשהו המצדיק חזרה מהסכמה ואך בשל העובדה שהמבקשים אינם מיוצגים, ולאור מהות הענין, לא מצאתי לדחות את הבקשה הנוספת אך מטעם זה. דחיית הבקשה והבקשה הנוספת שכן לא חל שינוי נסיבות מהחלטתי מיום 15.9.2026 דחיית הבקשה מתבקשת שכן לא הוצגו במסגרתה טעמים חדשים ואף לא שינוי נסיבות כלשהו מתחילת ההליך, ולמעשה הבקשה מהווה חזרה על הטענות שבכתב התביעה (המקורי) ובבקשה מתאריך 7.9.2026. כפי שטענה המשיבה, אין מדובר בבקשה חדשה אלא בבקשה הנשענת על אותם טעמים אשר נלקחו בחשבון ונדחו במסגרת החלטתי הנ"ל מיום 15.9.2026. אמנם המבקשים העלו טענות חדשות והציגו מסמכים נוספים במסגרת הבקשה הנוספת, אלא שמסמכים אלה, כנטען, נוגעים למערכת היחסים עם חברת הייעוץ מטעמם ואין כל ראיה כי הובאו לידיעת המשיבה, המכחישה טענות אלה (המבקשים עצמם מבקשים לערוך בירור בעניין). יתר על כן, חרף המפורט בהחלטתי מיום 15.9.2026, נמנעו המבקשים ממתן התייחסות כלשהי לקשיים שפורטו בה ואשר אינם מצדיקים סעד זמני, אלא אך חזרה בתמצית על חלק מהטענות שבכתב התביעה. אף מטעם זה דין הבקשה להידחות. אלא שגם כאן, לא אזקוף עניין זה לחובת המבקשים ולו גם מן הטעם כי לא התקיים דיון במעמד הצדדים (שכן לא הוגשה בקשה) עובר להחלטה מיום 15.9.2026. אבחן את הטענות לגופן. התנאים למתן סעד זמני כידוע, מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי, ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין (תקנה 94 לתקנות). הוראות תקנה 95 לתקנות אשר כותרתה "בקשה לסעד זמני", קובעות את מסגרת השיקולים אותם על בית המשפט לקחת בחשבון בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני. שני השיקולים העיקריים הם סיכויי התביעה [תקנה 95(ב)] ומאזן הנוחות [תקנה 95(ד)(1)], כאשר בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ומקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה [ראו לאחרונה: רע"א 8353/23 זלצמן נ' קרלינסקי (נבו 29.1.2024) וההפניות שם]. מערך שיקולים נוסף אליו על בית המשפט להידרש הוא של צדק ויושר [תקנה 95(ד)(3)]. עמד על הדברים בית המשפט העליון ברע"א 9065/23 ס.ע. טופ השקעות בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (נבו 3.1.2024) (להלן: "עניין טופ"): "46. בבוחנה בקשה למתן סעד זמני נדרשת הערכאה הדיונית לבחון שני שיקולים עיקריים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כאשר בין שני השיקולים הללו מתקיים, כידוע, יחס של "מקבילית כוחות" (עניין רוקח, בפסקה 17; עניין זכאים, בפסקה 17; רע"א 4491/22 יגאל ריאלטי בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פסקה 18 (02.08.2022); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 472-471 (מהדורה שנייה 2023) (להלן: רוזן-צבי)). יצוין, כי בעת התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א או התקנות החדשות) נוספה הוראה אשר לא בא זכרה בתקנות הישנות, אך עוגנה עוד קודם לכן בפסיקתנו, לפיה כחלק משיקולי מאזן הנוחות, שומה על בית המשפט לבחון גם את הנזק שעלול להיגרם "לעניין ציבורי" כתוצאה ממתן הסעד הזמני (תקנה 95(ד)(1) לתקסד"א; רוזן-צבי, בעמוד 475)). זאת ועוד. ככלל, יש לבחון אם הנזק שעלול להיגרם למבקש אילו לא יינתן לו הסעד הזמני המבוקש הוא בלתי הפיך או שמא ניתן הוא לפיצוי בכסף (רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר. א. ב. בונוס בע"מ, פסקה 16 (07.05.2023); רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 28 (03.12.2018)). 47. לצד השיקולים האמורים, על בית המשפט להידרש גם לשיקולי צדק ויושר (עניין רוקח, בפסקה 17). בתוך כך, עליו לבחון אם המבקש נהג בתום לב, תוך גילוי כלל העובדות המהותיות ואם בקשתו הוגשה בשיהוי (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקסד"א). עוד יצוין, בהקשר הראשון, כי לא אחת נפסק שדי בהתנהלות חסרת תום כדי להביא לדחיית הבקשה למתן סעד זמני (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 14 (12.01.2010) (להלן: עניין מולטילוק); רוזן-צבי, בעמודים 477-476)." [בפסקאות 46–47; ההדגשות שלי–נ.ע] ומן הכלל אל ענייננו אנו. סיכויי התביעה ראשית ואשר לסיכויי התביעה, סבורני כי לפחות לכאורה ובזהירות המתחייבת משלב זה של ההליך, לא ניתן לומר כי סיכוייה של התביעה גבוהים באופן אשר מטה את הכף לקבלת הבקשה. כך, עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי הסעד העיקרי המבוקש הן בכתב התביעה המתוקן והן בבקשה דנן, הוא דחיית הליכי המימוש עד לסיום הבירור ברשות שוק ההון, בשל הסכמת המשיבה, בירור שהחל לשיטתם לפני כשנה (ראו סעיפים 77, 84 ו־135 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 18 לבקשה). אלא שבניגוד לטענת המבקשים, המשיבה הציגה ראיות ברורות בכתב לפיהן היה ברור למבקשים כי אין בבירור מול רשות שוק ההון כדי לעכב את הליכי הגביה (ראו התכתבויות כמפורט בהחלטה מיום 15.9.2026). יתר על כן, המבקשים אף לא הציגו תשתית כלשהי כי אכן מתקיים הליך בירור בפני רשות שוק ההון, אשר יש להמתין לסיומו. כפי שטענה המשיבה (סעיף 71 לתשובתה מיום 15.9.2026), הליך הבירור הסתיים זה מכבר, בתשובה שניתנה לרשות על ידי המשיבה מיום 17.11.2025 (המצורפת לכתב התביעה) והמבקשים לא סתרו זאת. המבקשים לא הציגו ראיה כלשהי ואף לא טענו בתצהירם התומך בבקשה, כי פנו לרשות שוק ההון וכי עדיין מתנהל הליך בירור כלשהו, בעטיו יש לעכב את הליך המימוש. זאת נוסף למפורט בהחלטתי מיום 15.9.2026 כי המשיבה הציגה, בניגוד למבקשים, ראיות בכתב המלמדות כי לא הייתה הסכמה שכזו, למצער לכאורה. לאור זאת, התשתית שהוצגה באשר לסעד העיקרי בתביעה המתוקנת, הן במסגרת הבקשות השונות והן במסגרת כתב התביעה עצמו, מעוררת קושי. מעבר לאמור, המבקשים אינם טוענים כי כספי ההלוואה בסך 2,675,716 ₪ לא התקבלו בידיהם או כי טענת המשיבה כי אינם משלמים תשלומים כלשהם על חשבון ההלוואה מחודש ינואר 2026, אינה נכונה. למבקשים טענות כלליות בעניין הצורך בעריכת התחשבנות או כי נגרמו להם נזקים בשל שינוי מתווה ההלוואה, אך טענות אלה נטענו בכלליות וללא כימות. לכך יש להוסיף כי המבקשים נמנעו מהגשת תביעה כספית בגין נזקיהם הידועים, אשר במהלך הדיון עלה לראשונה כי חלקם עומד על אובדן דמי השכירות מהנכס בארה"ב, מבלי שהדברים נטענו בכתב התביעה ומבלי שהוצגה לכך תשתית כלשהי. תביעה כללית לעריכת התחשבנות מבלי להציג תשתית כלשהי המצדיקה התחשבנות כאמור, מעוררת אף היא קושי. לאלה יש להוסיף כי אף כלפי חברת הייעוץ לא התבקש סעד כספי לבד מסעד הצהרתי כי זו הפרה את חובותיה כלפי המבקשים. כמו כן, עיקר טענותיהם של המבקשים, כעולה מהבקשה הנוספת, קשורות עם מערכת היחסים ביניהם ובין חברת הייעוץ, מבלי שהוצגו ראיות כלשהן לכך שהדברים הועברו לידיעת המשיבה. להיפך, כפי שפורט לעיל, טענות המבקשים כי הכנסות הנכס בארה"ב היוו חלק מבדיקת ההלוואה וכך אף חובות המבקשים לגופים שונים בארה"ב, לא נתמכו בדבר ונסתרו כאמור מהתכתבות שכן הוצגה, בין חברת הייעוץ למשיבה (נספח 11 לתשובת המשיבה מיום 15.9.2026). אכן, יכול שלצורך הכנת תיק אשראי כנטען על ידי המבקשים, ביקשה חברת הייעוץ מהמבקשים להציג מסמכים שונים (נספח א לבקשה מיום 15.10.2026). אלא שכאמור, לא הוצגה ראיה כלשהי כי מסמכים אלה הועברו למשיבה ואף במסמכי ההלוואה, נספחים 1 ו־2 לתשובת המשיבה מיום 15.9.2026, אין זכר לכך. יתר על כן, שינוי מתווה ההלוואה הנטען, נבע, כפי שהציגה המשיבה, מאי הצגת מסמכים בדבר סילוק ההלוואת בגינן ניתנה הפעימה הראשונה בסך 500,000 ₪. המבקשים טענו כי הוצגו המסמכים הנדרשים אלא שגם כאן לא הוצגה ראשית ראיה לכך. חרף זאת וכאמור, המשיבה העבירה למבקשים את מרבית הפעימה השניה. לאור כל האמור, איני סבור כי בנסיבות האמורות סיכויי התביעה כשלעצמם מצדיקים את מתן הצווים ואף לא מטים את הכף לטובת המבקשים בעניין זה. מאזן הנוחות אשר למאזן הנוחות, כאשר מדובר בדירת מגורים יינתן דרך כלל עיכוב ביצוע, שכן פינוי אדם מדירת מגוריו מהווה על פניו נזק בלתי הפיך. עם זאת וכפי שנפסק, אין מדובר בעיכוב אוטומטי, וכאשר מדובר במימוש משכנתא יש להביא בחשבון אף את האינטרס של הנושה בפירעון מהיר: "בענייננו, אין לכחד כי לכאורה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וזאת מחמת הפגיעה הקשה הטמונה בפינויו של אדם מבית מגוריו – פגיעה אשר מטה ככלל את הכף לצד הימנעות מפינוי עד להכרעה בערעור (ראו: ע"א 1818/19 שיך עלי נ' נור אדין, [פורסם בנבו] פסקה 14 (18.4.2019); ע"א 7219/19 פלונית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 19 (12.11.2019)). ואולם, "נטייה טבעית זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים. כאשר ההערכה לגבי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך הינה ברמה נמוכה, ואינה מגיעה כדי רף מינימלי, תידחה הבקשה אף שמדובר בבית מגורים" (ראו: רע"א 3518/10 שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (6.9.2010); וכן ראו: רע"א 9655/11 ביטון נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (1.4.2012); עניין מנשה, בפסקה 9)." [כבוד השופטת וילנר ב עא 6361/19 יצחק טלבי נ' אטלס דנה עו"ד - בתפקידה כנאמנת (18.11.2019); ראו גם את הסקירה בעא 1796/14 סאהר חלילה נ' נשר נפתלי עו"ד (17.4.2014)]. בענייננו המבקשים אינם טוענים כי לא התקבלו בידיהם מרבית כספי ההלוואה כמפורט לעיל, ואף אינם טוענים כי טענותיהם (הכלליות) בעניין התחשבנות או נזקים כלליים כאלה ואחרים, שלא הובאו לגביהם ראיות כלשהם, יביאו לאיונו של החוב ולמצער חלקו הגדול. גם אם יש ממש בטענות הכלליות אשר לא נתמכו בדבר, בדבר נזקים העולים כדי דמי השכירות שנמנעו מהמבקשים מהשכרת הנכס בארה"ב, הרי שאלה אינם עומדים בקנה אחד עם סכומי המשכנתא, אשר כטענת המשיבה עומדים כיום על סך של כ־3,000,000 ₪. נוסף לכך עולה תהיה האם באי קבלת סך 188,284 ₪ (כ – 6%) מתוך מלוא המשכנתא בסך 2,864,000 ₪, כאשר המבקשים אינם משלמים את התשלומים החודשיים מזה זמן, וכאשר אין חולק כי המשיבה העמידה להם סך של כ־2.7 מלש"ח, נוטה מאזן הנוחות לטובתם, שעה שנזקי המשיבה עולים לאין שיעור על אלה של המבקשים, אף אם מדובר בדירת מגורים. דחיית המימוש מקום בו המבקשים אינם חולקים על קיומו של חוב ועל כך שאינם משלמים תשלומים חודשיים, רק תדחה את הקץ ואינה מוצדקת. יתר על כן, המבקשים אינם טוענים לבטלות העסקה בכללותה או כי התקשרותם עם המשיבה נגועה בפגם כלשהו וטענות בדבר נזקים, שלא בוססו על דבר, ואשר לא הוגשה לגביהם תביעה כספית, אין בהם כדי למנוע מימוש. יפים אף הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברעא 3518/10 שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (נבו 6.9.2010): "כידוע, מאזן הנוחות הינו שיקול חשוב ביותר שעה שבוחנים בקשה לסעד זמני. במקרה הנוכחי מדובר, כאמור, בסעד זמני המיועד למנוע מימוש של שיעבוד על דירת מגורים בה מתגוררת המבקשת ומשפחתה. הנטייה הטבעית היא לומר שכאשר מדובר בבית מגורים מאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש הסעד הזמני, אשר מעוניין להמשיך ולהתגורר בבית. עם זאת, נטייה טבעית זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים. כאשר ההערכה לגבי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך הינה ברמה נמוכה, ואינה מגיעה כדי רף מינימלי, תידחה הבקשה אף שמדובר בבית מגורים. בכל מקרה, גם כאשר מדובר בבית מגורים חובה על בית המשפט ליתן דעתו לשאלה האם המשך הליכי המימוש ופינוי המבקש ומשפחתו עלולים להביא לכך שהמבקש ייוותר ללא קורת גג. הרושם המתקבל מן החומר הוא כי במקרה של המבקשת ומשפחתה אין חשש כאמור". לאמור לעיל יש להוסיף כי המבקשים לא טענו בשום שלב, באף לא אחת מבקשותיהם, כי אם תידחה הבקשה הם יוותרו ללא קורת גג, וכל שנטען הוא כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ראו תצהיר המבקש מיום 5.10.2026). סיכום ומתן אפשרות לחזור למתווה המוסכם בשים לב לאמור ואף מבלי שאזקוף לחובת המבקשים את עיתוי הגשת הבקשה, היה מקום לדחותה. עם זאת, ואף בשים לב לעמדת המשיבה, מצאתי לאפשר למבקשים לחזור למתווה המוסכם, על מנת לאפשר ניהול משא ומתן למחזור המשכנתא, כדי למנוע את מימוש בית מגוריהם ותוך שמירה על טענותיהם לעניין נזקים וכיו"ב. לפיכך, ככל שיקיימו המבקשים את המתווה, כשלוח הזמנים יחל מיום 22.10.2026, הרי שיעוכבו הליכי המימוש כפי שהוסכם בדיון. בתום התקופה המוסכמת ואף אם לא יגיעו הצדדים להבנות, יעוכבו הליכי המימוש כפוף לתשלום מלוא הפיגורים ותשלום שוטף של התשלומים החודשיים עד החלטה אחרת. בנסיבות העניין וחרף התנהלות המבקשים, בשים לב לעניין מושא הבקשה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.