ת"צ 77473-12-20 ת"צ 77473-12-20

לפניי בקשה לאישור תביעה כייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") אשר הוגשה במקור בחודש דצמבר 2020 לבית המשפט המחוזי בירושלים בת"צ 77473-12-20. ההליך התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים במשך כשלוש שנים בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת תמר בזק רפפורט. ביום 28/1/24 ניתן על ידי השופטת בזק רפפורט פסק דין במסגרתו נמחקה בקשת האישור, בתמצית בשל הסרבול והקושי שבניהול התיק על ריבוי המשיבות בו. על פסק דינה של כב' השופטת בזק רפפורט, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט העליון ביום 9/2/25 בפני כבוד השופט גרוסקופף, המליץ בית המשפט העליון לצדדים לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן ולהעביר את ההליך לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני מותב זה. הרקע להעברת הטיפול בהליך – כפי שצוין על ידי בית המשפט העליון – הוא דיון והכרעת מותב זה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בסוגיה דומה – של העדר סימון כדין של התקני ריסון לרכב לתינוקות ולפעוטות – שנדונה בפני מותב זה – בת"צ 31472-01-21 קושוקרו מדילי כנגד שילב שיווק ישיר לבית היולדת בע"מ (להלן: "עניין שילב"). בעניין שילב, אושרה בקשת האישור כייצוגית באופן חלקי בהחלטה מיום 24/4/23. כהקדמת המאוחר, אציין כי על החלטת האישור בעניין שילב הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 4848/23), אשר במועד הדיון בפני בית המשפט העליון בתיק זה, טרם הוכרע. הצדדים לתיק זה, הסכימו להמלצת בית המשפט העליון ומשכך, ביום 10/2/25, ניתנה החלטת בית המשפט עליון בהמשך להסכמה זו, במסגרתה - בוטל פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופטת בזק רפפורט והדיון בהליך הועבר לבית משפט זה. ביום 19/2/25 נותב לטיפול מותב זה. לשם שלמות היריעה אציין כי ביום 5/3/26 התקבל באופן חלקי ערעור אשר הוגשה על החלטת מותב זה בעניין שילב, באופן שהורחבה הגדרת הקבוצה הייצוגית כך שתכלול את כלל מושבי הבטיחות של המותג "מקסי קוזי" (ולא רק מוצרי המותג שהמשיבה ייבאה מארצות הברית) וכן נקבע כי התרגום בעברית של האזהרה והוראות השימוש שהופיעו בלועזית על מושבי הבטיחות צריך להופיע על מושבי הבטיחות עצמם, ולא די בהימצאותו על גבי אריזתם (להלן: "עניין שילב בעליון"). על החלטת בית משפט זה בעניין שילב, כמו גם על החלטת בית המשפט העליון והשלכותיה – יורחב הדיבור בהמשך. הצדדים להליך כאן ועיקרי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית; המבקשים בהליך זה הם אופיר לוי, דנה שאול, מירית דהרי, מיכל אליקשווילי, נועה פינסקר זכריה ושני עידן (להלן: "המבקשים").אציין כי נוסף על מבקשים אלו, הוגשה הבקשה על ידי מבקשת נוספת - אורטל דאור פור, אשר נמחקה מההליך ביום 3/8/26. בקשת האישור הוגשה כנגד 8 משיבות, אשר נטען כי כולן מייבאות או משווקות מוצרים המיועדים לתינוקות ופעוטות מסוג התקני ריסון לרכב (סלקלים, כיסאות בטיחות, בוסטרים וכיוצא בכך) (להלן:"מושבי הבטיחות"), שהן לפי הסדר: נובל אינפיניטי בע"מ (להלן:"המשיבה 1"), דוורון יבוא ויצוא בע"מ (להלן:"המשיבה 2"), טרולו ישראל בע"מ (להלן:"המשיבה 4"), במבינו קינג בע"מ (להלן:"המשיבה 5"), בייבי סטאר מוצרי תינוקות בע"מ (להלן:"המשיבה 7"), וכן כנגד אי.גי.אס.טי (ישראל) בע"מ אשר צורפה בהמשך כמשיבה שמינית (להלן:"המשיבה 8"), (המשיבות ביחד להלן: "המשיבות"). יוער כי נוסף על המשיבות כפי שפורטו, הוגשה בקשת האישור גם כנגד פופיק, יבוא ושיווק צעצועים בע"מ, שהייתה המשיבה 2 ובעניינה הוגשה הסתלקות אשר אושרה בפסק דין ביום 3/8/26 ונוסף על כך, כנגד איי.בי.בי.ג'י בע"מ (המשיבה 6) אשר בעניינה הוגשה בקשת הסתלקות אשר אושרה בפסק דין ביום 11/8/25. בקשת האישור עוסקת בטענות להעדר סימון כדין של כסאות הבטיחות המיובאים, משווקים או נמכרים על ידי המשיבות, אשר לטענת המבקשים שווקו על ידי המשיבות בניגוד להוראות התקן הישראלי ת"י 1107, חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן:"חוק הגנת הצרכן") וצו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"ג-1983 (להלן:"צו הגנת הצרכן"). כך, עילות התביעה, כמפורט בסיכומי המבקשים, מבוססות על ארבעה פגמים בהתנהלות המשיבות – כולן או חלקן - הראשון: העדר תרגום לעברית ולערבית של הוראות השימוש והאזהרות המופיעות בלועזית על גבי המושבים ובחוברות ההוראות המצורפות להם; השני: העדר סימון כדין, במקום בולט ובחזית המושב, של האזהרה: "סכנה !אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב שיש בהם כרית אוויר פעילה"; השלישי: מחדל המשיבות מצירוף חוברות הוראות למושבי הבטיחות; לבסוף הרביעי: אי-סימון של פרטים בסיסיים נדרשים, כגון פרטי יצרן ויבואן, על גבי מושבי הבטיחות עצמם. במסגרת בקשת האישור הוגדרו שתי קבוצות אשר בשמן הוגשה התובענה כדלקמן: קבוצה ראשונה - "כל מי שרכש ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור ועד אישורה כייצוגית, התקן ריסון לתינוקות ולילדים לרכב מכל סוג שהוא (סל-קל, כסא בטיחות, בוסטר) אשר יובא ו/או שווק ו/או נמכר על ידי המשיבות מבלי שסומנו על גביו בשפה העברית ו/או הערבית מלוא הסימונים הנדרשים לפי דין, ובכלל זאת התקן ריסון לילדים המותקן נגד כיוון הנסיעה ואשר לא סומנה על גביו בסימון קריא, בר-קיימה ובמקום בולט ונראה לעין, בשפה העברית ובשפה הערבית, האזהרה: 'סכנה! אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב שיש בהם כרית אוויר פעילה' כנדרש לפי ת"י 1107" קבוצה שניה – "כל מי שרכש ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור ועד אישורה כייצוגית, התקן ריסון לתינוקות וילדים לרכב מכל סוג שהוא (סל-קל, כסא בטיחות, בוסטר) אשר יובא ו/או שווק ו/או נמכר על ידי המשיבות מבלי שצורפו לו הוראות שימוש ו/או אזהרות בשפה העברית ובשפה הערבית, כנדרש על פי דין". רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים; כאמור, הליך זה נפתח עם הגשת בקשת האישור ביום 31/12/20, ולאחר מכן הוגשו תשובות המשיבות וכן תגובות המבקשים לתשובות אלו. ביום 28/1/24 ניתן פסק דין במסגרתו נמחקה בקשת האישור על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, ובעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, בוטל פסק הדין והדיון בהליך הועבר לבית משפט זה בחודש פברואר 2025. עם העברת התיק, נקבעו על ידי מועדי דיון הוכחות מאוחדים לכלל המבקשים והמשיבים. במהלך ניהול ההליך חלו התפתחויות, שינויים ועדכונים. כך וראשית, ביום 11/8/25 אושרה בקשה מוסכמת להסתלקות מתוגמלת של המבקשת נועה פינסקר זכריה מהבקשה נגד המשיבה 6, איי.בי.בי.ג'י בע"מ. כמו כן, ביום 3/8/26 אושרה בקשה להסתלקותה של המבקשת 2 אורטל דאור פור מבקשת האישור כנגד המשיבה 3, פופיק - יבוא ושיווק צעצועים בע"מ. באשר למשיבה 2, דוורון יבוא ויצוא בע"מ, הגיש המבקש מר אופיר לוי ביום 4/7/25 בקשה להוספת ראיות, ובפרט קבלות משנת 2019 הרשומות על שם אשתו, גב' שירלי רימברג לוי. בהחלטה מיום 14/9/25, אישרתי הוספת הראיות כמבוקש, תוך פסיקת הוצאות לחובת המבקשים ומתן זכות למשיבה 2 להגיש תצהיר משלים. בעקבות כך, עתרה המשיבה 2 לזימונה של גב' שירלי רימברג לוי לעדות ביום 5/10/25, בקשה ממנה חזרה בהמשך עת ויתרה ביום 8/12/25 על זכות זו, על מנת לפשט את ההליכים בתיק. נוסף על כך, בעקבות ההחלטה בבקשת האישור בעניין שילב, כמו גם פסק דינו של בית המשפט העליון באותו העניין - הותר למשיבה 4, טרולו ישראל בע"מ לבקשתה, להגיש ראיות חדשות המעידות לגישתה על תיקון דרכי הסימון שלה. המבקשים הגישו בתגובה תצהיר משלים מטעמם ביום 6/7/25, אליו צורפו סרטונים וראיות חדשות בניסיון להפריך את טענת המשיבה 4 ולפיה תיקנה את הסימון על מוצריה. בשלושה מועדים נשמעו עדויות הצדדים להליך – כך, ביום 14/9/25 – נחקרו המבקשות 3, 5, 6 ו – 7; ביום 25/1/26 נחקרו המבקשים 1 ו – 4 וכן, המצהיר מטעם המשיבה 5 – מר חן אזורי (להלן: "מר אזורי"); וביום 8/2/26 בו נחקרו : מטעם המשיבה 1 - מר אריאל דבורה (להלן:"מר דבורה"), מטעם המשיבה 2 - מר תום בן שושן (להלן:"מר בן שושן"), מטעם המשיבה 8 - מר יעקב זבדה (להלן:"מר זבדה"), מטעם המשיבה 7 - גב' רויטל שפיר (להלן:"גב' שפיר") ומטעם המשיבה 4 -מר אפרים רכס (להלן:"מר רכס"). בסיום החקירות, ניתנו הנחיות בדבר הגשת סיכומי הצדדים ובכלל כך – סיכומי המבקשים, סיכומי המשיבות וסיכומי תשובה מאוחדים מטעם המבקשים. לאחר עיון בסיכומי הצדדים וכן בכל החומר אשר הונח בפני בית המשפט, ניתנת החלטה זו. רקע נורמטיבי – חובת הסימון של מושבי בטיחות בישראל - אקדים ואציין, כי בקשת האישור, הנסבה על האופן בו יש לסמן מושבי בטיחות, מבוססת על שתי הוראות דין מרכזיות: חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן . נוסף על הוראות אלו חלה חובת סימון נוספת לפי התקן הישראלי הרשמי הנוגע למושבי בטיחות לילדים שהוא תקן ישראלי 1107 "התקני ריסון לילדים ברכב מנועי" (פברואר 2006) (להלן: "ת"י 1107"). הוראות אלו קובעות חובות סימון כפי שתפורטנה להלן. כך לפי פרט 4(ב) בפרק ג' לתוספת השנייה לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן, סעיף 3 לצו הגנת הצרכן וסעיף ב' לת"י 1107, יש לסמן על גבי מושבי בטיחות פרטים בסיסיים אודות מושב הבטיחות (תוצרת, חברה, דגם, תקן, אישור משרד התחבורה, מגיל ועד גיל, משקל הילד שהמושב מיועד לו, וכן פרטי יצרן ויבואן (להלן: "מדבקת פרטים בסיסיים"). נוסף על כך נקבעה בסעיף 17(ג) לחוק הגנת הצרכן חובת סימון בעברית: "הסימון יהיה בעברית זולת אם נקבע אחרת." מכוח סעיף 17(ב) לחוק הגנת הצרכן כאמור, התקין השר את צו הגנת הצרכן. בסעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן נקבע אופן סימון המוצר כדלקמן: "סימון טובין ייעשה בהדפסה, בהטבעה, בחריטה או בכל דרך אחרת על הטובין או אריזתם, למעט בכתב יד. לא ניתן לסמן על הטובין או על אריזתם, ייעשה הסימון על גבי תווית שתוצמד היטב לטובין או לאריזתם בהדבקה או בתפירה באופן שתמנע הסרתה בקלות." סעיף 2 (ב) לצו הגנת הצרכן קובע כי: "פרטי הסימון יהיו ברורים, קריאים ובני קיימא; כל מלה ופרט יצויינו בבהירות, באותיות לא קטנות ולא דחוסות, במקום הנראה לעין ובאופן שיקל על הצרכן לקרוא ולהבין את הסימון; על הסימון להיות בצבע השונה מצבע הרקע שעליו הוא מופיע." סעיף 1 לצו הגנת הצרכן מגדיר "סימון בר קיימא" כדלקמן: "סימון המתקיים בשלמות וללא פגם עד גמר השימוש בטובין". סעיף 2(ו) לצו הגנת הצרכן קובע כי בטובין מיובאים, עם הוראות שימוש או אזהרה בשפה הלועזית יופיע תרגום מלא ומדויק לשפה העברית: "בלי לגרוע מהאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ה), על טובין מיובאים עם הוראות שימוש או אזהרה בלועזית יופיע גם תרגום מלא ומדויק בעברית של הוראות השימוש או האזהרה; גודל האותיות בעברית לא יקטן מגודל האותיות הלועזיות ויהיה מובלט באותו אופן" כאמור, תקן ישראלי 1107 הוא התקן הישראלי הרשמי הנוגע למושבי בטיחות לילדים. סעיף ב' לת"י 1107 קובע חובת סימון בשפה העברית של פריטים שונים, ובכלל זאת סימון של אזהרה בשפה העברית ובשפה הערבית במושבי בטיחות שנועדו גם להתקנה נגד כיוון הנסיעה ובלשון הסעיף: "סימון נוסף על הנדרש בתקנה האירופית או לחלופין בתקן האמריקני בכל הנוגע לסימון התקן הריסון, יסומן כל התקן בסימון קריא ובר-קיימה בעברית, באותיות שגודלן אינו קטן מ־2 מ"מ. הסימון יכלול את הפרטים האלה לפחות: ב.1 .שם היצרן ומענו וסימן המסחר הרשום שלו (אם יש). במוצר מיובא: שם היצרן, ארץ הייצור, שם היבואן ומענו. ב. 2 .הדגם. ב. 3 .משקל הילד שההתקן מיועד לו. ב. 4 .בכל התקן המיועד להתקנה נגד כיוון הנסיעה תסומן אזהרה כמפורט להלן, בעברית ובערבית, בסימון קריא, בר-קיימה ובמקום בולט: ״סכנה! אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב שיש בהם כרית אוויר פעילה״" (הדגשה שלי – ל.ב.) סעיף א.2. לת"י 1107 מגדיר סימון בר קיימה באופן הבא: " א.2 סימון בר ־קיימה סימון שאינו ניתן להסרה, המסומן בהדפסה או בהטבעה על התקן הריסון, או על גבי תווית המוצמדת להתקן הריסון בתפירה בכל היקפה או בהדבקה, והמתקיים בשלמות וללא פגם עד תום תקופת השימוש בהתקן הריסון" סעיף ג' לת"י 1107 קובע חובת צירוף חוברת הוראות שימוש והתקנה בשפה העברית ובשפה הערבית במושבי בטיחות: "הוראות התקנה ושימוש לכל התקן ריסון יצורפו הוראות התקנה ושימוש בשפה העברית ובשפה הערבית. בהתקן ריסון מיובא יהיו הוראות ההתקנה והשימוש, לרבות גודל האיורים והאותיות, תרגום נאמן של הוראות היצרן המצורפות להתקן הריסון המשווק במדינה שהוענק בה אישור התאמה לתקנה האירופית, או לחלופין, כנדרש במסמך האמריקני להתקן ריסון המשווק בארה״ב." ת"י 1107 מוסיף וקובע כי התקן ריסון לילדים ברכב מנועי יעמוד בדרישות התקן, אם עמד בכל דרישות התקן האירופאי או התקן האמריקאי להתקני ריסון לילדים. "התאמה לתקן התקן ריסון לילדים ברכב מנועי מתאים לתקן ישראלי זה, ת״י 1107 ,אם עמד בכל דרישות: התקנה האירופית ECE R44/03 על עדכוניה, או התקן האמריקני FMVSS 213 על עדכוניו, לרבות התוספות הלאומיות הישראליות המפורטות בתקן זה." הקביעות וההתוויות כפי שנקבעו ואושרו בענין שילב; תקנים והוראות הדין כפי שפורטו לעיל, פורשו על ידי במסגרת עניין שילב וקביעותיי כפי שנקבעו באותו העניין נבחנו על ידי בית המשפט העליון ואושרו כולן למעט שתיים – ראשית, בכל הנוגע למיקום בו יופיע תרגום ההוראות והאזהרות בעברית וערבית – אשר בית המשפט העליון קבע כי יש לקיים על מושב הבטיחות עצמו ושנית, באשר להבדל בין התקינה האירופאית לאמריקאית – קביעה אשר בית המשפט העליון לא חיווה דעתו בהקשר אליה, אלא קבע אך כי טענות הצדדים בהקשר אליה תישמרנה להליך העיקרי. לאור האמור ובכפוף לו, הרי שהנני מוצאת לפרט כבר עתה את עיקרי ההחלטה בעניין שילב. זאת הן על מנת לגזור ממנה התוויות אשר יש להחילן גם כאן והן על מנת לעמוד בהמשך על דקויות בטענות שונות אשר נטענו על ידי המשיבות, בהבחנה מעניין שילב. הטענה המקדמית ובהתאם לה חלה הגנה לאור בדיקת כיסאות הבטיחות על ידי מכון התקנים ואישורו – בעניין שילב, הועלתה על ידי המשיבה טענה (בדומה לטענה שנטענה על ידי חלק מהמשיבות גם כאן) ובהתאם לה למושב הבטיחות קיים תקן ישראלי רשמי ומשכך, ברי כי הוא עומד בדרישות הסימון על פי הדין. כהשלמה לטענה זו, נטען באותו העניין כי יש להחיל, לאור קבלת האישור ממכון את התקנים, את ההגנה בהתאם להוראת סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובהתאם לה: "בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, "מעשה" – לרבות מחדל." דיון בטענה זו התקיים בסעיפים 73-78 להחלטה בעניין שילב. טענת המשיבה נדחתה באותו העניין, ראשית הואיל ועיון באישור מכון התקנים למושב הבטיחות כפי שצורף על ידי המשיבה העלה כי מהות הבדיקה היא: "בדיקה חלקית לתקן ישראלי שאינה במסגרת תו תקן או צו יבוא חופשי". זאת ועוד, במסקנת תעודת הבדיקה צוין כי הבדיקה נעשתה בהתאם לתקן האמריקאי – FMVSS 213 – ושהמוצר נמצא מתאים לתקן זה, הא ותו לא. קרי, על פניו, במסגרת הבדיקה לא נבדקה ההתאמה לסעיפי ת"י 1107, הנוגעים לסימון או להוראות ההתקנה והשימוש. עוד צוין באותו העניין, כי עיון בצילומי המוצר הנבדק הראו ברורות כי אין על מושב הבטיחות כל סימון בעברית- עובדה אשר לימדה חיזוק לכך שבבדיקה לא נבדקה התאמתו של המוצר לסעיפי ת"י 1107 הנוגעים לאזהרה אשר יש לסמן על המוצר, כמו גם לסעיפים הרלוונטיים בחוק וצו הגנת הצרכן בנוגע לסימון מוצרים בשפה העברית ובתרגום הוראות שימוש ואזהרות לשפה העברית. עדותה של העדה מטעם המשיבה חיזקה מסקנה זו, עת זו אישרה מזה כי אמנם הצילומים אינם כוללים את הסימונים כנדרש בדין. עדה זו אמנם הוסיפה והעידה כי הגרפיקות נבדקות על ידי מכון התקנים בנפרד ואולם, אישרה באותה נשימה כי בתעודת הבדיקה כפי שצורפה לתשובת המשיבה אין משום אישור לתוויות ולסימונים. כריכוז נקבע ראשית כי על פניו וכעולה מתעודת הבדיקה עצמה – לא נבחנה על ידי מכון התקנים התאמה לתקן ישראלי. נוסף על כך, טענת המשיבה ובהתאם לה מכון התקנים בודק את הגרפיקות בנפרד – לא הוכחה ולא נתמכה באישור כפי שהוצג. אציין כי באותו העניין הוצגה רק תעודת בדיקה אשר בוצעה לכיסאות בטיחות אשר יוצרו לפי התקן האירופאי ולא הוצגה תעודת בדיקה אשר בוצעה לכיסאות בטיחות אשר יוצרו לפי התקן האמריקאי ולאור זאת, נקבע כי ממילא טענה ולפיה בדיקת מכון התקנים מקימה הגנה באשר לכיסאות אלו האחרונים לא הוכחה כלל. לאור כל זאת, אף נדחתה הטענה ולפיה יש בתעודת מכון התקנים כדי לספק למשיבה הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין. סימון מושבי הבטיחות באזהרה הנוגעת לכרית האוויר – אשר לאזהרה זו, נטען – בדומה לטענה אשר הועלתה גם בענייננו – כי המשיבה מפרה באופן שיטתי את הדין בכך שמוצרים שהיא מייבאת ו/או משווקת ו/או מוכרת אינם מסומנים באופן מלא, כדין וכנדרש, ובפרט אינם מסומנים כנדרש בהתאם לסעיף 4.ב. לת"י 1107 (אשר הובא כלשונו בסעיף 18 לעיל). טענה זו התקבלה חלקית ורק בנוגע למושב בטיחות אשר הוכח כי אמנם לא הייתה עליו מדבקה כלשהי. אשר לשני המושבים אשר הוכח כי היו קיימות עליהם מדבקות - צויין ראשית כי עובדתית - מושבי הבטיחות כפי שהוצגו נשאו מדבקה הכוללת את שם היצרן, ארץ הייצור, שם היבואן ומענו, הדגם, משקל הילד שההתקן מיועד לו וכן – בצבע אדום – קיימת אזהרת כרית האוויר. המדבקה הופיעה לעתים על גב מושב הבטיחות ולעתים על גבי צדו של מושב הבטיחות. משלא היה חולק על דבר קיומה של המדבקה, השאלה הייתה האם היה במדבקה זו כדי לקיים אחר הוראות הדין. המחלוקת הראשונה לה נדרשתי לשם בירור שאלה זו בענין שילב, הייתה האם יש במדבקה כדי לקיים אחר דרישת "בר הקיימה" המופיעה ברישא לסעיף ב'. כאשר המשיבה הפנתה מזה לכך, שבאוגוסט 2019 הסיר המחוקק את הרשמיות מסעיף א.2. לת"י 1107 – המגדיר את המונח "סימון בר קיימה" כ"סימון שאינו ניתן להסרה, המסומן בהדפסה או בהטבעה על התקן הריסון, או על גבי תווית המוצמדת להתקן הריסון בתפירה בכל היקפה או בהדבקה, והמתקיים בשלמות וללא פגם עד תום תקופת השימוש בהתקן הריסון.". לאור תיקון זה טענה המשיבה כי היא קיימה אחר החובה הקבועה בתקן, משהדביקה את המדבקה במתכונת כפי שהודבקה על מושבי הבטיחות. המבקשת מצדה הפנתה לכך, שהגם שהוסרה הרישמיות בכל הנוגע להגדרת "בר קיימה", הרי שעצם הדרישה לסימון "בר קיימה" נותר ברישא לסעיף ונוסף על כך, הדרישה לסימון בר קיימה קיימת הלכה למעשה גם בהוראת סעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן, המבהיר כיצד יש לסמן מוצרים. בהתבסס על כך טענה המבקשת כי המשיבה לא יצאה ידי חובתה לסימון "בר קיימה" בהדבקת המדבקה. במחלוקת זו לא מצאתי להכריע בעניין שילב, הואיל והמבקשת באותו העניין לא הביאה כל ראייה המלמדת כי אמנם המדבקה אשר הודבקה ניתנת להסרה בקלות כנטען על ידה ומשכך כי אין באופן הדבקתה כדי לקיים אחר דרישת "בר הקיימה". בהמשך לכך הוספתי וקבעתי כי המיקום בו הודבקה המדבקה – עונה אחר הוראות הדין. משנקבע כי בהדבקת המדבקה על צדו או גבו של מושב הבטיחות אין כדי להפר את הוראות התקן. זאת הואיל והמדבקה מיועדת לעיניו של מי שמתקין את המושב כנגד כיוון הנסיעה ומשכך מדובר במקום הנראה לעין, המתאים ורלוונטי לצורך העניין והתאמה אין במיקומה של המדבקה על צדו או גבו של מושב הבטיחות כדי להוות הפרת התקן. נוסף על כך, נקבע כי המלל והכיתוב במדבקה עונה אחר הוראות הדין. זאת הואיל והמלל במדבקה כולל גם את האזהרה בדבר כרית האוויר בשפה העברית, באופן ברור וקריא, ובצבע שונה מצבע הרקע עליו היא מופיעה, באופן המדגיש את האזהרה אף יותר. נוסף על כך צוין כי המדבקה האמורה הודבקה נוסף על איור הממחיש אף הוא את דבר האזהרה והקיים אף הוא על מושבי הבטיחות. בנסיבות אלו ולאור קיום מדבקה ונוסף על כך גם איור – קבעתי כי באשר למושבים אלו, לא הוכחה הפרת התקן באשר למדבקת אזהרת כרית אוויר על ידי המשיבה. תרגום הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על גבי מושבי הבטיחות לעברית ולערבית ומיקום התרגום; בכל הנוגע לתרגום הוראות השימוש והאזהרות – הועלו על ידי המשיבה בעניין שילב שלוש טענות: ראשית כי הגם שנאמר בצו "על טובין", הרי שדי בכך שהמשיבה מצרפת למושבי הבטיחות הוראות שימוש ואזהרות בחוברת ההוראות, כדי שהמשיבה תקיים הוראה זו; שנית נטען כי אין מלל על המושבים אלא איורים בלבד; ושלישית נטען כי הטענה בדבר קיום הוראות שימוש ואזהרות באנגלית לא הוכחה משהמבקשת לא צירפה תרגום וכן העידה כי אינה יודעת אנגלית. אשר לטענה הראשונה – טענה זו נדחתה על ידי משנקבע שלא די בתרגום המלל על המושבים בחוברת ההוראות, אלא שלגישתי היה מקום לבצע תרגום ההוראות ואזהרות גם על גבי אריזת המוצר. בסוגיה זו שונתה הכרעתי על ידי בית המשפט העליון. זאת משנקבע על ידי בית המשפט העליון כי התרגום בעברית של הוראות השימוש וכן של האזהרות המופיעות בלועזית על גבי מושבי הבטיחות צריך להופיע אף הוא על מושבי הבטיחות עצמם, ולא די בהימצאותו על גבי אריזתם. אשר לטענתה השנייה של המשיבה נקבע כי מקום בו לא קיים כיתוב כלשהו אלא רק איורים לא הפרה המשיבה כל חובה בדין בהקשר למושבים אלו. ולבסוף בכל הנוגע לטענה השלישית- נקבע כי הואיל והמשיבה עצמה הודתה כי אינה מתרגמת את כל המלל מאנגלית לעברית, ממילא הוכחה עובדתית ולו חלקית טענה זו. אציין כי נוסף על התערבות בסוגיית מיקום תרגום ההוראות על גבי מושבי הבטיחות, הוסיף בית המשפט העליון וקבע בענין שילב- בהסכמת הצדדים כי: "הגדרת הקבוצה המיוצגת תורחב, כך שתכלול את כלל מושבי הבטיחות של המותג "מקסי קוזי" (ולא רק מוצרי המותג שהמשיבה ייבאה מארצות הברית). טענות הצדדים לעניין הבחנות אפשריות בין מוצרי המותג "מקסי קוזי" שיובאו מארצות הברית למוצרי אותו מותג שיובאו מאירופה שמורות להם לשלב הדיון בתובענה גופה.". אשר לקביעה זו, לשם השלמת הדיון אציין כי בעניין שילב, נעשתה על ידי הבחנה בין מושבי בטיחות המיוצרים לפי תקינה אירופאית - בה נעשה מעבר מכיתוב הוראות ואזהרות לאיורים, לבין תקינה אמריקאית ובהתאם לה קיימות על מושב הבטיחות הוראות ואזהרות מילוליות. בכל הנוגע לתקינה האירופאית קבעתי כי לא חלה חובת "תרגום" של איורים ומשכך, לא אישרתי את התובענה הייצוגית באשר למושבים שיוצרו לפי התקן האירופאי. כפי העולה מהחלטת בית המשפט העליון, הלכה למעשה לא הובעה על ידו עמדה וקל וחומר שלא נקבעה על ידו קביעה בהקשר זה. אלא שנקבע כי הטענות בנושא תשמרנה להליך העיקרי. בהתאמה – גם במקרה דנן, טענות הקשורות להבדל בין שתי התקינות והמשמעות הנובעת מהבדל זה- תשמרנה להליך העיקרי. סוגיית הנזק; בסוגיית הנזק, מצאתי לאמץ את קביעותיו העקרוניות של כב' השופט גרוסקופף בת"צ 51324-03-14 עזרא יהודה נ' Hewlett-Packard Company (להלן: "עניין HP"), שם נקבע כי מקום בו במסגרת בקשת האישור מתבקש סעד של ציווי בגין הפרת הוראות הדין בעניין סימון מוצרים, אין צורך להוכיח קיומו של נזק קונקרטי לחברי הקבוצה, אלא שדי בהוכחת הפרת הוראות הדין לעניין סימון מוצרים. בהתאמה מצאתי כי לאור קיומה של חובה בדין לסמן את מושבי הבטיחות באופן שנקבע בחוק הגנת הצרכן, בצו הגנת הצרכן ובת"י 1107, הרי שדי בקביעה ולפיה חובה זו הופרה, כדי ליתן את הסעד כפי שהתבקש בתובענה ובבקשת האישור, וזאת גם כאשר המבקשת אינה יכולה להצביע על נזק קונקרטי שנגרם למי מחברי הקבוצה. מבלי לגרוע מקביעתי זו הוספתי וציינתי כי באותו המקרה הצביעה המבקשת על שני סוגי נזקים – הן הממוני (טובת ההנאה שצמחה למשיבה מאי הסימון) והן הלא ממוני (חוסר נוחות ורגשות שליליים) - אשר הוכרו שניהם בפסיקה כנזקים ברי פיצוי במקרים בהם הופרה חובת הסימון בשפה העברית כדין, כבעניין דנן. כתימוכין לכך הפנתי לשתי קביעות נוספות אשר נקבעו בעניין HP – הראשונה ובהתאם לה חיסכון שהופק מהפרת חובות הסימון כלפי התובע, עשוי להיות בר תביעה במסגרת עילת עשיית עושר ולא במשפט. והשנייה ולפיה מקום בו הוכח שלא הופיע על המוצר סימון בשפה העברית – היא שפתו העיקרית של רוב הציבור בישראל – הרי שהוכרה בכך פגיעה בנוחות של הלקוח.לאור כל זאת ובהינתן שבשלב המקדמי של בירור הבקשה לאישור, הדרישה היא להוכחת נזק לכאורה בלבד, הרי שמצאתי, כי המבקשת עמדה בנטל זה. בהלימה לקביעות המפורטות לעיל ולהתוויות המשפטיות כפי שנקבעו והוכרעו, אבחן להלן את עילות התביעה הקונקרטיות כלפי כל אחת מהמשיבות בהליך דנן וכן את עילתם האישית של כל אחד מהמבקשים כדלהלן. טענות הצדדים: תמצית טענות המבקשים כנגד כלל המשיבות: המבקשים הם הורים לילדים שרכשו, בזמנים שונים, מושבי בטיחות עבור ילדיהם. חלק מהמבקשים רכשו מספר מושבי בטיחות של משיבות שונות ועל כן מחזיקים בעילות תביעה נגד מספר משיבות. המבקשים טוענים כי המשיבות מייבאות ומשווקות את המוצרים בניגוד לתקן הישראלי הרשמי ת"י 1107 בניגוד לתקנה 83א לתקנות התעבורה, לחוק הגנת הצרכן ולצו הגנת הצרכן (סימון טובין). על פי דינים אלו, קיימת חובת תרגום מלא ומדויק לעברית על גבי המושב עצמו של כל הוראות השימוש והאזהרות המופיעות עליו בלועזית, קיימת חובה להדביק מדבקה הכוללת פרטים כללים, וקיימת כן חובה לצרף חוברת הוראות בעברית ובערבית. נוסף על כך, במושבים המיועדים גם להתקנה נגד כיוון הנסיעה קיימת חובת סימון אזהרת כרית אוויר ("סכנה! אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב שיש בהם כרית אוויר פעילה") בעברית ובערבית בסימון בר קיימה, סמוך לראש הפעוט ובחזית המושב. המבקשים טוענים כי המשיבות הפרו חובות אלו וכי התנהלותן זו מקימה להם עילות תביעה מבוססות היטב. העילות המיוחסות למשיבות הן הפרת דיני הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט וכן רשלנות. לטענת המבקשים, כתוצאה מהפרות אלו נגרמו לחברי הקבוצות נזקים ממוניים, המגולמים בטובת ההנאה (החיסכון בעלויות הסימון) שצמחה למשיבות, וכן נזקים בלתי ממוניים כגון חוסר נוחות, טרחה, כעס, תסכול ועוגמת נפש. בכל הנוגע לסוגיית הנזק, מפנים המבקשים להחלטת האישור בעניין שילב ובהתאם לה תרגום הוראות השימוש והאזהרות חייב להופיע על גבי מושבי הבטיחות עצמם. בהתאמה להחלטה זו, נטען כי עת הוכח שהמשיבות הפרו את חובותיהן על פי הדין, די בכך כדי לבסס עילת תביעה ואין צורך בהוכחת נזק. עוד מפנים המבקשים לאותה החלטה בכל הנוגע לנזקים אשר נטענו על ידם ונוסף על כך, לפסיקה במסגרתה נקבע כי ממילא ניתן לתבוע סכום על דרך האומדנה. למען הזהירות, טוענים ומבהירים המבקשים כי בקשת האישור הוגשה ביחס לכלל מושבי הבטיחות אותן מייבאות ו/או משווקות ו/או מוכרות המשיבות תוך הפרה של הדין – ולא רק ביחס למותג או דגם מסוים של מושב שרכש מי מהמבקשים. לטענתם כך צוין מפורשות במסגרת בקשת האישור ובהגדרת הקבוצות. בתמיכה לטענתם זו, מפנים המבקשים לרע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ (24/3/21) (להלן: "עניין ארד"). ככלל, טוענים המבקשים - בהתבסס על ההחלטה בעניין שילב, כי אין בעובדה שהמשיבות קיבלו אישור לייבוא או שיווק מושבי הבטיחות ממכון התקנים, כדי להקים להן הגנה מטענה ולפיה המושבים לא סומנו כדין ובוודאי שלא הגנה מפני העילה הנובעת מכך שלא צורפה להם חוברת הוראות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם במקרה דנן – בדומה לקביעות העובדתיות בעניין שילב - מתוך הראיות אשר צורפו לתיק והעדויות, עולה כי מכון התקנים אינו מבצע בדיקות מלאות של התאמת הסימון על המושבים לנדרש לפי ת"י 1107 ובוודאי שאינו עושה כן ביחס לדרישות הסימון לפי תקנות התעבורה, חוק הגנת הצרכן ו/או צו הגנת הצרכן. הטענות לעיל רלוונטיות לכלל המשיבות. באופן ספציפי הוסיפו המבקשים טענות כלפי משיבות שונות אשר תפורטנה להלן, לאחר טיעון באשר לכל משיבה תפורט תשובת אותה משיבה והתגובה לתשובה. עילת התביעה כנגד המשיבה 1 – נובל אינפיניטי בע"מ –(המבקשים 1, 4, 6 ו – 7); המשיבה 1 (נובל אינפיניטי בע"מ) היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מושבי הבטיחות של המותג סייבקס Cybex בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור (קרי החל משנת 2013) ועד היום. לטענת המבקשים, המשיבה 1 אף הייתה היבואנית והמשווקת של מושבי הבטיחות של המותג אוונפלו Evenflo וזאת משנת 2015 ועד למועד כלשהו לאחר הגשת בקשת האישור. בכל הנוגע למועד הפסקת הייבוא והשיווק של מושבי אוונפלו על ידי המשיבה 1, טוענים המבקשים כי המשיבה 1 לא הראתה מתי היא חדלה מלייבא ולשווק את מותג זה ואולם, לשם ההגינות הפנו המבקשים להצהרת המצהיר מטעם המשיבה 8 ולפיה המשיבה 8 היא היבואנית של מותג זה משנת 2023. משכך, נטען כי ההנחה היא כי מותג זה יובא ושווק על ידי המשיבה 1 משנת 2015 ועד לשנת 2018. אשר לקשר בין מושבי הבטיחות אשר רכשו המבקשים לבין המשיבה 1 – טוענים המבקשים כי חלק ממושבי הבטיחות לא נשאו מדבקת פרטים בסיסיים הכוללים גם את שם היבואן. בהקשר זה, טוענים המבקשים כי אין לאפשר למשיבה 1 להיבנות ממחדלה זה מהדבקת מדבקה כאמור ולטעון כי בהעדר מדבקה לא הוכיחו המבקשים כי מושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידם אמנם יובאו ושווקו על ידי המשיבה 1. לטענת המבקשים טענתם זו חלה ביתר שאת בהינתן שהמשיבה 1 לא הוכיחה כי אמנם שיווקה את מושבי בטיחות כשהם נושאים מדבקת פרטים בסיסיים. לתמיכה נוספת בטענתם זו, מפנים המבקשים לכך שהעד מטעם המשיבה 1 אישר ברורות כי התמונות אשר צירפה המשיבה 1, המלמדות כביכול על הדבקת מדבקות בסיס, הן של מושבי בטיחות אשר יוצרו לאחר מועד הגשת בקשת האישור. יתרה מכך, נטען כי מתוך התמונות עולה כי המדבקות הודבקו בתחתית המושב, באופן שחלק מהמדבקה יוצא מהמושב ונמצא באוויר (נספח ד' לתשובה) – עובדה המלמדת על אפשרות לכך שמדבקות אלו נפלו. נוסף על כך, נטען כי מדבקת הפרטים הבסיסיים שהודבקה על ידי המשיבה 1 על גבי מושבי הבטיחות מסוג סייבקס, סומנה אף היא בתחתית המושב. לטענת המבקשים, אל מול הצהרותיה וראיותיה החסרות של המשיבה 1 בכל הנוגע לקשר בין המושבים אשר נרכשו על ידי המבקשים לבין המשיבה 1 – המבקשים הרימו את הנטל להוכחת קשר כאמור, משהצהירו כי רכשו את מושבי הבטיחות של סייבקס ואוונפלו - אשר כאמור יובאו לארץ ושווקו בה על ידי המשיבה 1 - בחנויות ובאתרי מכר בארץ, קרי כי לא רכשו אותם בחו"ל. נטען כי נוסף על הצהרתם כאמור של המבקשים, צירף המבקש 1 אף חשבונית רכישה (נספח 1 לתגובה לתשובה) – המלמדת כי כיסא הבטיחות ממותג אוונפלו, אשר נרכש על ידו מחנות KSP, יובא לארץ על ידי המשיבה 1. נטען כי לאור כל זאת, הוכח שמושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידי המבקשים, הם מושבי בטיחות אשר יובאו ושווקו על ידי המשיבה 1. נוסף על כך, נטען כי התנהלות המשיבה 1 כפי שפורטה מלמדת כי זו אף הפרה את חובתה להדבקת מדבקה הנושאת את פרטי הבסיס כדין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הוכח שעל גבי מושבי הבטיחות שהמשיבה 1 מייבאת ו/או משווקת ו/או מוכרת, ובכלל זאת המושבים אשר נרכשו על ידי המבקשים 1, 6 ו-7, מופיעות הוראות שימוש ואזהרות רבות בלועזית וזאת ללא שום תרגום וסימון בעברית. לטענת המבקשים המצהיר מטעם המשיבה 1 – מר דבורה - אף הודה במפורש כי המשיבה 1 לא תרגמה לעברית את הוראות השימוש והאזהרות המופיעות בלועזית על גבי המוצר עצמו. יתרה מכך, לטענת המבקשים, הוכח כי על גבי מושבי הבטיחות שהמשיבה 1 מייבאת ו/או משווקת ו/או מוכרת, ובכלל זאת המושבים שרכשו המבקשים 1, 4, 6 ו – 7 לא קיימת אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית. זאת כפי הנתמך בעדות מר דבורה מטעם המשיבה אשר הודה בכך מפורשות. זאת ועוד, לטענת המבקשים הוכח כי המשיבה 1 שיווקה את מושבי הבטיחות ללא חוברת הוראות מתורגמת לשפות העברית והערבית. בהקשר לכך, מפנים המבקשים לעדותם המלמדת על מחדלה זה של המשיבה 1. עוד נטען כי המשיבה 1 יכלה אולי להפריך את הטענה לו הייתה מצרפת דוגמאות לחוברות אשר הודפסו על ידה, תכתובות המלמדות כי הזמינה חוברות בתרגום לעברית, חשבוניות המלמדות על תשלום בגין תרגום והפקת חוברות אלו וכיוצא בכך. אלא, שלטענת המבקשים כל שמצאה המשיבה 1 לצרף הוא קבצי PDF, המלמדים על תרגום כביכול של ההנחיות לעברית ואולם – לא ידוע מתי נערכו קבצים אלו, ובעיקר האם זכו אי פעם להדפסה ולצירופם למושבי הבטיחות (ואם כן, ממתי) – ומשכך, נטען כי ברי שאין לקבלם כראייה לכך שאמנם צורפו חוברות למושבי הבטיחות. מבלי לגרוע מהאמור, נטען כי ממילא הקבצים שצורפו ביחס למושבי הבטיחות מדגמי אוונפלו אינם מהווים תרגום מלא של חוברת ההוראות בלועזית המצורפת למושבים, וזאת אישר אף מר דבורה מטעם המשיבה 1 בעדותו. תשובת המשיבה 1: לטענת המשיבה 1, דין בקשת האישור כנגדה להידחות, מפאת היעדר עילה אישית, היעדר עילה בכלל ואי התאמה לדון בתביעה כתובענה ייצוגית. וביתר פירוט – המשיבה פותחת וטוענת כי המבקשים לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה אישית כנגדה. כך המשיבה 1 מפנה לכך שטענות המבקשים כנגדה מתמקדות בשני מותגי מושבי בטיחות בלבד – סייבקס ואוונפלו. בכל הנוגע לאוונפלו טוענת המשיבה 1 כי היא הפסיקה זה מכבר לייבא מותג זה. עוד טוענת המשיבה 1 כי כתב התשובה מטעמה והחקירות הנגדיות העלו קיומו של ספק ראייתי ממשי בדבר זהות היבואן של מושבי הבטיחות שנרכשו על ידי המבקשים. זאת ראשית הואיל ורוב מושבי הבטיחות אשר הוצגו לא נשאו מדבקת יצרן. במאמר מוסגר טוענת המשיבה 1 לעניין זה כי טענות ב"כ המבקשים בהקשר לכך לא היו קוהרנטיות. זאת, הואיל ובאשר למבקשת 7 ניסתה היא לטעון - בתמיכה לחיזוק הקשר בין המושב שנרכש על ידה לבין המשיבה 1 - כי המושב נשא מדבקת פרטים כלליים . אלא שטענה זו עומדת בסתירה לטענה ולפיה המשיבה 1 הפרה חובתה להדביק מדבקה כאמור על המושב שנרכש על ידי המבקשת 7. יתרה מכך, נטען כי במקרים רבים המבקשים כלל לא זכרו מהיכן ו/או מתי בדיוק רכשו את המושב (כך המשיבה 1 מפנה לכך שהמבקש 1 לא זכר מאיפה רכש את המושב מסוג איוונפלו משנת 2016, וכך גם המבקשות 4 ו – 6). נטען כי רק במקרה אחד המציאו המבקשים – באמצעות המבקש 1 - חשבונית בגין הרכישה – מחברת KSP, בגין רכישה אשר בוצעה חודש קודם להגשת בקשת האישור. אלא, שלטענת המשיבה 1, גם בהקשר לרכישה זו, נמנעו המבקשים מהבאת עדות מטעם KSP ללמד האם מדובר אמנם במושב אשר יובא לארץ ושווק על ידי המשיבה 1. מבלי לגרוע מטענותיה, מאשרת המשיבה 1 כי המושב אשר נרכש על ידי המבקשת 4 אמנם יובא לארץ ושווק על ידה – כעולה ממדבקת הפרטים הכלליים אשר הודבקה עליו ואולם, לטענתה מושב זה מלמד כי מרבית ההוראות החוקיות קוימו על ידה. לסיכום, לטענת המשיבה 1 - המבקשות 6-7 כשלו לחלוטין בהוכחת זיקת המשיבה 1 למושבים שברשותן. לגבי המבקש 1, הרי שרק לגבי המושב השלישי, הובאה ראיה יחידה - הרישום בחשבונית ביחס לאחריות על המוצר, אשר לא נתמכה בעדות מטעם בית העסק. משכך, נטען כי רק המבקשת 4 היא היחידה שהמושב שברשותה יובא על ידי המשיבה 1. אלא שאין חולק כי מושב זה סופק עם מדבקת יבואן, חוברת הוראות מתורגמת ותרגום ההוראות על גוף המושב. לטענת המשיבה 1 לאור כל האמור נמצא אפוא, שעילת התביעה האישית היחידה שעשויה לעמוד לבירור היא של המבקשת 4 ואף זאת בעילה מצומצמת של העדר אזהרת כרית אוויר בלבד. עוד טוענת המשיבה 1 כי הבקשה אינה מתאימה לידון בדרך של תובענה ייצוגית, בשים לב לכך שהמשיבה הציגה ראיות המלמדות על עמידתה בהוראות הדין והרגולציה החלה עליה. נטען כי אל מול זאת, המידגם עליו מתבססים המבקשים הוא מצומצם ואינו מהווה תשתית מספקת לכך שמדובר בהפרה שיטתית של הדרישות. נטען כי האמור חל ביתר שאת, בשים לב לכך שבנוגע למבקשת 4 הוכח (ואף לא נטען אחרת) כי המשיבה לא הפרה כל הוראת דין, אלא שכל טענתה מתמצית בטיעון בדבר האזהרה הנוגעת לכרית האוויר. זאת ועוד, לטענת המשיבה יש ליתן את הדעת לכך שמדובר במוצרים שעוברים ביקורת מחמירה על ידי מעבדות ופקחים מאת מכון התקנים ולפי הנהלים כל משלוח נבדק לפני שהוא משוחרר לשוק (לתמיכה בטענה זו הפנתה המשיבה 1 לדוגמאות לתעודות בדיקה). בכל הנוגע לקיומן של חוברות ומדבקת פרטים כלליים – מוסיפה המשיבה 1 וטוענת כי הפועל היוצא מחוסר אחידות בטיעון המבקשים לעניין זה, הוא כי למעשה גם אם תתקבל התביעה, לא כל מי שיוכיח שרכש מושב בטיחות יזכה לפיצוי, אלא רק מי שיוכיח נוסף על כך שאמנם לא קיבל חוברת הסבר בעברית ואמנם על מושב הבטיחות שנרכש על ידו לא הייתה מדבקה. נטען כי מדובר באפשרות שאינה סבירה, הואיל ולא ניתן יהיה לבחון האם אמנם לא הייתה חוברת והאם אמנם לא הייתה מדבקה והוסרה. כריכוז נטען כי לאור זאת הרי שטענות המבקשים בדבר תקלות נקודתיות, אינן מצדיקות הליך של תובענה ייצוגית, שכן מדובר על הליכים חריגים שאינם מעידים על הכלל. בנסיבות אלו נטען כי דין הבקשה להידחות לפחות ברכיבים אלו. אשר לעניין תרגום ההוראות המופיעות על המוצר עצמו, מפנה המשיבה 1 לכך שעד לא מכבר שרר חוסר בהירות בנושא משמעות החובה על פי צו הגנת הצרכן – כעולה ברורות מפסיקת בית המשפט בעניין שילב – במחוזי ובבית המשפט העליון. המשיבה טוענת כי היא סברה - כמו חלק ניכר מהמשיבות - כי די בכך שההוראות המופיעות על גוף המושב יכללו בחוברת ההוראות בעברית שסופקה יחד עמו. אלא, שטענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון רק לאחרונה. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי יישום הפסיקה כיום אינו פשוט, הואיל ובמקרים רבים שינוי הכיתוב על המוצר עצמו דורש הסכמה ושיתוף פעולה מצד היצרן – שלא תמיד ניתן לקבל. נטען כי במקרים כאלו המשמעות של הפסיקה היא שמוצרים אלו לא ייובאו לישראל. נטען כי לאור זאת, הרי שמקום בו קיים תרגום (כפי שניתן לראות במושב הבטיחות שנרכש על ידי המבקשת 4) אין זאת אלא שהיצרן איפשר זאת ובמקרים בהם אין תרגום הרי שהשיקול לכך מצד המשיבה 1 לא היה כלכלי אלא פשוט סירוב היצרן. בכל הנוגע לרישום אזהרת כרית האוויר – נטען ראשית כי גם כאן הייתה בעיה טכנית וחוסר בהירות לגבי אופן יישום הדרישה, זאת בהינתן שהאזהרה מופיעה במוצרים הנמכרים בחו"ל על משענת הגב של המושב, בצד המרופד, כך שפתרונות של הדבקה אינם מעשיים. לטענת המשיבה 1 לעניין זה יש ליתן משקל לתיקון ת"י 1107 (בנוסחו הממתין לאישור סופי), המבטל את חובת סימון אזהרת כרית אוויר בעברית. לטענת המשיבה 1, שינוי זה משקף עמדה רגולטורית לפיה העדר אזהרת כרית אוויר כאמור אינו מסב נזק ממשי לציבור הרוכשים. נוסף על כך, התיקון פותר את הבעיה של חוסר אפשרות לסימון כנדרש. זאת ועוד, נטען כי גם לעניין זה לא הוכח מחדל שיטתי אלא לכל היותר תקלות נקודתיות. עוד טוענת המשיבה 1 בהקשר זה, כי עומדת לה הגנת "מעשה לפי חיקוק" מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין, שכן היא פעלה בהתאם לאישורים הרגולטוריים שניתנו לה. בהקשר זה האחרון מוסיפה המשיבה 1 וטוענת כי תביעה זו מהווה למעשה תקיפה עקיפה של המעשים המנהליים שאישרו את המושבים לשיווק בישראל. כך, נטען כי התקיפה היא למעשה של החלטת משרד הכלכלה – באמצעות אישור מכון התקנים - לאפשר ייבוא ושיווק של מושבים שאין עליהם אזהרת כרית אוויר בעברית ובערבית. לטענת המשיבה 1, קביעה כאמור מנוגדת לפסיקה בע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (6/3/19) (להלן: "עניין אלפריח") ות"צ 40867-09-20 קרצמן נ' הרקולס גורקביץ ייצור מראות ואביזרים לרכב בע"מ (23/7/25) (להלן: "עניין הרקולס")). זאת ועוד, נטען כי לקביעה המנוגדת לאישור משרד הכלכלה, יש השלכות רוחביות על כל ענף מושבי הבטיחות – שכן, המשיבות כאן ביחד עם המשיבה בעניין שילב שהוגש במקביל, כוללות למעשה את כל השוק הרלוונטי בישראל. בנסיבות אלו טוענת המשיבה 1 כי יכול שיש מקום לערב בתביעה את הגורמים המאסדרים האחראים לשוק זה. בשולי הדברים, מציינת המשיבה 1, כי לאור הפסיקה בעניין שילב, הפתרון שניתן (אזהרה על גבי מדבקה בצד המושב) מיושם כיום במושבים שהיא מייבאת. הובהר כי מדובר בשינוי שחל במהלך השנה האחרונה ועל כן אינו רלוונטי לבקשת האישור, אך הוא מובא למען הסדר הטוב. לאור כל האמור טוענת המשיבה 1 כי דין בקשת האישור כנגדה להידחות. בסיכומי התגובה מטעמם, טוענים המבקשים כי ניסיונה של המשיבה 1 במסגרת סיכומיה - להחיל את טענת "חוסר הוודאות ביחס למקור המושב" ממותג אוונפלו גם למותג סייבקס - מהווה הרחבת חזית אסורה שיש לדחותה. עוד לעניין זה נטען כי המבקשים הוכיחו – בהצהרתם וכן בחשבונית שצורפה - שהמושב שנרכש על ידם יובא על ידי המשיבה 1, שהייתה היבואנית הרשומה היחידה במשרד התחבורה למותגים אלו. עוד טוענים המבקשים כי כל אחד מהם הצהיר כי לא קיבל חוברת הסבר כלל ומשכך, לא ברור בהתבסס על מה הסיקה המשיבה 1 כי המבקשים קיבלו חוברות כאמור. זאת ועוד, נטען כי ממילא המצהיר המשיבה 1 אף הודה במפורש באי-תרגום ההוראות לעברית ובאי-סימון אזהרת כרית האוויר כדין – קרי הודה בהפרות אלו. נוסף על כך, שבים המבקשים ומפנים לראיות החסרות בכל הנוגע לחוברות ההסבר. זאת ועוד, נטען כי גם הטענות בדבר עליית מחירים או סירוב מצד היצרן לתרגם את הכיתוב על המושבים, אשר נטענו לראשונה בסיכומי המשיבה 1 - מהוות הרחבת חזית אסורה ונטענו בעלמא ללא ראיה ומשכך, דינן דחיה. עילת התביעה כנגד המשיבה 2 – דוורון יבוא ויצוא בע"מ (המבקשים 1 ו – 4): המבקשים מפרטים תחילה כי המשיבה 2 (דוורון יבוא ויצוא בע"מ) היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותג מושבי הבטיחות צ'יקו Chicco. המבקשת 4 רכשה מושב בטיחות של מותג זה בשנת 2016. המשיבה 2 היא אף היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותג מושבי הבטיחות בייבי ג'וגר Baby Jogger החל מיום 1/1/19 ועד היום. המבקש 1 הציג חשבונית רכישה של סל קל בייבי ג'וגר מסוף שנת 2019 – כמעט שנה לאחר שהמשיבה 2 הפכה ליבואנית הרשמית ולמשווקת היחידה ומשכך, אין זאת אלא שהוא רכש סל-קל שיובא על ידי משיבה זו. זאת ועוד, נטען כי לפחות עד לסוף שנת 2019, המשיבה 2 אף הייתה היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מושבי הבטיחות של המותג גרקו Graco. המבקשים טוענים כי שיווק ומכירת מושבי גרקו על ידי המשיבה 2 נמשכו גם בתקופה שלאחר הפסקת היבוא על ידה, קרי במהלך 2020, וככל הנראה גם במהלך 2021 ו-2022 ועד לגמר המלאי. בהקשר לכך, נטען כי המבקש 1 הציג חשבונית רכישה של מושב גרקו מתחילת 2019 וכן חוברת הוראות בעברית עם לוגו של המשיבה 2 ומשכך, הוכיח כי מדובר במושב בטיחות שיובא ושווק על ידי המשיבה 2. בכל הנוגע להפרות הנטענות כלפי המשיבה 2 - לטענת המבקשים – אשר נתמכה בעדויות המבקשים 1 ו-4, אשר עדותם לא נסתרה, המשיבה 2 שיווקה ומכרה את מושבי הבטיחות שלה ללא סימון של מדבקת פרטים בסיסיים. נטען כי תימוכין לכך ניתן למצוא גם בתעודות מכון התקנים שצורפו על ידי המשיבה 2 כנספח 1 לתשובתה לבקשת האישור: כך, בתעודת מכון התקנים מיום 1/10/18 של דגם גרקו סלים פיט לא מופיעה מדבקת פרטים בסיסיים; בתעודת מכון התקנים מיום 25/7/19 של דגם צ'יקו קייפיט לא מופיעה מדבקת פרטים בסיסיים; בתעודת מכון התקנים מיום 28/5/19 של דגם גרקו טרנזטשיין מופיעה מדבקת פרטים בסיסיים על דף בצד ולא על המושב (לעומת תעודה של דגם צ'יקו נקסט פיט מקס, שמופיעה מיד לאחריה, שם המדבקה היא על המושב). בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי ניסיונה של המשיבה 2 להיבנות ממחדליה שלה ולטעון להעדר עילת תביעה אישית בנימוק שמושבי הבטיחות שבידי המבקשים נעדרים מדבקת פרטים בסיסיים (הכוללת את שם היבואן) מהווה טענת "חוטא נשכר" מובהקת שמוטב שלא להעלותה. כמו כן, לטענתה מבקשים, כפי שהוכח במסגרת ההליך, על גבי מושבי הבטיחות המיובאים ומשווקים על ידי המשיבה 2, ובכלל זאת המושבים שנרכשו על ידי המבקשים 1 ו-4 - מופיעות הוראות שימוש ואזהרה רבות בלועזית, שלא זכו לתרגום וסימון בעברית על גבי המושבים. לטענת המבקשים, תימוכין לטענתם זו ניתן למצוא בעדות המצהיר מטעם המשיבה 2, מר בן שושן, אשר נשאל בנושא והשיב כי המשיבה 2 אינה דואגת לתרגום וסימון הוראות השימוש והאזהרות לעברית שעל גבי המושבים ונוסף על כך, העיד כי התוודע לחובת הסימון לפי חוק הגנת הצרכן, רק לאחר שהוגשה בקשת האישור. כמו כן, לטענת המבקשים, הוכח כי על גבי מושבי הבטיחות של המשיבה 2 לא מופיעה אזהרת כרית אוויר כנדרש בדין. תימוכין לכך ניתן למצוא לטענת המבקשים בתעודות מכון התקנים המלמדות כי אין על מושבי הבטיחות מדגמי גרקו סלים פיט וצ'יקו קייפיט מדבקות אזהרה בעברית. עוד הם מפנים המבקשים לחקירת המצהיר מטעם המשיבה 2 בהקשר לתעודת הבדיקה של דגם גרקו סלים פיט, בה אישר המצהיר כי קיימת אזהרת כרית אוויר בלועזית במושב סמוך לראש התינוק ואולם לא ניתן לראות את האזהרה בעברית או בערבית. בהקשר זה המבקשים מודים כי אמנם על חלק ממושבי גרקו וצ'יקו קיים סימון במדבקה עם נוסח האזהרה הנדרש, אולם, לטענתם מדובר במדבקה שניתן להסירה בקלות (בתמיכה לכך מפנים המבקשים לכך שאזהרת כרית אוויר על הסלקל שנרכש על ידי המבקש 1 סומנה במדבקה הניתנת להסרה), שהודבקה בתחתית צד המושב, ובכל מקרה מדובר רק בחלק מהמושבים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבה 2 הפרה את החובה לצרף חוברת הוראות. בהקשר לכך, מפנים המבקשים ראשית לעדות המבקש 1 לעניין זה, אשר העיד כי מושב הבייבי ג'וגר נרכש ללא חוברת הסבר. כן, מפנים המבקשים לעדות המצהיר מטעם המשיבה 2, אשר אישר כי אין הוא יודע ואף לא בדק האם במלאי של היחידות אשר נרכשו על ידי המשיבה 2 מאת היבואן הקודם ואשר שווק על ידה, היו חוברות הסבר בעברית. תשובת המשיבה 2: לטענת המשיבה 2, דין הבקשה להידחות, הואיל ואף לא אחד מהמבקשים הרים את הנטל להוכחת קיומה של עילת תביעה אישית כנגד המשיבה 2. כך, נטען כי המבקש 1 נמנע בתחילה מצירוף קבלות המלמדות על הרכישה לבקשת האישור. נטען כי המבקש 1 ניסה לתקן פגם זה במסגרת בקשה לצירוף ראיות נוספות, אשר הוגשה באיחור ובלא שהמחדל מצירוף הקבלות מלכתחילה הוסבר. דא עקא, שעיון בקבלות שצורפו על ידו מלמד כי המוצרים נרכשו על ידי גב' שירלי רימברג לוי (להלן: "שירלי") באמצעות כרטיס האשראי שלה; כי שירלי מסרבת לתת תצהיר והמבקש 1 מתנגדת לזימונה לעדות; כי אין למבקש 1 ראיות שהתשלום בגין המושבים בוצע מחשבון הבנק שלו; והמבקש 1 לא הראה כי אמנם קיים בינו לבין שירלי קשר כספי המלמד על כך שבפועל הוא רכש את המוצרים או שילם בעבורם. זאת ועוד, נטען כי במסגרת הבקשה להוספת ראיות התבקשה רק הוספת הקבלות המלמדות על הרכישה – אשר כאמור אין בהן כדי לתמוך בזיקה של המבקש 1 - ואולם לא התבקשה הוספת התצהיר אשר צורף לבקשה. נטען כי בנסיבות אלו, ממילא הקבלות הוגשו בלא תצהיר תומך ומשכך אין להן כל משקל ראייתי. יתרה מכך, המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי לא הוצגה כל ראייה הנוגעת לנסיבות הרכישה – בכלל כך, המבקש 1 עצמו לא זכר את פרטי הרכישה וכפי שפורט הרכישה בוצעה על פניו על ידי שירלי שלא זומנה לעדות. בנסיבות אלו, נטען כי לא ניתן לדעת האם מושבי המותג בייבי ג'וגר ששירלי רכשה לכאורה, יובאו על ידי המשיבה 2 או שמא בייבוא מקביל (לטענת המשיבה 2 בעת ביצוע העסקה היו בארץ מושבים מסוג זה שיובאו על ידי המשיבה 5 ביבוא מקביל); או האם שלושת המושבים הנ"ל נרכשו מצדדים שלישיים ולא מהמשיבה 2. בהקשר לכך, מפנה המשיבה 2 לקבלות מהן עולה כי לכאורה שירלי רכשה מושבים מסוג סלקל סיטי גו ומסוג בסיס סיטי גו של בייבי ג'וגר. אלא, שלטענת המשיבה 2 היא החלה לייבא את המותג הזה רק במהלך שנת 2019 ובשום שלב לא ייבאה את שני הדגמים ביחד. נטען כי אמנם המשיבה 2 קיבלה מספר מועט של מושבים מהיבואן הקודם ואולם, לטענת המשיבה 2 לא הוצגה כל ראיה לכך שהמושב שנרכש על ידי המבקש נמנה על המושבים שהמשיבה 2 רכשה מהיבואן הקודם של המותג. זאת אף זאת, נטען כי בנסיבות בהן המבקש 1 אינו זוכר כמעט דבר מנסיבות הרכישה של המושבים, וודאי שאין הוא יכול להעיד על "נזקים" שנגרמו לו לכאורה. לאור זאת, נטען כי המבקש 1 לא הרים את הנטל להוכחת קיומה של עילת תביעה אישית. אשר למבקשת 4, נטען כי מתוך עדותה עלה כי היא השליכה לפח את המושב שכביכול רכשה מדגם צ'יקו. לטענת המשיבה בכך גרמה המבקשת 4 לנזק ראייתי אשר יש בו כדי להוביל לדחיית בקשת האישור שהוגשה על ידה. עוד הוכח כי המבקשת 4 מעולם לא בדקה את אופן הסימון של המושב; כי אין בידיה כל תיעוד של נסיבות רכישת המושב ושל ההוראות והאזהרות שצורפו אליו; כי היא מעולם לא ניסתה לקרוא הוראות ואזהרות אלה; כי אין שחר לטענתה לפיה נעזרה במתקין של החנות משום שחסר לה מידע – אלא שהיא העידה שבכל מקרה הייתה נעזרת במתקין; כי מעולם לא "כעסה" או הרגישה "מבוזה" בשל סימון חסר על המושב; וכי היא לא רכשה את המושב מהמשיבה 2 אלא מצד שלישי. בנסיבות אלו, נטען כי גם למבקשת 4 אין כל עילת תביעה כנגד המשיבה 2. באשר לשני המבקשים מוסיפה המשיבה 2 וטוענת כי הם לא הציגו כל ראיה להוכחת טענותיהם בנוגע לליקויים בסימון המושבים בעת רכישתם וטענותיהם הסתמכו על עדותם היחידה. בכלל כך, נטען כי המבקשים לא הציגו תמונות של המושבים בעת רכישתם, את אריזות המושבים ואת חוברות ההסבר שצורפו אליהם. מבלי לגרוע מהאמור מוסיפה המשיבה 2 וטוענת כי המבקשים לא הציגו כל ראיה לכך שהפגמים הנטענים (והמוכחשים) בסימון המושבים מעידים על התנהלות שיטתית מפרה של המשיבה 2 ואינם בגדר חריג נקודתי. יתרה מכך, לטענת המשיבה 2, החובות לפי חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן אינן אוסרות על הכנסת מושבים שאינם מסומנים לפי הוראות הצו לישראל, או על החזקתם במחסנים או על העברתם ממחסני היבואן למחסני הקמעונאי, אלא רק על הצגתם למכירה בפני "הצרכן". משכך, לטענת המשיבה 2 להודאת המבקשים כי רכשו את המושבים מצדדים שלישיים ולא מהמשיבה 2 חשיבות מכרעת, שכן בהעדר טענה ובהתאם לה המשיבה 2 היא שהציגה את המושבים בפני המבקשים בעת רכישתם, התקשרה עמם בחוזה, או קיבלה מהם תשלום, אין די בעצם קיומו של פגם נטען בסימון המוצרים בעת מכירתם למבקשים, כדי לגבש להם עילה נגד המשיבה 2 מכוח חוק וצו הגנת הצרכן. נטען כי מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי בהתאם לפסיקה אשר קדמה לפסיקה בעניין שילב, ניתן היה לקיים אחר הוראות הצו בנוגע לתרגום ההוראות על גבי המושבים באמצעות צירוף חוברת הוראות למוצר או לאריזתו. זאת ועוד, בכל הנוגע לת"י 1107, טוענת המשיבה 2 כי כל המושבים שיובאו על ידה נבדקו ואושרו על ידי המעבדה המוסמכת במכון התקנים הישראלי, וקיבלו "אישור התאמה" לפי סעיף 12(ב) לחוק התקנים. אשר לכך, נטען כי מתעודות הבדיקה אשר הוצגו ובפרט מרשימת המסמכים שהוצגו בתעודות הבדיקה, עולה ברורות כי כל הוראות ת"י 1107 ביחס לחוברות ההוראות, מדבקות הפרטים ומדבקות כריות האוויר - נבדקו ואושרו על ידי מכון התקנים. בהקשר לכך, נטען כי מכון התקנים לא דרש תרגום מלא של כל הכיתוב בלועזית על גבי המושבים, אלא רק של הפריטים הנזכרים במפורש בתקן, לצד חוברת מתורגמת של הוראות השימוש. נטען כי תימוכין לכך שהמושבים סומנו בהתאם לתקינה, ניתן למצוא גם בעדות מר בן שושן מטעם המשיבה 2, אשר העיד כי המשיבה 2 מוודאת כי בכל משלוח של כיסאות בטיחות קיימות על מושבי הבטיחות - מדבקות כרית אוויר בעברית ובערבית במקום בולט וכך גם מדבקת יבואן יצרן וכן חוברת הוראות שימוש בעברית ובערבית. בכל הנוגע לחוברות ההדרכה, נטען כי אלו סופקו ואוחסנו בתא אחסון ייעודי, אשר היווה חלק אינטגרלי ממושבי הבטיחות והנגישו לצרכן את כל המידע המחויב על פי דין, לרבות כל המידע שסיפקו היצרנים על גבי המושבים עצמם. בכל הנוגע למדבקות, נטען כי המבקשים לא הוכיחו כי המדבקות אשר הודבקו על ידי המשיבה 2 אמנם ניתנות להסרה בקלות. המשיבה 2 מוסיפה ומדגישה כי היא פועלת יותר משלושה עשורים בשוק מוצרי כסאות הבטיחות ונוסף על חובותיה על פי הדין היא אף פעלה לאורך השנים לקידום שימוש בטוח ומושכל במושבים ובין היתר: הפיקה והפיצה סרטוני הדרכה בעברית להתקנה ושימוש נכונים של המושבים והנגישה את הוראות ההתקנה מכל מכשיר המחובר לאינטרנט; סיפקה שירותי הדרכה והרצאות; ואף סיפקה בחינם שירותי התקנה של המושבים. כמו כן, נטען כי כל המושבים נשאו מדבקות פרטים ואזהרות כדין שאושרו על ידי מכון התקנים. בכלל כך נטען כי על המושבים המיועדים להתקנה נגד כיוון הנסיעה הודבקה אזהרת כרית אוויר לפי סעיף ב(4) לת"י 1107. לבסוף, נטען כי לא הוכחו רכיבי עילת עשיית עושר ולא במשפט, וכי חלה הלכת המיצוי. זאת, מאחר שבעקבות פסק הדין בעניין שילב, ומבלי להודות בליקוי כלשהו בהתנהלותה, החלה המשיבה 2 להוסיף לאריזות המושבים "מדריך מדבקות ותוויות בעברית המופיעות על גבי המוצר" ועליו ברקוד דיגיטלי המוביל להוראות שימוש נוספות באתר החברה, וזאת בנוסף לחוברת ההוראות המצורפת לכל מוצר שמייבאת המשיבה 2. נוסף על כך נטען כי – כעולה מעדות המצהיר מטעמה - היצרנים אף החלו בהטבעת הנדרש על המושבים עצמם. לבסוף נטען כי יש לדחות את הטענות להפרת חובה חקוקה ורשלנות, משעלה כי המבקשים ביצעו רכישות חוזרות - עובדה המלמדת על שביעות רצונם מהמושבים; לא היו ערים בעת הרכישה לליקויים הנטענים ולא העלו טענה בדבר חוסר במידע; הסימונים החסרים לא היו שיקול בהחלטת המבקשים לרכוש את המוצרים; לא הוכח כי הם רכשו את המוצרים מהמשיבה 2; לא הסבירו מה המחדלים וההפרות המיוחסות למשיבה 2 כיבואנית וכן לא הצביעו על קשר סיבתי בין אלה לבין הנזקים נגרמו להם כביכול. נטען עוד כי יש לדחות את הטענות להתעשרות שלא כדין, משהמבקשים לא הוכיחו כי ההפרות הנטענות חסכו למשיבה 2 הוצאה כספית ובהינתן שממילא ככל שהייתה נדרשת המשיבה 2 לעמוד בחובות אלו, היה הדבר מגולם במחיר על דרך העלאתו. לבסוף נטען כי ממילא המבקשים לא הוכיחו כי המשיבה 2 היא זו שהתעשרה על חשבונם ולא אותם צדדים שלישיים שמכרו להם את המושבים בפועל. לאור כל האמור, נטען, כי דין בקשות האישור להידחות, הואיל והמבקשים לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה כלשהי נגד המשיבה 2; לא הוכיחו קיומה של עילה צרכנית, שכן לא הוצגו ראיות כי הליקויים הנטענים אינם מקרים נקודתיים וחריגים וכן בהינתן שהחובה לסמן מושבים מתגבשת רק בעת הצגתם למכירה לצרכן הקצה ולא מדובר בחובה של היבואן; ונוסף על כך בהינתן שכל המושבים שייבאה המשיבה 2 עומדים בכל הוראות ת"י 1107 ואף נבדקו ואושרו על ידי מכון התקנים. למעלה מן הצורך נטען כי לא מתקיימים תנאי סעיפים 8(א)(1) ו (2) לחוק לאור השונות בין חברי הקבוצה השונים. בתגובה לתשובה, טוענים המבקשים ראשית כי טענת המשיבה 2 להעדר יריבות בשל רכישה מקמעונאים-צדדי ג' מהווה הרחבת חזית אסורה וכך אף טענותיה ולפיהן הסימון כרוך בעלויות משמעותיות וכי עלויות אלו לא גולמו במחיר לצרכן. מבלי לגרוע מהאמור נטען כי בכל מקרה המשיבה 2 הרוויחה רווח כלכלי ממכירת המושבים המיובאים על ידה ויתרה מכך, גם ככל שלא הפיקה רווח, ממילא בכך אין כדי לפטור אותה מחובתה על פי דין. זאת ועוד, נטען כי ממילא חובות הסימון חלות על כל "עוסק" - הגדרה רחבה הכוללת הן את היבואן והן את המפיץ והמוכר, ולכן טענת היעדר היריבות בשל רכישה מקמעונאים- צדדי ג', דינה להידחות אף לגופם של דברים. עוד נטען כי המבקש 1 ביסס את עילתו האישית באמצעות תצהיר שלא נסתר על ניהול משק בית משותף ותשלום בכרטיס האשראי של רעייתו, לצד ראיות קבילות ואותנטיות ובכלל כך- תמונות והצגת מושב גרקו הנושא את הלוגו של המשיבה 2. זאת ועוד, נטען כי ממילא מצהיר המשיבה 2 הודה בחקירתו כי המשיבה אינה דואגת לתרגום ולסימון הוראות השימוש והאזהרות לעברית על גבי המושבים עצמם, וכי התוודע לצו הגנת הצרכן רק בעקבות הגשת הבקשה. עילת התביעה כנגד המשיבה 4- טרולו ישראל בע"מ (המבקשת 3): המשיבה 4 היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותג מושבי הבטיחות ברייטקס Britax. לטענת המבקשים, המבקשת 3 רכשה שני מושבי בטיחות של ברייטקס בשנת 2018. לטענת המבקשים המשיבה 4 הפרה את החובות החלות עליה בהתאם לדין. זאת, ראשית משהוכח כי היא שיווקה ומכרה את מושבי ברייטקס עם סימון של מדבקת פרטים בסיסיים בגב המושב באופן שאינו גלוי. כמו כן, נטען כי הוכח במסגרת ההליך שעל גבי מושבי הבטיחות של המשיבה 4, ובכלל זאת המושבים שרכשה המבקשת 3, מופיעות הוראות שימוש ואזהרות רבות בלועזית ללא תרגום לעברית על גבי המושב. לטענת המבקשים, תימוכין להפרת חובה זו לתרגום על ידי המשיבה 4, נמצא בעדות המצהיר מטעמה, אשר הודה בחקירתו כי המשיבה 4 אינה דואגת לסימון ותרגום הוראות השימוש והאזהרות שמופיעות בלועזית על גבי המושב לעברית. נטען כי נוסף על כך המשיבה 4 טענה כי החלה לתרגם את הוראות השימוש והאזהרות על גבי חלק מדגמי מושבי ברייטקס בשלהי 2023, בעוד שבמושבי בטיחות אחרים, לרבות דגם המושבים שרכשה המבקשת 3, לא ביצעה המשיבה 4 תיקון של הסימון, אפילו לדידה, שכן אלו כבר יצאו לחנויות. בהקשר לטענה זו, מפנים המבקשים לכך, שגם ביחס למושבים אשר המשיבה 4 טענה כי בוצעו בהקשר אליהם תיקונים, לא צירפה המשיבה 4 ולו ראשית ראיה המלמדת על מועד התיקונים הנטען. עוד מוסיפים המבקשים ומפנים לכך, שספק באשר למועד בו בוצעו התיקונים, עולה גם לאור עדות המצהיר מטעם המשיבה 4, אשר העיד כי מדובר בתהליך ארוך. זאת אף זאת, נטען כי הטענה ובהתאם לה המשיבה 4 תיקנה בשלב כלשהו את הסימון, אינה פוטרת את המשיבה 4 מאחריות כלפי הצרכנים הרוכשים מוצרים אלו בנקודות המכירה, שכן כפי שהוכח בהשלמת הטיעון שהגישה המבקשת 3 ביום 6/7/25, מושבי ברייטקס מ"הדגמים הישנים" עדיין נמכרו לצרכנים בנקודות המכירה גם במחצית השנייה של 2025. נוסף על כך, לטענת המבקשים, הוכח כי על גבי מושבי הבטיחות ממותג ברייטקס שיובאו על ידי המשיבה 4, לא סומנה אזהרת כרית אוויר באופן בר קיימה, במקום בולט ונגלה לעין, ובאותו אופן בו מסומנת אזהרה זו בלועזית – בחזית המושב. כמו כן, נטען כי בכל המושבים מדגם Grow max ו- Swivel לא סומנה אזהרת כרית אוויר בעברית ו/או בערבית כלל, וזאת בניגוד להצהרות מצהיר המשיבה 4 בתצהיריו ולפיהן החל משלהי 2023, דאגה המשיבה 4 לסימון אזהרת כרית אוויר בכל מושבי הבטיחות שלה, בחזית המושב. נטען כי תימוכין לכך ניתן למצוא בראיות אשר צורפו על ידי המבקשת 3 להשלמת הטיעון מטעמה ובכלל כך - סרטונים המתעדים את המושבים מכל כיווניהם ובהם ניתן לראות כי לא קיימת במושבים אלו כלל אזהרה בעברית או ערבית. נטען כי בהמשך שינה המצהיר מטעם המשיבה 4 את הצהרתו וטען כי ביחס למושבים שיובאו לפי התקן האירופאי, לאחר מועד התיקונים הנטען, המשיבה 4 אינה מסמנת את אזהרת כרית אוויר לפי ת"י 1107 בחזית המושב, אלא בצדו. לטענת המבקשים עדות זו עומדת בסתירה לעדות הקודמת ובהתאם לה החל משלהי 2023 מסומנות האזהרות בכל מושבי הבטיחות המיובאים על ידי המשיבה 4 בחזית המושב. עוד נטען, כי גם בכל הנוגע למושבים מהדגמים Grow max ו- Swivel הוצגה גרסה שאינה קוהרנטית. זאת משבתצהיר המצהיר מטעם המשיבה 4 הצהיר זה כי האזהרה מודבקת במחסני המשיבה בארץ ואילו בחקירתו הנגדית טען כי ההדבקה מבוצעת על ידי היצרן בחו"ל. לטענת המבקשים הסתירות בין גרסאות המשיבה 4, יחד עם הראיות המראות כי מושבי בטיחות חדשים שיובאו לאחר מועד התיקונים הנטען, שווקו ללא הסימונים הנדרשים לפי החוק וחלקם אף ללא אזהרת כרית אויר בערבית או בעברית - מוכיחות כי המשיבה 4 ממשיכה לשווק מוצרים המפרים את הוראות הדין והתקן. תשובת המשיבה 4: לטענת המשיבה 4, כפי העולה מבקשת האישור (אשר הוגשה לפני חמש וחצי שנים) ומתוך טבלת ריכוז מסכמת שהוגשה לבית המשפט ביום 19/11/23 – שלוש היו טענות המבקשים כלפי המשיבה 4 – האחת כי האזהרה בדבר כרית האוויר מופיעה בגב המושב במדבקה הניתנת בקלות להסרה ולא תפורה בקדמתו; השנייה ולפיה פרטי המידע הבסיסיים מופיעים בגב המושב ולא במקום גלוי לעין; והשלישית ולפיה לא תורגמו לעברית הוראות השימוש והאזהרות המוטבעות על גבי מושב הבטיחות בשפה הלועזית. לטענת המשיבה 4 - שתי הטענות הראשונות לגבי מיקום מדבקת האזהרה ופרטי המידע - נדחו בפסק הדין בעניין שילב. משכך נטען כי נותרה – לכל היותר - רק הטענה השלישית כנגד המשיבה 4 ולפיה לא תורגמו הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על גבי מושבי הבטיחות בשפות לועזיות לעברית ולערבית. לטענת המשיבה 4, על אף האמור, הרי שבמסגרת סיכומיהם חזרו המבקשים על טענותיהם אשר כבר נדחו על ידי בית המשפט בהחלטה בענין שילב, אשר אושרה בסוגיות אלו על ידי בית המשפט העליון. עוד נטען כי במסגרת סיכומיהם אף הוסיפו המבקשים וטענו כי המדבקות אינן בנות קיימא – זאת בהתעלם מכך שדרישת הרשמיות הוסרה עוד בשנת 2019 ובהתעלם מעדות המצהיר מטעם המשיבה ולפיה את המדבקות ניתן להסיר רק "אם רוצים". זאת ועוד, בכל הנוגע לטענה השלישית, הרי שלגישת המשיבה 4 אין זה שנוי במחלוקת כי כלל הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על גבי המושב בלועזית, תורגמו לעברית בספר ההוראות והשימוש. לטענת המשיבה 4, התנהלותה זו גילמה את פרשנותה בתום לב אחר הוראות הדין, פרשנות אשר לטענתה אף התקבלה על ידי מותב זה בעניין שילב ואולם, משפרשנות זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בעניין שילב (ואף קודם לכן), היא פעלה לתיקון הפרה זו באופן מידי החל משנת 2023. יתרה מכך, לטענת המשיבה 4, במסגרת החקירות הנגדיות התברר כי למבקשת 3 כלל אין עילה אישית ביחס לטענה השלישית שנותרה, וכי ממילא לא נגרם לה או למי מחברי הקבוצה כל נזק בהקשר זה, לא כל שכן נזק בלתי ממוני כנטען. זאת הואיל ובניגוד לטענת המבקשים ולפיה סימון המושב גרם למבקשת "אי נוחות", הרי שבפועל התברר כי המבקשת 3 הייתה מרוצה מאוד מהמושב ואף רכשה מושב נוסף מאותו דגם, הואיל ולטענתה התחוור במבחני ריסוק כי הוא המושב הבטיחותי ביותר והואיל והמושב היה נוח לתינוק של המבקשת 4 ואלו הדברים אשר עמדו לנגד עיניה והיו חשובים לה. עוד התחוור כי ממילא נעזרה המבקשת 3 במוכר חנות על מנת לקבל הסבר ולהתקין את המוצר. זאת ועוד, נטען כי במסגרת חקירתה הודתה המבקשת 3 כי היא קראה את הוראות השימוש וכי בחוברת הופיע הסבר על ניצול הפונקציות שהיה חסר לה. בהקשר לטענות אלו מפנה המשיבה 4 לכך, שבחקירתה הנגדית לא ידעה המבקשת 3 להסביר מדוע עובדות אלו לא הופיעו בתצהירה. המשיבה 4 מדגישה כי המחדל מהוכחת נזק יש בו כדי להוביל לדחיית עילות התביעה המבוססת על רשלנות או הפרת חובה חקוקה, הואיל ונזק ממוני או בלתי ממוני מהווה רכיב הכרחי בתביעה בעילות אלו (בתמיכה לטענה זו מפנה המשיבה 4 לפסיקה ובפרט לת"צ (מחוזי מרכז) 492-11-16 גד בר אלי נ' פרטנר תקשורת בע"מ (12.9.2018)). נטען כי יפות ומתאימות לעניין זה קביעות בית המשפט המחוזי בעניין KSP (ת"צ (מחוזי מרכז) 46208-05-25 שרה ברק נ' פי.אס.די.אס. יזמות בע"מ (30.4.2026)(להלן: "עניין KSP"), אשר נסב אף הוא על תרגום הוראות שימוש מאנגלית ובו נקבע כי לכל היותר מדובר בנזק של אי נוחות קלה, שאינו מצדיק אישור תובענה ייצוגית או פיצוי. כריכוז נטען כי מהנסיבות כפי שפורטו עולה כי לא הוכח נזק ויתרה מכך, אף נשלל קשר סיבתי בין נזק לכאורי לבין התנהלות המשיבה 4. זאת הואיל ועלה מתוך עדותה של המבקשת 3 כי זו רכשה את המושבים על בסיס שיקולי נוחות וביטחון והואיל ומדובר במושב הכי מצליח בשוק ומכך אין זאת אלא שלא הסתמכה על אופן סימון המוצר ובהיעדר הסתמכות לא יכול להיות קשר סיבתי. זאת ועוד, נטען כי יש לדחות את טענות המבקשים כפי שהובאו בסיכומיהם ובהתאם להן הוכח שההפרות גרמו לנזק ממוני, המגולם בטובת ההנאה והחיסכון שצמחה למשיבה 4 כתוצאה מכך שלא סימנה את מושבי הבטיחות כדין. זאת משהוכח על ידי המשיבה 4 כי היא כללה תרגום מלא של הוראות השימוש בחוברות ההוראות. כמו כן, לטענת המשיבה 4, קיימת שונות מהותית בין חברי הקבוצה, השוללת אפשרות לקביעות כלליות ובהתאמה – שוללות אפשרות לאישור התביעה כייצוגית. כך, נטען כי משהמבקשת 4 עצמה לא תמכה בטענות בדבר נזק כפועל יוצא מחוסר נוחות (לבד מכך שלטענת המשיבה 4 יש בכך כדי לשלול עילת התביעה האישית מפאת העדר נזק) – ברי כי אישור בקשת האישור בנסיבות אלו ידרוש בחינה פרטנית לשם קביעה מי מחברי הקבוצה סבל מחוסר נוחות מהסימון בלעז כנטען (אם בכלל) ומאידך מי לא סבל חוסר נוחות, בין היתר נוכח אדישותו לסימון. עוד יידרש בירור פרטני בשאלה מי מחברי הקבוצה התקין את המושב באמצעות מתקין מוסמך – והאם נגרם או לא נגרם לו נזק כפועל יוצא מכך. נוסף על כך, יידרש בירור בשאלה מי מחברי הקבוצה נדרש לקריאת הוראות השימוש – וכשאלות משנה – מי בקיא בשפה האנגלית, מי הבין את האיורים על גבי המוצר, מי צפה בסרטוני ההדרכה אונליין וכיוצא באלו. נטען כי בנסיבות אלו אין לאשר את התובענה כייצוגית ומשכך יש לדחות את בקשת האישור. יתרה מכך, לטענת המשיבה 4, לאחר שניתן פסק הדין בעניין שילב, החל משלהי 2023, היא פעלה לתרגם לעברית את הכיתובים המופיעים על גבי מושבי הבטיחות שהיא מייבאת לישראל. נטען כי לאור זאת, מושבי הבטיחות שמיובאים לישראל על ידי המשיבה 4 מסומנים מזה יותר משנתיים בעברית על גבי המושב. לטענת המשיבה 4 עצם התיקון אינו שנוי במחלוקת והמבקשים מכחישים רק את המועד בו בוצע. אלא שלטענת המשיבה 4 באשר למועד היא הציגה ראיות חד ערכיות לתיקון ובכלל כך סרטונים המתעדים פתיחת מספר רב של קרטונים מיד משהגיעו במשלוח, המלמדים כי כל מושבי הבטיחות כוללים את כל הסימונים הנדרשים על פי דין. לטענת המשיבה 4 בהצטברות הנסיבות במקרה דנן ובכלל כך - העדר נזק למבקשת (ואף לא למאין דהו, משאף אחד לא נפגע חלילה עקב התקנה לא נכונה); עדות העד מטעם המשיבה 4 ולפיה רוב הצרכנים מתקינים את המושב אצל מתקין מורשה (כפי שאף עשתה המבקשת 3); העובדה שהתנהלות המשיבה 4 לא נבעה מ"צפצוף" על הוראות הדין אלא מפרשנות שאך לאחרונה הביע בית העליון דעתו בהקשר אליה; ולבסוף העובדה שמזה כשנתיים המשיבה 4 פועלת לתרגום בעברית על גבי המושבים של כל ההוראות והאזהרות – יש כדי להוביל למסקנה כי בנסיבות הקונקרטיות לא קיימת עילה כנגד המשיבה 4 וכי בכל מקרה יש להפעיל במקרה דנן את הלכת המיצוי (בהסתמך על פסיקת בית המשפט בעניין חוגלה קימברלי - ת"צ (מחוזי מרכז) 51048-11-14 רונית בירמכר לב-ארי נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ (24.11.2014) (להלן: "עניין חוגלה קימברלי"),כפי שאומצה גם בפסיקה מאוחרת ובכלל כך בענין KSP). בשולי הדברים טוענת המשיבה 4 כי משהבינו המבקשים כי מירב טענותיהם נדחו או מוצו, בחרו לנסות לבצע מקצה שיפורים בבקשת האישור על דרך הרחבת חזית ביחס לאזהרה בדבר כרית האוויר. אשר לכך, פורט על ידי המשיבה 4 כי בעוד שלאורך כל ההליך טענה המבקשת 3 בעקביות כי טענותיה נסבות על כך שהמדבקה בעברית ובערבית בדבר כרית האוויר מופיעה בגב המושב, הרי שבהשלמת הטיעון מיום 6/7/25, שינתה לפתע את חזית המריבה והעלתה טענה חדשה ולפיה אין בנמצא אזהרת כרית אוויר בשום מקום. לטענת המשיבה 4 היא התנגדה שוב ושוב לניסיון פסול זה לשינוי חזית, וגם בחקירות חזר בא כוחה על התנגדותו. יתרה מכך, נטען כי גם לגופם של דברים ממילא טענה זו הופרכה והוכחה כלא נכונה הן במסגרת הודעת המשיבה מיום 24/7/25; הן במסגרת הסרטון שצירפה המשיבה מיום 11/8/25; והן בחקירתו הנגדית של מר רכס. נוסף על כל אלו מפנה המשיבה 4 לכך שאף המבקשת 3 הודתה בהגינותה במהלך חקירתה כי קיימת מדבקה בגב המושב. בתגובה לתשובה טוענים המבקשים כי שביעות רצונה של המבקשת 3 מאיכות המוצר או רכישתו בשנית, אינן מאיינות את עילת התביעה, שכן אי-סימון בעברית מהווה פגם צרכני בפני לעצמו, המקים עילת תביעה עצמאית בגין חוסר נוחות וטרחה. עוד נטען כי טענת המשיבה 4 ולפיה תיקנה את מחדלי הסימון בשלהי 2023, הופרכה עובדתית באמצעות תמונות וסרטונים של מושבים שנרכשו ונצפו בחנויות בשנת 2025, כשהם חסרי סימונים נדרשים. לבסוף נטען כי פסק הדין בעניין KSP אינו רלוונטי לענייננו בשל נסיבותיו החריגות - בעיית נציג וכן, קביעה ולפיה מדובר בתקלות נקודתיות – זאת שעה שבענייננו הוכח פוזיטיבית כי כל מושבי המותג ברייטקס לא סומנו כדין. עילת התביעה כנגד המשיבה 5 – במבינו קינג בע"מ (המבקשות 4 ו – 5): המשיבה 5 (במבינו קינג בע"מ) היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותגי מושבי הבטיחות ג'ואי Joie ונונה Nuna, ומשנת 2020 גם של מושבי הבטיחות של המותג גרקו Graco. המבקשת 4 רכשה מושב של ג'ואי בנובמבר 2020 והמבקשת 5 רכשה מושב של ג'ואי בשנת 2018. לטענת המבקשים, כפי שהעידו המבקשות 4-5 ועדותן לא נסתרה - המשיבה 5 שיווקה ומכרה מושבי בטיחות ללא סימון של מדבקת פרטים בסיסיים, ונוסף על כך גם במקרים בהם היו קיימות מדבקות כאמור – הן מוקמו בתחתית או בגב המושב ללא ציון אישור משרד התחבורה. כמו כן, נטען כי המשיבה 5 לא דאגה לתרגום לעברית של הוראות השימוש והאזהרות הרבות המופיעות בלועזית על גבי המושבים עצמם. בכל הנוגע לאזהרת כרית האוויר- נטען כי במושבי ג'ואי ונונה לא סומנה כלל אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית. נוסף על כך, נטען כי גם במושבי גרקו אזהרת כרית האוויר שולבה בפונט קטן ולא בולט בסוף מדבקת הפרטים הבסיסיים ללא תרגומה לערבית. כמו כן, נטען, כי לא הוכח צירוף חוברות הוראות מתורגמות לעברית ולערבית למושבי נונה וגרקו. ביחס למושבי ג'ואי – נטען כי המשיבה 5 לא הוכיחה כי חוברות אלו צורפו, אלא שכל שצורף על ידה בתמיכה לטענתה ולפיה צירפה חוברות, הוא קובץ אשר נשלח במייל בדצמבר 2019, אשר לכל היותר יש בו ללמד על כך - שככל שאכן צורפו למושבים אלו חוברות - הדבר נעשה לאחר דצמבר 2019, קרי באשר למושבים אשר שיווקם בישראל החל לכל המוקדם בתחילת שנת 2020. תשובת המשיבה 5: המשיבה 5 טוענת כי היא יבואנית זהירה ושומרת חוק, הפועלת מול מכון התקנים הישראלי מאז שנת 2013 ומשקיעה משאבים רבים בציות. נטען כי מתוך העדויות עלה כי המשיבה 5 מפעילה מנגנון עבודה פרקטי מול יצרנים, הכרוך בעלויות ממשיות לשם שמירה על החוק. נטען כי באמור יש כדי לשלול את טענת המבקשים בדבר חיסכון למשיבה 5 או התעשרות על ידה, ויש בו כדי להמחיש כי המשיבה 5 אינה מפרה דין כלשהו אלא מוציאה הוצאות ממשיות כדי לקיימו. לגופם של דברים ומבלי לגרוע מהאמור, פותחת המשיבה 5 וטוענת כי למבקשות 4 ו-5 אין עילה אישית או נזק מוכח. כך, נטען כי המבקשת 5 הודתה בחקירתה שאין לה הוכחת רכישה (הואיל ולא שמרה את הקבלה ואף לא טרחה להציג חיוב מכרטיס האשראי), שהיא זרקה את האריזה ולא בדקה דבר ושההתקנה בוצעה על ידי גיסה ללא קריאת הוראות. עוד נטען כי המבקשת 5 אף הודתה כי סכום הנזק שנתבע חולק באופן שרירותי על ידי באת כוחה ולא היה בידה להסביר על מה הוא מבוסס. בכל הנוגע למבקשת 4, נטען כי זו השמידה את הראיה המרכזית, כשהשליכה את מושב הבטיחות לפח – התנהלות אשר הובילה לנזק ראייתי חמור – שכן, לא ניתן לבדוק את נכונות טענות המבקשת 4. עוד נטען כי המבקשת 4 הודתה כי בכל מקרה של קושי היא הייתה נוסעת ישירות לחנות לצורך התקנה; כי לא פנתה בזמן אמת לחנות או ליבואן כי "לא חשבה על זה" ולבסוף הודתה כי בעת הרכישה בשנת 2016 לא בדקה את קיומן של הוראות בעברית או את תוכן המדבקות וכי רק בשנת 2020, בעקבות שיחה עם חברה ופניה לעורכת דין, הבינה שנגרם לה עוול. נטען כי בנסיבות אלו ממילא לא הוכיחה המבקשת 4 קיומם של הפרה כלפיה או נזק שאירע לה. בהינתן האמור, לטענת המשיבה 5, אמנם בשלב מקדמי זה אין לבדוק את הראיות באופן דקדקני ואולם, אין בכך כדי לאיין את הצורך של המבקשים להציג תשתית לכאורית מבוססת – אשר לא הוצגה במקרה דנן. לאור המפורט נטען כי למבקשות אין עילת תביעה אישית, הן הואיל ולא הוכיחו כי אמנם רכשו מוצרים אשר יובאו על ידי המשיבה 5, הן הואיל ולא הוכיחו כלל הפרת החובות על ידי המשיבה 5 ולבסוף, משלא טענו וקל וחומר שלא הוכיחו נזק וכן לא קשר סיבתי בין נזק כלשהו לבין התנהלותה המפרה כביכול של המשיבה 5. כמו כן, לטענת המשיבה 5, במישור הנורמטיבי – במקרה דנן, יש לתת עדיפות להוראות חוק התקנים ות"י 1107 על פני הוראות חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן – ולקבוע כי הדרישות הראשונות הן אלו החלות על המשיבות ולמצער כי אין בהפרת החובות האחרונות, כדי להוות הפרת חובה חקוקה מצדן. כך וביתר פירוט פותחת המשיבה 5 וטוענת כי הוראות הדין הספציפי המגולם בת"י 1107, גוברות על הוראות הדין הכללי המגולם בחוק הגנת הצרכן ובצו הגנת הצרכן ויש בהן כדי לאיין את החובה לקיום החובות האחרונות. לטענת המשיבה 5, תימוכין לטענתה זו ניתן למצוא בכך שדרישת הרישמיות הוסרה מהוראת סעיף 1.1 (א) הנסב על "סימון בר קיימא" וכן מהדרישה לגודל האותיות בסעיף 1.2(א) תחת סעיף ב' שנושאו "סימון". לטענת המשיבה 5, לאור תיקון זה, טענות צורניות אינן מקימות עוד עילת הפרת חובה חקוקה. זאת ועוד, נטען כי משהרגולטור בחר להסיר את הרישמיות מרכיבים מסוימים בתקן, אין זה מתפקידו של בית המשפט להשיב להם בדיעבד תוקף מחייב שלא קיים עוד בדין. נטען כי האמור חל ביתר שאת נוכח הוראת סעיף 12(ב) לחוק התקנים, הקובעת כי תעודת בדיקה של מכון התקנים תשמש ראיה לתוכנה, כל עוד לא הוכח היפוכה. נטען כי קביעה זו מלמדת לא רק שהמסלול הנורמטיבי הוא מסלול התקינה, אלא שגם במישור הראייתי קיימת חזקה סטטוטורית התומכת במי שפעל לפיו. נטען כי בנסיבות אלו, לכל היותר קיימת מחלוקת פרשנית באשר לדרך הראויה או המיטבית ליישום הוראות מסוימות ואולם, מחלוקת זו אינה שקולה להוכחת הפרה של חובה חקוקה מחייבת ובוודאי שלא מקום בו מוצגים אישורי דגם ותעודות בדיקה של מכון התקנים ומקום שבו חלק מהרכיבים עליהם נשענת הטענה כלל אינם עוד בגדר רכיבים רשמיים. נטען כי בהקשר זה יש לאבחן את עניינה של המשיבה 5 באופן מובהק מעניין שילב. זאת הואיל ובעניין שילב נדון היעדר מוחלט של סימון אזהרה בעברית ובערבית במוצרים מארצות הברית תחת תקינה אמריקאית. לעומת זאת, המשיבה 5 משווקת מוצרים אירופאיים של המותגים ג'ואי ונונה, המבוססים על תקינה חזותית ואיורית. בהקשר לכך מפנה המשיבה 5 לעדות מר אזורי מטעמה, אשר הסביר כי מדינת ישראל מפגרת אחרי אירופה אשר התקינה בה עברה מטקסט לאיורים. נטען כי בנסיבות אלו אין לקבוע שכל מוצר ייחשב כמפר דין רק משום שעל גביו מופיע יותר איור ופחות מלל. המשיבה 5 מוסיפה וטוענת כי במקרה דנן - גם אם יוכח שנפל פגם טכני כלשהו - הרי שהסעד הראוי והמידתי ביותר במקרה דנן, הוא סעד צופה פני עתיד של תיקון והבהרת הסימונים, ולא סעד כספי של פיצוי או השבה, הדורש הוכחת נזק וקשר סיבתי. לטענת המשיבה 5 הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שלא הוכח קיומו של נזק ממוני קונקרטי ובמישור הנזק הלא ממוני מדובר לכל היותר ב"זוטי דברים" (de minimis) שאינם מקימים זכות לפיצוי בתובענה ייצוגית. בתמיכה לטענתה זו מפנה המשיבה 5 לעע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נו(4) 673 (2003), במסגרתו נקבע כי לפיו סטייה קלה מהוראות תקן אינה מצדיקה תביעה מקום שהפגיעה מזערית, וכן לע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (2014), שם חודדו הדברים עת נקבע כי פגיעה בעוצמה נמוכה ביותר בעלת אופי סובייקטיבי אינה מצדיקה פיצוי. נטען כי בישום לענייננו הרי שמדובר במוצרים בטוחים ומאושרים ששווקו במשך שנים ללא כל אירוע בטיחותי, באישור מכון התקנים וההשגות הטכניות על אופן הסימון בהקשר אליהם אינן עולות כדי פגיעה המצדיקה סעד כספי. לבסוף טוענת המשיבה 5 כי הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף של סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, ומצביעה על "השעטנז הדיוני" שבו איגדו המבקשים באופן מלאכותי שבעה מבקשים שונים נגד שמונה משיבות נפרדות, שבהקשר לכל אחת מהן נסיבות וטענות שונות. עוד נטען כי הבירור בתיק מחייב בחינה פרטנית של כל חבר קבוצה לגבי הסתמכות, שליטה בשפה ונזק סובייקטיבי, ולכן אין "שאלה משותפת" וההליך אינו יעיל והוגן לפי סעיף 8(א)(2) לחוק. זאת ועוד, נטען כי הגשת הבקשה נגועה בחוסר תום לב ושימוש לרעה בכלי הדיוני לפי סעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק, לשם השגת גמול ושכר טרחה, ובפרט נוכח השמדת הראיות המרכזיות על ידי המבקשות (המבקשת 5 שזרקה את הניירות והמבקשת 4 שהשליכה את המושב לפח) אשר גרמה לנזק ראייתי כבד למשיבה 5. בתגובתם לתשובה, המבקשים דוחים את הטענות החדשות בדבר היעדר קבלה, נזק ראייתי, או סוגיית היחס שבין ת"י 1107 לחוק הגנת הצרכן, המהוות לטענתם הרחבת חזית אסורה. מכל מקום ובכל הנוגע ליחס בין ההסדר הספציפי לבין חוק הגנת הצרכן – נטען כי אין כל סתירה בין הדינים והם משלימים זה את זה. כך, נטען כי ת"י 1107 קובע כי סימון המושב יעשה בהתאם לתקן הבינלאומי ונוסף על כך יסומן בעברית ואילו סעיף 17(ג) לחוק הגנת הצרכן קובע כי הסימון יהיה בעברית אלא אם נקבע אחרת. נטען כי בנסיבות אלו, לא מדובר בסתירה בין הדינים ועל המשיבה 5 לקיים את כלל הוראות הדין החלות עליה. למעלה מן הצורך נטען כי ממילא כלל הוא שחקיקת משנה אינה יכולה לגבור על חקיקה ראשית אף היא אם מאוחרת לה בזמן. עוד נטען כי בניגוד לטענות המשיבה 5, הוצגו על ידי המבקשת 5 צילומים אשר צולמו על ידה באופן אישי של המושב המותקן ברכבה (בהבדל מצילומי המוצרים בחנויות אשר אמנם לא צולמו על ידה). עוד נטען כי המבקשת 5 אף הציגה את המושב אשר נרכש אל ידה פיזית בדיון. זאת ועוד, המבקשים מציינים כי המבקשת 4 אמנם זרקה את מושב הבטיחות ואולם עשתה כן לאחר שניתן פסק דין אשר לסברתה היה בו כדי להוביל לסיומו של ההליך. נטען כי בנסיבות אלו אין לייחס למבקשת 4 חוסר תום לב. לחלופין נטען כי בכל מקרה - ככל שיקבע כי בהתנהלות המבקשת 4 יש כדי לאיין את עילת תביעתה האישית, הרי שלכל היותר יש להחליפה בתובע ייצוגי אחר. נטען כי אל מול כל אלו יש לזכור כי המצהיר מטעם המשיבה 5 הודה כי אין בידו ראיה לכך שעל מושבי המותגים ג'ואי ונונה הופיעה אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית במועד הרלוונטי. זאת ועוד המבקשים מבהירים כי פסק הדין בעניין שילב חל באופן שווה גם על מושבי בטיחות אירופאיים. יתרה מכך, נטען כי המשיבה 5 "מצניעה" את העובדה שהיא מייבאת ומשווקת גם את מושבי הבטיחות של המותג גרקו לפי התקן האמריקאי וללא סימון כדין של אזהרת כרית אויר, ללא חוברת בעברית ובערבית וללא סימון בעברית של ההוראות והאזהרות שעל גבי המושב בלועזית. לסיכום נטען כי הזכות לקרוא את הכיתוב על המושב בעברית אינה עניין פעוט ערך או "זוטי דברים" וזאת, כפי שנקבע בעניין HP. עילת התביעה כנגד המשיבה 7 – בייבי סטאר מוצרי תינוקות בע"מ (המבקשת 6): המשיבה 7 (בייבי סטאר מוצרי תינוקות בע"מ) היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותגי מושבי הבטיחות סירקל Circle וביוקו Biuco. כמו כן המשיבה 7 שיווקה ומכרה, נכון למועד הגשת בקשת האישור, גם מושבי בטיחות של המותג קוסקו Cosco. המבקשת 6 רכשה שני מושבי בטיחות של מותג קוסקו בחנות המשיבה 7 בראשון לציון בשנת 2014. לטענת המבקשים, אמנם במסגרת ההליך התחוור כי המשיבה 7 אינה היבואנית של מוצרי קוסקו (אלא שהמשיבה 8 היא זו אשר ייבאה את מוצרים אלו במועדים הרלוונטיים ומשכך צורפה לבקשת האישור כמשיבה). אולם, לטענתם אין בכך כדי לאיין את עילת התביעה כנגד המשיבה 7 באשר למושבים אלו. זאת הואיל ואין חולק כי המשיבה 7 מכרה את המושבים לצרכנים אצלה בחנויות ובאתר האונליין, ואף שיווקה אותם אצל קמעונאים אחרים. נטען כי בנסיבות אלו, בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, מהווה המשיבה 7 עוסק ומשווק וחלות עליה החובות לפי חוק זה. נוסף על כך, נטען כי גם חוק התקנים אינו מגביל את החובה הקבועה בו להתאמת מוצר לתקן רשמי - ליצרן או ליבואן בלבד, אלא שבמסגרתו נקבע כי גם על מי שמוכר או משווק את המוצר לדאוג כי המוצר יעמוד בהוראות התקן הרשמי. בנסיבות אלו, נטען כי המשיבה 7 אחראית גם להפרות אשר בוצעו במוצרים אשר שווקו על ידה, גם ככל שלא יובאו על ידה. נטען כי מעבר לכך אין חולק שהמשיבה 7 היא גם המייבאת של מוצרי סירקל וביוקו ומשכך, היא אחראית גם על הפרות במוצרים אלו. בהקשר לכך, נטען כי בהתאם לפסיקה, הרי שהעובדה שהמבקשת 6 רכשה מושב ממותג מסוים אינה גורעת מכשירותה לייצג את כל מי שרכשו מושבים מפרים ממותגים שונים שיובאו או שנמכרו על ידי המשיבה 7 ואינם מסומנים כדין. עוד מפנים המבקשים, בראשית טיעונם לכך שהמצהירה מטעם המשיבה 7 לא הועסקה על ידי המשיבה 7 במועדים הרלוונטיים לבקשה, אין לה שום ידיעה אישית על אודות מה שנעשה במשיבה 7 במועדים הרלוונטיים והיא הסתמכה על ראיות אשר הוצגו לה על ידי אחרים. יתרה מכך, נטען כי המצהירה מטעם המשיבה 7 העידה שאינה מכירה את כל דגמי מושבי סירקל וביוקו שיובאו על ידי המשיבה 7 ומודעת רק לדגם אחד – זאת הגם שאין חולק והדבר הוברר במסגרת חקירתה, כי יש לפחות שני דגמים של מושב הבטיחות מסוג סירקל (זאת משהוצגו בפני העדה תמונות מסניף המשיבה בהן מופיעים שני דגמים של מושב זה). זאת ועוד, נטען כי המשיבה 7 ביצעה מניפולציות בכוונה להטעות את בית המשפט. זאת משבעמודי התמונות שצירפה, מופיעות תמונות כאילו הן תמונות רצף של אותו מושב ואולם, התחוור כי תמונה אחת נגזרה מתעודת מכון התקנים ואינה שייכת למושב שתמונותיו מוצגות מימין לה. בדומה נטען כי הוצגו שני סימונים שונים של אותו דגם של מושב - עובדה המקימה חשש כי המשיבה 7 מטעה את מכון התקנים בצילומי הדגמים שהיא מעבירה לעיונו ובדיקתו. לאור כל זאת נטען כי קיים כשל ראייתי בסיסי בטיעון המשיבה 7 אשר לעדות העדה מטעמה אין כל ערך ראייתי ואין לתת לה שום משקל. לגופם של דברים, מוסיפים המבקשים וטוענים, כי המשיבה 7 מכרה מושבים של המותגים קוסקו, סירקל וביוקו ללא מדבקת פרטים בסיסיים, וכאשר הוצגה מדבקה כזו – באשר לדגם אחד בלבד - מדובר בתמונה אשר צולמה לאחר הגשת הבקשה לאישור והיא מתעדת מדבקה אשר מוקמה בחלקו האחורי והמוסתר של המושב. בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי הסיבה בעטיה סברו מלכתחילה כי המשיבה 7 היא זו אשר ייבאה גם את מושבי הבטיחות של קוסקו, נובעת מהמחדל מהדבקת מדבקת פרטים בסיסיים, מחדל אשר הוביל לטעות המבקשים לסבור כי המשיבה 7 ייבאה מוצרים אלו. לטענת המבקשים, טעותם זו התחזקה הואיל והמשיבה 7 שיווקה מוצרים אלו לקמעונאים נוספים ונוסף על כך, אף ייבאה מושבי בטיחות של מותגים אחרים – סירקל וביוקו. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי הוכח שהמשיבה 7 לא דואגת לתרגם לעברית, על גבי המושבים עצמם, את ההוראות והאזהרות המופיעות בלועזית. זאת כפי שעלה הן מהתמונות אשר צורפו על ידי המבקשים והן מחקירתה הנגדית של המצהירה מטעם המשיבה 7, במסגרתה אישרה כי קיים מלל שאינו מתורגם לעברית על המושב בסמוך למיקומו (אלא במקום אחר באזהרות). כמו כן, בכל הנוגע לאזהרת כרית אויר נטען כי המשיבה 7 שיווקה מושבי קוסקו ללא סימון בר-קיימא של אזהרת כרית אוויר בחזית המושב בעברית או בערבית, במיקום ובאופן בו הוצגה האזהרה בלועזית. נוסף על כך, נטען כי לפני הגשת בקשת האישור לא הופיעה כלל אזהרת כרית אוויר בשפה הערבית על מושבי ביוקו וסירקל והאזהרה בעברית לא סומנה כדין. עוד נטען כי בתעודת הבדיקה של סלקל ביוקו לא מופיעה אזהרת כרית אויר כלל. נטען כי אמנם בהמשך, בעקבות הגשת בקשת האישור, תיקנה המשיבה 7 את אזהרת כרית האוויר על מושבי סירקל וביוקו, ובכלל כך - הוספה המילה "אזהרה" (תחת "סכנה"), הוסף תוכן האזהרה בערבית, הוגדל הכיתוב בעברית כך שיהיה קריא וברור ובאותיות לא קטנות ולא דחוסות. אשר לתיקון אשר בוצע, נטען כי מדובר בתיקון מבורך ואולם, הודגש על ידי המבקשים כי אף ביחס לתיקון לא הוצגה כל ראיה באשר למועד בו בוצע התיקון ו/או לדגמים בהם בוצע. יתרה מכך, המבקשים מפנים לכך שהמשיבה 7 הציגה תעודת בדיקה של מכון התקנים ממועד מאוחר להגשת הבקשה, בה לא מופיעה האזהרה המתוקנת ויתרה מכך, המשיבה 7 הציגה תעודת בדיקה מחודש יולי 2020 בה לא קיימת אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית בכלל. נטען כי תעודות בדיקה אלו מלמדות ספק באשר להחלת התיקון על כל הדגמים אשר יובאו על ידי המשיבה 7, כמו גם על המועד בו בוצע התיקון כנטען על ידי המשיבה 7. עוד נטען כי המשיבה 7 הפרה את החובה לצירוף חוברת הוראות בשפה הערבית. זאת כנתמך בהודאת המצהירה מטעם המשיבה 7. תשובת המשיבה 7: המשיבה 7, בייבי סטאר, מבקשת לדחות את בקשת האישור על הסף וזאת בהיעדר עילת תביעה אישית ובהיעדר תצהיר תומך כדין בניגוד לתקנה 2(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. כך, לטענת המשיבה 7, עילת התביעה האישית כנגדה קרסה לאחר שהמבקשת 2, שהייתה היחידה שהגישה תצהיר נגדה, הסתלקה מההליך ותצהירה נמשך, בעוד שהמבקשת 6 רכשה מושב מסוג "קוסקו סנרה" שיובא בפועל על ידי חברת אי.גי.אס.טי בע"מ – המשיבה 8 - ולא על ידי בייבי סטאר. נטען כי בנסיבות אלו - בהן התחוור כי המשיבה 7 לא ייבאה את מושב הבטיחות אשר נרכש על ידי מי המבקשים - הרי שהגם שהמשיבה 7 מייבאת את מושבי הבטיחות של מותגים אחרים, הואיל ואלו לא נרכשו על ידי המבקשים או מי מהם, אין כלפי המשיבה 7 עילת תביעה אישית באשר למותגים אלו. לטענת המשיבה 7 בהעדר עילה אישית, יש לדחות את בקשת האישור על הסף ובכך יש לסיים את ההליך כנגד המשיבה 7. עוד נטען כי בכל הנוגע לעילה האישית כנגד המשיבה 7 יש לדחות את טענתם המתפתחת של המבקשים ולפיה יש לייחס למשיבה 7 אחריות כמשווקת – זאת בשים לב לכך שהמשיבה 7 היא הקמעונאית היחידה, אשר מצאו המבקשים לתבוע. נטען כי האמור חל ביתר שאת בשים לב לכך שצורף היבואן הרלוונטי, הוא ניהל הגנתו והסכים להודעת צד ג' ומשכך לא ברור מדוע מתעקשים המבקשים להמשיך בהליך נגד המשיבה 7. מבלי לגרוע מהאמור, נטען כי המבקשת 6 לא ידעה להצביע על המועד המדויק בו רכשה את מושב הבטיחות, עובדה המקימה אפשרות לטענה בדבר התיישנות עילת התביעה האישית שלה. ודוק, לטענת המשיבה 7, אף אם היה בנמצא תובע בעל עילת תביעה אישית כנגדה (ולא היא), היה מקום לדחות את התביעה אף לגופם של דברים. אשר לכך, פורט כי ביחס למושבי "סירקל" ו"ביוקו", אותם ייבאה המשיבה 7 (ואולם, לטענתה היא אינה מייבאת אותם מזה שנים רבות לישראל) ואשר לטענתה כאמור בהקשר אליהם לא קיימת עילת תביעה אישית, נטענו בבקשת האישור 3 טענות: (א) שאזהרת כרית האוויר סומנה כביכול ב"אותיות קטנות וכמעט בלתי קריאות"; (ב) שפרטי המידע הבסיסיים המחויבים בדין אינם מסומנים במקום "נראה לעין"; (ג) ושלא תורגמו, כביכול, הוראות השימוש והאזהרות המוטבעות על גבי מושבי הבטיחות בשפה הלועזית. אשר לטענות אלו, טוענת המשיבה 7 ראשית, כי שתי הטענות הראשונות (מיקום האזהרה ופרטי המידע) נדחו בעניין שילב, שם נקבע כי סימון בחלק האחורי או הצדדי עומד בדרישות ת"י 1107 וכן כי יש במדבקה כפי שהודבקה שם כדי לקיים אחר דרישות התקן. נטען כי קביעות אלו יפות בפרט ביחס למשיבה 7, שאין חולק כי במושבי הבטיחות אשר ייבאה - סומנה האזהרה ביחס לכרית האוויר בקדמת מושבי הבטיחות וכל הטענה בעניינה התמקדה בגודל האותיות של האזהרה (סעיף 115 לבקשת האישור); שנית, נטען שכעניין שבעובדה, ממילא במושבי "ביוקו" ו"סירקל" אין אזהרות מילוליות בלועזית אלא איורים בלבד, וגם המלל הפעוט שמופיע על גבי המושב, מתורגם במדבקה המודבקת על אותו מושב, כפי שציינה העדה מטעם המשיבה 7 (בעמודים 291-292). בכל הנוגע לאזהרת כרית האוויר - מוסיפה המשיבה 7 ומדגישה כי בתשובתה היא הראתה שבמועדים הרלוונטיים לבקשה היא סימנה את האזהרה ביחס לכריות האוויר בסימון כפול – הן בחלק האחורי של מושבי הבטיחות והן בחזית. נטען כי נציגת המשיבה 7 לא נחקרה על אופן סימון זה ודי בכך כדי לדחות את הטענה הנוגעת לכך. עוד ציינה המשיבה 7 כי אמנם בחלק מהתקופה שקדמה להליך, היא לא תרגמה, בשוגג, את האזהרה ביחס לכרית האוויר לשפה הערבית, וזו הופיעה, בסימון כפול כאמור, רק בשפה העברית. אולם, לטענת המשיבה 7 גם ענין זה תוקן זה מכבר – ועוד טרם הגשת בקשת האישור – וכיום (ומזה שנים רבות) מסומנת האזהרה ביחס לכרית האוויר גם בשפה הערבית. אשר לטענה ולפיה האותיות בהן סומנה אזהרת כרית האוויר היו "אותיות קטנות וכמעט בלתי קריאות", טוענת המשיבה 7 כי גם עליה לא נחקרה המצהירה מטעמה ולא בכדי, שכן הכיתוב שהופיע על גבי מושבי הבטיחות במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור היה נהיר, בולט וברור (ודאי על רקע האיור), באופן שכל צרכן סביר היה מבחין בו בנקל. הנה כי כן לטענת המשיבה 7 את שתי הטענות הראשונות אשר נטענו על ידי המבקשים – יש לדחות על רקע החלטה בעניין שילב ונוסף על כך, משעובדתית התחוור כי אין בהן ממש. אשר לטענה השלישית שנותרה ולפיה לא תורגמו כביכול הוראות השימוש והאזהרות על גבי מושבי הבטיחות בשפות לועזיות - טוענת המשיבה 7 כי יש לדחותה הואיל ומושבי הבטיחות שהיא מייבאת אינם כוללים אזהרות ו/או הוראות שימוש באנגלית. עוד נטען, כי לכל היותר גם אם ישנו מלל מינימלי בלעז, הרי שזה אינו מהווה הוראת שימוש או אזהרה, הוא נבלע באיור וממילא מתורגם כהלכה. עוד נטען, כי הדברים אף הוכחו במסגרת עדותה של נציגת המשיבה 7. המשיבה 7 מוסיפה וטוענת כי מתוך עיון בסיכומי המבקשים עולה כי אלו זנחו את טענותיהם בכל הנוגע ל "תרגום חלקי" של חוברת הוראות השימוש המצורפת למושבי הבטיחות. נטען כי בכל מקרה טענה זו נטענה באופן לקוני ובלתי מפורש, אך ורק במסגרת הטבלה המסכמת שצירפו המבקשים בסעיף 168 לבקשת האישור, תוך שלא צורפה ולו דוגמה אחת של הוראה כזו בחוברת ההוראות, לא כל שכן לא הובהר מדוע התרגום הוא רק "חלקי" כנטען. נטען כי אל מול זאת המשיבה 7 טענה בתשובתה כי לכל אחד ממושבי הבטיחות שהיא מייבאת מצורף חוברת הוראות שימוש וכן היא צירפה כנספחים את החוברות הרלוונטיות. נטען כי לאור זאת לא זו בלבד שהטענה נזנחה אלא שהיא אף לא נסתרה בהליך ודי בכך כדי לדחות הבקשה גם בהיבט זה. זאת ועוד, המשיבה 7 מוסיפה וטוענת, כי מושבי "ביוקו" ו"סירקל" אינם מיובאים על ידה מזה שנים רבות, וכי אף חוסר הסימון בשפה הערבית תוקן זה מכבר, ועוד בטרם הוגשה בקשת האישור. לאור כל זאת נטען כי מדובר בהליך שמוצה ויש לדחותו לפי סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם לקביעה בעניין קימברלי חוגלה. בתגובה לתשובה טוענים המבקשים כי כמי שמכרה את המושבים לצרכנים – המשיבה 7 היא האחראית לעמידתם בהוראות הדין, גם אם אינה היבואנית הרשמית של המותג קוסקו. עוד נטען כי העובדה שהמבקשת 6 רכשה מושב ממותג מסוים, אינה גורעת מכשירותה לייצג את רוכשי המותגים הנוספים ששווקו על ידי המשיבה 7 ללא סימון כדין, ומכל מקום כי בית המשפט מוסמך ממילא להורות על החלפתה בתובע מייצג אחר. עוד נטען, כי מצהירת המשיבה 7 הודתה במפורש כי טרם הגשת הבקשה לא הופיעה אזהרת כרית אוויר בשפה הערבית על מושבי "ביוקו" ו"סירקל". זאת ועוד, נטען כי הטענה בדבר העדר חוברות לא נזנחה על ידי המבקשים אלא שהם עומדים עליהם. בהקשר זה מפנים המבקשים לכך שבתעודות הבדיקה לאחד מדגמי סירקל, ממועד המאוחר לבקשת האישור, מופיע כי צורפו הוראות בעברית ובערבית ואולם ביחס למושב ביוקו לא מופיע כי צורפו הוראות בעברית ובערבית – חסר התומך בטענה ולפיה חוברות הוראות לא צורפה למושב זה. זאת עוד, נטען כי המשיבה 7 צירפה קבצים בעברית עבור דגם אחד של סירקל ודגם אחד של ביוקו, הגם שהוכח כי היא שיווקה יותר מדגם אחד. יתרה מכך, נטען כי ממילא לא הוצגה כל ראיה למועד בו הופקו התרגומים והחוברות או לעצם ההפקה המסחרית שלהם (בהבדל מעותק אחד שהודפס על דפי 4A על מנת להציגו בתשובה). נוסף על כך, נטען כי גרסת המשיבה 7 בדבר "חיבור קבע" של חוברות ההוראות למושבים קרסה בחקירה הנגדית וכי לא זו בלבד שהחוברות נעדרו מתמונות המושבים שצולמו בסניפי המשיבה בזמן אמת, אלא שהמצהירה מטעם המשיבה 7 סתרה את עצמה בנוגע להיכרותה עם הראיות המצולמות בתיק, עובדה המכרסמת במשקל עדותה באופן סופי. עוד מדגישים המבקשים כי המשיבה 7 הודתה שבכל מקרה לא צורפו למושבי הבטיחות חוברות בערבית. בשולי הדברים שבים המבקשים ומפנים לטענותיהם ולפיהן עדותה של המצהירה מטעם המשיבה 7 ממילא נטולת ערך ראייתי, בהיותה עדות מפי השמועה של מי שלא הועסקה בחברה במועדים הרלוונטיים. עוד נטען כי הטענות בדבר התיישנות עילת התביעה של המבקשת 6 נטענו רק בסיכומים ומשכך, דינן דחייה על הסף. עילת התביעה כנגד המשיבה 8 – אי.גי.אס. טי (ישראל) בע"מ (המבקשת 6) : המשיבה 8 (אי.גי.אס.טי (ישראל) בע"מ) היא היבואנית והמשווקת הרשמית של מותג מושבי הבטיחות קוסקו Cosco, אותו רכשה המבקשת 6. בהקשר למועדים בהם שימשה המשיבה 8 כמייבאת מוצרים אלו טוענים המבקשים כי המצהיר מטעם המשיבה 8 ניסה לטעון כי המשיבה 8 חדלה מלייבא את מוצרי קוסקו לפני שנים, אולם בחקירתו סתר את עצמו, משאישר כי ייתכן שבשנת 2019 עדיין המשיכה המשיבה 8 לייבא מושבי קוסקו. נוסף על כך הפנו המבקשים לכך שלפי תעודת מכון התקנים שצורפה לתשובת המשיבה 8 כנספח 1, הרי שבשנת 2018 עדיין ייבאה המשיבה 8 מושבי קוסקו. לטענת המבקשים, המשיבה 8 ייבאה ושיווקה את מושבי המותג קוסקו ללא סימון של מדבקת פרטים בסיסיים על גבי המושבים. נוסף על כך, נטען כי המשיבה 8 לא תרגמה לעברית על גבי המושבים את ההוראות והאזהרות הרבות המופיעות עליהם בלועזית ונציג המשיבה 8 אף הודה כי עד להגשת הבקשה לא הכיר כלל את החובות המוטלות עליה מכוח דיני הגנת הצרכן. כמו כן, נטען כי המשיבה 8 לא דאגה לסימון אזהרת כרית אוויר בחזית המושב באופן בר-קיימה ובולט, אלא שהאזהרה הופיעה על מדבקה נשלפת בצד התחתון, וכי נוסף על כך המשיבה 8 לא הציגה כל ראיה לקיומה של חוברת הוראות מתורגמת בעברית ובערבית. תשובת המשיבה 8: לטענת המשיבה 8, אמנם אין חולק כי היא הייתה בזמנים הרלוונטיים לבקשה, היבואנית הרשמית של מותג מושבי הבטיחות לרכב קוסקו סנרה. אולם לטענת המשיבה 8, גם ככל שכך אין מקום לקבל את בקשת האישור כנגדה, הואיל ולטענתה לא הוכחה כל עילת תביעה כלפיה. זאת ראש וראשונה משאין ולא יכול להיות חולק, כי למבקשת 6 אין כל עילה אישית כלפיה ונוסף על כך משלא נגרם לה נזק הקשור במשיבה 8. מבלי לגרוע מהאמור מוסיפה המשיבה 8 ומפרטת טענותיה כדלקמן. ראשית טוענת המשיבה 8, כנקודת מוצא לדיון, כי במקרה דנן חלה מסגרת נורמטיבית המשלבת שני מסלולים מקבילים: מסלול התקינה מכוח חוק התקנים ות"י 1107, ומסלול צרכני מכוח חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן. אשר ליחס בין שתי מערכות הדינים, מפנה המשיבה 8 להוראת סעיף 17(א)(1) לחוק הגנת הצרכן ולפיה הוראה בחיקוק אחר המגינה על הצרכן וסותרת את הוראות החוק או הצו עדיפה עליהן. נטען כי לאור הוראה זו יש ליתן במקרה דנן עדיפות לחוק התקנים שהוא החוק הספציפי החל על המשיבות. עוד נטען כי מכוח חוק התקנים, תעודת בדיקה שניתנה לפי סעיף 12(ב) "תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר", והיא מהווה ראיה סטטוטורית בעלת משקל ממש לכך שמושב הבטיחות עמד בדרישות התקן ותנאי השיווק. המשיבה 8 מוסיפה ומפנה לכך שת"י 1107 קובע חובת סימון בעברית הכולל את שם היצרן, ארץ הייצור, שם היבואן ומענו, הדגם ומשקל הילד, וכן צירוף הוראות התקנה ושימוש בעברית ובערבית. לטענת המשיבה 8 את חובת הסימון הקבועה בחוק הגנת הצרכן אין לקרוא במנותק מהמערכת הנורמטיבית החלה על המוצר וקריאה כאמור מובילה לשאלה עובדתית פשוטה – והיא מה נמסר למבקשת 6 בזמן אמת. לטענת המשיבה 8, המבקשת 6 לא הציגה אריזה, חוברת הוראות, מסמכי שימוש או אסמכתא למה שנמסר או יכול היה להימסר לה והחסר בידיה אינו מהווה ראיה להפרה מצד המשיבה 8. זאת הואיל ולטענת המשיבה 8 ההפרה הנטענת לא הוכחה, הרי שלגישת המשיבה 8 לא ניתן לקבל את טענת המבקשת 6 ולהסיק מן החסר שבידיה – אריזה שלא נשמרה, חוברת שלא הוצגה, מסמכי רכישה שלא אותרו – כי במועד הרכישה לא צורפו למושב הוראות או אזהרות כנדרש. נטען כי מנגד, המשיבה 8 הציגה תשתית סדורה לפיה מושבי הבטיחות יובאו במסלול תקינה מוסדר וקיבלו תעודת בדיקה ממכון התקנים המשמשת ראיה חקוקה לעמידה בדרישות הדין לפי חוק התקנים. עוד מפנה המשיבה 8 לעדות העד מטעמה מר זבדה - ממנה עולה ברורות כי למוצרי קוסקו נלוו הוראות שימוש ואזהרות בעברית שתרגומו והודפסו בארץ באמצעות גורמים מקצועיים החל משנת 2012; כי המדבקות הודבקו על המוצרים בארץ; וכי על המוצר אמורה להיות מדבקת יבואן, מדבקת אזהרה ושתי חוברות. לטענת המשיבה 8 בהקשר זה בסיכומי המבקשים הוצאו דבריו של עד זה מהקשרם, הואיל והוא לא העיד רק שההערות לא תורגמו, אלא אף הוסיף והעיד כי: "לא תרגמנו כי אף אחד לא דרש לתרגם, לא מכון התקנים ולא משרד התחבורה; אנחנו עובדים לפי מה שהם נתנו לנו הוראות ולפי זה שחררנו". בנסיבות אלו טוענת המשיבה 8 כי הוכח שמושביה עמדו בדרישות חוק התקנים ות"י 1107 וקיבלו תעודות בדיקה, המהוות ראיה חלוטה לפי סעיף 12(ב) לחוק התקנים, וכי הוראות השימוש והאזהרות תורגמו וצורפו כדין בחוברות נלוות. עוד בהקשר זה טוענת המשיבה 8 כי יש לאבחן את ענייננו מעניין שילב, שכן שם נדונה פרשנות נקודתית לגבי סימון ואזהרות בלועזית על מושבי "מקסי קוזי" ונקבע כי התרגום נדרש על גבי המושב עצמו ולא רק על האריזה. נטען כי עניין שילב לא עסק ולא הכריע באשר למוצרי אי.גי.אס.טי או במושבי Cosco, לא דן במשמעות תעודת הבדיקה במקרה דנן מכוח חוק התקנים וממילא לא עסק וקל וחומר שלא הכריע באשר לשאלה העומדת להכרעה כאן והיא מה נמסר למבקשת 6 בזמן אמת בעת רכישת מושב הבטיחות. זאת ועוד, המשיבה 8 מפנה לכך, שבעניין שילב נותרה על כנה דחיית בקשת האישור ביחס למותגים אחרים כגון "סיגמא" ו"אלפא" בהתאם לממצאים העובדתיים הספציפיים לגביהם, מה שמלמד כי ההכרעה נותרה צמודה לראיות הקונקרטיות של המותג. עוד טוענת המשיבה 8 כי החובה לבדיקה קונקרטית עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שנפסקה בע"א 6909/16 פז הלפרין נ' ליבנה צפוני בע"מ (5/6/18), שם הובהר כי אין לבחון את חובת הסימון כעניין כללי ומופשט אלא לפי הוראות הדין הרלוונטיות, סוג המוצר ואופן הסימון הנדרש, תוך הבחנה בין סימון רכיבי יסוד להוראות הרכבה שנמסרו באיורים. בשולי הדברים מפנה המשיבה 8 לכך שבעניין שילב, שילב עצמה הייתה זו אשר שימשה כיבואן, המשווק, המדריך, המתקין והמוכר של המוצר. נוסף על כך, טוענת המשיבה 8 כי המבקשת 6 אינה כשירה לשמש כתובעת ייצוגית וכי עילתה האישית קרסה לחלוטין בחקירתה הנגדית. זאת משהמבקשת 6 הצהירה באופן סתמי ועמום בסעיף 2 לתצהירה כי הרכישה בוצעה "במהלך השנים האחרונות", מבלי שידעה להצביע על מועד רכישה מדויק, דבר השומט את הקרקע תחת עילתה מחמת התיישנות מהותית. זאת ועוד, נטען כי המבקשת 6 לא הציגה כל אסמכתא לרכישה (קבלה, חשבונית או אישור תשלום), לא שמרה את אריזת המוצר או חוברת ההוראות, לא עשתה כל ניסיון לשחזרם בזמן אמת ונוסף על כך אף התקשתה לזהות כדבעי את מושב הבטיחות עליו מבוססת תביעתה. נטען כי בנסיבות אלו, התנהלותה של המבקשת 6 מצביעה על נזק ראייתי חמור ויתרה מכך מלמדת על כך שאין עוולה אישית שניתן להעמיד על גבה את ההליך היצוגי ואין עילת תביעה אישית כנדרש בדין. המשיבה 8 מוסיפה וטוענת כי לבד מכך שתצהירה של המבקשת 6 הוא "סתמי וסתום", ממילא לא ניתן להשתית עליו ממצאים עובדתיים ואין בו כדי להרים את הנטל – בשים לב לכך שעדותה של המבקשת 6 היא עדות יחידה של בעל דין מעוניין ללא כל סיוע וללא סימני אמת. נטען כי האמור חל ביתר שאת לאחר שהמבקשת 2 חזרה בה מהבקשה ותצהירה נמשך. ויתרה מכך, משמתצהיר המבקשת 2 אשר כאמור נמשך, עולה כי – בניגוד לטענות המבקשת 6 – כן הייתה מדבקת אזהרה על מושב הבטיחות אשר נרכש על ידה. יתרה מכך, לטענת המשיבה 8 - המבקשת 6 כלל לא הצביעה על קבוצה אותה היא מבקשת לייצג ולא הגדירה את היקפה הנכון של הקבוצה הנטענת (כגון מי מרוכשי המושבים שמר על האריזה, מי הסתייע באתר האינטרנט של המשיבה וכדומה). לעניין זה, מדגישה המשיבה 8 כי האפשרות בדין להחלפת תובע מייצג אינה מסלול עוקף להוכחת עילה, הפרה או קבוצה, ומשכך, נטען כי מקום בו העילה לא הוכחה, אין מקום להחליף תובע ייצוגי. יתרה מכך, לטענת המשיבה 8 דווקא טענת המבקשים ולפיה היא צירפה תעודת בדיקה אחת בלבד לדגם אחד ממשלוח אחד, יש בה כדי לשמוט את הבסיס לקבוצה וללמד על כך שקיים פסיפס עובדתי פרטני המשתנה מדגם לדגם וממשלוח למשלוח וכי יש משמעות לזהות הדגם, לזהות המשלוח ולמועד הייבוא. משכך נטען כי אין לפנינו שאלה ייצוגית אחת, אלא בירור פרטני המשתנה מדגם לדגם, ממשלוח למשלוח, מתקופה לתקופה ומקבוצת רוכשים אחת לאחרת. זאת ועוד, נטען כי ממילא טענות הנזק אשר נטענו על ידי המבקשים, נטענו בעלמא. לעניין זה מפנה המשיבה 8 לכך שהמבקשת 6 נקבה בסכום נזק שרירותי וסתמי בסך של 360 ₪, ובחקירתה הנגדית ביום 8/2/26, הודתה מפורשות כי אין לה כל הסבר או חישוב כיצד נולד סכום זה. עוד נטען כי המבקשת 6 לא הוכיחה נזק ממוני ואף לא נזק שאינו ממוני, משלא טענה כי נמנעה משימוש במושב או כי רכשה מוצר חלופי. עוד נטען כי אין להסתמך על טענת "חיסכון" של המשיבה כנזק אישי של המבקשת 6 וכתחליף לדרישה להוכחת נזקה שלה. זאת ועוד, נטען כי גם הטענה בדבר עוגמת הנפש נטענה בדיעבד וללא מועד ברור, כאשר המבקשת העריכה אותה "בערך, הייתי אומרת בשנתיים הראשונות לזה שהכיסא היה אצלי" (פרוטוקול מיום 14/9/25, עמוד 100, שורות 10-18), ותגובתה בזמן אמת הסתכמה בכך ש"התרגזה" וחיפשה באינטרנט מבלי לפנות ליבואן או לחנות (שם. בשורות 17-24). לבסוף טוענת המשיבה 8 כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הכלי הייצוגי על מנת להפיק טובת הנאה פרטית של גמול ושכר טרחה ואף מטעמים אלו דינה דחיה. בתגובה לתשובה טוענים המבקשים כי סיכומי המשיבה 8 עמוסים טענות חדשות והרחבות חזית אסורות. לטענתם, המשיבה 8 אישרה כי לא תרגמה לעברית על גבי המושבים את ההוראות והאזהרות המופיעות על גבי מושבי המותג "קוסקו" בלועזית. עוד מפנים המבקשים לפסיקה בעניין שילב במסגרתה נקבע כי אישור מכון התקנים אינו מקים הגנה מפני הפרת הדין, וכן נפסק כבר כי אין די בחוברת הוראות מתורגמת המצורפת למושב הבטיחות כדי לקיים את הוראות הדין. כמו כן – נטען כי בשים לב לכך שעל תרגום והאזהרות להופיע על המושב עצמו - ממילא אין כל רלוונטיות לשמירת אריזת המוצר; לשאלה מי הסתייע באתר המשיבה 8 (שכלל לא הוכח כי יש בו מידע מסייע); או לשאלה מי קיבל או לא קיבל חוברת מתורגמת (אשר ממילא המשיבה 8 לא הציגה ראשית ראיה לקיומה) – שכן אין בכל אלו כדי לבטל את החובה לסימון ותרגום בעברית על גבי המושב. עוד נטען, כי המבקשת 6 הגישה תמונות של מוצרי קוסקו – המיובאים על ידי המשיבה 8 – כשהם מותקנים ברכבה ועליהם הוראות שימוש ואזהרות בלועזית (ללא תרגום), ללא אזהרת כרית אוויר כדין וללא מדבקת פרטים בסיסיים ודי בראיות אלו כדי לבסס את עילת התביעה האישית שלה כנגד המשיבה 8 . נטען כי בנסיבות אלו אין בכך שהמבקשת 6 לא שמרה קבלה בגין רכישה שביצעה שנים קודם או לא זכרה את מועדה המדויק, כדי לגרוע מהראיות אשר הוצגו על ידה ואשר יש בהן להוכיח כי אמנם רכשה מושב שיובא על ידי המשיבה 8 וכי המשיבה 8 הפרה את הדין החל עליה. זאת במיוחד בהינתן שהמצהיר מטעם המשיבה 8 עצמו לא ידע לומר מתי חדלה המשיבה 8 מייבוא של מוצרי קוסקו לישראל. טענות המבקשים בסיכומי התגובה מטעמם המתייחסות לכלל המשיבות; לבד מטענות קונקרטיות המופנות כלפי כל אחת מהמשיבות וכפי שפורטו לעיל, הוסיפו המבקשים וטענו מספר טענות כלליות היפות לכל המשיבות ומרכזות את טענותיהם. כך וראשית מפנים המבקשים לכך שכלל המשיבות מודות, הלכה למעשה, בהפרת חובות הסימון של המושבים והן מתמקדות בניסיון לאיין את עילת התביעה האישית של המבקשים, שעה שעילות התביעה הייצוגית נגדן הוכחו. לטענת המבקשים, זיקתם למושבים בוססה כדבעי באמצעות תצהירים, עדויות מפורטות, תמונות והצגת המושבים בדיונים, כאשר היעדר קבלות היסטוריות או אי-דיוקים קלים במועדי הרכישה אינם שוללים את עילת התביעה ואינם מתיישבים עם תכליות החוק. המבקשים מדגישים כי גם אם קיים קושי בהוכחת עילה אישית של מי מהם, הרי שסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות מחייב את בית המשפט לאשר את התובענה ולהורות על החלפת התובע המייצג לטובת האינטרס הציבורי. כמו כן, לטענת המבקשים, הלכת בית המשפט העליון בעניין שילב בעליון קבעה באופן פוזיטיבי, כהלכה רוחבית וכללית, כי הוראות ואזהרות המופיעות בלועזית על גבי המושב עצמו חייבות להיות מתורגמות לעברית באותו אופן ממש. נטען כי בהליך כאן הוכח שהמשיבות כשלו בקיום חובות הסימון של אזהרת כרית האוויר בעברית ובערבית על גבי המושב, בין היתר בשל היעדר סימון כלל, סימון שאינו בולט, או שימוש במדבקות שאינן עומדות במבחן הקיימות. עוד נטען כי מיקום האזהרה בגב המושב או בתחתיתו אינו תקין, שכן האזהרה בלועזית מופיעה בחזית המושב באופן בולט וסמוך לראש התינוק, ואין להפלות לרעה את הצרכן בישראל. אשר לטענה ובהתאם לה ההליך התייתר – נטען כי בטענה זו אין ממש, שכן תיקון פרוספקטיבי אינו מרפא את נזקי העבר ואינו משיב את טובת ההנאה שהופקה מההפרה. כמו כן, מפנים המבקשים לכך שטענת המשיבות בדבר הסתמכות על אישורי מכון התקנים - נדחתה בעניין שילב, וכי האחריות להתאמת המצרך לתקן מוטלת על היבואן או המוכר לפי סעיף 9(א1) לחוק התקנים. עוד נטען כי הסתמכות עיוורת, מבלי לבחון את הוראות דיני הגנת הצרכן, מהווה רשלנות ועצימת עיניים ואינה מקנה הגנה של "אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית" לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין. לאור כל זאת, טענו המבקשים כי דין בקשת האישור להתקבל. דיון והכרעה: בקשה לאישור תובענה ייצוגית- המסגרת הנורמטיבית הכללית; קודם לבחינת הטענות נשוא הבקשה לגופן, הנני מוצאת להניח כתשתית, את הוראות הדין וההלכה הפסוקה, בכל הנוגע למסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמו גם התנאים בהם על הבקשה לאישור לעמוד, כתנאי לאישור הגשת התובענה הייצוגית. תובענה ייצוגית ככלל היא תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם שלא יפו את כוחו של התובע המייצג לכך ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. החוק המסדיר את נושא התובענות הייצוגיות הוא חוק תובענות ייצוגיות והתקנות שתוקנו מכוחו. בהתאם להוראת סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי להגיש תובענה ייצוגית, בין השאר: "אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה". סעיף 3(א) בחוק קובע מהם סוגי התביעות והעניינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית, בזו הלשון: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". אשר לדרישה זו, אציין כבר עתה כי התובענה דנן נכנסת לגדרי סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, כתביעה נגד "עוסק", בקשר לעניין שבין המשיבה לבין לקוחותיהן. מתווה הדיון בתובענה ייצוגית שונה ממתווה ניהול הליך רגיל. זאת הואיל ותנאי לקיום דיון בתובענה גופה הוא אישור התובענה כייצוגית. בהתאמה, מתנהל הליך דו שלבי – כאשר בשלב הראשון דן בית המשפט בבקשה לאישור התובענה כייצוגית ורק לאחר שאושרה התובענה הייצוגית, מתנהל הדיון בתובענה גופה. תנאיי הסף לאישורה של תובענה כייצוגית, מנויים בסעיף 8(א), הקובע ארבעה תנאים כדלקמן אשר בהתקיימות כולם, רשאי בית המשפט לאשר תובענה כייצוגית: התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; - חלקו הראשון של תנאי זה נסב על אחידות בשאלות בהן דנה התובענה – והוא נועד לוודא כי אכן התובע מייצג את הקבוצה בשמה הוא בא בשערי בית המשפט וכי אכן ניהול התובענה הייצוגית ימנע כפל התדיינות. אשר להומוגניות של הקבוצה הייצוגית, נקבע בע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (נבו 28/5/12) (להלן: "עניין אלסינט"), החל מעמוד 29, כי: "מטבע הדברים, כל אימת שמתגבשת קבוצת אנשים בעלי מכנה משותף, לצד היבטי הדמיון המשותפים להם קיימים גם היבטים המבחינים ביניהם. כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית, הרי שלצד השאלות המשותפות לחברי הקבוצה המיוצגת, עשויות להתעורר גם שאלות שאינן משותפות להם, ולעיתים גם שאלות אינדיבידואליות המבחינות בין כל אחד מחברי הקבוצה לרעהו. על פי הפסיקה, "אף שאין זה מן ההכרח כי כל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לכל חברי הקבוצה, אין פירוש הדבר כי אם קיימות שאלות משותפות ניתן לאשר את התובענה כייצוגית, יהיו אשר יהיו השאלות האינדיווידואליות המתעוררות בגדרה" (עניין רזניק, פסקה 27; והשוו ע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 296 (2001)). על פי לשון החוק, השאלות המשותפות לחברי הקבוצה צריכות להיות "מהותיות". הפסיקה פרשה את התנאי האמור כמבחן יחסי שבמסגרתו בוחן בית המשפט הדן בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, את היקף הנושאים הפרטניים שמעוררת התביעה לעומת הנושאים המשותפים לחברי הקבוצה. קריטריונים ברורים להכרעה בשאלה מהי מידת האחידות שצריכה לשרור בין חברי הקבוצה, ומנגד, מהי מידת הגיוון בין החברים אשר עודנה "נסבלת" בגדרי התובענה הייצוגית – טרם התגבשו בפסיקתנו (ראו: עניין רזניק, פסקאות 27-25 וההפניות המופיעות שם)." עוד הוסיף בית המשפט והדגיש שם, כי: "מכל מקום, נפסק, כי בטרם ידחה בית משפט בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל היעדר הומוגניות בין חברי הקבוצה, מן הראוי כי יידרש לאפשרות להכשיר את התובענה לבירור בהליך ייצוגי באמצעות שימוש בפתרונות המופיעים בחוק, כגון: הסמכות לפצל את הקבוצה לתתי-קבוצות (סעיף 10(ג) ), האפשרות לתת פסק דין הצהרתי שבו תוכרענה השאלות המשותפות לחברי הקבוצה תוך הותרת השאלות הפרטניות להליכים אחרים, והסמכות לתת הוראות באשר להוכחת הזכאות לסעד על ידי חברי הקבוצה השונים (סעיף 20(א)-(ג) לחוק) (ראו: עניין רזניק, בפסקה 27)." בכל הנוגע לחלקו השני של התנאי ולפיו קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה- הרי שתנאי זה נועד למנוע תביעות סרק סחטניות, כאשר על המבקש מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי קיימת לחברי הקבוצה עילת תביעה לכאורה. על היקף הנטל המוטל על המבקש, להוכחת קיומה של עילת תביעה בשלב הבקשה לאישור - יורחב הדיבור בהמשך. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין- אשר לתנאי זה, על בית המשפט לבחון האם מוטב כי העילה המובאת לפניו תידון בהליכים אחרים – כגון הליכים פליליים או הליכי אכיפה מנהלית (ראו - ת.א (מחוזי - ת"א) 2687/06 כהן נתנאל נ' רדיוס שידורים בע"מ (21.5.2009), בפסקות 61-52). בהקשר לכך, נקבע בין היתר, כי על מנת להרים את הנטל המוטל על מבקש האישור, כבר בשלב הבקשה לאישור, על המבקש להציג הצעות המניחות את הדעת למנגנון על פיו ניתן יהיה להוכיח אילו צרכנים, חברי הקבוצה התובעת, נפגעו ממעשי או מחדלי המשיבה וכיצד יוכח שיעור נזקם. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה - מאחר ולתובע המייצג ולבא כוחו קיימת אחריות כלפי הקבוצה כולה, שכן התובענה הייצוגית מקימה מעשה בית דין כלפי כל חברי הקבוצה - הרי שיש לוודא כי יש ביכולתם לנהל את ההליך בדרך ראויה והולמת. יוער, כי סעיף זה קובע כי הנתבע אינו רשאי לערער על החלטה בדבר הלימות הייצוג, זאת לעומת דרישת תום הלב, שעליה הנתבע יכול לערער. מהאמור עולה, כי הדגש בהקשר זה הוא בדאגה לאינטרסים של הקבוצה ולא של הנתבע (השוו אלון קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו – 2006", הפרקליט מ"ט 131 (2006)) לעניין זה, הבהיר בית המשפט העליון ברע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4/9/14) (להלן: "עניין פריניר") כי "דרישה לייצוג הולם מתמקדת, איפוא, בראש ובראשונה בכשירות של עורך הדין המבקש לייצג את הקבוצה לעשות כן באופן הולם." אשר לתובע הייצוגי עצמו, קבעה הפסיקה כי קיים רף מינימאלי של ידיעה ושיתוף בהליך שעל התובע הייצוגי לעמוד בו, ועליו להראות כי יש לו מחויבות כלפי התביעה וכלפי קבוצת הנפגעים, וכי הוא אינו "תובע קש" אשר הוצג על ידי עורך הדין שיזם את התביעה. עוד בהקשר זה, בית המשפט מחויב לבחון אם יש ניגוד עניינים בין האינטרסים של התובע הייצוגי לבין אלה של חברי הקבוצה; את ניקיון כפיו של התובע הייצוגי (ת"צ 5567-06-08 תמי בר נ' עטרת תעשיות 1996 בע"מ (20/12/10)); האם התובע מוכן להשקיע את המאמצים הנדרשים לניהול התובענה הייצוגית (רע"א 6259/00 פשיגודה נ' מדינת ישראל (15/1/00)); האם קיים קשר קרוב בין התובע הייצוגי לבא כוח הקבוצה באופן שעשוי להוביל לפסילת אחד מהם או לפסילת שניהם מלשמש בתפקידם (ת"צ 7104-06-12 אורן נ' נעלי נאות אגש"ח לעסקים בע"מ (9/7/17)), את אופן ניהול ההליך הייצוגי ומקצועיות עורך הדין (רע"א 9169/16 עו"ד חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ (26/3/17) וכן את ניסיונו של עורך הדין בניהול הליכים דומים. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב - מטרתו של תנאי זה היא למנוע הגשת תביעת סרק סחטניות. אשר לכך נקבע בתנ"ג (כלכלית) 48081-11-11 ראובן רוזנפלד נ' אילן בן דב (17.03.2013) כי: "דרישת תום הלב בתובענה הייצוגית נובעת מיומרתו של התובע לייצג קבוצת אנשים רחבה של תובעים (הזרים לו) ולשמש כשופרם, ויש לוודא שהאינטרסים שמניעים את המבקש חופפים לאלו של הקבוצה: "ראוי שבית-המשפט יפקח על ניהולן של התובענות הייצוגיות יותר מאשר על ניהולן של תביעות רגילות. לאור ניגודי האינטרסים האפשריים שבין התובע-הנציג לבין הקבוצה" (חביב-סגל, בעמ' 733)." בכל הנוגע לדרישת תום הלב הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, הרצון לקבל גמול ושכר טרחה אינו פסול או חסר תום לב לכשעצמו. עם זאת, כאשר רצון זה גורם לתובע הייצוגי לפעול באופן שעשוי להזיק לקבוצת הנפגעים, הרי שאז פעולתו מהווה נקיטת הליך בחוסר תום לב והדבר עשוי להצדיק את דחייתו של ההליך על הסף (ת"צ 36086-07-11 עו״ד אסף חרסט נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה) (19/9/12). כפי שפורט, סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות קובע ארבעה תנאים אשר רק בקיומם המצטבר תאושר תובענה כייצוגית. על חשיבות קיום התנאים הקבועים בסעיף 8 עמדה, כבוד השופטת ארבל בע"א 5045/03 רייכרט נ' יורשי שמש ז"ל, פ"ד סב(2), 437 (להלן: "עניין רייכרט"): "החששות הנובעים מההשלכות האפשריות של מוסד התובענה הייצוגית מסבירים מדוע נתון לבית המשפט תפקיד מכריע, הן בעצם אישור תובענה כייצוגית, כדי שזו תשמש כלי דיוני הולם רק באותם מקרים שלהם נועדה, הן בשלב מתן פסק הדין, כדי שתוצאותיו לא יגרמו לנזק אישי וחברתי חמור יתר על המידה. תפקיד חשוב זה מצא את ביטויו, בין השאר, בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות שעניינו אישור תובענה ייצוגית, ובסעיף 20(ד) לו, המאזן בין התועלת הצומחת לקבוצת התובעים כתוצאה מן התביעה, לבין הנזק שייגרם לציבור בכללותו, לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע ולנתבע עצמו עקב תשלום הפיצוי. כלים אלה נועדו לסייע בהתמודדות עם החסרונות האפשריים של התובענה הייצוגית, ויש להפעילם במסגרת תכליותיו של החוק ועל מנת להגשימן. תכליות אלו עניינן, כאמור, בצמצום למינימום של הסיכונים הגלומים בדרך של תובענה ייצוגית לתועלת החברתית המצרפית." הסמכויות אשר הוקנו לבית המשפט בחוק, פורטו בעניין אלסינט כדלקמן: "סמכויותיו הרחבות של בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית בכפוף לכל שינוי שעליו יחליט (סעיף 13 לחוק); "לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו [כל] התנאים... אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת" (סעיף 8(ג)(1) לחוק); להגדיר את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה (סעיף 10(א) לחוק); "להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה", וכן "להורות על מינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג לתת-הקבוצה, אם מצא שהדבר דרוש כדי להבטיח שענינם של חברי תת-הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת" (סעיף 10(ג) לחוק)." אשר לנטל המוטל על מבקש האישור להוכיח קיומה של עילת תביעה (קרי חלקו השני של תנאי הסף הנקוב בסעיף 8(א)(1)) - נקבע כי הואיל ושלב הדיון בבקשת האישור הוא שלב ביניים לדיון בתובענה גופה, שלב אשר תואר כ"פרוזדור באמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו" (עניין טצת), הרי שעל בית המשפט לבחון באופן מקדמי את סיכויי התובענה, אך לא לברר את עיקרה בשלב זה (ראו - רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (5/7/12) (להלן: "פרשת עמוסי")). יחד עם זאת, הובהר כי : "ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את הרשות רק במקרים המתאימים העונים על כל התנאים הדרושים..." (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון גת, פ"ד נב(2) 713, 720). ודוקו, בשים לב לכך שמדובר בהליך מקדמי, הרי שבית המשפט שדן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, איננו מחויב בעיקרון, להכריע במכלול הטענות שהובאו לפניו וגם קביעותיו באשר להתקיימותן של עילות התביעה ובנוגע לאפשרות שהשאלות המהותיות המשותפות תוכרענה לטובת הקבוצה, הן קביעות בעלות אופי לכאורי בלבד. יתרה מכך, ככלל קביעותיו של בית המשפט בשלב זה אינן בגדר, "סוף פסוק" ולבעל הדין שנפגע מהן שמורה, בדרך כלל, הזכות להשיג עליהן בהמשך ההליך, או בגדרי ערעור על פסק-הדין בתובענה הייצוגית עצמה [עניין פריניר בפסקה 22; רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' טל פתאל (6/5/10)]. מן הכלל אל הפרט: אקדים אחרית לראשית, לאחר שעיינתי בראיות ובכתבים כפי שהונחו בפני בית המשפט, וכן בטיעוני הצדדים, מצאתי כבר בשלב זה - הגם שמדובר בשלב מקדמי של הדיון וגזירת הזהירות המתבקשת מכך - כי יש לקבל את בקשת האישור באופן חלקי ולהורות על ניהולה כתובענה ייצוגית והכל כפי שיפורט להלן. כך וראשית, כפי העולה מתוך פירוט טענות הצדדים לעיל, עולה כי הטענות הכלליות כנגד המשיבות זהות במהותן ולפיהן המשיבות מפרות את הוראות חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן ותקן ישראלי 1107 – הפרות המוצאות ביטוין בארבעה ליקויים: העדר מדבקת פרטים בסיסיים בניגוד לפרט 4(ב) בפרק ג' לתוספת השנייה לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן, סעיף 3 לצו הגנת הצרכן וסעיף ב' לת"י 1107; מחדל מצירוף חוברת הוראות התקנה ושימוש בשפה העברית ובשפה הערבית, וזאת בניגוד לסעיף ג' לת"י 1107; העדר תרגום של האזהרות וכן הוראות ההתקנה והשימוש המופיעות על גבי מושבי הבטיחות האמורים לשפה העברית וכן העדר סימון ההוראות האמורות באותו אופן, היינו על גבי המושב עצמו, כפי שהן מופיעות בשפה האנגלית, וזאת בניגוד לסעיף 2 (ו) לצו הגנת הצרכן; והעדר סימון בניגוד להוראות סעיף ב.4. לת"י 1107, במושבי בטיחות האמורים, המותקנים כנגד כיוון הנסיעה, את האזהרה הנדרשת כדין ולפיה "אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב שיש בהם כרית אוויר פעילה". המשיבות מצדן מעלות טענות כלליות דומות וזאת נוסף לטענות קונקרטיות הנוגעות להפרת הוראות הדין המועלות על ידי כל אחת מהן. כך – ריכוז טענות המשיבות מעלה כי רובן מעלות טענות הנסבות על הקשר בין הוראות חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן לבין הוראות תקן ישראלי 1107 ולפיהן, הוראות התקן מהוות דין ספציפי ומשכך, יש להחיל על אופן הסימון כדין רק את הוראות התקן ולא את הוראות חוק הגנת הצרכן והצו- שהם בבחינת דין כללי. כפועל יוצא מכך נטען למעשה כי אין להחיל את חובת התרגום של כלל ההוראות המופיעות בלועזית על גבי המושבים לעברית, אלא רק את הוראות הסימון הקבועות מפורשות בת"י 1107. נוסף על טענה זו, טוענות המשיבות כולן, כי הואיל ומושבי הבטיחות אשר יובאו על ידן, נבדקו על ידי מכון התקנים, הרי שבדיקה זו מלמדת על התאמת המושבים לכל דין ובכלל כך גם להוראות חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן ות"י 1107. כהשלמה לטענה זו נטען כי בהינתן קיומה של בדיקה של מכון התקנים, קמה למשיבות הגנה בהתאם לפקודת הנזיקין כנגד עוולות לפי פקודה זו- קרי כנגד עוולת רשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. טענה נוספת אשר בירורה רלוונטי לכלל המשיבות (או למצער לחלקן הארי), נסבה על השאלה האם בעובדה שמי מהמבקשים רכש רק מותג אחד או סוג אחד של מושב בטיחות ולא את כל המותגים או הסוגים המיובאים או משווקים על ידי המשיבה כנגדה הוגשה בקשת האישור, יש כדי לאיין את אפשרות המבקש לייצג את גם את חברי הקבוצה אשר רכשו מותגים או סוגי מושבים אחרים המיובאים על ידי אותה משיבה. ולבסוף, טענה נוספת אשר הועלתה על ידי כלל המשיבות באופן דומה, נסבה על סוגיית הנזק. כך כלל המשיבות טענו (בווריאציות שונות) כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של נזק ומשכך, כי דין תביעתם להידחות על הסף. גם בטענה זו הנני מוצאת להכריע כבר בפתח הדברים, הואיל ומדובר בהכרעה אשר רלוונטית לכלל המשיבות. לבד מטענות אלו שעוברות כחוט השני בטיעוני כל אחת מהמשיבות. מוסיפה כל אחת מהמשיבות וטוענת באופן קונקרטי, מדוע אין לאשר את התביעה כנגדה – וטיעוניהן מתמקדות בהעדר עילת תביעה אישית כנגד כל אחת מהן (הן מפאת אי הוכחת יריבות והן מפאת אי הוכחת נזק); אי הפרה בפועל של הוראות הדין; ולבסוף, התאמות אשר ביצעו לאחר ההכרעה בעניין שילב (ובחלק מהמקרים אף קודם לה) שיש בהן כדי להוביל לקביעה ובהתאם לה התביעה מיצתה את עצמה. להלן, אבחן ראשית, את הטענות הכלליות אשר העלו המשיבות ולאחר הכרעה באלו, אבחן באופן קונקרטי את הטענות הפרטניות אשר הועלו כנגד כל אחת מהמשיבות ואשר הועלו על ידי כל אחת מהן בתשובה להן. על הקשר בין הדרישות לפי חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן לבין ת"י 1107; כפי שפורט לעיל, לסוגיית הסימון על כסאות הבטיחות נדרשתי בהחלטתי בבקשת האישור בעניין שילב. באותו עניין בחנתי את פרשנות הדינים הרלוונטיים ובכלל כך, את הוראות חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן והתקן הישראלי. במסגרת זו ולאור הוראות דינים אלו, קבעתי למעשה חובות סימון מצטברות – קרי כאלו אשר מקורן בחוק הגנת הצרכן והצו וכאלו אשר מקורן בהוראות ת"י 1107. יחד עם זאת, כבר עתה אציין כי בעניין שילב – כפועל יוצא מחזית המחלוקת והטענות אשר נטענו על ידי הצדדים - לא נדרשתי להכרעה בסוגיות אשר הועלו על ידי הצדדים במקרה דנן. לשם מיקוד הדברים, להלן פירוט של פריטיי הסימון בהתאם לדין, תוך פירוט הקביעה בעניין שילב אל מול הטענות כאן אשר בהן יש להכריע הגם ההכרעות בעניין שילב: חובה לתרגום מלא ומדויק בעברית של הוראות השימוש על הטובין המיובאים – אשר מקורה בהוראת סעיף 2(ו) לצו הגנת הצרכן. אציין כי בעניין שילב לא הייתה מחלוקת בדבר תחולת חובה זו והשאלה היחידה הייתה היכן יש לקיימה- קרי האם במסגרת חוברות ההסבר (כפי שנטען על ידי המשיבה בעניין שילב) או על גבי המושב עצמו (כפי שנטען על ידי המבקשת בעניין שילב). במחלוקת זו, קבעתי כי הסימון צריך להיות על גבי אריזת המוצר. קביעתי זו שונתה על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי את התרגום יש לבצע על המוצר עצמו קרי על המושב. אציין כי במקרה דנן, מעלות המשיבות טענה אשר לא התבררה בעניין שילב ואשר בהתאם לה, הואיל ות"י 1107 מהווה תקן ספציפי, הרי שיש בו כדי לאיין את דרישה זו המופיעה בצו הגנת הצרכן ומשכך, אין לטענתן להחיל חובות סימון באשר לפריטים המופיעים בת"י 1107 – אשר חובה זו אינה מופיעה בו. חובת קיומה של מדבקת פרטים כלליים - אשר מקורה בהוראת סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן ונוסף על כך גם בסעיף ב1-3 לת"י 1107 – לחובה זו לא נדרשתי בעניין שילב, הואיל ושם לא הייתה מחלוקת בדבר קיומה של מדבקה כאמור ובאשר למיקומה. במקרה דנן, באשר לחלק מהמשיבות עולה השאלה האם מיקום הדבקת המדבקה והאופן בו הודבקה – עונים אחר הדרישות בדין – סוגיה שלא נבחנה כאמור בעניין שילב. החובה לצירוף חוברות הוראות שימוש והתקנה בשפה העברית והערבית - חובה אשר מקורה בסעיף ג' לת"י 1107 – לקיומה של חובה זו לא נדרשתי בעניין שילב, הואיל ולא היה חולק על צירוף חוברות הסבר בעברית ובערבית ונוסף על כך, טענת המבקשת ולפיה לא כל ההוראות תורגמו - נדחתה מפאת אי הוכחה. במקרה דנן, הואיל ואין חולק כי מדובר בחובה אשר מקורה בת"י 1107 – הטענות העולות בהקשר לה הן רק ספציפיות – קרי האם מי מהמשיבות הפרה את החובה, באשר אין חולק כי חלה חובה כאמור. משכך, אדרש לטענות הנוגעות לחובה זו רק במסגרת הדיון הפרטני בטענות המשיבות. החובה לרישום האזהרה "סכנה אין להשתמש במושב הבטיחות במושבי רכב בהם כרית אוויר פעילה" – חובה זו מקורה בסעיף ב.4 לת"י 1107 – לאור זאת אין חולק על תחולתה. יחד עם זאת, חלק מהמשיבות מעלות טענות ובהתאם להן, באישור מכון התקנים על כך שמושבי הבטיחות עומדים בתקן, יש כדי להקים להן הגנה ונוסף על כך כי ביישום החובה יש ליתן את הדעת לכך, שבתיקון (שטרם אושר) לת"י 1107 מצא הרגולטור לבטל חובה זו. עוד קיימות באשר לחובה זו טענות פרטניות הנוגעות לאופן יישומה על ידי מי מהמשיבות – להן אדרש במסגרת הדיון הפרטני. הריכוז לעיל מעלה כי ראשית יש לבחון האם הוראות הסימון בהתאם לת"י 1107 יש בהן כדי לאיין את הוראות הסימון הקבועות בחוק הגנת הצרכן ובצו הגנת הצרכן? על שאלה זו יש להשיב לגישתי בשלילה. תשובתי זו מבוססת ראש וראשונה על הכרעת בית המשפט העליון בעניין שילב. באותו העניין נדרש בית המשפט העליון לחובת תרגום ההוראות המופיעות על גבי מושבי הבטיחות בשפה הלועזית. אין חולק כי חובה זו מקורה בחוק הגנת הצרכן ובצו הגנת הצרכן ולא בת"י 1107. על אף האמור, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי חובה כאמור קיימת ויתרה מכך, בניגוד לגישתי המקלה ובהתאם לה ניתן לקיימה על ידי סימון על האריזה, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יש לבצע את התרגום על גבי מושבי הבטיחות. ודוקו- אמנם בית המשפט העליון לא נימק החלטתו ובכלל כך גם לא נדרש לסוגיית הקשר בין הדינים ואולם, מתוך קביעתו עולה גישתו ובהתאם לה קיימת תחולה לחובה זו. לכך יש להוסיף כי טענתן של המשיבות בדבר העדר תחולה להוראה זו, הואיל ואינה מופיעה בת"י 1107, עומדת על פניו בסתירה לטענתן ולפיה סברו כל השנים כי ניתן לקיים חובה זו על ידי תרגום ההוראות בחוברות ההדרכה. בהלימה אקשה - ככל שלא קיימת החובה, מדוע נדרשו המשיבות לשאלה היכן יש לקיימה?! למעלה מן הצורך הנני מוצאת להוסיף ולנמק כי הוראת סעיף 17(ו) לחוק הגנת הצרכן, קובעת כי: "נכללה בחיקוק אחר הוראה לצורך הגנה על הצרכן והיא סותרת את סעיף קטן (א) או צו לפי סעיף קטן (ב) – ההוראות בחיקוק האחר עדיפות." הוראה זו יש בה כדי לשלול מניה וביה את טענות המשיבות ובהתאם להן קיימת עדיפות לת"י 1107, על פני חוק הגנת הצרכן או הצו – הואיל וממנה עולה מפורשות כי להוראת חיקוק אחרת תינתן עדיפות על פני חוק הגנת הצרכן או הצו, רק במקרה בו מדובר בהוראה המגנה על הצרכן - קרי מיטיבה עימו. בהינתן הוראה זו ובשים לב לכך שהוראות חוק הגנת הצרכן והצו מוסיפות חובות לטובת הצרכן, ברי כי לא ניתן ללמוד משתיקת ת"י 1107 לגבי חלק מהחובות – איונן. למעלה מן הצורך הנני מוצאת להדגיש כי המשיבות לא הציגו כל צידוק לכך שדווקא יבואני מושבי הבטיחות תהיינה פטורות מתחולת הוראות התרגום שהן הוראות אשר תכליתן הנגשת המידע לטובת הציבור תוך תרגומן לשפות הרשמיות במדינת ישראל ומשכך, אינני סבורה כי טענותיהן עולות בקנה אחד עם תכלית החקיקה. במאמר מוסגר ולשם שלמות היריעה אציין כי המבקשים טענו כי יש לדחות את טענתן זו של המשיבות הואיל ולטענתם ת"י 1107 קובע מפורשות כי בהתאם לו חלה חובת סימון בהתאם לתקן הבינלאומי נוסף על עמידה בהוראות הישראליות. טיעון זה אינו מדויק באשר עיון בהוראת תקן 1107 כלשונה מלמד כי זו קובעת כי על התקן הריסון לעמוד בדרישות התקינה האירופאיות או האמריקאיות "לרבות התוספות הלאומיות הישראליות המפורטות בתקן זה" – קרי התקן אינו קובע באופן כללי חובת עמידה בהוראות הישראליות, אלא רק באלו הקבועות בתקן. יחד עם זאת, כפי שפורט הואיל ולגישתי יש לדחות את טענות המשיבות מטעמים אחרים, ממילא אינני נדרשת לטענה זו כפי שהושמעה על ידי המבקשים. אשר על כן לגישתי, חלה על כלל המשיבות חובת סימון מצטברת הן לפי חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן והן לפי ת"י 1107. האם הבדיקה אשר בוצעה על ידי מכון התקנים מקנה למשיבות או למי מהן הגנה מפני טיעון בדבר הפרת הוראות הדין? בעניין שילב, בחנתי בסעיפים 73-78 את טענות המשיבה, אשר טענה (בדומה למשיבות כאן) כי יש בבדיקת מכון התקנים אשר בוצעה למושבי הבטיחות, כדי להקים לה הגנה מפני התביעה, הואיל והבדיקה מלמדת על התאמת מושבי הבטיחות לדין. בעניין שילב טענה זו נדחתה, הואיל ועובדתית לא הוכיחה המשיבה כי במסגרת הבדיקה הקונקרטית אשר בוצעה למושבי הבטיחות שיובאה, אמנם נבדקה התאמה להוראות הדין ויתרה מכך, אף העדה מטעם המשיבה הודתה כי מכון התקנים אישר את מושבי הבטיחות, חרף העובדה שאינם תואמים לתקן הישראלי הרשמי. הנני סבורה כי למסקנה דומה ניתן להגיע גם במקרה דנן. אשר לכך, אפתח ואציין כי המשיבות מפנות להוראות סעיף 12 לחוק התקנים הקובע בסעיף (א) כי המכון או מעבדה מאושרת רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי, וליתן תעודת בדיקה על כך וכן, לסעיף 12 (ב) לחוק זה, הקובע כי תעודת בדיקה שניתנה ונחתמה כדין "תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". לאור הוראות אלו, נטען כי תעודת הבדיקה של מושב הבטיחות היא בגדר ראיה סטטוטורית, בעלת משקל ממשי, לעמידת מושב הבטיחות בדרישות הדין, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. דא עקא, שדי בלשונו של סעיף זה כדי ללמד על נפסדות הטיעון במקרה דנן. זאת הואיל והוראות סעיף זה מלמדות על כך שבדיקת מכון התקנים אין תכליתה בדיקת התאמת המוצר לדין בכללותו (ובכלל כך במקרה דנן להוראות חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן), אלא שתכליתה רק בדיקת התאמת המוצר לתקן. משכך ובהינתן קביעתי ולפיה חלות על סימון מושבי הבטיחות במצטבר, גם הוראות חוק הגנת הצרכן והצו וגם הוראות התקן - ברי כי אין בעצם הבדיקה כדי ללמד על התאמת המוצרים לחוק ולצו אלא לכל היותר לתקן ומשכך ברי כין אין בבדיקה זו ולא ניתן ללמוד ממנה ראיה על התאמה לדין בכללותו. יתרה מכך, עיינתי גם בתעודות הבדיקה אשר צורפו על ידי המשיבות ומצאתי כי בכולן הוראות המלמדות כי – לכל היותר - הבדיקות התייחסו רק להתאמה לתקן ולא לדין בכללותו. כך צוין בתעודות הבדיקה שצורפו על ידי כל אחת מהמשיבות לתשובתה תחת סעיף "מסקנות הבדיקה" כי "המוצר הנבדק מתאים לסעיפי התקן" או כי "המוצר הנבדק מתאים לדרישות התקן" או כי "המוצר הנבדק מתאים לסעיפי התקן שנבדקו" (ראו עמודים 23-51 לתשובת המשיבה 2; עמודים 154 – 157 לתשובת המשיבה 4; נספח 6 לתשובת המשיבה 5; עמודים 49 - 57 לתשובת המשיבה 7; עמודים 13-17 לתשובת המשיבה 8) וכן בתעודות הבדיקה שצורפו על ידי המשיבה 1 לתשובתה צוין כי המוצר "נבדק ונמצא מתאים לדרישות הרגולטור" (ראו עמודים 197-259 לתשובה). כמו כן, צוין על גבי תעודות הבדיקה מטעם מכון התקנים כי מהות הבדיקה היא "בדיקת התאמה לתיק מוצר של התקן הישראלי ת"י 1107 – התקני ריסון לילדים ברכב מנועי, מפברואר 2006, גיליון תיקון מספר 1 מדצמבר 2010". לכך יש להוסיף את שלא יכול להיות עליו חולק – גם ככל שהוצגו תעודות בדיקה – לכל היותר יש בהן כדי ללמד כי למכון התקנים הוצג מוצר ספציפי העונה אחר התקן ואולם, ברי כי אין בכך כדי לשלול מניה וביה טענה ובהתאם לה שווקו על ידי המשיבות מוצרים שונים מאלו אשר הוצגו בפני מכון התקנים. זאת ועוד אציין כי – באופן ספציפי באשר לאזהרת כרית האוויר, בחלק מתעודות הבדיקה לא ניתן לראות האם אמנם קיימת אזהרת כרית האוויר וככל שהיא קיימת האם אמנם יש גם תרגום של האזהרה לעברית ולערבית – משכך, לא ניתן לקבוע בשלב זה עובדתית שאמנם מכון התקנים אישר מושבים שאינם כוללים תרגום לעברית ולערבית של מושבים נושאי מדבקה כאמור בלועזית. באופן ספציפי אציין כי המשיבה 1 צירפה רק תעודות בדיקה ללא תמונות ומשכך, לא ניתן לדעת איזה מושב הוצג בבדיקה; ולשם הדוגמה בתעודות הבדיקה שהוצגו על ידי המשיבה 4 (עמוד 155 לתשובתה), על ידי המשיבה 7 (עמוד 51 לכתב התשובה מטעמה), ועל ידי המשיבה 5 (נספח 5 לתשובתה – בדיקת מושב גרקו) – ניתן לראות בתמונות מדבקה אבל לא את תכנה. לכך יש להוסיף כי בכל מקרה יש להבחין בין החובה הנסבה על אזהרת כרית אוויר לבין החובה לצירוף חוברות הוראות - שכן, ברי כי הבדיקה אינה מאשרת ואינה יכולה לאשר האם בפועל קיימו המשיבות את החובה לצרף חוברות הוראות בתרגום לכל המושבים אשר יובאו על ידן ושווקו. כך או כך, הואיל וכפי שיפורט להלן ממילא עלה כי כלל המשיבות הפרו חובות אחרות בהתאם לחוק – הרי שבכל מקרה אינני נדרשת לקבוע מסמרות בסוגיה הספציפית הנוגעת למשמעות אישור מכון התקנים באשר לקיום הדרישה למדבקת אזהרת כרית אוויר- וככל שאדרש לכך ארחיב את הדיון בסוגיה במסגרת הדיון העיקרי. בשולי הכרעתי בנושא זה, אציין כי במסגרת סיכומיה טענה המשיבה 1, כי החלטה ובהתאם לה הפרה המשיבה 1 חובותיה, מהווה למעשה תקיפה עקיפה של החלטת משרד הכלכלה – באמצעות אישור מכון התקנים – לאפשר יבוא ושיווק של כסאות בטיחות בלא אזהרת כרית האוויר בערבית ובעברית. טענה זו אין בידי לקבל, ראשית הואיל וכפי שפורט לעיל בהרחבה, ממילא לא התיימר מכון התקנים לבצע בדיקה להתאמה לכלל הדינים החלים על המשיבות- ובכלל כך לקיום הוראות חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן. קרי במקרה דנן, לא הוכח דבר החלטה של משרד הכלכלה באמצעות מכון תקנים שלא לאכוף את הדינים, כפי שנטען אלא שמדובר אך בבדיקה אשר על פניו תכליתה לבדוק רכיבים אחרים ולא את אלו נשוא הדיון – כולם או חלקם. לכך יש להוסיף כי אף הפסיקה אליה הפנתה המשיבה 1- עניין אלפריח ועניין הרקולס, אינה רלוונטית למקרה דנן ואף אין בה קביעות החלות באופן גורף על מקרה הדומה למקרה כאן. כך, בעניין אלפריח ההכרעה נסבה על בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרתה התייחסו טענות המבקש לשיעורי אגרות השילוט וכן לשיטת חישוב אגרות השילוט שגובה העירייה בגין רישיון שילוט. בית המשפט העליון אמנם קבע כי ככלל האפשרות לתקיפה עקיפה תהיה מצומצמת ובצד זאת הוסיף וקבע כי: "אין משמעות הדברים כי בתובענה ייצוגית לעולם לא תתכן תקיפה עקיפה של החלטת רשות."(שם. בסעיף 23 לפסק הדין). זאת ועוד, במקרה אשר נדון לפניו פירט בית המשפט העליון, בסעיף 27 לפסק דינו, את הנסיבות אשר הובילו אותו לקביעה ובהתאם לה לא תיתכן תקיפה עקיפה באותו המקרה: "הבקשה אינה עוסקת במחלוקת קונקרטית שבין המערער לעירייה באשר לחיובו הוא באגרה אלא מכוונת נגד חוקיות הוראות חוק העזר גופו, וממילא להכרעה בטענות המערער יש השלכה על כלל תושבי העיר החייבים באגרות שילוט. מהותו האמיתית של ההליך היא אפוא שאלת סבירותו ותוקפו של חוק העזר, כאשר סעד ההשבה הוא אך תוצר לוואי של ההכרעה בשאלת חוקיות חוק העזר. שאלת תוקפו וסבירותו של חוק העזר אינה למעשה שאלה אינצידנטלית אלא היא מהותו ולב ליבו של ההליך, ובמובן זה מדובר למעשה בתקיפה ישירה במסווה של תקיפה עקיפה. נוכח זאת, אין מתקיימים כאן שני התנאים לתקיפה עקיפה האמורים בסעיף 76 לחוק בתי המשפט: אין מדובר בשאלה אינצידנטלית ואין מדובר גם בהכרעה המתבקשת "לצורך אותו ענין" בלבד. בנסיבות אלה שאלת סבירותו של חוק העזר אינה מתאימה לבירור והכרעה במסגרת תקיפה עקיפה והיא ענין מובהק לתקיפה ישירה של חוק העזר." בדומה, גם ענין הרקולס אינו רלוונטי לענייננו הואיל וגם שם הטענה לא הייתה שהמשיבה אינה מקיימת אחר הוראות הדין או התקן, אלא שהטענה הייתה ששגו הרגולטורים עת קבעו כי ניתן לשווק מראה פנורמית לרכב גם בלא תקן ישראלי מתאים. באותו עניין, הטענות הובאו בפני הרגולטורים המתאימים ואלו לא מצאו לאסור את היבוא והשיווק של מראות אלו. משכך, נקבע כי מדובר למעשה בבקשת אישור המהווה תקיפה עקיפה של המעשה המנהלי. במקרה דנן, עילת התביעה כלל אינה מבוססת על תקיפה של המעשה השלטוני- ההיפך היא מבוססת על הוראות הדין הישירות ועל אכיפתן. זאת ועוד, כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן כלל לא הוכחה החלטה שלטונית עקרונית כנטען על ידי המשיבות. לאור כל זאת, לא מצאתי לקבל טענתה זו של המשיבה 1. עוד בשולי הדברים אציין כי המשיבות טענו כי התקן צפוי לשינוי על דרך הורדת דרישת מדבקת אזהרת כרית האוויר, שינוי אשר לטענתן יש בו כדי ללמד על גישת הרגולטור ולפיה מדבקה זו אינה נחוצה. בהמשך לכך הן אף מוסיפות וטוענות כי משינוי זה אף נובע כי הלכה למעשה אין כל נזק כפועל יוצא מהעדר מדבקה. טענה זו אינני מוצאת לקבל. זאת בהינתן שככל שאמנם היה מתוקן בפועל התקן, היה מקום לדיון בשאלה האם מדובר בתיקון המלמד על גישת הרגולטור אשר יש להחילה בדיעבד – קרי היה מגלם מדיניות נהוגה ורצויה בפועל או שמא שינוי אשר יש להחיל מכאן ולעתיד. אלא, שבמקרה דנן לא בוצע כל תיקון ויתרה מכך, הטענה ולפיה יש להחילו כמדיניות בדיעבד נטענה בעלמא מבלי שתובא כל ראיה או יוצג טיעון מבוסס המלמדים כי מדובר בשינוי שמלמד על גילוי דעתו של הרגולטור כנטען על ידי המשיבות. בנסיבות אלו ולאור כל המפורט, הנני דוחה את הטענה ובהתאם לה קיומה של בדיקת מכון התקנים יש בה כדי להקים למשיבות טענת הגנה כנגד התביעה. בהתאמה לכך, הנני דוחה גם את טענת המשיבות ובהתאם לה קיימת למשיבות הגנה לפי הוראות סעיף 6 לפקודת הנזיקין (אשר הובא בסעיף 20 להחלטה זו כלשונו). שבהינתן שבדיקת מכון התקנים אינה מתיימרת להוות ראיה לעמידה בהוראות הדין ונוסף על כך, אף בפועל לא בדקה התאמה להוראות הדין, הרי שממילא לא ניתן לטעון כי מדובר במעשה שנעשה לפי הוראות חיקוק או בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בדבר הרשאה חוקית. האם מוגבל כל מבקש לייצג רק באשר למותגים או סוגי מושבים שהוא רכש, כנגד משיבה שיש לו כנגדה עילת תביעה אישית בגין מותג או סוג מושב אחר? קודם להכרעה בסוגיה זו, הנני מוצאת להדגיש – כעולה מפורשות מהגדרת השאלה – כי הטענות במקרה דנן, אינן כי קיימות משיבות אשר אין כלפיהן עילת תביעה כלל (כמו למשל הטיעון אשר הועלה והתקבל בהחלטה לסילוק על הסף בת"צ (מחוזי ת"א) 59884-12-20 אמיר שגב נ' עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות (31/1/23)). אלא, שהשאלה הנשאלת היא האם קיומה של עילת תביעה בגין מותג או סוג מושב בטיחות מסוים, שקיימת למי מהמבקשים כנגד אחת מהמשיבות, מקנה למבקש לו קיימת עילת תביעה כאמור, כשירות לשמש כתובע ייצוגי בגין כל מושבי הבטיחות אשר מיובאים או משווקים על ידי אותה משיבה, בהקשר להפרות הנטענות, גם בהקשר למותגי או סוגי מושבי בטיחות שאין חולק שלא נרכשו על ידו. על שאלה זו הנני סבורה כי יש להשיב בחיוב – קרי לקבוע שדי בכך שלמבקש קיימת עילת תביעה באשר למותג או למושב בטיחות ספציפי, כדי להקנות לאותו מבקש כשירות לתבוע בשם הקבוצה כולה כנגד אותה המשיבה - קרי גם בגין מותגים ומושבים שלא נרכשו על ידו. שאלה זו קשורה לסוגית היקף הקבוצה אשר רשאי לייצג התובע הייצוגי – והיא זהה במהותה לסוגיה אחרת אשר נדונה בפסיקה והיא האם אותו תובע רשאי לייצג את הקבוצה גם באשר לעילות אחרות מאלו שהוכחו בהקשר לו. לסוגיה זו האחרונה נדרשתי בת"צ (מחוזי ת"א) 14037-12-21 סימי מלכה נ' אלקטרה השקעות (1998) בע"מ (11.4.2024) (להלן: "עניין מלכה"). בעניין מלכה הוכח לכאורה כי לתובעת הייצוגית עילת תביעה מכוח סעיף חוזי הנסב על אופן ההצמדה בחוזה. באותו עניין, נקבע כי מנגנון ההצמדה הוא לקוי – בשני היבטים – ראשית, משמדובר במנגנון הצמדה שאינו סימטרי, במובן זה שהוא מחיל מדד ידוע כנקודת מוצא ומדד בגין באשר לחלק מהתשלומים המבוצעים; שנית משמדובר במנגנון הצמדה בו מקום בו יורד המדד לא יהנה הרוכש מירידה זו. באותו העניין לא היה חולק על כך שכלפי המבקש לא התממש פוטנציאל הנזק הנובע מהליקוי השני – קרי בעת ביצוע התשלומים בפועל על ידה, לא היה מצב בו המדד ירד. השאלה אשר עמדה היא האם כשירה המבקשת לייצג את חברי הקבוצה אשר להם נגרם הנזק כפועל יוצא מהליקוי השני במנגנון ההצמדה. נוסף על כך, עלתה השאלה האם המבקשת באותו העניין כשירה לייצג גם חברי קבוצה אשר רכשו דירות בפרויקטים אחרים שנבנו על ידי המשיבות. סוגיית כשירות המבקשת, נדונה על ידי בסעיף 88 לאותה החלטה, במסגרתו הפניתי לקביעות של בית המשפט העליון ברע"א 2282/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' לילי לוי (8/7/15) (להלן: "עניין פסגות"), היפות גם למקרה דנן. כך, בעניין פסגות התייחס בית המשפט העליון לטענת פסגות בדבר היקף קבוצת התובעים ולפיה אין לאפשר למי שהיא מוטבה של עמיתה שנפטרה לייצג עמיתים שהקשר עמם נותק וכן יורשים. זאת בשל ההבדלים המהותיים הקיימים, לטענת פסגות, בין המוטבת לבין כל אחד מסוגי התובעים האחרים הללו, ככל שהדבר נוגע למערכת היחסים עם פסגות ולחובות המוטלות עליה כלפיהם. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ונקבע: "בענייננו חובות היידוע והדיווח, אשר לטענת המשיבה חלות על פסגות כלפיה, יש להן לכאורה מכנה משותף רחב הנוגע לא רק למוטבים דוגמת המשיבה אלא גם ליורשים ולעמיתים שהקשר עמם נותק. על כן בצדק סבר בית המשפט קמא כי הטענות שהעלתה המשיבה מעוררות שאלות מהותיות המשותפות גם ליורשים ולעמיתים, כאמור, וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה לטובת הקבוצה. ....זאת ועוד - החובה הכללית המוטלת על פסגות לפעול "באמונה ובשקידה" לטובת עמיתים ומוטבים מעוגנת בסעיף 3 לחוק הפיקוח וחובה כללית זו חלה עליה, לכאורה, גם כלפי יורשיהם של עמיתים בשל מעמדם כ"נהנים" בכספי העמית שנפטר שנצברו בקופה. 16. הנה כי כן, האבחנה שטוענת לה פסגות בין מוטבים, יורשים ועמיתים שהקשר עמם נותק, אין לה מקום נוכח המכנה המשותף הקיים לכאורה בין כל בעלי הזכויות הללו בכספים המופקדים בקופה (מתוכם אף גובה פסגות דמי ניהול). מכנה משותף זה מתייחס לחובות האיתור, היידוע והדיווח החלות לכאורה על פסגות כלפיהם וכן לשאלה האם הפרה פסגות חובות אלה או איזו מהן ומה הוא הסעד שיש לפסוק בגין כך. אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות שבמהלך הדיון בתובענה הייצוגית יעלה בידי פסגות להראות כי קיימת, למשל, תת קבוצה של עמיתים שהקשר עמם נותק בנסיבות התלויות לחלוטין באותם עמיתים וכי לא היה בידה לאתרם למרות שביצעה מצידה את כל הנדרש בעניין זה על פי הדין. בנסיבות אלה, וככל שיהא בידי פסגות להציג ראיות מתאימות לכך, בהחלט ייתכן כי תצליח לשכנע שיש לצמצם את היקף הקבוצה ולשמוט מתוכה את תת הקבוצה הזו. אך לעת הזו, ועל פי קביעותיו של בית המשפט קמא, לא עלה בידי פסגות להראות כי עשתה די לאיתור עמיתים שהקשר עמם נותק על מנת ליידעם על דבר זכויותיהם בכספים שהצטברו לטובתם בקופה. כמו כן קבע בית המשפט כי בשלב זה לא עלה בידי פסגות להראות כי פנתה למרשם האוכלוסין על מנת לאתר מוטבים ויורשים של עמיתים שנפטרו, כדרישת תקנה 38ד לתקנות מס הכנסה. בהינתן מה שהוצג, בדין קבע בית המשפט קמא כי קיימת אפשרות סבירה לביסוס הטענות שהועלו נגד פסגות לא רק לעניין החובות המוטלות עליה לאיתור מוטבים, יורשים ועמיתים שהקשר עמם נותק, אלא גם לעניין הפרה לכאורה של חובות אלו על ידה." בהמשך לכך, אף קבע בית המשפט העליון ברע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ (24/3/21) כי: "העובדה שבקשת האישור נתמכה בהסכם הספציפי שבו התקשר המבקש, איננה מגבילה את בקשת האישור רק למערכת הסכמית צרה זו; פרשנות כאמור לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם טענות המבקש כי בקשת האישור הוגשה בשם כלל הלקוחות שמחיר החלפים שנגבה מהם על ידי המשיבה סותר התחייבות קודמת כלפיהם ועם לשון בקשת האישור שתומכת בכך, אלא שהיא חותרת תחת תכליות ההליך הייצוגי – ובכללן השאיפה לאפשר ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות, להשיא את זכות הגישה לערכאות ומתן סעד הולם לנפגעים, ולקדם אכיפה של הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות). במילים אחרות, העובדה שבקשת האישור מבוססת מבחינה ראייתית על ההסכם שבו התקשר המבקש וראיות נוספות הנוגעות לעניינו האישי, לא מחייבת שבקשת האישור תתמצה בלקוחות שהתקשרו בהסכם ארד בלבד או בהסכם דומה לו; ונראה על פניו כי המסקנה ההפוכה מתבקשת יותר – שכן תכליתו של ההליך הייצוגי היא לאגד נפגעים "דומים" תחת תביעה משותפת אחת, כאשר הכלי של גילוי מסמכים נועד לגשר על פערי המידע המובנים בהליך ולאפשר למבקש להתחקות אחר טיב ההפרה והיקפה. " בהסתמך על קביעות בית המשפט בעניין פסגות, קבעתי בעניין מלכה כי המבקשת כשירה לייצג גם את חברי הקבוצה בעילת התביעה הנוספת וכן, את חברי הקבוצה אשר התקשרו עם המשיבה בפרויקטים אחרים מזה בו רכשה המבקשת דירתה. על החלטתי בעניין מלכה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית העליון, אשר נדונה על ידי כב' השופט גרוסקופף ברע״א 5223/24 חב׳ אלקטרה השקעות (1998) בע״מ נ׳ סימי מלכה (19/9/24). בית המשפט העליון דחה את הטענה הנסבה על כשירות התובעת הייצוגית לייצג גם חברי קבוצה בעלי עילה שונה וכן את הטענה ולפיה התובעת הייצוגית אינה כשירה לייצג את חברי הקבוצה אשר רכשו דירות בפרויקטים אחרים תוך שקבע בסעיפים 10 ו – 11 לפסק דינו: "10. בכל הנוגע לטענת העילה האישית, סבורני כי אין בה ממש. זאת, ממספר טעמים: ראשית, ככל שטענת המדד החד-כיווני נכונה מבחינה משפטית, דהיינו שמדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, הרי שהעילה לתבוע את ביטולה או שינויה עומדת לכל מי שכרת עם הנתבעות חוזה הכולל תניה זו, וזאת בשל פוטנציאל הנזק הטמון בתניה, וללא קשר לשאלה אם פוטנציאל זה התממש הלכה למעשה בעניינו (וראו סעיפים 3 ו- 19 לחוק החוזים האחידים). לפיכך נראה כי גם אם לתובעת המייצגת לא נגרם נזק בפועל בעקבות טענת המדד החד-כיווני, הרי שיש לה עילת תביעה אישית לגביה. שנית, כפי שציין בית המשפט קמא, בין טענת ההצמדה הנוספת, אשר מוסכם כי קיימת לתובעת המייצגת עילת תביעה אישית בעניינה, לבין טענת המדד החד-כיווני ישנה זיקה משמעותית שעניינה בכך ששתיהן מלינות על "סיכון שאינו מאוזן" הנובע מתניית ההצמדה (החלטת האישור, בפסקה 88). במילים אחרות, הן הפגיעה הנטענת במסגרת טענת ההצמדה הנוספת והן הפגיעה הנטענת במסגרת טענת המדד החד-כיווני נגזרות מאותו המנגנון הנקוב בתניית ההצמדה – ובהתאם הן מעלות שאלות המשותפות, בעיקרן, לכלל חברי הקבוצה. לפיכך, אף אם נניח כי לתובעת המייצגת אין עילה אישית ביחס לטענת המדד החד-כיווני (וכאמור, נראה כי לא זהו מצב הדברים) אין מניעה שהתובעת המייצגת תייצג את כלל חברי הקבוצה ביחס לשתי הטענות הקשורות זו בזו (ראו רע"א 2282/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' לוי, פסקה 14 [נבו] (8.7.2015). ראו גם רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 297-296 (2001)). שלישית, כבר הבחנתי בעבר בין תובענות ייצוגיות שבהן עילת התביעה האישית היא מהותית לבירור התובענה, לבין אלו המתמקדות בהתאמה שבין פעולות הנתבעת לדין – אשר בהן "אין חשיבות של ממש לעילת התביעה של חבר קבוצה כזה או אחר" (רע"א 5825/23 גנור נ' מ.א. אוטומטים בע"מ, פסקה 6 [נבו] (12.3.2024)). ענייננו, כך נראה, נמנה על הקבוצה האחרונה, שכן כדי לקבוע כי תנאי בחוזה אחיד הינו מקפח – היא הסוגיה הנמצאת במרכז התובענה הייצוגית דנן – אין צורך לבחון את ההתרחשות הפרטנית שאירעה לתובעת המייצגת (ראו סעיף 3 לחוק החוזים האחידים). מכאן שאין טעם ענייני המצדיק לדקדק במקרה זה בבחינת קיומה של עילת התביעה האישית. בהצטבר שלושת אלה, יש לאפשר לתובעת המייצגת לייצג את כלל חברי הקבוצה ביחס למכלול הטענות להיות תניה הכלולה בחוזה האחיד מקפחת, גם אם היא עצמה לא נפגעה בפועל מהיבט זה או אחר של הטענות שהיא מעלה. 11.בנוסף, אני סבור כי גם דינה של טענת הנתבעות הנוגעת להגדרת הקבוצה לדחייה. משקבע בית המשפט קמא באופן לכאורי כי תניית ההצמדה מקפחת – הוגדרה בהתאם הקבוצה המיוצגת ככוללת כל לקוח אשר התקשר עם החברה בחוזה המכיל תניה שכזו. אין כל סיבה לייחס חשיבות לפרויקט המסוים שבמסגרתו נכרת החוזה האחיד הנידון בענייננו, בוודאי כל עוד הנתבעות לא הביאו כל ראיה כי בחוזים אחרים שבאמצעותם הן מתקשרות עם לקוחותיהן לא קיימת תניית ההצמדה או כזו הדומה לה. וממה נפשך: אם בחוזים שניסחו הנתבעות עבור פרויקטים אחרים נעדרת תניית ההצמדה, אזי ממילא הלקוחות של פרויקטים אלו אינם נכללים בהגדרת הקבוצה; ואם אף בפרויקטים אחרים התניה ישנה, הרי שאין סיבה שלא לכלול לקוחות אלו בקבוצה המיוצגת. לצד זאת, אציין כי התייחסות הגדרת הקבוצה לשכירות דירה אכן מעלה סימני שאלה, שכן, על פני הדברים, תניית ההצמדה אינה רלוונטית לחוזי שכירות. מכל מקום, אין בסימני שאלה אלו כדי להצדיק כשלעצמם מתן רשות ערעור, ולו משום שגודלה של הקבוצה עשוי להתברר ולהתבהר במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית לגופה (ראו רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דור, פסקה 17 [נבו] (3.3.2021); רע"א 7934/23 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סמוחה, פסקה 14 [נבו] (30.5.2024))." ובהשלכה לענייננו – במקרה דנן, ככל שאמנם יוכח כי המשיבות או מי מהן הפרו את החובות החלות עליהן לסימון על גבי מושבי הבטיחות או לצירוף חוברת הוראות – הרי שעל פניו לא קיימת לגישתי כל הצדקה להבחנה בין לקוח אשר רכש ממשיבה מסוימת מושבי בטיחות מסוג כזה לבין לקוח אשר רכש ממשיבה זו מושב בטיחות מסוג אחר. שכן – החובות החלות הן אותן חובות וההפרות על ידי המשיבה וכלפי המבקש – הוכחו. קרי הוכחה עילת תביעה שמהותית השאלות המשפטיות והעובדתיות בהקשר אליה זהות בנוגע לקבוצת הלקוחות אשר רכשו מאת המשיבה מושבי בטיחות. בנסיבות אלו, אין לגישתי הבדל בין המקרה דנן, לבין עניין מלכה, שם הכיר בית המשפט העליון בכשירות התובעת לתבוע גם בגין פרויקטים אחרים של המשיבה. לכך יש להוסיף כי גם במקרה דנן, בדומה לעניין מלכה בעליון, במרכז התובענה - ברובם של המקרים - מצויות חובות זהות החלות על המשיבות מכוח הדין וטענות בדבר הפרתן ולאו דווקא התרחשות פרטנית אשר אירעה למי מבין התובעים המייצגים. בנסיבות אלו אינני סבורה כי יש לדקדק בבחינת קיומה של עילת תביעה אישית. הנני סבורה כי האמור חל ביתר שאת בהינתן שבמקרה דנן, מדובר בעילות הקשורות זו בזו – הואיל וכולן נסבות על הפרות חובות סימון המבוססות על מערכת דינים אחת. לאור כל זאת, הנני קובעת כי די בכך שמי מהמבקשים יוכיח קיומה של עילת תביעה כנגד מי מהמשיבות כדי להכשיר את אותו מבקש כתובע ייצוגי כנגד אותה משיבה גם בגין מושבי בטיחות ממותגים או סוגים אחרים מאלו שנרכשו על ידו. ודוקו – אין בקביעתי ובהתאם לה כשיר מבקש לשמש כתובע ייצוגי כנגד משיבה בגין סוגי מושבי בטיחות שונים מאלו שנרכשו על ידו – כדי ללמד על כך שאותו מבקש כשיר לשמש כתובע ייצוגי בגין הפרות שלא הוכח כי התקיימו לגביו. קביעתי זו מושתתת ראש וראשונה על כך שלגישתי כל אחת מהחובות החלות על המשיבות, מהווה עילה קונקרטית בפני עצמה ולא ניתן לקבוע כי הוכחה בדבר הפרת חובה אחת מלמדת כי גם חובה אחרת הופרה. כך, ברי כי ככל שמי מהמשיבות הפרה חובה לסמן במדבקת אזהרת כרית אוויר, אין בכך כדי ללמד על כך שאותה משיבה הפרה חובה לסמן במדבקת פרטים כלליים או הפרה חובה לצירוף חוברת הוראות מתורגמת. בהתאמה, מקום בו עילת התביעה המוכחת על ידי המבקש נסבה על הפרה ספציפית וכלפי אותו מבקש לא הוכחה הפרה אחרת – קרי אין הוא יכול לתמוך בקיומה של עילת הפרה אחרת – ברי כי בכך מתמצית עילתו האישית ולא הוכחה עילה תביעה נוספת בגין הפרה שונה מזו שנטענה או הוכחה על ידי אותו מבקש. בנסיבות אלו, גם ככל שבמסגרת הבקשה נטען כי קיימות הפרות נוספות של אותה משיבה בהקשר למושבי בטיחות אחרים מאלו שנרכשו על ידי המבקשים – הרי שבהעדר עילת תביעה אישית בגין הפרות אלו – המבקש הספציפי אינו כשיר לתבוע בגין הפרות אלו. משהאמור נאמר הנני מוצאת להדגיש ולדייק כי העובדה שלא הוכחה עילת תביעה אישית של מבקש ספציפי, אין בה בהכרח כדי להוביל לדחיית בקשת האישור כלפי המשיבה בהפרה שלא נתמכה בעילת התביעה האישית. זאת בהינתן שבהתאם לדין, מקום בו עלה דבר קיומה של הפרה מתוך הראיות, על בית המשפט לשקול אפשרות לאיתור תובע חלופי. במקרה דנן, בחלק מהמקרים, מתוך עדויות העדים מטעם המשיבות, הוכח כי קיימות הפרות אשר המשיבות מודות בקיומן בבחינת מדיניות נוהגת. זאת בין משום שלטענתן פירשו את הדין באופן שונה מהפרשנות אשר ניתנה על ידי בית המשפט ובין משום שהן סבורות כי הואיל והתנהלותן אושרה על ידי מכון התקנים, יש בכך כדי להקים להן הגנה. אשר להפרות אלו, הרי שאינני סבורה כי ניתן להתעלם מקיומן ומשכך, בהמשך יקבע כי באשר להפרות אלו יש לנסות ולאתר תובע ייצוגי אחר. סוגיית הנזק; כפי העולה מפירוט הטענות לעיל, כלל המשיבות מעלות טענות ולפיהן לא הוכיחו המבקשים או מי מהם קיומו של נזק. משכך, נטען כי דין בקשת האישור – המבוססת על עילות הפרת חובה חקוקה ורשלנות – להידחות על הסף, הואיל ונזק מהווה רכיב שהוא חלק מיסודות העוולה. אציין כי נוסף על כך חלק מהמשיבות טוענות כי גם ככל שקיים נזק הנובע מחוסר נוחות בשל העדר תרגום, הרי שבעניין KSP נקבע כי מדובר בנזק המהווה "זוטי דברים" ומשכך, לא אושרה תובענה ייצוגית בהתבסס על קיומו של נזק כאמור. סוגיית הנזק נדונה על ידי בעניין שילב זאת כפי שפירטתי בסעיף 21 להחלטתי זו (בפרק האחרון באותו סעיף) וקביעותיי בעניין שילב רלוונטיות ונכונות גם למקרה דנן. זאת הן קביעתי – בהתבסס על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין HP ובהתאם לה מקום בו במסגרת בקשת האישור מתבקש סעד של ציווי בגין הפרת הוראות הדין בעניין סימון מוצרים, אין צורך להוכיח קיומו של נזק קונקרטי לחברי הקבוצה, אלא שדי בהוכחות הוראות הדין לעניין סימון מוצרים. לכך יש להוסיף את הקביעות בעניין HP ולפיהן מקום בו מדובר בהפרת חובת תרגום, מתקיימים על פניו שני סוגי נזקים ברי פיצוי - הראשון חסכון שהופק מהפרת חובות הסימון כלפי התובע והשני חוסר נוחות לאור העדר תרגום. המשיבות כאן מתמקדות בכך שבמקרה דנן, לא נגרם להן חסכון כפועל יוצא מהעדר תרגום – בתמיכה לטענתן זו הן מפנות להוצאות אחרות בהן נשאו. אשר להוצאות אלו, הרי שגם ככל שיש ממש בכך שהמשיבות הוציאו הוצאות לשם קיום חובות אחרות החלות עליהן, ברי כי אין בכך כדי לרפא מחדלן מקיום חובות נוספות אשר נקבע כי עליהן לקיים. עוד מוסיפות המשיבות וטוענות כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של חוסר נוחות, במיוחד הואיל ולא הסבירו מדוע נגרם להם כעס וכן, משממילא היו נוהגים באופן דומה גם ככל שהיו המשיבות מקיימות את חובותיהן. עוד נטען (באשר לחלק מהמבקשים) כי עדות לכך שלא חשו חוסר נוחות ניתן למצוא ברכישה חוזרת של המוצרים ובכך שלפחות אחת מהמבקשות הודתה כי מה שעמד לנגד עיניה הוא איכות המוצרים ומשכך, שבה ורכשה את אותו מותג. גם בטענתן זו של המשיבות לא מצאתי ממש. זאת ראשית, הואיל ואינני סבורה שיש ברכישה חוזרת (בהתבסס על איכות המוצר עצמו) כדי לאיין את התסכול וחוסר הנוחות שהם מנת חלקם של מי הרואים אזהרות או כיתוב בשפה שאינם יודעים לקרוא ואינם יודעים מה תוכנם. עוד אינני סבורה כי בכך שהמבקשים לא ידעו לפרט את הכעס אשר חשו בפרטים, יש כדי לשלול תחושת חוסר נוחות זו – אשר לגישתי (בדומה לקביעה בעניין HP) די בה. לבסוף, אינני מוצאת כי יש בקביעה בעניין KSP כדי להוות תקדים עליו יכולות המשיבות להתבסס כאן. זאת ראשית בשים לב לכך שמדובר בקביעה של בית המשפט המחוזי, אשר אין בה כדי להוות תקדים מחייב (ולבית משפט זה אף לא הלכה מנחה). לכך, יש להוסיף כי ממילא בעניין KSP נדחתה הבקשה בעיקר הואיל והתגלו בה ליקויים רבים ונוספים הנוגעים בין היתר לכשירות לשמש כתובע ייצוגי ובהתבסס על קביעה ולפיה לא הוכח שלא מדובר אך בכשלים נקודתיים. קרי מדובר בקביעה אשר התייחסה לתשתית שונה בתכלית מהמקרה דנן, בו נטען כי המשיבות מפרות באופן שיטתי את הוראות הדין. כך או כך, כפי שנקבע בענין שילב, ממילא בשלב זה של הדיון, אין כל חובה או צורך להכריע בסוגיית הנזק ודיון בסוגיה זו יערך בשלב בירור התובענה. זאת במיוחד בשים לב לכך שלגישתי לא מדובר במקרה בו לא קיים נזק כלל (שאז אולי היה מקום להידרש לטענה ובהתאם לה דין הבקשה להידחות בעילות המחייבות נזק כחלק מיסודותיהן) אלא שלכל היותר השאלה נסבה על היקף הנזק אשר נגרם. כמו כן, בהתייחס לטענות חלק מהמשיבות ולפיהן לאחר הגשת בקשת האישור הן ביצעו תיקונים בסימון על גבי מושבי הבטיחות שהם מייבאות ו/או משווקות על מנת שיעמוד בתנאי החוק והתקן, ומשכך בנסיבות אלו יש להפעיל את הלכת המיצוי (בהסתמך על פסיקת בית המשפט בעניין חוגלה קימברלי - ת"צ (מחוזי מרכז) 51048-11-14 רונית בירמכר לב-ארי נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ (24/11/14) (להלן: "עניין חוגלה קימברלי"),כפי שאומצה גם בפסיקה מאוחרת ובכלל כך בעניין KSP). לאחר שבחנתי את הטענה, נחה דעתי כי לא בשלה העת להכריע בה. זאת ראשית הואיל והטענות העובדתיות המשמשות בסיס לטענה זו – קרי כי המשיבות ביצעו תיקונים בהתנהלותן – שנויות במחלוקת ומשכך, מדובר על פניו בטענה המבוססת על אדנים עובדתיים אשר יש לבררם בהליך העיקרי, ומשכך לא די בטענות אלו כדי לדחות את בקשת האישור בשלב מקדמי זה. שנית, ויתרה מכך, גם ככל שיש בטענות אלו של המשיבות ממש, ממילא אין בהן כדי להוביל לדחייתה של בקשת האישור, הואיל ובכל מקרה, אין זה מאיין את הצורך בבירור העילות והנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת הדין, בתקופה הרלוונטית לעבר. הטענות הפרטניות באשר לכל אחת מהמשיבות; ההתוויות הכלליות כפי שנקבעו על ידי לעיל, רלוונטיות לכל אחת מהמשיבות. משכך ובין היתר לאורן, אפנה לבחינת הטענות הקונקרטיות בהקשר לכל משיבה ומשיבה. המשיבה 1: המשיבה 1 היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מושבי הבטיחות של המותג סייבקס. בעבר בחלק מהזמנים הרלוונטיים היא אף הייתה היבואנית והמשווקת של מושבי הבטיחות של המותג אוונפלו. טענה ראשונה אשר מעלה המשיבה 1 היא כי לא קיימת עילת תביעה אישית כנגדה, הואיל ולא הוכח שהיא היבואנית של כל מושבי הבטיחות אשר טענו המבקשים אשר רכשו. טענה זו אינני מוצאת לקבל. זאת משהוכח (למצער באופן מספק לשלב זה של הדיון) כי המבקש 1 אמנם רכש מושב בטיחות מהמותג אוונפלו אשר יובא על ידי המשיבה 1. רכישה זו נתמכת בחשבונית רכישה מחברת KSP, אשר הוצגה על ידי המבקש 1 ובה צוין מפורשות כי היבואנית היא המשיבה 1. בכל הנוגע לחשבונית זו, אינני מוצאת לקבל את טענות המשיבה 1 ולפיהן שומה היה על המבקש להעיד את נציג חברת KSP על מנת לתמוך הטענה בדבר הרכישה. טענות אלו יפות (אם בכלל) לשלב בירור התביעה ולא לשלב מקדמי זה, בו בוודאי שדי בחשבונית רכישה ובהצהרת המבקש לעניין הרכישה – כדי ללמד על קיומן של ראיות לכאורה התומכות בעצם ביצוע הרכישה. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שהמשיבה 1 מודה כי היא הייתה היבואנית הרשמית של מוצרים אלו במועדים הרלוונטיים, עובדה המלמדת חיזוק לכך שככל שהמוצרים נרכשו בישראל, סביר כי יובאו על ידה. זאת ועוד, בכל הנוגע למבקשת 4, אין חולק כי על גבי הסלקל שרכשה המבקשת 4 מופיעה מדבקת היבואן – המשיבה 1 ומשכך, גם המבקשת 4 הראתה קיומה של זיקה בין מושב הבטיחות שנרכש על ידה לבין המשיבה 1 ובהתאמה כי היא בעלת עילת תביעה כנגד המשיבה 1. בהינתן קביעותי לעיל בסעיף 123 ובהתאם להן די בכך שיוכח כי קיימת למי מהמבקשים עילת תביעה כנגד משיבה קונקרטית, כדי להקים לאותו מבקש עילת תביעה הנסבה על כל המותגים וסוגי מושבי הבטיחות אשר יובאו או שווקו על ידי אותה משיבה – הרי קביעתי בדבר הוכחת קשר בין מושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידי שני מבקשים אלו לבין המשיבה 1, יש בה כדי להוביל לקביעה כי מבקשים אלו כשירים לייצג כתובעים ייצוגיים (ככל שאמנם יוכח שהמשיבה הפרה איזה מהחובות המוטלות עליה) את חברי שתי הקבוצות נשוא הבקשה כנגד המשיבה 1. בהינתן שממילא שניים מהמבקשים כשירים לייצג את הקבוצות כנגד המשיבה 1, הרי שאינני נדרשת להכריע בטענות כלפי המבקשות 6 ו – 7 והנני מוצאת בשלב זה להסתפק בהצהרותיהן - ולפיהן רכשו את מושבי הבטיחות בארץ ולא בחו"ל או ביבוא מקביל - כמבססות זיקה בינן לבין המשיבה 1 והנני מוצאת לאשר גם אותן כתובעות ייצוגיות. קביעותיי אלו מלמדות כי למצער לשלב זה של הדיון הוכחה זיקה בין המושבים אשר רכשו המבקשים לבין המשיבה 1. בהינתן שהוכחה הזיקה בין מושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידי המבקשים לבין המשיבה 1, הרי שיש לבחון האם הוכח לשלב זה כי המשיבה 1 הפרה את חובות הסימון כפי שנקבעו בדין. אפתח במדבקת פרטים כלליים – המבקשים טענו כי המשיבה לא הדביקה על מושבי הבטיחות שיובאו ושווקו על ידה, מדבקת פרטים כלליים. אשר לטענה זו, אין חולק כי על מושב הבטיחות שנרכש על ידי המבקשת 4, הופיעה מדבקת פרטים כלליים. בצד זאת, לטענת המבקשים האחרים, לא הופיעו מדבקות כאמור על מושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידם. הצהרותיהם אלו של המבקשים, לא הופרכו בחקירות הנגדיות ונוסף על כך, נתמכו בתשתית הראייתית כפי שהוצגה על ידי המשיבה עצמה בשלב זה. כך, עיון בתמונות אשר צורפו על ידי המשיבה 1 לתגובתה, מלמד כי זו מצאה לצרף רק צילומי מושבי בטיחות ששווקו על ידה לאחר המועד בו הוגשה בקשת האישור, כפי שאישר העד מטעמה מר דבורה (ראו עדותו בעמוד 228 שורות 11-13). מחדלה של המשיבה 1 מצירוף ראיות המלמדות חיזוק לטענתה ולפיה שיווקה מושבי בטיחות נושאי מדבקת פרטים כלליים במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור, מלמד חזקה ראייתית שלילית הפועלת נגד גרסתה. לכך יש להוסיף כי התמונות אשר צורפו מלמדות כי המדבקות הודבקו בתחתית המושב והן בחלקן בולטות אל החוץ. אשר למיקום המדבקות, לא מצאתי כל תימוכין בדין לטענת המבקשים ובהתאם לה חלה חובה להדביק את המדבקה דווקא בחלקו הקדמי של כיסא הבטיחות ומשכך, אינני סבורה כי יש במיקום מדבקה זו כדי להוות הפרת דין על ידי המשיבה 1. זאת בשים לב לכך שסעיף 2 (ב) לצו הגנת הצרכן רק קובע כי: "פרטי הסימון יהיו ברורים, קריאים ובני קיימא; כל מלה ופרט יצויינו בבהירות, באותיות לא קטנות ולא דחוסות, במקום הנראה לעין ובאופן שיקל על הצרכן לקרוא ולהבין את הסימון; על הסימון להיות בצבע השונה מצבע הרקע שעליו הוא מופיע", ולא קובע כי על הסימון להופיע דווקא בחלקו הקדמי של כיסא הבטיחות. קרי אינו קובע כי המיקום צריך להיות דווקא בקדמת מושב, אלא שהוא צריך להיות במקום הנראה לעין והנני סבורה כי גם תחתית המושב נראית לעין, הואיל ולא מדובר במיקום מוחבא. יתרה מכך, הנני סבורה כי במסגרת ההתנהלות הצרכנית הרגילה, כאשר צרכן יבקש למצוא את מדבקת הפרטים הבסיסיים, הוא יבדוק את המוצר גם בתחתיתו. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לאופן בו הודבקו המדבקות – כאשר חלקן בולט כלפי חוץ – זאת הואיל והנני סבורה כי הדבקת המדבקות באופן זה יש בה כדי להפר את החובה הקבועה בסעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן (הובא לעיל בסעיף 15 להחלטתי זו), ולפיה יש להדביק את המדבקה באופן שימנע הסרתה בקלות. זאת ועוד, מצאתי כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית לכך שהמשיבה 1 אינה מתרגמת ומסמנת בעברית את הוראות השימוש והאזהרות המופיעות בלועזית על גבי מושבי הבטיחות שהמשיבה 1 מייבאת ומשווקת. תימוכין לקביעתי זו מצוי בעדות המצהיר מטעם המשיבה 1 – מר דבורה – אשר הודה מפורשות במסגרת חקירתו כי המשיבה 1 לא מתרגמת לעברית את הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על גבי מושב הבטיחות עצמו. כך בשורות 4-8 בעמוד 229 לפרוטוקול הדיון וכן בשורות 8-11 בעמוד 232 לפרוטוקול, העיד עד זה: " עו"ד טל : תודה, בתמונה משמאל למטה עדיין אנחנו בנספח ד יש מלל בלועזית על המושב כולל מובלט באדום (אנגלית) מה זה? העד, מר דבורה : אני לא יודע. אני לא קורא ספרדית אני מצטער. עו"ד טל : אין תרגום של זה אבל על גבי עצמו. העד, מר דבורה : אני מתאר לעצמי שלא." וכן: " עו"ד טל : תודה רבה, תאשר לי בבקשה שלא תרגמתם לעברית על גבי מושבי הבטיחות את כל ההוראות והאזהרות שמופיעות עליהם בלועזית. העד, מר דבורה : לא תרגמנו את האזהרות וההנחיות שנמצאות על המוצר בצדדיו לעברית ובערבית." נוסף על כך, נחה דעתי כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית ולפיה על גבי מושבי הבטיחות שהמשיבה 1 מייבאת ומשווקת לא קיימת אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית. גם קביעתי זו מושתתת על עדות המצהיר מטעם המשיבה 1 - מר דבורה - אשר הודה בחקירתו כי המשיבה 1 אינה דואגת לסימון אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית. כך בשורות 1-7 בעמוד 232 העיד עד זה כך: " עו"ד טל : למה לא צירפת ולו תמונה אחת של מושב בטיחות מותג כלשהו דגם כלשהו עם סימון האזהרה בעברית ובערבית עליו? העד, מר דבורה : איזה אזהרה? עו"ד טל : אזהרת כרית אוויר , האזהרה שאומרת בעברית ובערבית אין להתקין את המושב במושב שבו כרית האוויר פועלת. העד, מר דבורה : מההנחיות שאנחנו קיבלנו ממכון התקנים אין צורך להוסיף את האזהרה הזאת." לבסוף אף מצאתי לקבוע – לשלב זה של הדיון – כי לא נשללה הטענה ובהתאם לה המשיבה 1 לא צירפה חוברות הוראות המתורגמות במלואן לשפות העברית והערבית. אשר לכך, המשיבה 1 הציגה, בתמיכה לטענתה ולפיה צירפה חוברות מתורגמות קובצי PDF של חוברות מתורגמות. לטענת המבקשים, לא די בקבצים אלו כדי לתמוך בטענת המשיבה 1 ולפיה בפועל אמנם תרגמה את החוברות במועדים הרלוונטיים, זאת הואיל והמשיבה 1 לא צירפה ראיות נוספות אשר לכאורה מצויות תחת ידה, כגון חשבוניות המלמדות על הזמנת החוברות, תכתובת הנוגעת לחוברות וכיוצא באלו. בטענות אלו מטיחים המבקשים כי לכאורה גם אם הראתה המשיבה כי תרגמה את החוברות לא הראתה מתי וכן לא כי אמנם הפיקה חוברות מתורגמות. אציין כי טענתם זו של המבקשים עומדת בסתירה לעדות חלק מהם (ראו לדוגמא טענות המבקשת 4) ולפיהן קיבלו חוברות מתורגמות. בנסיבות אלו, הרי שמתוך עדות המבקשת 4 עצמה עולה כי על פניו המשיבה 1 תרגמה חוברות בפועל. יחד עם זאת, לא מצאתי לדחות בשלב זה הטענה הנוגעת לצירוף חוברות מתורגמות - ראשית, בהינתן שחלק מהמבקשים טענו כי לא קיבלו חוברות מתורגמות ונוסף על כך (וזה העיקר) – המצהיר מטעם המשיבה 1 - מר דבורה - אישר בחקירתו כי הקבצים שצורפו אינם מכילים את כל המלל המופיע בלועזית בחוברות המצורפות למושבי הבטיחות ואינם מהווים תרגום מלא של חוברות ההוראות (ראו עדותו בשורות 26-34 בעמוד 232 ובשורות 1-5 בעמוד 233). כריכוז הנני קובעת כי הוכח לשלב זה של הדיון כי המשיבה 1 הפרה חובותיה להדבקת מדבקת פרטים כלליים, לתרגום כלל ההוראות הקיימות בשפה לועזית לשפות העברית והערבית, לתרגום אזהרת כרית האוויר לשפה העברית והערבית ולצירוף חוברות מתורגמות. במאמר מוסגר הנני מוצאת לציין כי במסגרת סיכומיה טענה המשיבה שהמבקשים לא הוכיחו כי מחדליה אינם אלא טעויות או תקלות נקודתיות וכי בשגרה פועלת המשיבה 1 בהתאם לדין. דא עקא שטענתה זו נשללת מניה וביה מתוך עדות העד מטעמה, אשר ממנה עולה ברורות כי בשגרה לא תרגמה המשיבה 1 את ההוראות על גבי המושבים לעברית וערבית וכן לא סימנה באופן זה את אזהרת כרית האוויר. אשר לשינוי התנהלותה, לטענת המשיבה 1, במהלך השנה האחרונה החלה לסמן אזהרת כרית אוויר על גבי מושבי הבטיחות שהיא מייבאת (על גבי מדבקה בצד המושב) – גם ככל שבטענה זו יש ממש, אין בה כדי להוביל לעילה לסילוק בקשת האישור הואיל ובכל מקרה, גם ככל ששינתה המשיבה 1 התנהלותה, עובדה זו אינה מאיינת את הצורך בבירור הנזק לעבר והכל כפי שפורט לעיל בסעיף 126 להחלטה זו. המשיבה 2 - במועד הגשת בקשת האישור, המשיבה 2 ייבאה מושבי בטיחות של המותגים צ'יקו ובייבי ג'וגר ועד לסוף שנת 2019, אף ייבאה מושבים של המותג גרקו. כפי שפורט לעיל טוענת המשיבה 2 כי המבקשים אשר העידו כנגדה - המבקשים 1 ו – 4, לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה אישית. זאת ראשית הואיל ולא הוכיחו זיקה בין כסאות הבטיחות אשר נרכשו על ידם לבין המשיבה 2 ונוסף על כך, משלא זכרו את פרטי העסקאות ועל כן, לא יכלו – לטענת המשיבה 2 – לתמוך בטענות המבקשים בדבר הפרות או בדבר נזק. לאחר שבחנתי את טענותיה של המשיבה 2, מצאתי לדחותן בכל הנוגע למבקש 1 ולקבלן באשר למבקשת 4. כך, אינני מוצאת לקבל הטענה ובהתאם לה לא הוכחה זיקה בין כסאות הבטיחות אשר נרכשו על ידי המבקש 1 לבין המשיבה 2. כך, המבקש 1 טען כי הוא רכש שני מושבי בטיחות - האחד, סלקל של המותג בייבי ג'וגר, לגביו הוצגה קבלה מהחנות "מוצצים" מיום 3/12/19; השני, מושב בטיחות של המותג גרקו, לגביו הוצגה חשבונית קבלה מהחנות "בייבי זול" מיום 17/7/19 על שמה של שירלי רימברג לוי. אפתח במושב של גרקו – אשר למותג זה, הרי שאין חולק כי המשיבה 2 הייתה היבואנית והמשווקת הרשמית של מושבי גרקו באותה תקופה, ואף לדידה של המשיבה 2 עצמה עד לשנת 2020. לכך יש להוסיף כי המבקש 1 הציג את חוברת ההוראות שצורפה למושב של גרקו ובה סמל של המשיבה 2, כראיה לכך שמושב בטיחות זה יובא ושווק על ידה. כאשר נשאל על כך מר בן שושן, מטעם המשיבה 2, הוא השיב בשורות 4-7 בעמוד 241, כי: "עו"ד טל: קיבלתי חוברת המבקש 1 פשוט הציג כאן חוברת של (לא ברור) של המושב שהוא רכש שרשום על הסמל שלכם דוורון שהוא קיבל עם המושב זה אומר שהמושב הוא בבעלותכם? העד מר בן שושן: קרוב לוודאי כן." אשר לטענה ולפיה על גבי הקבלה מופיע שמה של אשתו של המבקש 1 – גב' שירלי רימברג לוי – ומשכך מדובר במושב בטיחות שלא נרכש על ידי המבקש 1 – הנני סבורה כי מדובר בטענה שדינה דחיה – בוודאי בשלב מקדמי זה של הדיון. זאת בשים לב לכך שהמבקש 1 הצהיר במסגרת הבקשה לצירוף ראיות מיום 4/7/25, כי הוא היה נשוי באותה העת ועודנו נשוי לגב' שירלי רימברג לוי וכן כי הם מנהלים משק בית משותף ומושבי הבטיחות נרכשו עבור ילדיהם המשותפים. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש בעובדה שהרכישה בוצעה מכרטיס אשראי שרשום על שמה של שירלי, כדי לגרוע מעילתו האישית של המבקש 1 כנגד המשיבה 2. לכך יש להוסיף, כי המבקש 1 לא נחקר בסוגיה זו בחקירתו הנגדית ונוסף על כך כי המשיבה 2 ביקשה תחילה לחקור את גב' שירלי רימברג לוי, אולם בסופו של יום החליטה לחזור בה מבקשתה זו. לאור כל המפורט, בנסיבות אלו, מצאתי כי בכל הנוגע למושב הגרקו, הציג המבקש 1 קיומה של זיקה בין מושב הבטיחות אשר נרכש על ידו לבין המשיבה 2. אשר לסלקל של בייבי ג'וגר, מהקבלות שצורפו לבקשה לצירוף ראיות עולה כי שירלי רכשה מושבים מסוג "סלקל סיטי גו" ומסוג "בסיס סיטי גו" של בייבי ג'וגר, כאשר לטענת המשיבה 2, היא החלה לייבא את המותג רק במהלך שנת 2019 ובשום שלב לא ייבאה את שני הדגמים האמורים. כך גם מר בן שושן מטעם המשיבה 2 השיב בחקירתו לגבי הסלקל של בייבי ג'וגר כי: "זה לא יבוא שלנו גם המוצר הזה אמרתי לך את זה."(שורה 21 עמוד 257) . ראיות אלו מקימות ספק באשר לשאלה האם המושבים אשר הוצגו על ידי המבקשים הם אמנם אלו שיובאו על ידי המשיבה 2 במועדים הרלוונטיים. יחד עם זאת, בהינתן קביעותיי ולפיהן די בהוכחת זיקה לאחד ממותגי מושבי הבטיחות אשר ייבאה או שיווקה המשיבה, כדי להכשיר את המבקש כתובע ייצוגי כנגד המשיבה בגין כלל מותגי וסוגי מושבי הבטיחות אשר ייבאה או שיווקה – הרי שדי בקביעה ולפיה הוכיח המבקש 1 זיקה למושב הבטיחות ממותג גרקו, כדי לאפשר לו להעלות טענות גם באשר למושב הבטיחות מסוג בייבי ג'וגר בתקופה בה שווק ויובא על ידי המשיבה 2. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע למבקשת 4 – כך מתוך הראיות אשר צורפו על ידה, כמו גם מתוך עדותה עולה כי אין ברשותה קבלה המעידה על רכישת מושב הבטיחות של המותג צ'יקו, וכי למעט עדותה ולפיה רכשה את המושב בשנת 2016 בחנות "מורד" – שבתמיכה לה לא הוצגה כל ראייה – היא אינה זוכרת את נסיבות הרכישה, ואף אינה זוכרת אם קיבלה עם המושב חוברת הוראות (ראו עדותה בשורות 2-6, 22-23 ו-33-34 בעמוד 168). בנסיבות אלו, לא מצאתי כי המבקשת 4 הניחה תשתית ראייתית מספקת ולפיה קיימת לה עילת תביעה אישית כנגד המשיבה 2. אלא שבקביעתי ולפיה קיימת אפשרות לתביעה למבקש 1 כנגד המשיבה 2, לא סגי, באשר יש לבחון איזה עילות תביעה הוכחו כנגד המשיבה 2 במסגרת עילתו האישית של אותו מבקשה (ראו לעיל דיון בסעיף 123 להחלטתי זו). במקרה דנן, כפי שיפורט להלן – המבקש 1 אינו טוען לכל קשת ההפרות האפשריות (ארבע במספר כפי שנמנעו לעיל) באשר למושבים שנרכשו מהמשיבה 2, אלא טוען כי זו הפרה רק חלק מהוראות הדין. לכך יש להוסיף כי המבקשת 4 - אשר כאמור לא אושרה כתובעת ייצוגית – אמנם טענה להפרות נוספות ואולם, עילתה האישית נשללה מכיוון שלא הצליחה להראות שהמשיבה 2 היא זו אשר ייבאה את מושב הבטיחות שנרכש על ידה. בנסיבות אלו, לא הוכח אפילו לכאורה כי המשיבה 2 הפרה הוראות מעבר לאלו שנטענו על ידי המבקש 1 ומשכך, אין לגישתי לאשר כלפיה את בקשת האישור, אלא בהפרות שהוכחו וכפי שתפורטנה להלן. בצד זאת יש להדגיש כי המבקש 1 כשיר לשמש כתובע ייצוגי כנגד המשיבה 2 בגין ההפרות אשר הוכחו על ידו בהקשר לכל מותגי מושבי הבטיחות אשר יובאו או שווקו על ידי המשיבה 2 במועדים הרלוונטיים (קרי גם מותג צ'יקו). אשר להפרות הנטענות כפי שעלו מתוך עדות וראיות המבקש 1 – הרי שראשית מתוך עדות המבקש 1 עולה כי זה אינו טוען שהמשיבה 2 הפרה את חובתה לצירוף חוברת הוראות. יתרה מכך, זה העיד, הצהיר ואף צירף חוברת הוראות כדין אשר לטענתו צורפה למושב. משכך, על פניו לא הוכחה הפרה של המשיבה 2 לעניין זה. נוסף על כך, המבקשים עצמם טוענים כי בתעודת מכון התקנים מיום 28/5/19 של דגם גרקו טרנזטשיין מופיעה מדבקת פרטים בסיסיים – ומשכך מודים הם בקיומה. אלא שלעניין זה טוענים המבקשים כי המשיבה 2 הפרה את החובה באשר למדבקה זו, משהמדבקה הודבקה על צד המושב ולא בחזיתו. בטענה זו לא מצאתי ממש הואיל ובדומה לקביעתי בסעיף 131 לא מצאתי כל חובה בדין ובהתאם לה יש להדביק את מדבקת הפרטים הבסיסיים דווקא בחזית המושב, אלא שכאמור הקביעה היא כי על מדבקת הפרטים הבסיסיים להופיע "על גבי המושב". משכך גם לעניין זה לא מצאתי כי יש בכך הפרה של התקן. יחד זאת מצאתי כי בשלב זה הונחו ראיות מספקות על מנת להוכיח הפרת החובה המוטלת על המשיבה 2 לתרגם את אזהרת כרית האוויר. אשר לכך, הרי שבתמונות המופיעות בעמודים 174-177 לבקשת האישור (אשר המבקש 1 זיהה כצילומים שהוא צילם של מושב הגרקו בשורות 16-26 בעמוד 156 לפרוטוקול), ניתן לראות כי על גב המושב מופיעה אזהרה כאמור בלועזית שלא זכתה לתרגום לעברית, וזאת חרף טענת המשיבה 2 כי כל המושבים שייבאה נושאים מדבקת פרטים ואזהרת כרית אוויר. זאת ועוד על אותו מושב מופיע כיתוב בלועזית אשר ניתן לראות בבירור כי לא תורגם לעברית. אשר לטענה בדבר הפרה זו, טען מר בן שושן מטעם המשיבה 2 כי מכון התקנים מעולם לא דרש תרגום מלא של כל הכיתוב בלועזית על גבי המושבים, אלא רק של הפריטים הנזכרים במפורש בתקן, וזאת לצד חוברת מתורגמת של הוראות שימוש (שורות 21-31 בעמוד 247 ושורות 3-11 בעמוד 248 לפרוטוקול). טענה זו – בכל הנוגע למשמעות בדיקת מכון התקנים, נדונה על ידי בהרחבה לעיל ונדחתה. לגופם של דברים - מעדות זו עולה כי מדיניות המשיבה 2, הייתה כי אין צורך לתרגם את כל הכיתוב בלועזית המופיע על גבי המושבים. כמו כן, במסגרת חקירתו, הודה מר בן שושן כי את ההוראות והאזהרות המופיעות על גבי מושבי הבטיחות בשפה הלועזית הם לא מתרגמים על גבי המושב, אלא בחוברת הוראות השימוש בלבד [שורות 11-19 בעמוד 250]: "עו"ד טל: תאשר לי בבקשה שלא תרגמתם את כל ההוראות והאזהרות האלה שמופיעות בלועזית על המושב לעברית. מר בן שושן: תרגמנו בהוראות השימוש. עו"ד טל: מה זאת אומרת בחוברת? מר בן שושן: כן. עו"ד טל: אבל לא על גבי המושב. מר בן שושן: נכון. עו"ד טל: לא תרגמתם על גבי המושב. מר בן שושן: נכון" וכן בשורות 20-21 בעמוד 254 לפרוטוקול: ".. ולגבי המדבקות שעל הכיסא את זה אנחנו לא מתרגמים.". לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית ולפיה המשיבה 2 הפרה את חוק הגנת הצרכן והתקן וזאת במושבי בטיחות מדגם גרקו ובהתייחס לאי תרגומה של אזהרת כרית האוויר וכן אי תרגום כיתוב בשפה הלועזית לעברית על גבי מושב הבטיחות. הטענות בנוגע לנזק - נדונו והוכרעו על ידי בהרחבה בסעיפים 124 ו – 125 והן יפות גם במענה לטענות המשיבה 2 לעניין זה. להשלמת התמונה, אציין כי החל ממאי 2025 החליטה המשיבה 2 להוסיף לאריזות המוצר אותן היא משווקת דף מידע בעברית "מדריך מדבקות ותוויות בעברית המופיעות על גבי המוצר" ("דף המידע"), וזאת מעבר לחוברת הוראות השימוש הנמצאת ממילא באריזת המוצר. כן אציין כי דף המידע כולל סימון "ברקוד" בולט אשר סריקתו באמצעות מכשיר טלפון חכם מובילה לדף נחיתה באתר האינטרנט של המשיבה 2 בו הוראות שימוש בעברית הנוגעות למושב הספציפי. אשר להתנהלות זו, הרי שספק בעיני באם יש בה כדי לקיים אחר ההתוויות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בענין שילב ובהתאם להן חלה חובה לסימון ותרגום על גבי המוצר. זאת ועוד, בשים לב לכך שמדובר בשינוי ההתנהלות לאחר בקשת האישור, הרי שיפות קביעותי בנושא בסעיף 126 לעיל. המשיבה 4: המשיבה 4 היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותג מושבי הבטיחות ברייטקס. לטענת המבקשים, המבקשת 3 רכשה שני מושבי בטיחות של ברייטקס בשנת 2018. אציין כי המשיבה 4 לא חלקה על כך שמושבי הבטיחות שנרכשו על ידי המבקשת 3 אמנם יובאו או שווקו על ידה. כפי שפורט לעיל, לטענת המשיבה 4 שתיים מבין הטענות אשר הועלו כלפיה – נדחו בעניין שילב - הראשונה הנסבה על אזהרת כרית האוויר ובהתאם לה המדבקה נשוא אזהרה זו מופיעה בגב המושב ב"מדבקה הניתנת בקלות להסרה" ולא "תפורה בקדמתו"; והשנייה ובהתאם לה מדבקת הפרטים הבסיסיים מופיעה בגב המושב ולא במקום "גלוי לעין". טענות אלו של המשיבה 4 מצאתי לקבל. זאת הואיל ואמנם, במסגרת החלטת האישור בעניין שילב וכפי שפורט לעיל – נקבע כי גב המושב הוא מקום הנראה לעין, המתאים ורלוונטי להדבקת אזהרת כרית האוויר לצורך העניין, בהינתן שהיא מיועדת לעיניו של מי שמתקין את המושב נגד כיוון הנסיעה וכן נקבע כי על אף שמדובר במדבקה לא הוכיחה המבקשת שם – וממילא אף לא הוכיחו המבקשים כאן – כי היא ניתנת להסרה בקלות ומשכך כי אין בהדבקתה כדי לקיים אחרי דרישת התקן ל"סימון בר קיימה". בנסיבות אלו, אינני מוצאת לקבל את טענות המבקשים במסגרתן שבים הם וטוענים כי באופן בו הודבקו מדבקות אלו הפרה המשיבה 4 את החובות החלות עליה. בהקשר לשתי הפרות אלו, הנני מוצאת להוסיף ולציין כי אין חולק שעובר להגשת בקשת האישור טענות המבקשים בהקשר למשיבה 4, בכל הנוגע לשתי הפרות אלו, יצאו מנקודת מוצא עובדתית ולפיה מדבקת הפרטים הכלליים ומדבקת אזהרת כרית האוויר אמנם היו קיימות על גבי מושבי הבטיחות שיובאו ושווקו על ידי המשיבה 4 ואולם, הודבקו בליקויים – טענות אשר כאמור התשתית המשפטית להן נדחתה בעניין שילב. תימוכין לכך ניתן למצוא בעדות המבקשת 3 אשר אישרה בחקירתה כי אמנם המדבקות היו קיימות על מושבי הבטיחות אשר רכשה המבקשת 3. כך בעדותה בעמוד 51 שורות 7-15 העידה המבקשת 3 כך: "עו"ד אלקלעי: הטענה שלא מפורטת בתצהיר שלך, מפורטת בעמוד 3 ו-6 לטבלה. תסתכלי. (לא ברור), את רואה? בעמודה 3 מוצג הנושא, האם קיים סימון של הפרטים הבסיסיים בעברית במקום נראה לעין. רואה? העדה, גב' שאול: כן. ש: ועל כך אתם משיבים, מדבקה בגב המושב. ת: כן. ש: בסדר? ואז בעמודה 6, תחת השאלה מחלוקת בעניין, אתם משיבים שיש מחלוקת לגבי מקום ואופן הסימון. רואה? ת: כן." אלא שכפי שיפורט להלן - בסוגיה זו – קרי בכל הנוגע לקיומן של המדבקות, נעשה ניסיון על ידי המבקשים לשינוי חזית. תחילתה של ההשתלשלות לעניין זה, בהחלטה המאפשרת למשיבה 4 לבקשתה, הגשת ראיות חדשות המעידות על שינויים בהתנהלותה בעקבות פסק הדין בעניין שילב. במסגרת אותה בקשה טענה המשיבה 4, כי הגם שאינה סבורה שנפל פגם בהתנהלותה, היא החליטה ליישם את ההתוויות בענין שילב החל משלהי 2023. כתימוכין לכך, צירפה המשיבה 4 ארבע תמונות המלמדות על כך שבמושבי הבטיחות ממותג ברייטקס המיובאים ומשווקים על ידה, כל הכיתובים מופיעים בעברית על גבי המושב ונוסף על כך אזהרת כרית האוויר מופיעה בחלקו הקדמי של המושב, בעברית ובערבית. עוד פורט כי המושבים אשר תמונתם צורפה לבקשת האישור, מדגם "מרתון", אותם רכשה כביכול המבקשת 3, יצאו מהמגוון בסוף שנת 2023 ואינם זמינים עוד למכירה, וכן כי מושבי הבטיחות של יתר המותגים שיובאו על ידי המשיבה 4 היו מסומנים מאז ומתמיד באופן שכלל את תרגום האזהרות על גבי המושב עצמו בנוסף להוראות השימוש שצורפו למושב. בתשובה לטענותיה אלו של המשיבה 4, הגישו המבקשים תצהיר משלים מטעמם ביום 6/7/25, אליו צורפו סרטונים וראיות חדשות, בניסיון להפריך את טענת התיקון. באותה תשובה טענו המבקשים כי תצהיר מנכ"ל המשיבה 4 הוא תצהיר כוזב, ולא בכדי לא הציגה המשיבה 4 ראיות המעידות על שינוי ההתנהלות ומועד ביצוע התיקונים, באופן המקים חזקה כי אלו אינן קיימות או אינן משרתות אותה. יתרה מכך, לטענת המבקשים, הם ערכו בדיקה בעצמם על מנת לבחון האם נכונה הצהרת מנכ"ל המשיבה 4 ובדיקתם העלתה כי לא זו בלבד שעדיין נמכרים מושבי בטיחות המיובאים על ידי המשיבה 4 ואינם מסומנים כדין, וללא התיקונים שהוצגו, כולל מושבים מדגם "מרתון" לגביהם נטען שאינם זמינים עוד למכירה, אלא שגם דגמים חדשים של המותג ברייטקס, שיוצרו בשנת 2024 ואילך (לאחר מועד התיקון הנטען) אינם כוללים את התיקונים. לתצהירם צירפו המבקשים תמונות וסרטוני וידיאו, שלטענתם שומטים את הקרקע תחת טענות המשיבה 4. (במאמר מוסגר הנני מוצאת לציין בהקשר זה כי בניגוד לטענת המבקשת 3, בתמונות בעמודים 30-32 לתגובת המבקשים רואים בבירור אזהרה מתורגמת לעברית מאחורי הרתמות). בתגובה לכך הגישה המשיבה 4 הודעה מטעמה במסגרתה טענה כי היא מתנגדת לצירוף הראיות האמורות וכן טענה כי מהימנותן של הראיות וכן קבילותם של הצילומים וסרטוני הוידאו - מוטלת בספק. לטענת המשיבה 4 הצילומים שצורפו לתצהיר מר רכס צולמו על ידו בחודש יולי 2025 ומדברים בעד עצמם ויש בהם כדי לשלול את טענות המבקשת 3 והראיות הבלתי קבילות שביקשה לצרף לתיק. עוד נטען כי בתמונות שצירפה המבקשת 3 ניתן להבחין בשריטות ובשאריות קילוף על גבי חלק מהמושבים, כך שניתן לשער שמשיקולי אסתטיקה באולם התצוגה בו ביקרה המבקשת, שאין למשיבה כל שליטה עליו, קולפו מדבקות האזהרה. כדוגמה לכך הפנתה המשיבה 4 לתמונה של דגם Swivel בעמוד 15 להשלמת הטיעון. עוד הוסיפה המשיבה 4 וטענה כי בעובדה שקיימים דגמי מרתון למכירה בשנת 2025, אין בה כדי ללמד שהמשיבה 4 לא דייקה בטענותיה ולפיהן דגם זה אינו מיובא על ידה כבר משנת 2023. זאת הואיל וברי כי העובדה שמוצר מסוים יצא מהמגוון ואינו זמין למכירה אצל המשיבה – היבואן הרשמי, אין משמעה שלא ניתן לאתר יחידות אחרונות שלו בחיסול אצל משווק זה או אחר שרכש מלאי כאמור מהמשיבה בעבר (ולראיה הצילום שהגישה המבקשת עצמה בעמוד 20 להשלמת הטיעון הוא של מוצר מתצוגה המצוי בהנחה משמעותית, שלא נאמר במחיר חיסול). עוד נטען על ידי המשיבה 4 כי יש לדחות אף את הניסיון להרחיב את בקשת האישור לדגמים נוספים שלא נזכרו בבקשה המקורית – בהינתן שהוא לוקה בחוסר תום לב ומהווה הרחבת חזית. עוד הוסיפה המשיבה 4 וטענה כי התנהלותה חסרת תום הלב של המבקשת אף מצאה ביטויה בהגשת תמונות ערוכות ומגמתיות מתצוגה שאין למשיבה 4 כל שליטה עליה, שלא ברור מי ערך אותן, איפה צולמו, למה נערכו, וכיוצא בכך. המשיבה 4 הוסיפה וטענה כי התנהלות זו, אף מחזקת את עמדת המשיבה 4 ולפיה ענייננו בהליך שמוצה זה מכבר, אשר בזמן אמת הייתה מחלוקת אמיתית וכנה בדבר אופן הפרשנות של הוראות העומדות במרכזו. נטען כי בנסיבות דומות נדחתה לאחרונה בקשת אישור לתובענה ייצוגית שהוגשה נגד רשת האופנה עונות, בדיוק מאותו טעם – שבזמן אמת הייתה קיימת אי בהירות משפטית (ת"צ 62521-02-23 שלו נ' עונות מודל בע"מ (24/6/25)). בהמשך לכך, ביום 13/8/25 הגישו המבקשים בקשה לצירוף ראיות חדשות כנגד המשיבה 4. בבקשה זו טענו המבקשים כי על מנת לוודא ולחזק את התמונה שהובאה במסגרת השלמת הטיעון מטעמם, רכשה המבקשת 3 באתר המכר המקוון של רשת "מוצצים" מושב בטיחות חדש של המותג ברייטקס מדגם Swivel grow Max במשלוח לביתה (להלן: "המושב החדש"). נטען כי המושב החדש הגיע כשהוא ארוז באריזת קרטון מקורית והמבקשת 3 תיעדה את פתיחת האריזה והוצאת המושב ממנה, בסרטון וידיאו. נטען כי המושב החדש, אשר יוצר בחודש מרץ 2025, הגיע ללא אזהרה לפי סעיף 4.ב. לת"י 1107 בשום מקום. לטענת המבקשים, ראיות אלו ביחס למושב החדש, הוגשו במענה ישיר לטענת המשיבה 4 במסגרת התשובה לבקשת המחיקה, בה טענה בין היתר כי אילו הייתה המבקשת, כמצופה ממבקשת ייצוגית רצינית, רוכשת מושב בטיחות ולא רק מצלמת מוצרים בחנויות שלמשיבה אין כל שליטה עליהן, הייתה נוכחת לגלות כי כלל מושבי הבטיחות שהמשיבה מייבאת מסומנים כדין מסוף 2023 כפי שהוצהר על ידי מנכ"ל המשיבה 4. נטען כי נוכח טענה זו, פעלה המבקשת 3 בהתאם לאופן אשר התבקשה על ידי המשיבה 4 ולאחר שעשתה כך, מוגשות הראיות והתוצרים כפועל יוצא מפעילותה זו. בתגובה לכך, ביום 19/8/25 הוגשה תשובת המשיבה 4 במסגרתה פורט כי המשיבה 4 מתנגדת לצירופם של 36 עמודי נספחים של ראיות חדשות ו-4 סרטוני וידיאו, כעת, כ-5 שנים לאחר הגשת בקשת האישור, לרבות קבלות בגין מוצר חדש שנרכש כשבועיים וחצי טרם הגשת הבקשה והכל מבלי לקבל את אישורו של בית המשפט. יתרה מכך, לטענת המשיבה 4, הראיות החדשות שצירופן התבקש לא זו בלבד שאינן נחוצות לבירור השאלה שבמחלוקת, בהתאם להלכה הפסוקה, אלא שמדובר בראיות במסגרתן מגולמת טענה חדשה, שכלל לא נטענה במסגרת בקשת האישור – שם טענה המבקשת 3 רק כי אזהרת כרית האוויר מסומנת באמצעות מדבקה בגב המושב, ולא טענה שהיא לא מופיעה כלל. לטענת המשיבה 4, ברי כי בנסיבות אלו, בהן אין כל נחיצות לראיות החדשות להכרעה בשאלות שבמחלוקת כפי שנוסחו בבקשת האישור, די בכך כדי לדחות את הבקשה ולהוציאן מתיק בית המשפט. למעלה מן הצורך, מוסיפה המשיבה 4 וטוענת כי מדובר בטענות לא נכונות וכי אף אם אכן קיים מושב בטיחות כנטען עליו לא מופיעה מדבקה עם אזהרת כרית האוויר (והדבר תמוה לטענתה), הרי שמדובר בחריג שאינו מעיד על הכלל. לטענת המשיבה 4, על מנת להסיר את הספקות בהקשר זה, הורה מנכ"ל המשיבה 4 לעובדיו לבחור באופן רנדומלי 8 מושבי בטיחות מדגם סוויבל גרו מקס ולפתחם לנגד עיניו על מנת לוודא האם מופיעה על גביהם מדבקה בדבר אזהרת כרית האוויר אם לאו. לטענת המשיבה 4, עיון בסרטון הוידיאו שצורף על ידה לתגובה זו, מעלה כי על כל אותם מושבים הופיעה מדבקת אזהרה כאמור בעברית ובערבית. לאחר שבחנתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים לעניין זה, הנני מוצאת לדחות את טענותיהם של המבקשים – העולות מתוך בקשותיהם לצירוף ראיות (ודוקו – לא מתוך בקשת האישור אשר אין חולק כי לא תוקנה ואף לא התבקש לתקנה) ולפיהן, הפרה המשיבה 4 גם את הוראות הדין בכל הנוגע לקיום מדבקת אזהרת כרית אוויר. זאת משבמסגרת בקשת האישור לא העלתה המבקשת 3 כל טענה ולפיה לא קיימת על גבי מושבי הבטיחות של ברייטקס אזהרת כרית אוויר, אלא שהטענה היחידה לגבי אזהרת כרית האוויר הייתה ביחס למיקומה. משכך הנני קובעת כי טענה בדבר קיומה או העדר קיומה של אזהרת כרית אוויר מהווה הרחבת חזית אסורה אשר דינה דחייה וכך הנני מורה. משכך, נותרה רק הטענה השלישית המופנית כלפי המשיבה 4 – ולפיה הפרה המשיבה 4 את הוראות הדין, משלא תרגמה לעברית ולערבית את הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על מושב הבטיחות. במענה לטענה זו, טענה המשיבה 4 כי הוראות אלו תורגמו לעברית בחוברת ההוראות וכי די בכך. דא עקא, כפי שפורט לעיל, בעניין שילב הוכרע על ידי בית המשפט העליון כי לא די בתרגום הוראות השימוש והאזהרות בחוברת ההוראות, אלא שיש לתרגמן על גבי המושב עצמו. משאין חולק כי אלו לא תורגמו על גבי המושב עצמו – הרי שקיימת תשתית לכאורית ולפיה המשיבה 4 הפרה את הוראות החוק והתקן לעניין זה. אשר לטענת המשיבה 4 ולפיה לא הוכחה עילה אישית של המבקשת 3, הואיל ולא נגרם לה נזק, בהינתן שבניגוד לתצהירה ולפיה נגרמה לה "חוסר נוחות" מאי סימון המושב, התברר כי בפועל המבקשת 3 הייתה מרוצה מאוד מהמוצר, שכן החליטה לרכוש מושב נוסף מספר חודשים לאחר מכן – טענה זו דינה דחיה מהטעמים כפי שפורטו על ידי בהרחבה בסעיפים 124-125 לעיל להחלטתי. לאור כל המפורט, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה כי המשיבה 4 הפרה את הוראות החוק והתקן לעניין אי תרגומן של הוראות השימוש והאזהרות הקיימות על גבי מושבי הבטיחות שהיא משווקת, בזמנים הרלוונטיים לבקשת האישור. בכל הנוגע לשינויי בהתנהלותה של המשיבה 4 לאחר מועד הגשת בקשת האישור, הרי שהתנהלות זו אין בה כדי לאיין את בקשת האישור לעבר ואולם, ברי כי יהיה מקום להביאה לידי ביטוי בקביעת ההנחיות לעתיד, כמו גם בעת בחינת הצורך בהמשך ההליך. המשיבה 5: המשיבה 5 היא היבואנית והמשווקת בישראל של מותגי מושבי הבטיחות ג'ואי ונונה משנת 2020 וגם של מותג גרקו – לפי הנטען (ועל פניו אינו שנוי במחלוקת) החל משנת 2021. המבקשת 4 רכשה מושב ממותג ג'ואי בנובמבר 2020 והמבקשת 5 רכשה מושב ממותג ג'ואי בשנת 2018. במאמר מוסגר אציין – בכל הנוגע למושבי הבטיחות מסוג גרקו - כי בקביעותי לעיל הכרעתי כי המבקש 1 רכש את מושב הבטיחות מסוג גרקו אשר יובא על ידי המשיבה 2. אלא, שלגישתי אין בכך כדי לאיין קיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה 5 בגין מותג זה, אשר המבקשות 4 ו – 5 כשירות לשמש כתובעות ייצוגיות בהקשר לו - במועדים בהם היא ייבאה ושיווקה אותו. זאת לאור קביעותי ובהתאם להן מקום בו מתקיימת עילת תביעה אישית למי מהמבקשים כנגד מי מהמשיבות בגין מושב בטיחות ממותג שהמשיבה ייבאה או שיווקה- הרי שיש בכך כדי להכשיר את אותו מבקש כתובע ייצוגי בגין כל מושבי הבטיחות אשר יובאו או שווקו על ידי אותה משיבה. כפי שפורט לעיל, במסגרת סיכומיה טוענת המשיבה 5 כי המבקשות 4 ו-5 נעדרות עילה אישית כנגדה, שכן אין להן כל אסמכתא לרכישת המוצרים הנטענים, והמבקשת 4 אף זרקה את המושב זה מכבר. המבקשים מנגד השיבו על טענות אלו, כי הן מהוות הרחבת ושינוי חזית, הואיל ובמסגרת תשובתה לא טענה המשיבה 5 כל טענה הנסבה על העדר עילה אישית כמו גם באשר לנזק ראייתי הנובע מכך שהמבקשות לא הציגו קבלת רכישה. לאחר שעיינתי בטענות אלו ובחנתי את כתב התשובה מטעם המשיבה 5, מצאתי לקבל את טענות המבקשים. זאת הואיל ואמנם בתשובת המשיבה 5 מיום 30/11/21 נטען כי למבקשות אין עילת תביעה אישית ואולם, לא פורטה כל טענה ולפיה טענה זו מושתתת על כך שהמבקשות לא הציגו קבלה. בהקשר לטענה זו הנני מוצאת להוסיף כי, בהינתן שכפי שיפורט להלן, ההפרות המיוחסות למשיבה 5 נתמכו בעדותו הישירה של העד מטעמה – ספק בעיני באם היה במקרה זה בקביעה ולפיה המבקשות נעדרות עילת תביעה אישית כדי להוביל לדחיית בקשת האישור, אלא שבנסיבות אלו, היה מקום להורות על איתור תובע חלופי. מכאן אפנה לגופן של טענות- ראשית, בכל הנוגע לחובת הסימון במדבקת פרטים בסיסיים – הפרת חובה זו נתמכת בעדות המבקשות 4 ו – 5 ונוסף על כך אף בתמונות שצירפה המשיבה 5 עצמה לתשובתה. זאת משבתמונות אלו, ניתן לראות כי לא קיימת מדבקה כאמור על כל המושבים, והמדבקות הקיימות הוצגו ללא כל הפרטים הנדרשים. תימוכין לאמור ניתן למצוא אף בעדות מר אזורי מטעם המשיבה 5, אשר אישר ליקוי זה במהלך עדותו (בשורות 27-33 בעמוד 206 לפרוטוקול) כדלקמן: "עו"ד טל: אצלי נמצא בסוף לא יכול להיות כי הם לדעתי לא שמו מספרים בכלל ואז אתם סידרתם את זה אני הורדתי מהנט. מה זה משנה המדבקות שאתה צילמת. העד, מר אזורי: יש פה שתי מדבקות שאני רואה שאין בהם. עו"ד טל: שאין בהם אישור משרד התחבורה אז תאשר לי בבקשה שבמדבקות של גרקו אין אישור משרד התחבורה. העד, מר אזורי: במדבקות שמצורפות אין." מר אזורי מטעם המשיבה 5 אף הודה בחקירתו כי המשיבה 5 אינה דואגת לסימון בעברית של הוראות השימוש והאזהרות שעל גבי המושבים נונה וג'ואי בלועזית. כך העיד עד זה בשורות 4-7 בעמוד 209: "עו"ד טל: על התמונות בעמוד 133 יש הרבה מאוד כיתובים בלועזית נכון? העד, מר אזורי: כן. עו"ד טל: אין תרגום לעברית על גבי המושב נכון? העד, מר אזורי: נכון." וכן בשורות 16-25 בעמוד 209: "עו"ד טל: יש עליו הוראות ואזהרות באנגלית? העד, מר אזורי: יש בטח שיש. רואים בצד את הסימונים איך צריך להתקין אותו יש שם איורים. עו"ד טל: אין תרגום לעברית של הדברים האלה על גבי המושב. לא לא של האיורים של המלל איורים אנחנו לא מצפים שיתרגמו לנו, של המלל אין. העד, מר אזורי: אין. עו"ד טל: תודה זאת אומרת אנחנו רואים זאת אומרת שאנחנו רואים פה תעודת בדיקה של מושב שמכון התקנים אישר אותו שיש עליו הוראות ואזהרות בלועזית בלי תרגום לעברית על גבי המושבים עצמם. העד, מר אזורי: נכון." כן אישר מר אזורי כי על מושבי ג'וי ונונה לא הייתה קיימת אזהרת כרית אוויר בעברית או בערבית. כך בשורות 2-6 בעמוד 207 העיד עד זה: "עו"ד טל: תודה. תסכים איתי בבקשה שבמדבקות של ג'וי שאתה צירפת אין שום אזהרה ביחס לכרית אוויר לא בעברית ולא בערבית. העד, מר אזורי: המדבקות שצירפתי אין. עו"ד טל: וגם במדבקות של נונה אין. העד, מר אזורי: כן." נוסף על כך אף אישר מר אזורי כי במושבי גרקו קיימת אזהרת כרית אויר בפונט קטן לא בולט בסוף מדבקת פרטים בסיסיים כחלק אינטגרלי ממנה ולא בערבית. כך עד זה העיד בעמוד 207 שורות 7-17 כך: " עו"ד טל: תודה. תסתכל בבקשה על המדבקה של מושבי שבנספח 5 שאתה צירפת זה עמודים 105 ו-106. העד, מר אזורי: או קיי. עו"ד טל: זו המדבקה שאתם מדביקים על הסלים פיט נכון? העד, מר אזורי: כן. עו"ד טל: תראה איפה המילה סכנה בולטת במדבקה הזאת יותר מהשם של היבואן או ממספר הטלפון של היבואן ותמרה? העד, מר אזורי: היא לא בולטת יותר טוב. עו"ד טל: אתה מסכים איתי שהאזהרה על כרית האוויר מופיעה באותו פונט ובאותו בולטות של יתר המלל עם כל הפרטים ובסוף המלל? העד, מר אזורי: נכון." לשם השלמת התמונה אציין כי במסגרת סיכומיה טענה המשיבה 5 כי המושבים שהיא מייבאת מיוצרים לפי תקן אירופאי ומשכך, ממילא לא כוללים מלל על גבי המושבים אלא איורים. אשר לטענה זו - ראשית, אין בה ממש מבחינה עובדתית. זאת הואיל ועיון בתמונות מושבי הבטיחות אשר יובאו על ידי המשיבה 5 מלמד כי אלו כוללים גם כיתובים. יתרה מכך, אף המצהיר מטעם המשיבה 5 אישר – כפי שפורט לעיל – כי המושבים כוללים מלל שלא תורגם. למעלה מן הצורך אציין כי – במסגרת החלטתי בעניין שילב, קבעתי כי יש לאבחן בין תקן אירופאי אשר מחיל חובה להוראות ואזהרות באיורים ולא בכיתוב ומשכך, על פניו במושבים המיוצרים לפיו – חובת תרגום, הואיל ואין מקום ל"תרגם" איורים, לבין התקן האמריקאי אשר המושבים המיוצרים בהתאם לו כוללים מלל. במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שילב, לא הכריע בית המשפט העליון בסוגיה זו אלא אך קבע (כפי שפורט לעיל בהרחבה בסעיף 21 להחלטה זו) – כי טענות הצדדים בהקשר לכך תישמרנה להליך העיקרי. בהתאמה, הנני קובעת כי, בכל מקרה, הטענות הנוגעות להבדלים בין התקן האמריקאי לאירופאי תיוותרנה להכרעה בשלב הדיון בהליך גופו. בכל הנוגע לצירוף חוברת הוראות שימוש, טענו המבקשות 4 ו – 5 כי לא צורפו למושבי הבטיחות אשר נרכשו על ידן חוברות הוראות שימוש בעברית וערבית. אשר לעדותן זו של המבקשות, הנני מוצאת לציין כי עדותן לעניין זה לא נקייה מספקות. כך, בסעיף 8 לתצהירה, ציינה המבקשת 5 כי לא קיבלה חוברת הוראות בעברית עם מושב הבטיחות שרכשה, ואולם ציינה כי מאחר שהמושב נפתח בחנות אינה יכולה לומר בוודאות כי באריזה לא הייתה חוברת כזאת – כך גם אמרה בעדותה. ואילו המשיבה 4 לא ציינה בתצהירה דבר לגבי חוברת הוראות ואילו בעדותה ציינה שאינה זוכרת אם קיבלה חוברת הוראות בעת הרכישה (ראו עמוד 174 שורות 8-12). המשיבה 5 מנגד טענה כי היא צירפה חוברות כאמור ולתמיכה בטענותיה צירפה - דוגמאות של חוברות של מושבי בטיחות גרקו ובהקשר למושבי הבטיחות מסוג ג'ואי, צירפה הודעת דוא"ל שנשלחה ליצרן המושבים בדצמבר 2019 של דוגמאות לחוברת בעברית (ללא ערבית), אך לא צירפה כל דוגמאות לחוברות מתורגמות שהודפסו בפועל. בשים לב לאמור, הנני סבורה כי בשלב זה של הדיון, המאזן אינו נוטה בבירור לצד זה או אחר ובמיוחד נוכח הראיות הדלות אשר הוצגו על ידי המשיבה 5 והחזקה הנובעת מכך שלא הציגה ראיות שעל פניו יכולות להמצא תחת ידה הרי שדי בראיות שהוצגו כדי לאשר את בקשת האישור גם בעילה זו. לאור כל המפורט לעיל (בכפוף לכך שקיימת למבקשות עילת תביעה אישית), מצאתי כי קיימת תשתית לכאורית ראייתית כי המשיבה 5 מפרה את הוראות החוק והתקן – בארבע העילות אשר נטענו כלפיה – קרי, בהעדר מדבקת פרטים כלליים; העדר אזהרת כרית אוויר בתרגום לעברית ולערבית; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי צירוף חוברות הסבר בעברית ובערבית. המשיבה 7: המשיבה 7 היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מושבי הבטיחות סירקל וביוקו וכן נכון למועד הגשת הבקשה לאישור שיווקה ומכרה מושבי בטיחות של המותג קוסקו. לפי הנטען, המבקשת 6 רכשה שני מושבי בטיחות קוסקו בחנות המשיבה 7 בראשון לציון. אשר לרכישה זו – ולטענות המבקשת 6 כלפי המשיבה 7, אציין כי המשיבה 7 העלתה טענה מקדמית ובהתאם לה, משנמחק תצהירה של המבקשת 2, אין עוד תצהיר המופנה כלפיה והמלמד על הפרות אשר בוצעו על ידה. בטענה זו אין ממש. זאת הואיל והמבקשת 6 ציינה מפורשות כי רכשה שני מושבי בטיחות מסוג קוסקו, צירפה צילומים של מושבי בטיחות אלו לתצהירה ונוסף על כך, אף הביאה את אחד ממושבי הבטיחות לדיון. נוסף על כך, הוסיפה המבקשת 6 והעידה, במסגרת חקירתה הנגדית, כי הרכישה בוצעה בחנות המשיבה 7 (ראו עמוד 92 שורה 14 וכן, עמוד 106 שורות 9-11). המבקשת 6 אף ידעה להעיד, בכל הנוגע למעמד הרכישה, כי את מושב הבטיחות התקין ברכבה מתקין בחנות המשיבה 7 (עמוד 95 שורה 3). בכל הנוגע להפרות הנטענות - פורט על ידי המבקשת 6 בתצהירה כי על גבי מושבי הבטיחות שרכשה לא נמצא תרגום כלשהו לשפה העברית של הוראות השימוש והאזהרות המופיעות על גבי מושבי הבטיחות בלועזית וכן לא סומנו יתר הפרטים הבסיסיים הנדרשים. בנסיבות אלו, אינני מוצאת לקבל את טענות המשיבה 7 ולפיה לא קיימות ראיות המלמדות על זיקת איזה ממושבי הבטיחות שנרכשו על ידי מי מהמבקשים למשיבה 7. עוד הוסיפה המשיבה 7 וטענה כי הואיל ואין היא היבואנית של מושבי הבטיחות מסוג קוסקו, אלא היא רק מכרה מושבים אלו לצרכנים – לא חלות עליה חובות על פי הדין. בטענה זו לא מצאתי ממש, בשים לב לכך שסעיף 17 לחוק הגנת הצרכן מטיל על "עוסק" חובת סימון על גבי טובין המיועדים לצרכן או במצורף להם ואין חולק כי גם קמעונאי המוכר מוצרים ללקוחות הקצה הוא "עוסק" על כל המשתמע מכך. נוסף על כך, טענה המשיבה 7 כי היא המשווקת היחידה אשר נתבעה ומשכך כי מדובר בתביעה בררנית כנגדה. גם בטענה זו לא מצאתי ממש הואיל והרקע לתביעת המשיבה 7 הוא העדר מדבקת פרטים כלליים על המושבים שנרכשו בחנותה, מחדל אשר הוביל את המבקשים לסבור בטעות כי המשיבה 7 ייבאה מושבים אלו. בהקשר לטעותם זו של המבקשים, מצאתי לקבל את ההסבר אשר ניתן על ידם ולפיו הואיל ואין חולק כי המשיבה 7 ייבאה מושבים אחרים ואף שיווקה את מושבי קוסקו גם לחנויות אחרות - טעותם ולפיה היא ייבאה גם את מושבי קוסקו, היא תמת לב. בנסיבות אלו – גם ככל שסברתי שטענת "תביעה בררנית" (בדומה לטענת אכיפה בררנית) יש בה כדי להקים טענת הגנה (ודוקו – ספק רב בכך) – הרי שאינני סבורה כי יש ממש בטענתה זו של המשיבה 7. זאת הואיל והמשיבה 7 אינה משווקת רגילה, אלא היא משווקת העוסקת גם בייבוא. כיוון שכך, לא מצאתי כי בעובדה שהתחוורה רק בהליך ולפיה את המושבים הספציפיים לא ייבאה המשיבה 7 - יש כדי לשלול קיומה של עילת תביעה כלפיה או שיש בה כדי להוות נסיבה המקימה למשיבה 7 טענת הגנה כנגד התביעה. לכך, יש להוסיף כי כאמור בתקופה הרלוונטית המשיבה 7 הייתה יבואנית של שני מותגים – סירקל וביוקו. לאור זאת, ובשים לב לקביעתי ולפיה מקום בו הוכחה עילת תביעה כנגד משיבה ספציפית יש בכך כדי להכשיר את המבקש לתבוע בגין העילות אשר הוכחו על ידו כלפי אותה משיבה, גם בגין מושבי בטיחות שלא נרכשו על ידו – הרי שבכך קיימת הצדקה נוספת להותרת המשיבה 7 כמשיבה בהליך. זאת על מנת שתמוצנה כלפי העילות הנוגעות למושבי בטיחות שיובאו על ידה. מבלי לגרוע מהאמור, אף לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה 7 ולפיה העובדה כי המבקשת 6 לא ידעה להצביע על המועד המדויק בו רכשה את מושב הבטיחות, מקימה אפשרות לטענה בדבר התיישנות עילת התביעה האישית שלה. אשר לכך, אציין ראשית, כי לאחר שבמסגרת תצהירה ציינה המבקשת 6 כי רכשה את מושבי הבטיחות בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, במסגרת עדותה הודתה המבקשת 6 כי אינה בטוחה מתי בדיוק נרכש מושב הבטיחות. כך, בעמוד 94 שורות 10-33, העידה המבקשת 6: "ש: יכול להיות שהכיסא שלך נרכש לפני שמלאה לבתך שנה? כי הרי לא ראינו איזו שהיא אסמכתא לרכישה. ת: אתה מדבר על התיישנות אני מניחה. ש: אני שואל שאלה עובדתית. אני לא, ת: כן. התשובה שלי, היא לא השתנתה. זה היה בערך כשהיא הייתה בת שנה. ש: בערך כשהיא הייתה, ת: לפחות אני מניחה. ש: תודה. ת: שנה או שנתיים. משהו כזה. ש: עכשיו, ת: אם יש צורך, כב' הש' זהבה ביבי: אז רגע. עכשיו את מתקנת שזה שנה או שנתיים? העדה, גב' פינסקר זכריה: סביב. סביב השנה, כב' הש' זהבה ביבי: מה זה סביב? גברת, זה מאוד מאוד פלואידי. יש הבדל מאוד גדול בין שנה או שנתיים. ובעיקר כשמקודם אמרת כל הזמן כשהיא הייתה בת שנה, כשהיא הייתה בת שנה. פתאום אנחנו קופצים לעוד שנה? העדה, גב' פינסקר זכריה: לא. אמרתי סביב גיל שנה. כב' הש' זהבה ביבי: סביב גיל שנה. להגיע מסביב גיל שנה לשנתיים, זה מרחק גדול כבר. העדה, גב' פינסקר זכריה: זה הפרש של, עברו כבר 10 שנים מאז. אני מתנצלת, אני לא רוצה, אני באמת לא זוכרת. אם יש צורך שאני אלך לחפש אסמכתא, כב' הש' זהבה ביבי: אני חושבת שהיינו צריכים לדעת את זה כבר לפני כן ולא עכשיו, אבל בסדר. כן. אני, העדה, גב' פינסקר זכריה: זה, אני אומרת מה, מה שאני זוכרת. כן." מעדותה זו עולה כי אף שהמבקשת 6 לא זכרה את המועד המדויק בו רכשה את מושב הבטיחות, הרי שזה נרכש על ידה לכל המוקדם כאשר בתה הייתה בת שנה. זאת בתוספת לעדותה של המבקשת 6 ולפיה בתה נולדה ביום 17/01/13 (ראו שורות 21-22 בעמוד 93) ולכך, שבקשת האישור הוגשה בדצמבר שנת 2020 – מלמד במצטבר כי, בניגוד לטענות המשיבה 7, הרי שעל פניו עילת התביעה האישית לא התיישנה במועד הגשת בקשת האישור. למעלה מן הצורך אציין שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומי המשיבה 7 ומשכך על פניו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. מכאן אפנה לגופן של טענות – אפתח ואציין, כי במסגרת בקשת האישור, נטען כי המשיבה 7 מפרה את הוראות הדין והתקן בשלוש עילות: ראשונה משהמשיבה 7 אינה דואגת לסימון באמצעות מדבקת הפרטים הבסיסיים; שניה משאין היא דואגת לתרגום לשפה העברית של הוראות השימוש, האזהרות והוראות ההתקנה המוטבעות על גבי המושבים בשפה הלועזית; ושלישית משאין היא דואגת לסימון בר קיימא בולט ונראה לעין של אזהרת כרית האוויר בעברית ובערבית, אלא לכל היותר במדבקה המודבקת בצדי הכיסא אשר ניתנת להסרה בקלות (במושבי קוסקו) או במדבקה עליה מודפסות אותיות קטנות ובלתי קריאות (במושבי סירקל וביוקו). יודגש, כי במסגרת בקשת האישור לא נטען כי המשיבה 7 אינה מצרפת למושבי הבטיחות חוברת הוראות שימוש או כי אינה מתרגמת אותן לעברית וערבית, אלא שטענה זו נזכרה רק במסגרת הטבלה המסכמת בעמוד 168 לבקשת האישור שם צוין כי קיים תרגום חלקי של חוברת הוראות השימוש המצורפת למושבי סירקל וביוקו. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי חזית המחלוקת כוללת טענה זו אשר כאמור נטענה בשורה ובעלמא. יתרה מכך, אוסיף ואציין כי אין חולק שהמבקשת 6 רכשה רק כיסא מסוג קוסקו ונוסף על כך, העידה כי מושב זה נרכש על ידה בחנות המשיבה 7 ובמעמד הרכישה, הוצא מהאריזה והורכב ברכבה על ידי מתקין. המבקשת 6 אף הוסיפה והעידה כי בהינתן האמור הרי שאינה יודעת האם באריזה הייתה חוברת הוראות אם לאו (ראו עדותה בעמוד 95 שורות 5-8). בנסיבות אלו, הרי שגם ככל שניתן לראות במבקשת 6 כמי שהיא כשירה לייצג את הקבוצה כנגד המשיבה 7 גם בגין מושבי בטיחות נוספים ששווקו או נמכרו על ידה, ממילא לא ניתן להרחיב את עילות התביעה כנגד המשיבה 7, לעילות שלא הוכחו ובכלל כך, להפרה כפועל יוצא מאי צירוף חוברת הוראות (ראו דיון בסוגיה סעיף 123 לעיל). אשר לטענה לגבי תרגום האזהרות והוראות ההתקנה על גבי המושבים, טענה המשיבה 7 כי על גבי המושבים של סירקל וביוקו לא קיימות הוראות שימוש ואזהרות כמלל, אלא באיורים בלבד, ומשכך כי לא נהגה לסמן כל תרגום. דא עקא, שבעת חקירתה, הודתה נציגת המשיבה 7 כי קיים מלל על גבי כיסא הבטיחות המופיע בנספח 8 לבקשת האישור (עמוד 166) אשר אינו מתורגם לעברית כדלקמן. כך בעמוד 292 שורות 10-30, העידה עדה זו: "עו"ד נ. טל : אני מדברת על התמונה הימנית מלמעלה בתעודת בדיקה מספר 3 ועל נספח 8 לבקשת האישור עמוד 166 למעלה. העדה, גב' ר. שפיר : אין שם הוראות יש שם איורים. עו"ד נ. טל : יש שם כיתוב רואים בבירור כיתוב. העדה, גב' ר. שפיר : זה לא הוראות ולא אזהרות זה איורים , האיורים זה מה שרלוונטי. עו"ד נ. טל : אני לא מדברת על המדבקה. העדה, גב' ר. שפיר : יש כיתוב, זה לא הוראות ולא אזהרות. עו"ד נ. טל : כאן אין כיתוב במדבקה פה אין כיתוב המדבקה למטה האדומה, יש אותה פה הנה פה ממש רואים מימין ממש רואים כיתוב את אומרת שזה איור. העדה, גב' ר. שפיר : את מדברת על הכיתוב באדום. עו"ד נ. טל : האם זה כיתוב או איור? העדה, גב' ר. שפיר : זה כיתוב כן. עו"ד נ. טל : האם הכיתוב הזה מתורגם לעברית על גבי המושב? העדה, גב' ר. שפיר : הוא מתורגם בהוראות האזהרה. עו"ד נ. טל : איפה? העדה, גב' ר. שפיר : בחוברת הוראות. עו"ד נ. טל : על הכיסא מתורגם או לא מתורגם לעברית? העדה, גב' ר. שפיר : זה מתורגם במקומות אחרים באזהרות. עו"ד נ. טל : אני שאלתי האם זה מתורגם על הכיסא? העדה, גב' ר. שפיר : אני לא רואה בתמונה." וכן בעמוד 294 שורות 1-8: "עו"ד נ. טל : האם הכיתוב הזה תורגם לעברית על גבי המושב? כב' הש' ל. זהבה ביבי : הכיתוב שנמצא ליד המספרים, ליד מה שכתוב באנגלית (אנגלית) (מדברים יחדיו) כב' הש' ל. זהבה ביבי : יש פה כתוב כתוב מה עוד את רוצה? (מדברים יחדיו) כב' הש' ל. זהבה ביבי : בכל אחד מהם כתוב. עו"ד נ. טל : האם יש תרגום לעברית על גבי המושב שאלה ? העדה, גב' ר. שפיר : אני לא רואה על הכיסא עצמו זה כתוב בהוראות." באשר לתרגום אזהרת כרית האוויר בערבית, הרי שהמצהירה מטעם המשיבה 7, הגב' שפיר, הודתה בעדותה שזה לא נעשה על ידי המשיבה 7 בתקופה שלפני הגשת בקשת האישור. כך עדה זו העידה בשורות 1-7 בעמוד 302 כך: "עו"ד נ. טל : תאשרי לי בבקשה שלפני שהוגשה בקשת האישור לא הופיעה אזהרת כרית אוויר בערבית על המושבים שבייבי סטאר ייבאה. עו"ד ר. קוטלר : גברתי אם יש שאלה על מוצר ספציפי גברתי כבר נתנה החלטה בהתנגדות. עו"ד נ. טל : או קיי על מושבי הבטיחות של המותגים ביוקו וסירקל לא הופיעה אזהרה בערבית תאשרי לי בבקשה. העדה, גב' שפיר : מאשרת." בכל הנוגע לעילה זו – הרי שהמבקשת 6 הודתה כי על הכיסא שהיא רכשה קיימת מדבקת אזהרה מתורגמת לעברית (כעולה מפורשות מתמונה אשר צורפה על ידה בעמוד 207 לבקשת האישור וכעולה מסעיף 3 לתצהירה). אציין שמהתמונה שהוצגה עולה כי מדבקה זו קיימת על מושב הבטיחות, במיקום נראה לעיל והמילה "אזהרה" מופיעה בה בגדול. אציין כי המשיבה 7 לא חלקה על כך שהמדבקה על כיסא הבטיחות אשר נרכש על ידי המבקשת 6 הייתה בעברית ולא בערבית והראייה השאלה אשר הפנתה למבקשת 6 בעמוד 107 שורות 22-23, נסבה רק על תרגומה לעברית של אזהרת כרית האוויר. בנסיבות אלו, הנני מוצאת לדייק ולקבוע כי המשיבה 7 הפרה את חובת תרגום הזהרת כרית האוויר רק לערבית וקיימה את החובה לתרגום לעברית. במאמר מוסגר אציין כי העדה אף הודתה שהמשיבה 7 לא נהגה לצרף חוברת הוראות בערבית לכיסאות הבטיחות בעת הגשת בקשת האישור (ראו עדותה בשורות 5-8 בעמוד 299). אלא שמשקבעתי לעיל כי טענה כאמור לא נטענה במסגרת בקשת האישור, הרי שאינני מוצאת לאשר את בקשת האישור בעילה זו המהווה הרחבת חזית פסולה. לטענת המבקשים, המשיבה 7 אף מכרה מושבי בטיחות של המותגים קוסקו, סירקל וביוקו וזאת ללא סימון מדבקת פרטים בסיסיים. המבקשים מוסיפים וטוענים בהקשר זה כי הסיבה בעטיה סברו המבקשים שהמשיבה 7 היא היבואנית של מושבי קוסקו היא העדרה של מדבקת הפרטים הבסיסיים על המושבים והעובדה שהמשיבה 7 הופיעה כמשווקת של מושבים אלה אצל קמעונאים אחרים. המשיבה 7, מנגד, לא צירפה כל ראיה לכך שהיא נוהגת לסמן על גבי המושבים אותם היא מייבאת ומשווקת מדבקת פרטים בסיסיים, ואף בנספח 4 לתשובה מוצג מושב של מותג ביוקו ללא מדבקת פרטים בסיסיים. בנסיבות אלו, אף טענה זו הוכחה לכאורה. אשר לטענה ולפיה העילה מוצתה משהמשיבה 7 כבר חדלה מלייבא את המותגים סירקל וביוקו מזה שנים רבות (לטענת העדה, גב' שפיר, בשנתיים שלוש האחרונות), – גם ככל שבטענה זו יש ממש, אין בה כדי להוביל לעילה לסילוק בקשת האישור כנגד המשיבה 7, הואיל ובכל מקרה, עובדה זו אינה מאיינת את הצורך בבירור הנזק לעבר בהתייחס לתקופה בה כן ייבאה את המותגים האמורים והכל כפי שפורט על ידי לעיל בסעיף 126 להחלטה זו. לאור כל האמור, מצאתי כי בשלב זה קיימת תשתית לכאורית ראייתית כי המשיבה 7 מפרה את הוראות החוק והתקן – בשלוש העילות אשר נטענו כלפיה – קרי, בהעדר מדבקת פרטים כלליים; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי תרגומה של אזהרת כרית האוויר לערבית. המשיבה 8: המשיבה 8 היא היבואנית והמשווקת הרשמית בישראל של מותג מושבי הבטיחות קוסקו (Cosco). לטענת המבקשים, המבקשת 6 רכשה מושב בטיחות ממותג קוסקו בחנות המשיבה 7 בראשון לציון. לטענת המשיבה 8 דבר רכישת המושב על ידי המבקשת 6, כמו גם מועד הרכישה לא הוכחו ויתרה מכך, לאור הספק במועד הרכישה על ידי המבקשת 6, קיים סיכוי לכך שהתביעה התיישנה. בסוגיות אלו – קרי באשר לעצם רכישת כיסא הבטיחות של קוסקו מהמשיבה 7, כמו גם מועד רכישתו – דנתי בסעיפים 160 ו – 162 לעיל והאמור שם חל גם כאן. משכך, הנני קובעת כי המבקשים הרימו את הנטל להוכיח כי המבקשת 6 רכשה כיסא מסוג קוסקו מהמשיבה 7 (אשר המשיבה 8 אינה חולק על כך ששיווקה מושבי בטיחות מסוג זה אשר יובאו על ידה), במועד שלא התיישן עובר להגשת התביעה. יתרה מכך, בהינתן שכפי שיפורט להלן, ההפרות המיוחסות למשיבה 8 נתמכו בעדותו הישירה של העד מטעמה – מר זבדה - ספק בעיני באם היה במקרה זה בקביעה ולפיה המבקשת 6 נעדרת עילת תביעה אישית כדי להוביל לדחיית בקשת האישור, אלא שבנסיבות אלו, היה מקום להורות על איתור תובע חלופי. המשיבה 8 מוסיפה וטוענת – כטענה מקדמית - כי חובות הסימון אינן חלות עליה, הואיל והיא יבואנית בלבד ולא שיווקה את המוצרים – קרי לא הציגה את הטובין למכירה לצרכן. בטענה זו אין ממש. זאת הואיל ובהתאם להוראות סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן, חובות הסימון החלות על עוסק הן: "לסמן על גבי טובין המיועדים לצרכן" – קרי, בהתאם ללשון הסעיף, חובת הסימון אינה חלה רק על עוסק המציג את הטובין לצרכן, אלא על כל עוסק המשווק טובין המיועדים לצרכן. בהינתן שאף יבואן הוא "עוסק" אשר משווק למוצרים המיועדים לצרכן – הרי שגם על יבואן חלות חובות הסימון. מכאן אפנה לגופן של שלוש ההפרות המיוחסות למשיבה 8 ולפיהן, משיבה זו - אינה דואגת לסימון באמצעות מדבקת הפרטים הבסיסיים; אינה דואגת לתרגום לשפה העברית של הוראות השימוש, האזהרות והוראות ההתקנה המוטבעות על גבי המושבים בשפה הלועזית; ולבסוף אינה לא דואגת לסימון בר קיימא בולט ונראה לעין של אזהרת כרית האוויר בעברית ובערבית, אלא לכל היותר במדבקה המודבקת בצדי הכיסא אשר ניתנת להסרה בקלות. אשר לטענה כי המשיבה 8 אינה דואגת לתרגום לשפה העברית של המלל המופיע על גבי מושבי הבטיחות, הודה מר זבדה מנכ"ל המשיבה 8 במהלך עדותו כי המשיבה 8 אינה מתרגמת מלל זה, הואיל ולטענתו לא נדרש ממנה לתרגם. כך, בשורות 19-25 בעמוד 280, העיד עד זה: " עו"ד נ. טל : לא מתאר, אני רוצה שתראה, ודבר נוסף תאשר לי בבקשה שיש על גבי המושב עצמו הוראות ואזהרות בצדדים בלועזית . העד, מר י. זבדה : מאשר. עו"ד נ. טל : תאשר לי בבקשה שאת המדבקות האלה של ההוראות והאזהרות בלועזית לא תרגמתם על גבי המושבים. העד, מר י. זבדה : לא תרגמנו כי אף אחד לא דרש לתרגם לא מכון התקנים ולא משרד התחבורה אנחנו עובדים לפי מה שהם נתנו לנו הוראות ולפי זה שחררנו." דיון בטענות הכלליות של המשיבות ובהתאם להן, הואיל ולא ניתנו להן הוראות המחייבות תרגום, חובה זו לא חלה עליהן, התקיים בסעיפים 115-117 לעיל ומשכך, הנני דוחה את טענותיה אלו של המשיבה 8 (אשר אף נדחו על ידי בית המשפט בעניין שילב בעליון). משכך, הואיל והעד מטעם המשיבה 8 הודה בהפרת חובה זו – הנני קובעת כי הוכחה עילה באשר להפרה זו. מכאן אפנה לבחינת הטענה ולפיה המשיבה 8 אינה מסמנת את מושבי הבטיחות שהיא מייבאת באמצעות מדבקת פרטים בסיסיים. המשיבה 8 הכחישה קיומה של הפרה לעניין זה ובתמיכה לכך, העיד העד מטעמה כי על כל מוצרי המשיבה 8 אמורה להיות מדבקת יבואן, מדבקת אזהרה ושתי חוברות (ראו עדותו בשורות 12-15 בעמוד 276). כן העיד באשר למיקומה של מדבקה זו בשורות 12-20 בעמוד 277, כך: "עו"ד נ. טל : תודה , איפה מודבקת מדבקת היבואן על המושב? העד, מר י. זבדה : יש מדבקה על הדופן , יש מדבקה מאחורה. עו"ד נ. טל : מדבקת היבואן. העד, מר י. זבדה : על הפלסטיק. עו"ד נ. טל : מאחורה מקדימה? כב' הש' ביבי : איפה? העד, מר י. זבדה : לדעתי מאחורה. כב' הש' ביבי : למטה? העד, מר י. זבדה : בחיים לא למטה, למעלה." העד הוסיף ופירט בעדותו כי המשיבה 8 נוקטת באמצעים כדי לוודא שעל כל מושב תהיה מדבקת יבואן, ולטענתו יש למשיבה 8 תיעוד לכך שעובדיה פותחים כל מכולה שמגיעה מארצות הברית, מדביקים מדבקות, שמים חוברות ואז סוגרים בחזרה (עדותו בשורות 23-28 בעמוד 277). אלא שעד זה הודה מפורשות כי כלל הראיות אשר צורפו על ידו הן מהתקופה שלאחר מועד הגשת בקשת האישור. זאת הואיל והמשיבה 8 אינה מייבאת מושב הבטיחות של קוסקו בדגם סנרה, אותו רכשה המבקשת 6 מזה שנים רבות ולכן אין צילומים עדכניים ברשותו (ראו עדותו בשורות 4-9 בעמוד 277). אל מול עדות העד מטעם המשיבה 8, אשר כאמור סייג עדותו לתקופות שעל פניו מאוחרות למועד הגשת הבקשה, העידה המבקשת 6 כי על מושב הבטיחות אשר נרכש על ידה, לא הייתה מדבקת פרטים בסיסיים (ראו עדותה בעמוד 104 שורה 29). בעדות זו לא מצאתי להטיל ספק בשלב זה של הדיון. במיוחד בשים לב לכך, שבשל העדר מדבקת פרטים בסיסיים הוגשה בקשת האישור בגין מושבי הבטיחות של קוסקו כנגד המשיבה 7, עובדה המלמדת לגישתי כי טענת העדר מדבקת הפרטים הכלליים היא אותנטית ואף הובילה לטעות בבקשת האישור. אשר לטענה ולפיה המשיבה 8 אינה דואגת לסימון בר קיימה בולט ונראה לעין של אזהרת כרית האוויר בעברית ובערבית, אלא לכל היותר במדבקה המודבקת בצדי הכיסא אשר ניתנת להסרה בקלות – הנני מוצאת לקבוע כי הטענות ולפיהן לא צורפה מדבקת אזהרת כרית אוויר מתורגמת לערבית – נתמכו בעדות המבקשת 6, כמו גם בצילום אשר צורף על ידה. יחד עם זאת, כפי שנקבע על ידי בסעיף 165 הוכח כי המדבקה האמורה לא תורגמה לשפה הערבית. עוד הנני מוצאת לציין כי באשר לטענה ולפיה מדובר במדבקה הניתנת להסרה בקלות – כי טענה זו נשללת מניה וביה מצילום אשר צורף על ידי המבקשת 6 (בעמוד 207) בו ניתן לראות כי לאחר שנים רבות המדבקה קיימת על מושב הבטיחות. לאור כל המפורט לעיל, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ובהתאם לה המשיבה 8 מפרה את הוראות החוק והתקן בשלוש עילות – העדר תרגום כל האזהרות וההוראות על גבי כיסא הבטיחות לעברית; העדר מדבקת פרטים כלליים; והעדר אזהרת כרית אוויר מתורגמת לערבית. הוכחת עילות התביעה השונות: משמצאתי, כי המבקשים הוכיחו כי קיימת אפשרות סבירה שתביעתם תתקבל בעילות מכוח חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן, הרי שעל פניו אין בשלב זה צורך לדון ביתר עילות התביעה הנטענות. שכן כפי שכבר נפסק לא אחת, בית המשפט אינו נדרש לבחינתן של כלל העילות הנטענות לביסוס התביעה, אלא שדי בכך שאושר לנהל את התובענה כייצוגית בגין אחת מעילות התביעה (רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מיה (מוגרבי) לפינר (28/10/18); ע"א 887/19 מלכה שמול נ' שירותי בריאות כללית (21/11/22)). התקיימותם של יתר התנאים לאישור התביעה כייצוגית: אשר ליתר התנאים הדרושים לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, מצאתי לקבוע כי גם הם מתקיימים במקרה שלפנינו. זאת משעסקינן בהפרה לכאורה של חובות הסימון של המשיבות בהתאם לתקן ולדין וזאת כנגד כלל לקוחותיהן של המשיבות אשר רכשו מושבי בטיחות המשווקים או מיובאים על ידי המשיבות; כי הפגיעה לה גרמו המשיבות לכל אחד מלקוחותיהן אינה גדולה והיא מתפזרת על פני מספר רב של לקוחות, אשר לא קיים ביניהם כל שוני רלוונטי (אשר לכך, ראו הרחבה בסעיף 123 לעיל) – בהתחשב בכל אלה, ברי כי מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, לפיו תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. עוד מצאתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק תובענות ייצוגיות, קרי כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ולמצער לא מצאתי כי הונחה תשתית המבססת קביעה אחרת לעניין זה. סוף דבר; לאור המפורט לעיל – הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מתקבלת בחלקה וזאת בכל הנוגע לטענות ולפיהן המשיבות אינן מסמנות בהתאם לתקן ובהתאם לדין את מושבי הבטיחות שהן מייבאות ו/או משווקות וכמפורט להלן באופן פרטני באשר לכל משיבה: המשיבה 1 - בעילות של הפרת הוראות הדין באשר לקיום אזהרת כרית אוויר בתרגום לערבית ולעברית; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי צירוף חוברות הסבר בעברית ובערבית. המשיבה 2 – בעילות של הפרת הוראות הדין באשר לקיום מדבקת אזהרת כרית אוויר בתרגום לערבית ולעברית; ובהעדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית. המשיבה 4 - בעילות של הפרת הוראות הדין בהעדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית. המשיבה 5 – בעילות של הפרת הוראות הדין באשר לקיומה של מדבקת פרטים כלליים; באשר לקיום מדבקת אזהרת כרית אוויר בתרגום לערבית ולעברית; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי צירוף חוברות הסבר בעברית ובערבית. המשיבה 7 – בעילות של הפרת הוראות הדין באשר לקיומה של מדבקת פרטים כלליים; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי תרגומה של אזהרת כרית האוויר לערבית. המשיבה 8- בעילות של הפרת הוראות הדין באשר לקיומה של מדבקת פרטים כלליים; העדר תרגום של כל ההוראות על כסאות הבטיחות לעברית ולערבית; ואי תרגומה של אזהרת כרית האוויר לערבית. בהתאמה מצאתי לאשר את הגדרות הקבוצות באופן שיכלול שתי קבוצות (קבוצה אחת כוללת את מי שלא קיימו כלפי חובות סימון וקבוצה שנייה את מי שלא קוימה כלפיו חובת צירוף חוברת הוראות מתורגמת) וזאת, בהתאמה להפרות בעילות אשר אושרו כלפי כל אחת מהמשיבות, כך שכל קבוצה תכלול כל מי שרכש בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד אישורה כייצוגית, התקן ריסון לתינוקות ולילדים לרכב מכל סוג שהוא (סל-קל, כסא בטיחות, בוסטר) אשר יובא ו/או שווק ו/או נמכר על ידי כל אחת מהמשיבות ואשר כלפיו בוצעה הפרה מבין אלו אשר אושרו כלפי כל משיבה. בהתאם להוראות סעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי כל חבר קבוצה שברצונו לא להיכלל בקבוצה, להודיע על כך לבית המשפט תוך 45 ימים מיום פרסום החלטת האישור. השאלות המשותפות: האם המשיבות או חלקן – כל אחת בהתאם לעילות אשר אושרו כלפיה - הפרו את חובת הסימון בנוגע למושבי הבטיחות שהן משווקות ו/או מייבאות לישראל וזאת ביחס למדבקת הפרטים הבסיסיים? האם המשיבות הפרו את חובת הסימון בנוגע למושבי הבטיחות שהן משווקות ו/או מייבאות לישראל וזאת ביחס לתרגום הוראות השימוש והאזהרות המופיעים על גבי מושבי הבטיחות לשפה העברית? האם המשיבות הפרו את חובת הסימון בנוגע למושבי הבטיחות שהן משווקות ו/או מייבאות לישראל וזאת ביחס לאזהרת כרית האוויר? מהו הנזק שנגרם לחברי הקבוצה בגין ההפרות האמורות? מהי התועלת שהפיקו המשיבות מהפרת חובות הסימון? עילות התביעה בשמן תנוהל התביעה הייצוגית: עילות מכוח חוק הגנת הצרכן וצו הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין; עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -1979; רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין; הסעדים הנתבעים: לקבוע כי המשיבות הפרו את הדין כאשר לא סימנו את המוצרים או לא צירפו להם חוברות הוראות מתורגמות לעברית ולערבית - כדין וכנדרש. לקבוע כי המשיבות התעשרו שלא כדין על גבי הצרכנים שרכשו את מושבי הבטיחות שהן מייבאות ו/או משווקות ו/או מוכרות. לקבוע כי המשיבות התרשלו כלפי הצרכנים. להורות למשיבות: (1) לסמן את כל המוצרים בהתאם להוראות הדין בישראל, לרבות לפי חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן ות"י 1107. (2) להשיב את הסכומים בהם התעשרו שלא כדין במפורט בבקשה זו. (3) לפצות את המבקשים ואת חברי הקבוצות בגין הנזקים שגרמו להם כמפורט בבקשה זו. התובעים המייצגים יהיו המבקשים בהליך זה – מר אופיר לוי, גב' דנה שאול, גב' מירית דהרי, גב' מיכל אליקשווילי וגב' נועה פינסקר זכריה ובאת כוחם תהיה עו"ד נופר טל. בהתאם לסמכותי לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות ולאחר ששקלתי, לא מצאתי לפסוק בשלב זה הוצאות לטובת המבקשים. אשר לכך, אציין, כי המבקשים בחרו להגיש בקשת אישור הכוללת משיבות רבות, כאשר כלפי כל אחת נטענות עילות תביעה שונות, ולכל אחת טענות הגנה שונות, ולקבץ אותן יחדיו, התנהלות אשר בית המשפט המחוזי בירושלים כבר העביר עליה את שבט ביקורתו, שעה שהוראה על מחיקת בקשת האישור. הנני סבורה כי אופן ההתנהלות כאמור על ידי המבקשים, הוביל להכבדה בהליך כלפי כל אחת מהמשיבות, באשר בפועל בתוך הליך אחד קובצו מספר רב של משיבות – ובאשר לכל אחת, הוצגו ראיות שונות ונפרדות. בהינתן האמור הרי שהגם שאושרה בקשת האישור כייצוגית, ודוקו- זאת בין היתר לאחר שהוגשה במסגרת ההליך בקשה לצירוף ראיות ובהתאם להקלות שונות שנקבעו בפסיקה, וכן מאחר ורוב המשיבות הודו בהפרות שביצעו – אינני סבורה כי יש בכך כדי לאיין את הביקורת אשר עודנה קיימת באשר להתנהלות המבקשים אשר לגישתי אינה מיטבית- לשון המעטה. הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבות, הודעה מפורטת בדבר אישור התובענה הייצוגית בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים נפוצים, בגופן קריא, ויעבירו עותק לעיון בית המשפט בטרם פרסום. המשיבות תגשנה כתב הגנה עד ליום 13/12/26. בהתאמה – נקבע לקדם משפט ביום 5/5/27 בשעה 10:00. בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות, הודעה על החלטה זו תימסר למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק ההחלטה, לשם רישומה בפנקס. המזכירות תדוור את החלטתי לצדדים.